לאור שאלות הכבשה החמודה ולאור התכתבות באישי עם אחת הכותבות כאן, התעוררה לי השאלה.
התשובה שלי היא 'לא'!
נאמר 'וידעת היום והשבות אל לבבך'. פיצול בין הידיעה והלב שהוא שורש הבחירה והעשייה, חוסם את האדם מלהיות אדם כשמו. אולי יש כאן הבדל בין נשים לגברים. אצל הנשים באופן כללי, אין כזה דבר ידיעה משמעותית שאינה מועברת לרגש ולאינטואיציה.
אם מישהו מגיע למסקנא כלשהיא עליו ליישם אותה. אם יש לו בעיה חברתית שהוא לא נמצא במקום המתאים לו אז שילך משם גם למדבר כמו שכותב הרמב"ם. כמובן שלא קל לחיות במדבר ועדיף שיווצר מקום המתאים לו בדיוק.
אינני באה להצדיק שום אסכולה או זרם. דעתי האישית שהיהדות האידיאלית היא כזו המשלבת את האידיאה האורתודוכסית השומרת על קוד מוסרי ודתי בשמרנות אבל המבינה את החיים. לכן הטבעתי כאן בפורום את המונח 'תימזרחי' המצביעה על יהודי תימני מזרוחניק כמייצג את היהדות במיטבה.
נשלח ב-14/3/2003 10:50
יענטע
אם את מתכוונת ללב חרדי המורה לנהוג כהתנהגות החרדי, את צודקת.
אבל אם את מתכוונת ללב חרדי להיות כל רגע תחת עול 'מלכות שמים' במובן יראת חטא, יש הרבה ראשים חילוניים עם לב חרדי! זאת אומרת שזה לא בלתי אפשרי. אולי קשה יותר.
נשלח ב-30/12/2008 03:20
בוגי,
זה מגוחך.
נשלח ב-30/12/2008 06:18
אידך,
ראה הערתי לבוגי באשכול הסמוך על ערכים חילוניים. הוא אכן מזהה דתיות ואמונה עם אתיאיזם. או במילים אחרות מרוקן אותם מתוכן כלשהו (פרט למלחמה בגננות שאומרות שאין לזהות אמונה עם אתיאיזם). כפי שכתבתי שם, זהו בדיוק 'בוקונון' של וונגוט, שהופך את אי האמונה לאלוהים היחיד.
נשלח ב-30/12/2008 12:00
נראה לי שמנדלסון וחביריו היו כאלו.
נשלח ב-30/12/2008 12:24
אם מנדלסון היה חי היום היה חבר במועצת גדולי התורה, או אולי אני טועה, הרי הוא היה חכם אז הוא היה חבר במועצת חכמי התורה
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-30/12/2008 13:00
ירוחם, ממש לא.
הוא כנראה היה יהודי ירא שמים, וגם קצת ת"ח, אבל השקפותיו היו היום במרכז הזירה המודרנית (אם כי בהחלט אורתודוכסית) וממש לא במועצת גדולי או חכמי התורה. אני גם לא בטוח באשר לרמת הידע ההלכתי שלו, האם הוא באמת היה בליגה הזו. דומני שלא.
נשלח ב-30/12/2008 13:02
רב מיכי
או אותו או אותם אינך מכיר הייטב, נדמה לי שאותם. הכונה את כולם!!!
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 30/12/2008 12:59:12
מודה ועוזב
נשלח ב-30/12/2008 13:07
מיכי
אתה מתכוון למועצת של דגל או של אגודה?
מנדלסון עובר בהליכה חלק לא מבוטל מחברי מועצג"ת של אגודה ויכול גם להתמודד איכשהו עם אי אלו חברים בזו של דגל.
בכל מקרה, הוא היה בעל לב חרדי עם ראש רפורמי.
נשלח ב-30/12/2008 14:24
YMY איך מגדירים ראש ריפורמי ואיך מגדירים לב חרדי?
נשלח ב-30/12/2008 14:43
ראש רפורמי = סבור שהתורה צריכה התאמה לרוח הזמן.
לב חרדי ראה למעלה בהודעת בוגי.
ההגדרה השניה, היא רק לצורך הדיון כאן. אני מסתייג מהמונח עצמו ולדעתי צריך להגדיר אולי לב דתי, או פשוט יותר 'יראת שמים' או קבלת עול מלכות שמים.
בדרך כלל בשיח האורתודוכסי, רפורמי הוא פורק עול. לכן נשאלה שאלה, אם ניתן להגיע למסקנה שכלית רפורמית, מתוך קבלת עול דווקא. תשובתי על זה היא מנדלסון.
נשלח ב-30/12/2008 15:44
מאיר,
אתה מגדיר "ראש רפורמי" אדם המנסה לשנות את התורה ע"פ רוח הזמן. ומאידך אתה מגדיר "לב חרדי" כיראת שמים ואמונה.
האם זה לא מובן מאליו שבעל "ראש רפורמי" הוא בעל יראת שמים? הרי אם לא היה ירא שמים מדוע לו לעקם את התורה לפי רוח הזמן, הוא יכול לפרוק מעליו את עולה וחסל.
כלומר, נכון שאצל החרדים רפורמי זה תואר לזן מסויים של פריקת עול, אך זה רק לשיטת האורתודוכסים, אולם במבט אובייקטיבי רפורמי צריך להיות בעל "לב דתי" שאם לא מדוע כלל יפנה להשית ליבו אל התורה, לא?
ואולי תטען שרפורמי שאינו בעל "לב דתי", שומר על התורה (ע"פ שיטתו) מטעמים סוציולוגייים ולא מתוך אמונה, אך האם "לב דתי" אינו יכול לנבוע מאותן סיבות סוציולוגיות (אא"ס)?
_________________
מ. זוהר
נשלח ב-30/12/2008 15:52
מי יגלה עפר מעיינך? - נפתלי צבי אימבר-שהקדמת את זמנך, מחברי עצכ"ח.
כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי הומיה, עוד לא אבדה תקותנו, וגו'
פרוש- למרות שהראש הוא חילוני ורפורמי- אבל הלב יהודי, - ואין יהודי- אלא חרדי(, אפשר לשאול כל מלמד ורב, חרדי) יש תקוה לעם ישראל..
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-31/12/2008 08:53
לגבי מנדלסון - זוהי טעות נפוצה. אחרי שבמשך שנים פותח המיתוס של "מנדלסון אבי הרפורמה", עברנו כמה עשורים של נסיון להילחם במיתוס הזה באמצעות "מנדלסון האורתודוקס השמרן". אלא מה, גם זה מיתוס. גם אם הוא עצמו שמר מצוות, הוא ביכה על התאבנות היהדות, על פי הבנתו. יש בירושלים' קטע ארוך ומללני על המעבר ממסורת שבעל פה למסורת שבכתב (נושא מאוד אופנתי בסוף המאה ה-19, שמשום מה לא נחקר כדבעי), ובסופו יש פסקה קטנה וזנוחה שאף פעם לא מצטיים, שבה הוא טוען שגם כתיבת התושבע"פ גרמה לנזק ומייחל לתחייתה של היהדות הדינמית (לא במילים אלה).
