| נשלח ב-28/3/2003 12:17 |
 |
| |
שיר לכבוד שבת קדש - התדעו מי כתבו ?
במצוות המרא דאתרא (בדימוס) להמשיך ולחוד חידות
ובמצוות אחד מיחידי הסגולה שבחבורה לפתוח אשכול
על מחבר השיר .
הנה לכם :
זה מעט ארוך, לפעמים קצת מייגע, אבל משתלם
כתב פעם אקדמאי, או לקרוא הכל ברצינות או בכלל לא
ואני עדין יותר : קראו רגיל, קראו מהסוף להתחלה, קראו חלק ואפילו אם תרצו אל תקראו בכלל
(אני כבר קראתי)
"הישיבה"
אם יש את נפשך לדעת את המעין
ממנו שאבו אחיך המומתים
בימי הרעה עז כזה, תעצומות נפש
צאת שמחים לקראת מות, לפשוט את - הצואר
אל כל מאכלת מרוטה, אל כל קרדֹם נטוי,
לעלות על המוקד, לקפֹץ אל המדורה,
וב"אחד" למות מות קדושים -
אם יש את נפשך לדעת את המעיין
ממנו שאבו אחיך המדוכאים
בין מצרי שאול ומצוקות שחת, בין עקרבים-
תנחומות א-ל, בטחון, עצמה, ארך רוח
וכח ברזל לשאת ביד כל עמל, שכם
הנטוי לסבל חיי סחי ומאס, לסבול
בלי קץ, בלי גבול, בלי אחרית -
אם תאבה לראות את החיק אליו נשפכו
כל דמעות עמך, לבו נפשו ומררתו -
מקום כמים נתכו, פרצו שאגותיו,
שאגות המרגיזות בטן שאול תחתיות,
אנחות שמפחדן סמר גם השטן,
נהי מפוצץ צור, אך לא קשי לב האוייב
העז מצור, הקשה מן השטן -
אם יש את נפשך לדעת את המעֹז
אל ראשו מִלטו אבותיך משאת נפשם
תורתם, קדשי קדשיהם - ויצילום ;
אם תאבה דעת את - המחבֵא בו נשמרה -
ובעצם טהרה - רוח עמך הכבִירָה,
שגם בשבעה חיי חרפה, ריק וכלימה
שיבתה לא הובישה חמדת נעוריה -
אם תאבה דעת את האם הרחמניה,
האם הזקנה, האהבת, הנאמנה,
שברחמים רבים אספה דמעות בנה האבד,
ובחמלה גדולה כוננה כל אשוריו,
ומדי שובו נכלם, עייף ויגע
אל תחת צל קורתה תמח את דמעתו
תכסהו בצל כנפיה, תישנהו על ברכיה -
הוי, אח נענה ! אם לא תדע לך כל אלה -
אל בית המדרש הישן סור, הישן הנושן,
בלילי טבת הארוכים, השוממים,
בימי תמוז הבוערים, הלוהטים,
כחם היום, בשחר או בנשף לילה,
ואם עוד הותיר א-ל לפליטה שריד מצער -
אז אולי גם היום תראינה בו עיניך
בשפעת צללי קירותיו, בערפל,
באחת זויותיו או על יד תנורו
שבלים בודדות, כצל ממה- שאבד,
יהודים קודרים, פנים צמקים ומצררים,
יהודים בני הגלות, מֹשכי כֹבד עֻלה,
המנשים עמלם בדף של גמרא בלה,
משכיחים רִישם במדרש שיחות מִנִי - קדם
ומשיחים את דאגתם במזמורי תהילים -
(אהה! מה נקלה ועלובה זֹה המראה
בעיני זר לא יבין!) אז יגדך לִבך
כי רגלך על מפתן בית חיינו תדרֹך,
ועינך תראה אוצר נשמתנו
ואם לא לקח א-ל ממך כל רוח קדשו
ויותר עוד מתנחומותיו בלבבך,
ושביב תוחלת אמת לימים טובים מאלה
יגיה עוד לפעמים מפלשי מחשכיו -
אז דע לך ושמע, הה, אחי הנענה !
