הזכרת נשמות, מעבר למגבית מבקרים וכסף?

המקור הרעיוני דומה לצורך הרגשי לעשות הצגת דמא של ירידת נשמות הסבא והסבתא בחתונה של הנכדים, אצל החסידים נהוג מנהג זה ונקרא בלע"ז "מצווה טענץ". ואם אינני טועה אז גם אצל הציבור האחר, בהרבה מדרשות הקרובים שומעים "הסבא היה......." וכו'. אך אולי זכרוני מטעני כי הוא קצר לעת זקנה.

רציו

גם לי יש ביקורת על המנהג, אך איני תולה אותו בצרכים כספיים של הקהילה. זו ביקורת בסגנון מרקסיסטי.

אדם קשור מאד להוריו, ולאחר שהם עוברים מן העולם, הכאב והצער גדולים ללא נשוא. עכשו נזכרים בכל מה שלא עשו למענם, או במה שעשו ולא היה ראוי לעשות, אך איך אפשר להחזיר את מה שאינו הפיך?
מלבד זאת, כל אחד אוהב את הוריו ורוצה להבטיח להם מקום טוב בגן עדן, יהיה טיבו של מקום זה אשר יהיה, בין אם הוא מאמין שסועדים שם מבשר השור והלוויתן כפשוטו, או שהוא מאמין שהכל מציאויות רוחניות מופלאות.
לכן, למרות שבגמרא אמרו שאין כפרה למתים, התפתחו במשך הדורות מנהגים שונים של עשיה למען המתים. עד שקיבלנו את התופעות של ימינו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני היקר
להעיר לדברך אני מביא דבריו של חד מקדמ
"היהודה יעלה"
שו"ת יהודה יעלה חלק א - יו"ד סימן ריז ד"ה ע"ד התמוה
וע"ד השתוקי והוא /והיא/ אמרה על א' מיניה ולא דיימא מעלמא אם מותר לו להיות בביהכ"נ בשעת הזכרת נשמות ויזכור נשמות אביו ספק. או נימא כיון שעי"ז מזכיר החטא אתור /אסור/ נ"ל כיון דגם אביו רשע יש לו זכות ע"י מצות שעושה בנו הוא ברא מזכה אבא מצוה עליו להזכיר נשמת אביו ולהתפלל עליו מספק כבנ"ד ועיין בס' חסידים בסופו סי' תתשע"א בהדי' כ"כ ויעוין בס' שערי דעה על היו"ד סי' רמ"ט. נאם אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד.
בשו"ט

מיימוני

אתה הסברת את הסיבה למה הצליחה התקנה ואני את מניע המתקנים!

איכס
חשבתי לתומי, אחרי הפסקה די ארוכה, כשאכנס לפורום לביקור, אמצע כאן משהו עם תוכן חיובי, לפחות אשכול אחד שמטרתו, הגלויה והנסתרה, אינה לעג לכל הקדוש באומתינו. נכזבתי והתאכזבתי.

לפחות באשכול הזה, ארצה לדברר פרט אחד:
בד"כ מזכירים אחרי מיתה את האדם בשם אביו, ואילו ביזכור מזכירים אותם בשם אמם! מהי סיבת ההפרש?

הלבן (אני עונה פה כדי לא לערב בין התחומים)

נקודה עניינית בדבריך מצאתי אך בארבע מילים שכתבת 'שגם המתים צריכים כפרה'. נדמה שראוי לדון בזה ולא בקליפות שמסביב. מדברי רציו שמה הבנתי שהוא מנסה לפרש שכפרה זו היא בדעת החיים ולא בעצם. ניתן לנמק את זה על ידי 'במתים חפשי'. אז זה אולי ראוי לאשכול מיוחד לגבי יחסנו למוות בכלל. יש לי ומן הסתם לשאר החברים דברים בנושא ולולא הייתי נחפז הייתי מסדר אשכול על זה (אבל כמה וכמה אשכולות פתחתי בראש ולא הגיעו למקלדת ).

ראיתי עכשיו את שאלתך לגבי הזכרת האם. במקום שאני מתפלל שמעתי שאומרים את שם האב, אבל אני מבין למה שינהגו כדבריך. כי הטבעי הרי הוא היחס לאב אבל כאשר הדבר חשוב ביותר כמו בחולה רוצים שיהיה מאד מדויק (האם בטוחה יותר מהאב). לכן כשרוצים כפרה למתים, גם זה חשוב ביותר.

