| נשלח ב-13/3/2003 13:25 |
|
| |
המייחדים
אני מעתיק לפה הודעה שכבר כתבתי באשכול "מקבילות ליהדות באסלם" כשלדעת מיימוני היא ראויה לאשכול בפני עצמה.
לדעתי מה שמעניין פה היא העובדה שאותם אנשים הצליחו להגיע לייחוד השם באמצעות חקירה, וללא מסורת ברורה או אמיתית (בעיננו).
במהלך המאה ה-18 קמה באסלאם תנועה שנקראה "מווחידון" (המייחדים).
התנועה שמה לעצמה מטרה לחזור לרוחו המקורית של האסלאם ולבטל ממנו ספיחים שהם ראו בו מאוחרים.
שימו לב לכמה מהעקרונות שלהם:
1) אין לחלוק כבוד לחפץ מלבד האל.
2) אין לעשות שימוש בנשים וגברים "קדושים" כדי להשיג כביכול טובות הנאה מהאל.
3) אין להכניס אף שם מלבד השם אללה לתפילה, כולל שמות של מלאכים.
החבר'ה האלה כמובן לא הסתפקו בדיבורים ועברו למעשים.
הם שטפו את האיזור של מכה ומדינה וניתצו קברים של קדושים מוסלמים ואימאמים חשובים, ולא פסחו על קבריהם של בתו וקרובי משפחה אחרים של הנביא מוחמד עצמו ושברו גם את המסגד שנבנה מעל קברו של מוחמד.
ולנו לא נותר אלא לבוש ולהכלם.
הרי המוסלמים אינם מצווים כמונו על ייחוד השם וגם לא קמו להם נביאים וחכמים כנביאינו וחכמינו כדי לחנכם לכך.
ובכל זאת, השכל הישר והדבקות בה' עוררה בהם את הסלידה מייחוס קדושה לדבר זולת ה'.
לעומת זאת,
אצלנו מייחסים קדושה וסגולות לאנשים וחפצים,
אצלנו נוהגים לפקוד קברים מתוך צפייה שהמתים יפעלו פעולה כלשהיא,
אצלנו נוכל למצוא שמות מלאכים בסידורי התפילה.
וכל זה נהפך לחלק מהנורמה ומה שמקובל לראות כ"יהדות". ואין פוסק הלכה שמקובל על חלק משמעותי בציבור שיכריז על הדברים האלה כמה שהם באמת: הבל הבלים ועבודה זרה גמורה ומוחלטת.
איך נפלנו?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 13:31 |
|
| |
שואל
לא ידעתי שכתבת זאת כבר באשכול אצלנו. לנוכח ריבוי האשכולות, כן ירבו, אני מודה ומתוודה בבושת פנים שאיני רואה את כולם.
אשר לנושא שלך.
יש לדון בכל מה שכתבת, אך בינתים, הצעה ממי ששותף לדעתך.
הבה נכריז על הקמת תנועת המייחדים!
(ויש לדון איך הפכה המילה "ייחוד" מאמונה באחדות האלקים לפעולה מיסטית בתוך מנגנון שמבוסס על אמונה בריבוי בתוך האלהות).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 14:16 |
|
| |
תנועת המייחדים קיימת לדעתי והיא תנועת (או עדת) הדור דעה. אני עצמי אינני משתייך אליה, למרות שאני בוודאי אוהד אותה ואת מקימיה ואת רעיונותיה.
בהחלט ראוי לדון ב"ייחוד". ואביא את דברי ה"נודע ביהודה" שנשאל בקשר לנוסח "לשם ייחוד קודשא בריך הוא":
"ועל הרביעית אשר שאל בנוסח לשם ייחוד אשר חדשים מקרוב נתפשט ונדפס בסידורים הנה בזה אני משיב עד שאתה שואלני נוסח אמירתו יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו. ולדעתי זה רעה חולה בדורנו ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו והיו עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות הכל ע"פ התורה וע"פ הפוסקים אשר דבריהם נובע ים ממקור מים חיים ים התלמוד עליהם נאמר תומת ישרים הנהם והם הם אשר עשו פרי למעלה וגדול מעל שמים חסדם. אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ה' ומקור מים חיים בני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם. והרבה היה לי לדבר מזה אבל כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע וה' ירחם עלינו."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 14:30 |
|
| |
יש רק כאן בעי' אחת המעכבת לרובינו מליהפוך "מייחדים" במתכונת שאתה מציע. שהרי התורה מדברת על כל מיני חפצים קדושים כמו הלוחות והמשכן והארון והתפילין והספר תורה.
ואולי יש לכם איזו דרך להוציא את הקדושה מידי פשוטה כמו שהרמב"ם עשה ליד ה' וכיו"ב?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 15:07 |
|
| |
אני לא חושב שיש להוציא את הקדושה מידי פשוטה.