כי רק זיק מוצל הוא, רק ניצוץ פליטה קטן,
אשק בנס התמלט מן האש הגדולה
האירו אבותיך על מזבחם תמיד.
ומי יודע אם לא נחלי דמעותיהם
העבירונו ויביאונו עד הלם
ובתפילתם מאת אדני שאלונו :
ובמותם צוו לנו את החיים -
החיים עד העולם !
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 12:40 |
|
| |
אני יודע, אבל אני לא מגלה.
נחכה ונראה מה יאמרו אחרים.
רק הערה אחת: היום יש לנו בית מדרש וירטואלי!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 12:44 |
|
| |
מה הפשט? מה נשתנה היום?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 12:46 |
|
| |
מעליב מעליב
זה של ביאליק והשיר מפורסם בשמו "אם יש את נפשך לדעת"
שייך לסדרת שירי "בית המדרש" של ביאליק הכוללים את ה"מתמיד" ואת "על סף ביהמ"ד".
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 3/28/2003 11:48:22 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 12:53 |
|
| |
בזאת, על דעת מחבר האשכול ועל דעתי, אני מזמין את הציבור לדיון בביאליק (חנ"ב שר"י).
יצירתו, כוונותיו, השפעתו, לקחים ומסקנות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 13:07 |
|
| |
מיימוני
למה שר"י? ואם שר"י למה לדון בו וכי תדון ב'מיין קאמפף', לרגע חשבתי שאני נמצא בפורום בחדרי?
מיימוני, לך לא מתאים להשתמש באדם ולומר עליו שר"י כדי להתייפות בפני הסדאמים האינטלקטואלים!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 13:17 |
|
| |
חכמים גדולים ...
נראה אותכם בחידה הבאה שלי ..
ואגב, עמיתי הנכבדים, למרות היות האיש המשורר הלאומי, אתם נמנים על הבודדים שמכירים אותו בארצנו (טוב, יש עוד כמה מזקני דגניה) .
אבל לדעתי הדיון פה יכול לעסוק לאו דווקא
באיש, אלא בשאלה מעט יותר מהותית, שעולה ממנו
האם ניתן בכלל לשפוט אדם ?
הרי לאדם אין ספור זויות .
אני מניח שח"נ חש את מה שכתב .
למחרת (ואולי אפילו בחדא מחתא עם כתיבתו) חש אחרת, דברים הפוכים לחלוטין .
אז מי הוא, הוא ?
האם כתביו, שיריו, אמירותיו של אדם יכולים ללמד על אישיותו ?
ואפשר אפילו להרחיב יותר .
הרי בבואנו לבחון תהליכים הסטוריים, אנו בוחנים אותם בראי מליוני בני אדם שכולם מחולקים למחצה, לשליש ולרביע .
איך בכלל ניתן להתיימר להבין הסטוריה ?
תוקן על ידי - בעל_עגלה - 3/28/2003 12:17:34 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 14:59 |
|
| |
בעל עגלה
הגדלת לשאול.
בוגי
האם אפשר לשפוט אדם? אני כותב מתוך התרשמותי. אדם שלמד בישיבה, ויצא לתרבות רעה, בז לתורה ומצוות, ועשה כמיטב יכולתו כדי להרחיק את עם ישראל מן התורה.
הידעת כי החומש שילדיך (אם אתה שולח אותם לבי"ס ממלכתי) הוא מעובד ומצונזר, בידי ביאליק ושליחיו? "הס שלא להזכיר בשם ה'"?
אני גם קצת מושפע מאשכול בפורום אחר, שבו חלקו את שם הגנאי הזה לאדם צדיק וירא שמים, אם כי קונטרוברסיאלי. אז רציתי להראות שיש כאלו שהתואר מגיע להם, ואין אנו נמנעים מלהשתמש בו לפי הצורך וההלכה.