תוקן על ידי - קונילמל7 - 5/4/2003 3:11:17 PM

קונילעמל
עדיין לא נתברר לי המכנה והמחנה שאליו שייך, אבל במחנה שלנו נהוג לברר כל הלכה במקורה בפוסקים ראשונים ואחרונים.

את זה שהמתים צריכים כפרה מוכיח המרדכי מהספרי, ואת פרטי הדבר מבאר בארוכה הרוקח הגדול והמרדכי ושאר הראשונים שדנים בזה, וכיון שזה אינו נושאי שיחליטו בו יושבי קרנות על דעת עצמם, א"כ נשאיר את ההחלטה הזו לחז"ל ופוסקים, אם באמת יש תועלת מנתינת הצדקה לנשמת הנפטרים. וברוקח הגדול כותב על זה "כי החי יכול לבקש להקל דין המת כדוד על אבישלום וכר' יוחנן על אחר לכשאמות אפסוק עשן מקברו".

כך גם בענין שם האב או האם, שאלתי היתה מהו המקור למנהג זה, שבמצבה כותבים תמיד שם האב ובהזכרת נשמות שם האם.

העיקר שכחתי
הנקודה הענינית היא אם כל מי שיש לו מצב רוח מרומם (כבן עזאי בשוקי טבריה) יכול לכתוב בשאט נפש, הראשונים יכולים לטעות, ולדעתי אין המתים צריכים כפרה...

הלבן

'טענו באידיאולוגיה והודה לו בפוליטיקה', חוץ מדברי הרוקח התומכים לכאורה (כי לא ראיתי את מלוא ההקשר בפנים) בעמדתך.

הפורום הזה הוא לא של ילדים המתווכחים אבא של מי חכם או גיבור יותר. רוצים ללבן עניינים מיסודם כפי שהודגש המון פעמים ועל ידי סגנון מכפיש לא נשיג מאומה.

מכנה/מחנה התכוונתי לאמונות הרווחות בבית רבנו שבבבל. (אבל השתמשתי בזה להדגשת נקודה ולא כדי לפתוח קופסת פנדורה חדשה.)

תודה על הבהרת כוונתך בענין המחנה, שכאילו לא הבנתי אותך בפעם הראשונה.
אין לי שום עמדה ואין לי שום פוליטיקה, העמדה שלי היא, שכשהספרי כותב שגם המתים צריכים כפרה, וכשהרוקח והמרדכי והשבלי הלקט והכל בו והמחבר בשו"ע והרמ"א בהגהותיו כותבים, שמטעם זה נהגו להזכיר נשמות ולידור צדקה עבורם, שוב אין מקום לסגנון המביש של "גם הראשונים יכולים לטעות" ושסיבת הזכרת נשמות היא לצורך גיוס כספים ולשאר מרעין בישין פסיכולוגיים.
היכן מצאת בדברי פוליטיקה, אני מתריע זה כמה, שהגישה בפורום הזה אינה תואמת את גישת גדולי ישראל לדורותיהם להלכה ולמנהג, ואשר היא תואמת יותר לגישת ההשכלה וגרורותיה. לזה אתה קורא פוליטיקה?

הלבן

הסיכום שלך הוא נמרץ, אך אזכיר פרט קטן וחשוב.
הגמרא, בניגוד לספרי, שאותו טרם ראיתית בעניותי ובקוצר זמני, קובעת שאין כפרה למתים.
כך שלכל היותר יש בידך מחלוקת מקורות מימי התנאים והאמוראים.

אבחן את הנושא באנציקלופדיה התלמודית בלי נדר, ואז אוכל להתייחס במלוא הרצינות לדבריך.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני
האומנם זוהי הדרך לדון בהלכה? מותר לך לשער שגם הפוסקים הראשונים והאחרונים ראו גמרא זו, ומפרשים אותב בפשיטות: לפי שכבר נתכפרו במיתתם.
ואף שנמצאה תשובה עלומה מאחד הראשונים שחולק על זה, הרי ההלכה נפסקה ככל אותם פוסקים ראשונים ואחרונים שהבאתי.

הלבן

האם אתה מתכוין שרק גדולי האומה מזמן התנ"ך יכלו לטעות ולא הראשונים? או רק שכלפי כל אחד מי שחינכו אותו להאמין בו לגביו הוא אינו יכול לטעות?