| נשלח ב-25/4/2003 13:39 |
 |
| |
...ואחרונים כקלעים; דוגמאות [ראש' כמלא']
דובר הרבה בפורום על מאמר חז"ל ראשונים כמלאכים, שזה לא בא להפקיע את ההתפתחות בדורות האחרונים לקליעה ברורה על ידי ניתוח מילולי של הנקודה.
הדיון פורה באשכול "ראשונים כמלאכים",
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=121669
ובעוד אשכולות.
עוד הארה שקיבלתי באישי [נדמה מיהוסף] שבעבר היו העוסקים בתורה מועטים ואילו בזמננו גם ההמון הבלתי מעמיק עוסק בתורה וכל עם הארץ כבר "יודע ש"ס". לכן מתחזקת הדעה של "מה אנו לעומת קודמנו בספרות התורנית", כי באמת כן הוא לגבי ההמון הבלתי מעמיק. [סליחה על היוהרא המשתמעת, אבל כבר מזמן פסקתי לעצמי שיוהרא וירטואלית שאינה פוגעת באף יחיד ומשרתת את התקדמות החפץ בה, לאו שמה יוהרא והרוצה לפתוח ע"ז אשכול, אדרבה!]
כעת לנקודה;
הכוונה באשכול זה, היא לתת אפשרות להבאת דוגמאות מקליעת אחרונים לנקודה בצורה שלא עשו כן קודמיהם [אם כי כמעט הכל ניתן להעמיס במילות הראשונים, אבל סו"ס לא כן כתבו].
תוקן על ידי - ווטו1 - 28/12/2003 2:48:51
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2003 15:40 |
|
| |
כרגע צצים לי דברי ראשונים, הנותנים הגדרות וביאור קולע, אשר מחז"ל לא נצא עם אותו ההבנה.
ביאור הר"ן לגבי ביטול ברוב: שם הוא מבאר שככל שהניגוד בין המינים שונה, כך הבעיה לסבול 2 זהויות מתגברת ונקבע בדעת הזהות היותר דומיננטית = הרוב. כך הוא מסביר את דעת ר' יהודה שמין במינו לא בטל.
דברי חובות הלבבות על מהות התורה: "ההערה התוריה היא הקדמה ומבוא אל הערת השכל בעבור יכון ויזוך.
הרמב"ן על ענין יפת תואר: מגדיר את דיני יפת תואר כהתחשבות במצבה של הנכבשת השבויה, ולעזור לה ולכוונה באבילותה. לעומת הספרי המנמק אך את הטעם החיצוני והממילא - "שתימאס בעיניו".
אבן עזרא בבשר בחלב: לעומת מה שניתן להבין בחז"ל כאילו בב"ח משום יסוד עניין כלאיים, האבן עזרא מכוון את הגדרתו לפי המשמעות העולה מהפסוק: הוא מגדיר את בישול הבשר בחלב כ"אכזריות".
ר"ש: נותן חמשה טעמים צדדיים לכלאיים, באחת מהם הוא נוקט "משום לא תכלה" והגמ' מוציאה את זה מפשוטו. אך כמה מהאחרונים מדגישים את הנקודה של "פאה" כציון וקביעת אי אנוכיות וכמו שאומרים "לא לחטוף את הכל".
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2003 07:50 |
|
| |
רש"ר פ' בראשית עה"כ: "ויהי קין בונה עיר".
"הכפר שקוד על תרבות הקרקע, והעיר - על תרבות האדם.
"העיר -בניגוד לכפר- תלושה מן הקרקע ומנותקת מן החקלאות. יושבי העיר מתפרנסים מכוחות האדם. התוצרת החקלאית מגיעה לערים, ושם יעבדוה בהתאם לצרכי האדם."
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2003 15:35 |
|
| |
הרב דשם [ידיד שמדבריו הבאתי אשתקד בפ' השבוע דומני לשבת מסעי.]
מעשה הקידושין והנישואין הוא סמלית מעשה ביאה מזווגת לעין כל!
דפח"ח!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2003 13:02 |
|
| |
בדיון מעמיק נשמעה טענה על העוול של "החפצת" הזולת דהיינו להשתמש בבן אדם עבור צרכים אישיים. הוא נושא חשוב כשלעצמו, אך מאד נהניתי שבמלה זו מצאתי את ההגדרה למה שהזהירה תורה על רכילות.
כפי שהתבאר בעבר באשכול הבהרה ובעוד איזה אשכול, שרכילות היינו לקחת אדם ולשנות את מעמדו על ידי דיבור [גם אם הדיבור הוא נייטראלי ולא בהכרח רע, שלא שלשון הרע ורכילות הן עוון גדול יותר של רכילות - כל' הרמב"ם].
בקיצור הקליעה היא:
רכילות היינו "החפצה דיבורית את הזולת"!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2003 21:15 |
|
| |
Veto1
The eshkol you linked in your first notice here cannot be found, so I'll comment here.