(כן, הייתי משוחד בדבר זה).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 15:41 |
|
| |
ארוך מאד, אבל תסלחו לי, אני מקווה. כדאי לקרוא את הדברים עד הסוף. ואם לא, אז את האמצע והסוף.
חיכיתי להזדמנות להביא את הדברים האלו. הנה היא.
לפני כמה שנים התפרסמה חוברת בשם "עלמא די" מאת ארי אלון. אוסף של סיפורים, מאמרים ופרשנויות של אדם שאוהב את הגמרא עד כדי שיגעון, ושונא את האלקים באותה מידה, אם לא יותר.
כפי שהוא כותב על עצמו באחד מדפי החוברת: למה שהוא יהיה אלקים ולא אני.
אחד מהנערצים עליו הוא חנ"ב. הוא כתב עליו מאמר שלם. "מה למעלה מה למטה, רק אני אני ואתה". הוא מציג השקפה קיצונית, אבל מעניינת. וגם אם הוא לא קלע לאמת ההיסטורית, אני משער שהוא קלט היטב את רוחו של המשורר הפליט מעולם הישיבות.
ליקוט מהדברים (עמ' מה והלאה – הערותי בסוגרים מרובעות):
***
פעם היה בארץ בעל אגדה ריבוני, חיים נחמן ביאליק. תמצית עוצמתו הריבונית נרשמה בשורות הבאות:
נד נד נד נד
רד עלה עלה ורד
מה למעלה מה למטה
רק אני אני ואתה
שאלה זו היא השאלה האסורה ביותר על האדם הרבני (כל המסתכל וכו' ראוי לא שלא בא לעולם)... העולם הרבני נברא בתבנית האות ב'. עולם תחום וחתום. תקרתו שמים ורצפתו תהום. בעלי האגדה הרבניים מגבילים את תחום עולמו של האדם הרבני, ומסמנים לו את התחומים האסורים באותיות מזהירות של קידוש לבנה: אסור לדרוש מה למעלה מה למטה!
בעל האגדה הריבוני, לעומתם, מרשה לעצמו לשאול... הוא אף משתף ילדים קטנים בנסיונות ההתמודדות שלו... יחד הם נכנסים לפרדס האגדי, יוצאים ממנו בשלום, ותשובה בידם:
מה למעלה מה למטה
רק אני אני ואתה.
מה שראה ילד על הנדנדה, לא ראה משה רבנו מימיו. אפילו הוא פחד לראות...
... יוסף חיים ברנר היה יהודי ריבוני. היה לו האומץ הנפשי להיכנס לפרדס הרבני האפל על מנת לקצץ בנטיעותיו ולטעת בו אור. היה לו האומץ הנפשי להיישיר עינים אל מול פני ההוייה ולראות שאין זולת האדם ריבון מחייב בעולמו.
***
תגובה:
אני מניח שתסכימו איתי שיש לארי אלון כשרון כתיבה רב, שעומד ביחס הפוך להערכתו לדת ולתורה. מזכיר את הסיפור – (המשכילי) – על ראש הישיבה (הנצי"ב?) שקרא בעיתון חילוני–משכילי מפרי עטו של משכיל שנזרק מהישיבה, ונאנח. כפירה, אבל איזו כתיבה ספרותית!
אנו איננו פוחדים משאלות. אמנם, החוצפה שבדבריו של ארי אלון אינה לשבח. היא מזיקה למי שלא הורגל בה. אך מי שמכיר את שפינוזה ואת ניטשה לא יתפעל מן הסגנון שלו. הבה נבחן את טענותיו.
