| נשלח ב-31/3/2003 23:31 |
 |
| |
הרמב"ם עסק בקבלה.ראיה מס'1
הלכות תפילין ומזוזה
פ"ה ה"ד: מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שד-י.ע"כ
מה המקור למנהג?
כס"מ על המקום:
בספר הזוהר פר' ואתחנן שצריך לכתוב שד-י מבחוץ כנגד תיבת והיה שבפנים
יש למישהו מקור אחר לדבריו של הרמב"ם חוץ מהזוהר???
בבקשה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2003 00:07 |
|
| |
ריבונו של עולם.
בלי קשר לדעתי על הזוהר וכו' איזה מן ראיות אתה מביא?
הראיות הללו הרי מוכיחות בדיוק להיפך. שכןבפירוש הרי אומר הרמב"ם שכך המנהג אך לא כתב שזה מדברי חכמים או דברי קבלה כדרכו בעת הבאת הלכות האמורות מפי חז"ל. לו האמין שהזוהר הגיע מפיו של הרשב"י לא היה מציין זאת כמנהג גרידא.
הרמב"ם אומר כפשוטו שזה המנהג. כי אכן כך היה המנהג בזמנו. ואין ספק שהמנהג הזה לא פשט בציבור בשל הזוהר שהרי הזוהר לא היה ידוע בציבור בזמן הרמב"ם.
אלא מאי? הזוהר מפרש מה הסיבה למנהג? נו, אז מה. פרשנות זו יכולה להיות מצוטטת בזוהר כמקור שניוני.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 4/1/2003 12:17:19 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2003 00:31 |
|
| |
האם ה"ראיות" המשונות של "להעיר" מוכיחות שהרגיל בלימודים זרים פוגע ביכולתו לחשוב?
המלצה: תלמד יותר רמב"ם ופחות זוהר ואני משער שיכולתך לחשוב ולהסיק מסקנות ישתפרו פלאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2003 00:54 |
|
| |
מוישהההה אתה גדוללללל
סליחה על זה שהעזתי לקחת ברצינות את פרשנותו של הכס"מ.אין זה בהחלט ראוי להביא אותו כמקור
אבל כיון שאתה מדבר כמבין ברמב"ם בטח תלמדינו היכן הרמב"ם כן מביא מקור לדבריו? שהרי בזה דנים כל הנושאי כלים.מהן מקורותיו.יותר מזה הרמב"ם עצמו כתוב שלמפרע הוא מצטער על כך שלא הביא את המקורות לפסיקתו כך שיהיו לעיון.
אבל כמבין גדול במיוחד בטח ראית את המגדל עז (אולי נקרא לו ד"ר או פרופסור כך שאולי יזכה בכל זאת להערכתך)
הלכות תשובה סוף פרק ה':
"וגם ר"מ ז"ל נהג באלו הפרקים העמוקים מנהג החכמים לבאר קבלתו וסברתו וחכמתו והוסיף מאמר קצר לרבותינו ז"ל לרמוז ליודעים ח"ן (חכמה נסתרת בשבילך מוישה)...והמבין יבין והחכם יחכם לעולמי עד והאלוקים יכפר בעד.עכ"ל.
ובטח שלא תטריח אותי להעתיק את עדותו המפורטת של בעל המגדל עוז בפרק א' וב' בהלכות יסודי התורה שם מאריך אודות כתבים שהוא ראה מהרמב"ם שעוסקים בקבלה
***
מספרים על איזה ליטוואק ששאלוהו פעם מהי ההוכחה לקיומו של הרבש"ע. ענה הליטוואק שמכיון שהרמב"ם כותב כך במפורש והריאב"ד לא חולק מסתמא שזה כך
לילה טוב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2003 18:42 |
|
| |
להעיר
כתבתי הערה בהוכחתך מס' 2, וטול אותה לכאן.
אבדוק את דברי הכס"מ ומגדול עוז במקום, אך עקרונית אני אוחז ממה שכתבתי לעיל.