הרי אפילו המקובלים לא יאמרו שהקדושה היא אימננטית!
הקדושה נובעת מכך שצוונו לנהוג בחפצים הללו באופן מיוחד משאר החפצים שבעולם.
למוסלמים אין ציווי כזה, ולכן נהגו כפי שנהגו, ובצדק נהגו כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 19:38 |
|
| |
אני רוצה להוסיף שני דברים משל ליבוביץ'.
הראשון הוא ציטוט שהיה חביב עליו מהמשנה במסכת כלים: "ארץ ישראל, מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה--שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות." ליבוביץ' ראה בכך הוכחה לכך שהקדושה נובעת מהציווי בלבד.
השני בקשר לקדושים תהיו.
ליבוביץ' עמד על כך שבכל מקום בתורה שבו מדובר על כך שהעם קדוש הקדושה נאמרה בלשון עתיד, כלומר שהאדם צריך לשאוף להיות קדוש (קדושים תהיו, והייתם קדושים לאלוהיכם). רק קורח אמר שהעם קדוש כבר כעת, בזמן הזה (כל העם כולם קדושים).
מעניין לציין שבארצות האסלמיות ליהודים הייתה בעיה להסביר את המנהג לנשק את ספרי התורה ולהשתחוות בפני ארון הקודש.
למרות שברור שאין כאן אפילו שמץ של עבודה זרה.
תקנון למייחדים:
לדעתי ה' עשה עמנו חסד בכך שבימינו קיימת עדיין עדת הדרדעים, אפילו שמדובר בקבוצה לא גדולה.
דתנו הרי מבוססת על המסורת הנהוגה מדור לדור ולכן אין בכוחנו לסנן ולזקק ממנה אמונות ודעות זרות שחדרו לתוכה. למשל, איך נדע לומר שלנשק מזוזה זה "בסדר", ולעשות שימוש בשמות קדושים זאת עבודה זרה?
אבל, המתבונן האובייקטיבי, יוכל לומר שהיהדות עברה שינוי מאז פרסום הזהר, מלבד חלק מהתימנים.
והרי עובדה היא שהם לא מצאו סיבה לשנות ממנהגיהם (ומי יכול לבא אליהם בטענות על כך?), ועובדה היא שהם יהודים.
לכן נראה לי שאם נרצה לחדש ימינו כקדם, רק המסורת התימנית תוכל לשמש לנו כעוגן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 19:50 |
|
| |
לשאול,
למרות שאני מחזיק מאד מהר' קאפח וכו (למרות שנו אמאד לא מקובל בחוגע ליטא), הרי אני חושב שהמיתוס על תימנים כמיצגים את היהדות הפרה זוהרית, הינו אשלי' בלבד.
שהרי גדולי תימן כמו ר' יחיא צלאח ור' יצחק ונה כבר החדירו בתכלאלים כל מנהגי אריז"ל. והדרדעים ניסו לחדש ולחזור לרמב"ם ולרס"ג אך הי' קומץ קטן בלבד. וממילא אין לדבר על תימן כיהדות אותנטית שלא הוסיפה לעצמה שכבות חדשות.
אם קראת את ספרו של הר' קאפח הלכיות תימן וקרא שם על הסגולות רווית כישוף שנהגו בה המון עם בצנעא (ובשאר קהילות היהת עוד גרוע יותר) תראה שאין הם חפים מקדושה וטומאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 20:39 |
|
| |
שואל ומסתברא
בדבריכם מצוי תיאור מצב כזה:
היהדות המקורית עברה שינויים, חלקם לרעה, של האחזות ב"חפצים קדושים".
שואל רוצה לחפש את החיים המקוריים אצל מקצת יהודי תימן. מסתברא מציין שגם אצלם היו בעיות אחרות, אולי אחרות, של אמונה בכישוף.
אולי הדרך אינה לחפש קהילה לדוגמא בימינו, כיון שאין. אלא ללמוד את המקורות, לסנן ולקלף, ולהגיע לאידיאל כפי שהוא צריך להיות, ולא להיסטוריה כפי שהתרחשה במקומות שונים. הלא בשום מקום אין האידיאל מוגשם בטהרתו, וגם אין לנו קשר בלתי אמצעי אל העבר. הדרך, בעיני, היא להתחבר אל המקורות וללמוד אותם, כי "אם דבר ריק הוא, מכם הוא".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 21:05 |
|
| |
קריינא דאגרתא
אתה מוכן להכריז נגד ההליכה למקומות הקדושים, ונגד הנוסח של מדת הרחמים עלינו כו'???
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 21:13 |
|
| |
הלבן,
הוא כבר הכריז מזמן, אך אין לו שומעים. לך והסתכל באשכולות המתאימים.