בלשון ספרותית, הוא טוען כי הדת מגבילה את האדם. האדם הדתי אינו מעז להרים ראש ולבחון את עולמו, את הנחות היסוד שלו. הרבנים אוסרים עליו לעשות זאת. האדם הריבוני, לעומת זאת (רבני–ריבוני הם הפכים ומונחים טכניים בשיטתו), מחפש את הערכים שלו בתוכו, ורק שם הוא מוצא אותם.
ובכן, אקזיסטנציאליזם יהודי, מיסודו של ניטשה, בתוספת בעטנות אופיינית למי שקצת שנה ופירש, אמנם כתוב בסגנון ספרותי משובח.
אני סבור שאלון מציג תמונה חד צדדית. אם אהיה תוקפני: תמונה מעוותת. האם אנו איננו, לפי הגדרתו שלו, דתיים וחושבים?
יותר מזה. כפי שטענו הוגי דעות מעמיקים בדורנו (הרב סולוב'יציק, הרב ד"ר מיכאל נהוראי, ומן הסתם אחרים), *דווקא* האדם הדתי הוא שבוחן וחושב.
ושאלה לשיטתו: האם ערכים שבאים מתוך האדם, כאשר הוא אמור לכונן אותם, יכולים להיות בעלי תוקף?
אזכיר את דברי המהר"ל, ואת האינטואיציה הגאונית שלו. מדוע ניתנה תורה בכפיה של הר כגיגית. מפני שהיא הטרונומית (כמובן, המהר"ל לא השתמש במונח הטכני הזה, אבל הוא תואם מאין כמוהו לסכם במילה אחת את הרעיון העמוק הזה שלו).
***
איך כל זה קשור לביאליק?
ראו מה הוא כותב עליו (שוב, בדילוגים):
חיים נחמן ביאליק היה יהודי ריבוני. היה לו האומץ הנפשי לשאול את השאלה האסורה ביותר. מה למעלה מה למטה... ולענות, רק אני אני ואתה.
שיר הנדנדה של ביאליק מתחיל במקום בו מסתיימת "מגילת האש". בשיא געשו כתב ביאליק את "מגילת האש"... "מאגדות החורבן"... בעקבות מגילת האש, מתחילה תקופת השתיקה של ביאליק...
ועוד מפתח קודים פיתח ביאליק – שירי ילדים. הוא חדל להשקיע במבוגרים... די לו במלים פשוטות מתוך אוצר תמים בן מאה מילים ראשונות של כל ילד. למעלה. למטה. אני. אתה. מה. רד. נד נד.
בשיר הנדנדה נגנז כל אוצר המלים של מגילת האש. ביאליק, משורר הילדים, אומר בעזרת המלים הפשוטות ביותר את מה שלא הצליח להגיד למבוגרים... אין לו עוד צורך לשכר ולסחרר. הוא מחפש את הפשוט ביותר. את הבראשיתי...
... את הילדים הקטנים הללו הוא שואל מה למעלה מה למטה... לא בפני רבי עקיבא הוא מציג את השאלה האסורה, אלא בפני זאטוטים קטנים. והוא לא רק מעז להציג בפני הזאטוטים את השאלה האסורה ביותר, אלא אף מעז לענות עליה בנוכחותם.
רק אני. אני ואתה.
טכניקת הנדנדה... השלב הראשון הוא שלב החקירה והשאלה. נד נד. רד עלה, עלה ורד. לך לכל פינות העולם. אל תירא. שאל מה שתשאל. דרוש מה שתדרוש. שאל מה למעלה מה למטה מאה לאחור חת שתים שלוש לך לחפש.
מצאת – נכון שאין כלום למעלה ואין כלום למטה, רק אני ואתה?
***
זו המסקנה הגדולה של אלון משירו הפשוט לכאורה של ביאליק. ביאליק, שהוכתר בידי החילונים למשורר הלאומי (למרות שבעיני, בניגוד לבעל עגלה, הוא בעל כשרון מועט מאד לכתיבה, והשוו אותו לנתן יונתן או לאורי צבי גרינברג) לא לחינם נבחר למעמד זה. אסתכן בהבעת גישה שמיוחסת אצלנו לחרדים הפונדמנטליסטים. ביאליק נלחם בתורה, בישיבות, בקב"ה. לכן הוא נבחר.