לגבי הבדיחה שלך על הליטאי, נהניתי. וגם אספר לאחרים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2003 23:00 |
|
| |
ואם בבדיחות על ליטוועקס עסקינן, אז כך מספרים בלובביץ' וזה סיפור עם רעיון נפלא שבאיזשהו מקום מתמצת את הרעיון החסידי בכלל :
( למי שלא שם לב, אני אוהב מאד את לובביץ' - אפשר להתחיל להתנפל)
המשיח מגיע, סוף סוף .
דבר ראשון הוא מגיע לישיבת חברון (טוב, די, לפונוביז'- בהנחה שהם יודעים ללמוד..) מתקרב לבימה באמצע סדר א', מתיישב ליד 3 בחורים חשובים ואומר להם : הגעתי , מה הכנתם בשבילי?
ואלו, בהתלהבות עצומה, מתחילים לחשבן איתו את הסוגיה ואת כל הישיבישע זעכן. הקורים נטוו אט אט, היצירה היתה מושלמת וכך חלף הזמן ובאנחת רווחה הם סיימו . חלפה שעה וחצי והם אפילו לא שמו לב .
ואז שואל אותם המשיח : זה הכל ?
והם עונים : תבוא ר' יהדדי, עוד שבוע שבועיים, יהיה עוד.
המשיח, באכזבה מסויימת נפנה ומחפש את בית המדרש הקרוב של לובביץ' .
הוא מגיע באמצע פעברנגען (התוועדות, למי שלא) והוא רואה שהחסידים עושים ... מה שחסידים עושים.
שותים וודקה .
ואז הוא שואל : חברה מה הכנתם בשבילי ?
החסידים מצביעים על הבקבוק שנותר ממנו שליש ואומרים לו . את זה . זה מה שהכנו בשבילך .
ולמראה גבותיו המורמות, מוסיפים
אם תתמהמה עוד, גם את זה לא תקבל ..
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2003 23:45 |
|
| |
מאחר ולהעיר אוהב בדיחות להלן אחת מתאימה לסיטואציה:
מעשה בחושם שהיה לו שכן שנהג לבקש לשאול ממנו את חמורו דבר יום ביומו "רק לדקה כדי לקפוץ למכולת". עד שנמאס עליו הדבר. הסתיר חושם את החמור בביתו ונעל את הדלת.
אחרי דקות מועטות נקש השכן על הדלת וביקש לשאול את החמור. אני מצטער אמר חושם ופניו עגומות, "אבל החמור מת". באותו רגע ממש נער החמור הטיפש בקול גדול והשכן תמה: החמור מת? אני שומע אותו עכשיו.
מה זאת אומרת התרגז חושם למי אתה מאמין, לי או לחמור?
______________________
במה דברים אמורים. מי שמתעמק בגישה של הרמב"ם ובתורתו השכלתנית מבין שהמיסטיקה רחוקה ממנו כמרחק שמיים מארץ. שער בנפשך שאפילו מעשה מרכבה זה בשבילו פילוספיה אריסטוטאלית, וכל הלכה בתלמוד המתבססס על אמונה ברוחות, עין הרע וכו' ורעיונות מיסטיים אינו מוזכר או שמקבל בספרו פנים אחרות ורציונאליות עד כדי תמהון.
אז למי להאמין לרמב"ם, או ל"ראיות" שלך?
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 4/2/2003 12:13:01 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2003 16:18 |
|
| |
הראיות הן מצויינות -אבל רק לכך שמחבר הזוהר הכיר את המשנה תורה של הרמב"ם, וששניהם חיו באותו עולם הלכתי-ספרדי.
תוקן על ידי - שואל098 - 4/2/2003 5:01:42 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 00:53 |
|
| |
למיימוני ושאר המתענינים בכנות בתזה זו מומל לקרוא את ספרו של הרב מרגלית הרמב"ם והזוהר וכן את מאמריו בחוברות סיני לב-לד
בטח שלא תתעצלו ותהיו מספיק פתוחים אולי לשנות קו מחשבה שהורגלתם לו
****
מוישה
אין לי ספק שהתזה שלי חדשנית ושבפשטות ברמב"ם זה נראה ההיפך הגמור אך אני נוטה לייחס זאת לסיבות אחרות. כפי שמאריך המגדל עז במראי מקומות שהבאתי שגדולי ישראל שבאותם דורות עסקו בקבלה בסודיות גמורה וזאת מהחשש שתורה זו תגיע להמונים.לא לשוא היא כונתה תורת הסוד.אנו רואים שאפילו בפורומינו הלמדני ישנם כותבים שקוראים טקטים קבליים בצורה הכי מוגשמת שאפשר.הרמב"ם כן עסק בזה.אגב כדאי לעיין גם בדעת גדולים לחיד"א (אולי הוא לא מספיק אקדמי בשהילכם) שם אומר שבטח בסוף ימיו עסק הרמב"ם בקבלה.