שם מדובר בכישוף ממש בלי חכמות. אני לומד מקורות ואני מכירם, אך אינם חד צדדיים. ועתיד אני לכתוב בל"נ (רק המן למצוא) משהו ארוך על מקורות מפתיעים בדת וביהדות שטמונים במרתף הארכילוגי של הייהדות ונראה אז שאין הדברים פשוטים כלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 22:01 |
|
| |
מסתברא
איני צריך לחפש בארכיאולוגיה, מספיק לי לעיין בפסוק (דברים י, כ) את ה"א תירא אותו תעבוד ובו תדבק. ועוד נאמר (דברים ל, כ): ולדבקה בו כי הוא חייך.
ואמרו ע"ז חז"ל (ספרי על הפסוקים. כתובות קיא, ב. רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ב. שלחן ערוך הרב סי' קנו ס"ד וש"נ) שכל הדבק בתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש.
האם מוכנים גדולי הדור שבאשכול הזה להכריז כל עם ועדה, שלימוד זה הוא מהשינויים שעברה היהדות המקורית?
סליחה ממיימוני שאני עובר כאן לאשכול סמוך, בו כותב:
המסקנה שרק צדיק אחד בדור, יונקת להערכתי מתוך תפיסת החסידות על פי הזוהר, של הצדיק כעמוד המתווך בין שמים לארץ, שמשפיע ומוריד את השפע מן העולם העליון לשלנו (מיתוס מפורסם).
כן, כך מבאר בתניא פ"ב את מאחז"ל המובא לעיל:
כי ע"י דביקה בת"ח קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושרשם שבחכמה עילאה.
וכאן נוסד הפורום של עכ"ח, לאמר אזוי צו זאגן: כל זה הוא מיתוס מסוכן ליהדות, וזהו מהשינויים שעברה היהדות המקורית.
תוקן על ידי - הלבן - 3/13/2003 10:39:46 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 22:16 |
|
| |
הלבן.
סליחה שאני מתערב, הוכחת מעל לכל ספק שלא העמקת בדברי הפורום.
לאמור, אזוי צו זאגן, יש דברים שלא כולם מבינים!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 22:52 |
|
| |
יחידי
אשמח לשמוע במה טעיתי
וכאן המקום להתנצל על סגנוני הבוטה, שאין כוונתי אלא להביע בזה את תוקף דעתי בנידון, וכאמור: כן בנות צלפחד דוברות!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 23:02 |
|
| |
הלבן
יש הרבה נקודות בדבריך שטעונות התייחסות. כרגע, אתייחס לאחת.
חז"ל אמרו כי אי אפשר להידבק בשכינה, ולכן הכוונה היא להידבק בתלמידי חכמים.
כן כתב גם הרמב"ם.
ובעל שו"ע תניא העתיק את דבריהם והסביר, לפי מה שהבאת, שדבקות זו היא דבקות על דרך הקבלה (שאיני יכול לומר שאני מבין אותה), והיא היא כוונתם.
אם אני מעיין בדברים, אני רואה שיש כאן שתי רמות. ואפילו שני כיוונים הפוכים.
א. חז"ל פירשו את הפסוק "ובו תדבק" בכיוון אנטי מיסטי ואנטי מיתי. הם תירגמו את דברי הפסוק, שאכן טעונים ביאור לפי חשיבתנו הבתר-פילוסופית, למשל שכוונתו עשיה. התקרבות לתלמידי חכמים.
ב. התניא (וכאן קדמו לו) פירש זאת בדיוק בכיוון ההפוך. מה שהתכוונו חז"ל הוא שדבקות בתלמידי חכמים עושה את הדבקות המיסטית והמיתית שממנה לדעתי ביקשו חז"ל לברוח.
שמת בוודאי לב שעימתתי את הבנתי העלובה, בת דורנו, עם הבנתו של בעל התניא. אני מקווה שתסלח לי על העזות הזו, כי תורה היא ולימוד היא צריכה.
מי מהם צדק? אתה תאמר, מן הסתם, כי אין לנו, ובוודאי לא לי אישית, כלים להכריע. אני סבור כי התורה לפנינו, וההיסטוריה לפנינו. וכי הקו שפיתח בעל התניא מקורו בקבלה, אבל אין לו מקור ברור קודם. וכי זה קו חדש. פריחה של מיתוס בתוך היהדות.
איני רציונליסט, אבל גם אינני בולע מיתוסים. אני מכבד רבנים, אבל אני מעיין בדבריהם. אני משתדל לשמוע דברי כולם, אבל אני מחפש לברר מי צודק כדי לקבוע הלכה כמותו (חגיגה ג/ב).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 23:03 |
|
| |
אם היה כ"כ קל להסביר, מסתבר שלא היית טועה:))
אבל רציתי רק להדגיש, שאמנם קל להעביר ביקורת, אבל צריך להזהר.
|
|
|
|
|