ולפי הפירוש היפה של אלון, אפילו השיר התמים שכולנו שרים אותו נועד להעביר את מסר השנאה של ביאליק לבאר ששתה ממנה בילדותו ולא היה מסוגל להביא את עצמו לחזור אליה, ולכן העסיק את עצמו בגזילת הבאר מכל היהודים שיכלו ליפול ברשתו.
***
וסיפור אישי:
מאז קראתי את המאמר היפה הזה, היה לי קשה לשיר לילדי את השיר ולנדנד אותם על ברכי. עד שמצאתי את התשובה הפשוטה, האמיתית, שמשום מה – לא משום מה, אבל ההסבר כבר מצריך ניתוח שמקומו באשכול אחר – נעלמה מעיני ביאליק ואלון.
ילד, חפש. ילד, לך למעלה ולמטה.
נכון שמצאת?
מצאת את אלקים.
גם אברהם מצא אותו, כי מי שמחפש – מוצא. מוצא את הקב"ה מציץ עליו. לפעמים מהשמים, לפעמים מתוך חדרי ליבו.
אלקים איתך. עכשו בוא נשיר יחד.
מה למעלה מה למטה.
רק אני – רק אני, אומר האחד והיחיד שיכול לומר על עצמו: אני, אני שהינו הווה, היה ויהיה – אני ואתה.
לך חפש, תמצא, אם נשתמש בלשון פילוסופית, את הדיאלוג עם האתה הנצחי (בובר, כן).
אז בואו ונשיר יחד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 15:49 |
|
| |
חחח
היה לנו את השיר הזה בבחינת בגרות בספרות שנה שעברה...
ביאליק, שהיה תלמיד ישיבת וולוז'ין, שגדולי הכופרים יצאו ממנה (!), היה בסופו של דבר אדם חילוני אך אמונתו ורגשותיו הדתיים היו כל כך חזקים, כפי שניתן לראות בשיריו.
"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על-ידי שנאת חינם,נשוב להיבנות,והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם." (אורות הקודש לראי"ה קוק זצ"ל ג, שכד)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 15:58 |
|
| |
מיימוני,
איכזבתני.
ארי אלון זה ארי אלון. ביאליק זה ביאליק.
גם אני חונכתי על הסיפור המיתולוגי החרדי, לפיו פעם נפגש רב"ב ליבוביץ עם ביאליק ואמר לו: ראה מה ביני לבינך, שנינו למדנו באותה ישיבה, את פרי יצירתי לומדים טובי המוחות בישיבות, מתאמצים להבין מה חידשתי. ואילו אתה? ראיתי פעם ילדונת מקפצת בשלולית מים ומדקלמת את חרוזיך...
משבגרתי, נוכחתי לדעת שכמעט ההיפך הוא הנכון. כמה יהודים בעולם יודעים כיום מיהו הרב ליבוביץ ומיהו ביאליק? צא ובדוק כמה עותקים ומהדורות יוצאות בכל שנה, מחקרים וכנסים ודיונים על ביאליק. שלא לדבר על מעמדו המבוסס בתוך מערכת הלימודים של משרד החינוך.
מיום ליום אני פוגש יותר ויותר אנשים שקטעי ביאליק שגורים בפיהם. למרות שלמדו אותו בבתי הספר, ובדרך כלל זוהי סיבה לשנוא לכל החיים את החומר.
אני לא מעריץ שלו, לא כמשורר ובודאי לא כאישיות. אבל למען האיזון כתבתי כל זאת.
