שהחיינו וקיימנו והגענו ???????????

זה הברכה שברכתי . על מה ?
על שזיף .

אתם קולטים ?
שהחיינו !! שהקב"ה החיה אותי .
וקיימנו !! וקיים אותי .
והגענו !! הביא אותי .
לזמן הזה !! "זמן השזיף" .

על שזיף ! כולה שזיף .

תגידו מה קורה פה ?

האם לשזיף נוצרנו ?

וכי לבהמות נדמנו ?

איפה חכמי הנגלה שיאירו את עינינו ?



תוקן על ידי - בעל_עגלה - 3/24/2003 10:28:08 PM

ידידי היקרים

רציני אני יותר מאי פעם (נכון, זה לא ממש הרבה)
השאלה לא היתה בהומור (אין לי)

השאלה היתה רצינית ומהותית לחלוטין .
השאלה איננה על עצם הברכה . מקובל עלי שעלינו לברך את הבורא על כל דבר .
השאלה היתה על הנוסח !

תחשבו על המילים . שהחיינו וקיימנו והגענו
לזמן הזה !
האם יש לכך מקום ?
האם מישהו ממכם כיוון כאשר הוציא ברכה זו מפיו ? ברכה שמשמעותה הפשוטה הודאה להקב"ה על כך שקיים אותנו וגרם לנו להגיע לפסגה הזו .לרגע המסעיר הזה - לאכילת השזיף .
האם זו התחושה שמי ממכם חש כאשר ברך זאת ?
אם כן, אתם פשוט רמאים, במחילה .

ובכלל, האם יש מקום לביטויי תאווה שכאלה על דבר גשמי? זו הרי בהמיות נוראה !

פעם עשיתי תרגיל בזמן שיעור תורני כלשהו ולפני שהכנסתי לפה פרי אמרתי את הברכה הזו אבל במילים עבריות פשוטות .
אמרתי שאני מודה להקב"ה שהביא אותי לרגע הזה
לרגע שכל חיי חיכיתי לו . עצרתי את דברי .
המשכתי לאט לאט להסביר את גודל הרגע .
וכשכולם תלו את עיניהם בוידוי הקרב לבוא הסברתי להם שהתכוונתי לתפוח .

דווקא הדוגמא שהבאת אקדמאי באשר ליהודי גדול שרואה את חבירו היא דוגמא שבה לברכה הזו יש מקום .
וסיפור הגלימה אכן מטריד . כנ"ל .

את השאלה הזו שעלתה אצלי לפני זמן רב הבאתי, אגב, לצורך אחד ויחיד .
על מנת להציג שיש לנו בתורתנו רובד נסתר (אולי יפורט בהמשך).
אלא אם כן יוכל מימוני להחכימני בתורת הנגלה
ובכלל, איפה מיימוני ואיפה המרא דאתרא (סיינפלד) כשצריך אותם ?







תוקן על ידי - בעל_עגלה - 3/25/2003 12:00:37 AM

בלגלה

בקיצור מחמת העת!

א' כתבת "זו בהמיות נוראה". האמת אבל, שאין מושג של רוח שאינו מתייחס לגשם. הנאות עולם הזה הם תקשורת עם קוב"ה לא פחות מלספור את הספירות או האטמוספרות.

ב' שמעתי מעשה על ב' חושבים שניגש הא'-[רש"ב] אל הב'-[רמ"ש] והסביר לו ששבועות זה חג הקציר - הודאה על התבואה. הלה אמר "וכי החג נסוב על כמה עשבים?". ענה לו א', "לולא עשבים אלו לא היית מתקיים".

ג' לעצם שאלתך אני מבין אותך, ומי אמר לך שיש צורך לברך על כך שהחיינו??? לדעת החזו"א אין לברך על מה שלא מרגש אותנו, אך אי-ריגושנו חסרון הוא.

אגב, לפי דבריך נמצא שאי אפשר לתת סמיכה למי שאינו בקי ב"נסתר"

ברשות מרנן ורבנן,
(ובהזדמנות זו, איחולי הצלחה למנהל (הרוחני ?) החדש שליט"א ואיחולי החלמה לפצועים)

יעויין בתשובת הרשב"א (רנ"א). לענ"ד כוונתו לומר שברכת הזמן על פרי חדש שונה בעיקרה מברכה על בית חדש או ראיית חברו. בעוד שבאחרונים, מחייב הברכה הוא השמחה על עצם המאורע, הברכה על פרי חדש אינה על השמחה על הפרי עצמו אלא על מה שהפרי מסמל. מכיוון שהפרות הם בעלי מחזור שנתי, הרי שכשאדם אוכל שזיף חדש הוא נזכר בכך שעברה עליו עוד שנה, ועל כך ההודאה. וז"ל הרשב"א שם: "שהרי אינו מברך בזה אלא על שהגיע לאותו הזמן ולא מפני שהוא שלו כבונה בית חדש וקונה כלים חדשים". ויש לחקור בברכת שהחיינו על מצווה הבאה מזמן לזמן ואכמ"ל.

ומענין לענין, מעשה שהיה (ואם לא היה, לפחות משל היה) ברב גורן ז"ל, שעמד וברך שהחיינו כשהגיע אל הכותל המערבי סמוך לאחר שחרורו במלחמת ששת הימים. לאחר מכן פנה אליו אחד מן המדקדקים ותהה, על מה סמך לברך כך ולפול בחשש ברכה לבטלה, והלא כל העולם כולו נזדעזע וכו'

אמר לו הרב: תנוח דעתך, לבשתי גרבים חדשות.