Why is it that in religious circles the ''earlier ones'' Rishoninm, are put on a pedestal, are glorified, their opinions are adhered to, strongly, but in secular circles they aren't?
When I say 'religious circles' I mean all religions, Christians and Moslems too.
I don't mean to say that secular scientists don't respect previous generations of scientists, Philosophers, etc. it's just that they don't add to their respect or to the truth of their opinions simply because they happened to be born a hundred or a thousand years ago.
I think it's due to the following,
Take a young person at the time when his/her intellectual capacity starts maturing, it would be perfectly reasonable for him to listen to people who have already philosophized for many years, i.e. people older than him, and he should give more credence to their theories than to his own. So he starts out his intellectual journey with the concept that these people [those older than him] know more than him. But there should come a point in his life that he should realize that he surpassed some of them and has leveled with others.
Yet if he is in an authoritarian society where individuality of thought is frowned upon, where questioning things is a sickness of the mind, he will never reach that second step, for how will he take it upon himself to decide that this or that particular sage [i.e. somebody 30 years older than him] who a little while ago he listened to his every word (and rightfully so, after all he was just starting out) is not as deep a thinker as himself.
So, being a product of his society he will never make that gutsy move and he will continue being submissive to those ''older and smarter people''.
And if God willing he will become a lecturer/sage himself, he will always defer to his elders [who have already died by now and by them not being around he won't be confronted with all their human frailty, and he'll choose to remember only their greatness which in turn will give them an even greater authority] so that his pupils will already have a hierarchy of three levels, themselves in the lowest rung, their teacher, one above, and their teachers teacher at the highest level.
And so this cycle continues on and on.
The same goes for the aura of holiness that every generation gives to its predecessor.
If I am raised and taught that these ''great people of our generation'' are holier than me and than all my peers, [which is probably true for the first years of maturity] then I will never have the Chutzpa to question it when its truth isn't valid anymore. So a hierarchy will be born here too, and will be based very strongly on the date of birth.
In a non-authoritarian society were questioning the thoughts and dogmas that you started out with, are perfectly ok. That ''gutsy'' move will follow sooner or later, so that the whole chain reaction is nipped in the bud.
This is not to say that there are no Gedolim today or in the past to whom we should defer entirely to their holiness and opinions, its just that the general hierarchy based on D.O.B. (date of birth or date of death) clearly lacks validity.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2003 14:19 |
|
| |
אפ"מ  ,
שפתיים יישק!
בנוסף לדבריך שקראנו לזה בפורום בעבר "קדושת הרושם" אשר תולדותיה "קדושת הזמן" וקדושת הדפוס", יש עוד נקודה להוספה. זו נתבארה באשכול "ראשונים כמלאכים" [הלינק למעלה תוקן] שאנו מוצאים הרי בדברי חכמנו העמקה מבהילה על הרעיון [ראה באשכול ההוא הדוגמא מאיש ואשה מזריע תחילה].
ההסבר גם נאמר מאחר והיו מסורים וממקודים יותר ומוסחים פחות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2003 08:03 |
|
| |
בלימוד משניות מס' אהלות השתמשתי ברשימה שהגיעה לידי בה עקרונות "חלל כחרב" וטומאה בחיבורים השייכים לפ"א מ"ב-מ"ה.
וז"ל: כלים [שהם משמשי האדם] נטפלים לאדם להיות חלק ממנו וכן בגדים שהוא לבוש בהם [וכן בהוצאת שבת] לכן לגבי טומאת אדם מת נחשבים הכלים הנוגעים בו [ראה משמעות הכתוב הבדל בין אם הוא נוגע בכלים או הם בו אך חז"ל לא חילקו] כמוהו. ע"כ.
לעומת זאת במשנה עצמה, ישנה אריכות של פרטים שללא ידיעת העיקרון האמור, קשים מאד להיקלט ולהתקבל על הדעת!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2006 17:00 |
|
| |
תרגום הודעת אפ"מ באשכול אחר בהודעתי; נשלח ב 1/8/2003 16:1.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2006 13:56 |
|
| |
ווטו
המקרה שהבאת מאהלות הוא דוגמא לשיטת חכמים להצגת הלכות, שהיא שיטה קאזואיסטית. יש יתרונות וחסרונות לשיטה, ובכך ראוי לדון באשכול אחר. בכל מקרה, לא ברי לי שזו שיטה פחות טובה משיטת עקרונות הלכתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2006 17:33 |
|
| |
לאפכא מסתברא.