בידי פרטים רבים ומענינים על ביאליק בוולוז'ין, ועוד חזון למועד.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 16:24 |
|
| |
מיימוני
כבר אמר ה"בניין ציון" וכך גם אחריו החזו"א והרב קוק שבדורותינו אין להדביק את תוית הרשע גם אלה ששנו ופירשו. הסטאטוס של תינוק של נשבו הינו גם לאלו שגדלו על ברכי התורה כפי שהסביר את הדבר החזו"א בשל מצב הדורות השונה.
יתירה מזו, לי נראה שגם ביאליק כמו סופרים ומשוררים אחרים בני התקופה, (יש אבל גם יוצאים מהכלל כמו ברנר) פרשו בהרבה כאב והתלבטות וייתכן ואמונתם ידעה עליות ומורדות ושיר זה וסדרה זו שהזכרתי שייכת לתקופה בחייו של ביאליק בו זו הייתה תחושתו.
קשה אם כן להיות חד משמעי ביחס אליו.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 3/28/2003 3:29:51 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 16:31 |
|
| |
אקדמאי יקירי
לא הבנתי ממה אינך מרוצה.
האם אתה סבור שביאליק כתב יותר יפה מאלון?
אני סבור שלא.
אולי זו לא שאלה אסתטית, ויתכן מאד שאפשר להציע קריטריונים לקביעה.
בין כך ובין כך, מה לך להלין עלי שאני מעדיף את כתיבתו של זה?
לא הבנתי גם מה הראיה מהויכוח בין ביאליק לבין אותו רב. כבר ציינתי לעיל שהחילונים מאד העריצו אותו. זה דבר שאיני מבין. אני יכול לתלות זאת באחת משתי סיבות. כריזמה אישית של ביאליק, או עובדה מביישת שכל שאר בני דורו נפלו ממנו בכשרונותיהם.
ולא נראה לי שצריך הרבה כשרון כדי להיות ביאליק. הצעתי לעיל להשוות בינו לבין אצ"ג או נתן יונתן. האם שליטתם בשפה, עושר הדימויים שלהם והחוויות האותנטיות שלהם אינם עולים על אלו של ביאליק עשרת מונים?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 17:21 |
|
| |
מיימוני יקירנו
וכי היאך תוכל לחלוק על דעתו של ר' שמואל יוסף
שכתב על חיים נחמן :
אל לחינם פרץ עליך פרץ
המבקר כל הארץ
שוטה הוא אותו טליא
וקורקבנו כזנב האליה
אכן האלחריזי כמו התחכמוני
ורבי עמנואל הצפרוני
יעטו מפניני אמריך על גרגרותם ענקים
ויאמרו נשבענו באלוקים
כי אין הרבה ביאליקים
ועוד ועוד, אבל עד כאן רלוונטי
(שיר "פנימי" שנכתב לרגל ארועים שהיו ביניהם ואכמ"ל)
האם גם בגדלותו של ר' שמואל יוסף תכפור
אם כן, אינך נושא פני איש ממש !!
ולגופו : האיש היה בהמה, אבל בהמה בעלת כשרון וירטואזי גאוני . חכמה בכופרים תאמין .
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2003 21:54 |
|
| |
אני לא מדבר על סתם "גדוילים" , אני מדבר על מרא דארעא דישראל בספרות ...
ואגב, מעניין לעניין, מה דעתך (משום מה בהליכותיך הנך מזכיר לי את אחד הת"ח מ - 2 תלמידי חכמים היו בעירינו) עליו ?
לעניין ביאליק, קצת קשה לי להסכים אתך, לעניין השלילה שבו, על אף שאני אישית חונכתי על "מקראות ישראל" ששירי ביאליק נחתכו מהם..
ביאליק לא היה כופר במלוא מובן המילה ואפילו יינו מותר שכן לא היה מחלל שבת בפרהסיא ..
גם כשהתחיל לעשן ברשות היחיד בשבת, היה זה רק לאחר שראה את מרטין בובר (כמדומני) עושה זאת ואמר שהוא "קירר" אותו .
הב לי יהודים כמותו .
|
|
|
|
|
