שאלת בני בן 7

איך אומרים שאכילת מצה ואיסור אכילת חמץ היא משום שלא הספיק בציקם להחמיץ, הלא ההוראות נאמרו לפני גאולתם ממצרים? חיפשתי בהראשונים במקראות גדולות ולא ראיתי שיעירו על זה. ומצאתי בהגדת תורת חיים ממוסד הרב קוק שהרי"ד, האבודרהם, ושבלי הלקט עמדו על זה ותירוצם שעל שם העתיד נצטוו.

חג כשר ושמח!

מי שיעיין ברמב"ם ימצא שיש שני דינים באכילת מצה.

יש דין אחד שהוא מהלכות קרבן הפסח- על מצות ומרורים יאכלוהו. ודין זה ישנו גם בפסח שני. שצריך לאוכלו על מצות ומרורים. והוא הדין שנאמר בפסח מצריים לאכול מצה על הפסח

הלל הזקן אף הוסיף וחידש שיש לכרוך הכל יחד פסח מצה ומרור כדי לקיים זאת. כלשון הרמב"ם מצה הוא 'ממכשירי הפסח'.

ויש דין נוסף שהוא מהלכות החג: לאכול מצה. והוא מדיני החג.

לפי זה ניתן להסביר כדלהלן:

בתחילה: בפסח מצריים היה דין המצות של שבעת הימים משום שכל החג הינו המשך של אותו לילה שממשיכים לחגוג אותו, ולכן היה המצווה להמשיך לאכול המצות כדי לציין את ייחודו של חג קרבן הפסח. במילים אחרות: חג הפסח הוא חג על שזכינו בקרבן זה עם כל מה שהוא מסמל ולכן מציינים אותו באמצעות אכילת המצה. ולאחר שיצאו ממצריים נוסף עוד טעם לעניין זה שאינו קשור לדין הקרבן עצמו והוא שלא הספיק בציקם להחמיץ.

לתשומת לב: אין הכוונה בהסבר לציין שיש שני הלכות אלא שיש שני טעמים לאותה הלכה.


יש להוסיף שמשתמע שגם האיסור שלא יהיה ברשות כל חמץ קשור לפסח ע"פ הפסוק לא תאכל על חמץ דם זבחי. כך שהאיסור על חמץ בבית קשור באופן מובהק גם לדין הקרבן. וראה גם רשב"ם פ' תשא





תוקן על ידי - maranan - 4/17/2003 11:58:43 PM

אם לא נצטוו על שם העתיד אזי השאלה במקומה עומדת׃ למה? מה קשר יש למצות עם קרבן פסח בלי הטעם שלא הספיק בציקם?

והרי מקרא מפורש הוא לא תאכל 'עליו' חמץ, שבעת ימים תאכל 'עליו' מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. וגם ר' גמליאל נותן טעם יחידי על שלא הספיק וגו'

ואולי הטעם של הא לחמא עניא שייך להציווי לפני צאתם ממצרים.

כל מצוות החג הן שרשרת אחת של שחזור מצב היציאה שהתחילה ממכת בכורות [קרבן פסח] ועצם היציאה [חמץ ומצה] להיזכר לדורות.