לא הבנתי מה ההבדל עבורך בין שאר ברכת הנהנין, לבין ברכת שהחיינו. הרי כל ברכת נהנין מבטאת את ההרגשה שהקב"ה פעל ועשה כדי שהצמח יקבל את כל חלקיו הדרושים לו לצמוח, וגדל להיות זרע או פרי לחיות האדם.
ואם תרצה לראות יותר, ראה במהרש"א ח"א סנהדרין דף ק"ב ע"ב ד"ה "ניפתח בחברין" מה שהעיר על ברכת המוציא.

ידוע גם מה שאמר אחד מחכמי ישראל: אני אוכל כדי לברך, ואתה מברך כדי לאכול. ודי למבין בזה.

וואו ערך

עוד מזל שתיקנו ברכות, שהרי לולא כן היית מת מרעב

מה לעשות, אני משתדל להיות מאושר כאשר באה לידי ברכה. לא הולך אצלך?

ערך -
ההבדל ברור . ברכה רגילה היא הודאה לד' .
בברכת שהחיינו - ההתיחסות היא לתחושות האישיות של המברך . השאלה היא האם על הנאות גשמיות פשוטות יש להריע בעוצמה כזו .

יצחק - ישר כוח על הרשב"א לא ידעתיו, אך לעני"ד השאלה עדיין עומדת .

יהוסף - הילכו חזו"א וחב"ד יחדו ?

בעל_עגלה

אכן, בעבר נסתפקתי לפי ההסבר הנ"ל בדעת הרשב"א, האם תקנו לברך משום השמחה שיש בהגעה לשנה חדשה, או שמא תקנו לברך כדי לחדד אצלנו את הכרת הטוב על שנה נוספת. אפילו לפי הצד הראשון דומני שתמיהתך מוסרת במידת מה, אך לפי הצד השני, כל מה שאתה צריך הוא עוד כמה פרות חדשים...

האמת, שיש בדברי "ערך" דברי טעם, מאחר ומי שעמד על טעם הברכה לאשורה, יראה שבאמת היא נובעת מאושר רב שזיכנו הווה להמאכל אשר בפינו, וע"ד זו יובן אף שהחיינו, ושניהם נובעים מהשמחה הגדולה למה שזכינו, אלא שאם יש בזמן גורם לברכה, מברכין שהחיינו, ואם אין זה אלא שיגרה מברכין ברכה לבדה.

בע"ע
יש כמה סימנים בשו"ע על ברכות פרטיות. מסימן רכ"ב עד סימן רכ"ה.
לדעתך הרואה את חבירו זה מאורע פחות עוצמתי או יותר בעל עצמה מהאפשרות להנות ממשהו חדש בעולמו של הקב"ה?

יהודי חכם אמר פעם שנעלם ונסתר מעיני כוח הרע בעולם-רשעים, תהליכי הצמיחה והגדילה. אם תראה באפשרות לגדול כל יום כבריאה חדשה אתה לא תשמח?

אם מותר לי להפנות אותך למה שהעתקתי את המכתב של אודי בפורום אוהלה של יהדות: http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=349905
תראה שם מה מרגיש בחור צעיר שחייו אוזלים.איזה הרגשה של אושר יש לו מכל רגע חדש בחיים. מכל הנאה חדשה. אז, לא מחייבים לברך בכל רגע חדש. אבל קשה לחשוב שאם יש נקודת זמן שבה אפשר להתרומם ולהתייחס ברגישות למעשה ידיו שלהבורא, הנברא יחשוב זאת לבהמיות פשוטה.

חשבתי שכל דבר בחב"ד מרוממים להעלאת ניצוצות ולהשלמת זיווגי החכמה. פתאם בדבר כזה פשוט הכל נעצר?

לא ערך, אצלי לא הולך!

בסיפור של אקדמאי על הת"ח הציוני שהעדיף את התור השני, אני מעדיף את הראשון. לא מפני שאני חושש מברכה לבטלה בהוצאת השם, אלא מהצהרה אינטימית כוזבת.

הסיפור של הגלימה החדשה והגרביים החדשות דומה למי שאומר לאשה זרה שהוא אוהב אותה וכאשר מעירים לו על הבגידה שבכך, הוא עונה 'אל תדאגו, יש לי תמונה של אשתי בכיס!'.


אם אינני טועה ראיתי כאן בפורום סיפור שהחזון איש לא בירך כאשר לא היתה כוונתו שלימה.

בעלעגלה, בפורום הזה לא רק ילכו יחדיו חזו"א וחב"ד, אלא גם רחוקים יותר!

ערך . ברור שע"פ תורת החסידות אין פה שאלה
מאחר ואין הפרדה בין חומר לרוח . קידוש החומר וכד' .
למעשה זו הנקודה שאליה חתרתי בשאלה .
השאלה שלי התמקדה בפירוש ע"פ תורת הנגלה .

בוגי - בפורום ידעתי שהולך אבל אצל אותו אדם בלי "הפסק" ...
(אני חושב שזה לא ממש ידוע, אבל הנתק בין חב"ד לחזו"א הוא גדול מאד)