סיבה נוספת להעדר סיגנון קבלי מפורש ביד החזקה הוא בתוכן ואופי הספר שהיה הלכתי מלכתחילה וכתב בצורה של הלכות הלכות (בלי מקורות כפי שניסה מישהו לומר כאן) ולכן על אף שבמבט ראשון זה לא נראה ככה יש מידי פרטים קטנים שמצביעים על זה.אתן דוגמא נוספת.הרמב"ם כותב בהקדמתו שהוא התבסס על גאונים דוגמת רב האי גאון ועוד גאון (שכחתי את שמו) ולמעיין בספריהם רואים שהם מדברים על ענינים שבקבלה הקלאסית בצורה הכי מפורשת.נוכל לומר שהרמב"ם קיבל מהם רק את ההלכה ולא את אלה??? .אני בטח לא הייתי מיחס לרמב"ם אי יושר שכזה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2018 19:09 |
|
| |
להעיר, צריך ראיה לא השערה. אבל בכל זאת הנושא לכשעצמו מעניין, יש עוד מקום שהרמב"ם מביא מנהג סתם ללא מקור אחר ??
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2018 19:29 |
|
| |
תלמיד תלמיד
איקון ירוק על הלימוד המסודר שלך.
אשר לשאלתך, אם יש לך פרוייקט השות, אתה מסודר.
הנה כמה דוגמאות של חיפוש לפי "נהגו" (עם אפשרות של אותיות דקדוקיות קודם).
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ו
הלכה ז
במה דברים אמורים בשאר (הארצות) אבל במקדש מותר להשתחות על האבנים שנאמר בארצכם בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים המפוצלות במקדש, ומפני זה נהגו כל ישראל להציע מחצלאות בבתי כנסיות הרצופות באבנים או מיני קש ותבן להבדיל בין פניהם ובין האבנים, ואם לא מצא דבר מבדיל בינו ובין האבן הולך למקום אחר ומשתחוה או שוחה על צדו ומטה כדי שלא ידביק פניו באבן.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ב
הלכה ח
הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו (כולנו) והוא עיקר הוידוי,
רמב"ם הלכות תשובה פרק ג
נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א
הלכה ד
הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה, ולמה קורין כן מסורת היא בידינו שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו ושאל אותם ואמר להם בני שמא יש בכם פסלות מי שאינו עומד עמי ביחוד השם כענין שאמר לנו משה רבינו פן יש בכם איש או אשה וגו' ענו כולם ואמרו שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל יי' אלהינו יי' אחד, פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.
בזכות שאלתך והחיפוש שעשיתי גיליתי כי "ברוך שם כבוד מלכותו" זה בסך הכל מנהג, ועוד ברמה הכי נמוכה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2018 19:31 |
|
| |
מנהג התוספות בתפילה בימים הנוראים
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב
הלכה יט
יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה ראשונה זכרנו לחיים כו' ובשנייה מי כמוך אב הרחמים וגו' ובהודאה זכור רחמיך וכו' ומוסיפין בברכה אחרונה בספר חיים וכו', וכן יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה שלישית ובכן תן פחדך ובכן כו' אבל בראש השנה וביום הכפורים מנהג פשוט הוא להוסיף בשלישית ובכן תן פחדך וכו'.
ומנהג ששללו הגאונים
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג
הלכה ג
נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום, ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות
ועוד מנהג שהרמב"ם עצמו יוצא נגדו
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז
הלכה ט
נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה.
|
|
|
|
|