כמה נקודות בנוגע למאמרך:
אפשר לסכם את מה שכתבת במשל קצר ומפורסם שהובא בין היתר בשם הרב ישעיהו מטראני (הראשון) אשר "נאשם" תמיד באי-היצמדות מלאה לפרשנות רש"י וחלוקה עזת מצח כנגדו. "הגמד מסוגל לראות עד למרחק מסויים, ואילו הענק למרחק כפול ומכופל, אך מה אם יעמוד הגמד על ראש הענק? ודאי יראה "קצת" יותר". ודאי המשמעות מובנת, שהגמד רואה יותר רק בעזרתו המלאה של הענק. תשובה מכובדת ומכבדת הייתי אומר של הרי"ט.
אך מה גם שלא תמיד הולכים ע"פ כלל זה, על אף הענווה והכבוד שיש לרכוש לגדולים ממנו, יש להבחין, כשעוסקים בתורה, מי מכוון יותר לדעת תורה, מי שמתקיימת בו תורתו - מי שיגע יותר בעמלה. וידוע כי למדו הראשונים בדוחק רב הרבה יותר ממנו, ובעוני וברדיפות וכו' וכו'. כך כתב הרמב"ם , שמי שיגע יותר בלימוד, חכמתו מתקיימת, (הלכ' ת"ת וגם במו"נ).
ועוד, שהרי דרך העולם הוא שחכמי התורה, ככל שיותר קרובים אל דורו של משה, כך מכוונים יותר לדעת תורה, שהרי מרוב שנמסרה מדור לדור נתמעטה החכמה וכו' (נזכר בהלכות ת"ת לרמב"ם וכן בהקדמה ליד החזקה), שכן התורה והשתלשלותה מבוססת על העברה מפה אל פה, והרי אם הייתי מעוניין לדעת דבר שמועה לאשורו, ודאי הייתי הולך אצל הראשון שאצלו הייתה במקורה ושלמותה, ע"ע משחק הילדים הידוע "טלפון שבור".
ובכלל ישנה מגמה הפוכה בין חכמי התורה וחכמי המדע, ככל שהעולם מתקדם, כך ההבנה גדולה יותר במדע, להיפך מהתורה, כנ"ל. ולכן, יש להתייחס בשונה אל לימוד התורה מאשר אל לימוד המדע, שם יש מקום לחדש בלא מורא.
ובדומה לשיטתך, באמת פירש הרב קוק בעין איה את המדרש "אין תורה מתקיימת אלא במי שמקיא חלב שדי אימו" (או משהו כזה..), הכוונה למי שינק תורה מאדם אחר, באופן פאסיבי והיה כלי קיבול של מורו ולאחר שלמד ושנה וגרס הבין דבר חדש וחידש, אך עדיין יש להבין שהחלב היה בפיו, ז"א, שלמד הרבה , לפיכך לפני מסיקים דברים "חדשים" (גם על ביטוי זה ניתן להרחיב עד בלי קץ) יש לגדול בחכמה ולהימסר אליה ולא שיהא כל אחד מציע חידושים וכו'.
ע"כ, ייאמר לכל השואל שאלות, שילמד עוד ויבין ולא יהפוך חור בהשכלה לספק המערער את כל העניין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2006 23:12 |
|
| |
מנוחערךטוב5
יש קריטריון של החדרה והוא התמסרות לדבר שלומדים. לפי זה מי שמתמסר למה שהוא לומד יחדיר בעצמו טוב יותר את מה שהוא לומד. אבל זה לא אומר שמה שהמתמסר לומד הוא מבוסס יותר ממה שלומד מי שמתמסר פחות.
יש עוד קריטריון שמי שקרוב יותר למקור השמועה מדייק יותר בשמועה. אבל זה לא אומר שהוא מבין טוב יותר את המשמעות העמוקה של השמועה. לכך דרושה התפתחות הבנת אנוש.
בקיצור השתמשת בשני קריטריונים צדדיים של הלימוד בנוגע לציטוט ולהחדרה והעברת אותם בנוגע להבנה טובה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 00:09 |
|
| |
לרמטכ"ל היוצא.
אכן העלת נקודות נכונות, ויש בהן ממש, רק שלא סותרות הן את מה שאמרתי.
והנה ההסבר:
אכן, ישנו העניין שההתמסרות איננה הבטחה לצדק ואמת, אך, ההתמסרות היננה הארובה הכי טובה לכך שדברים אכן מבוססים ונאמנים. למראית עין, לא תדע להבחין באמת מי מבוסס יותר, לכן ישנו קריטריון מסויים של חקירה ועיון מעמיק מצד אחד הצדדים, ועפ"ז, חזקה עליו שדעתו מבוססת יותר, עקרון זה תקף אף לאותו צד עצמו, אם לא חקר ועיין מספיק, ודאי שבכדי להסיק מסקנה כמה שיותר ודאית, יהיה עליו להקיף העניין כולו, ולהבינו לעומק. גישה זו אף ממומשת בלימוד הגמרא, העלאת קושיות ותירוצן, מתבססת על ידע מקיף ומעמיק של העניין כולו, ולא, לקושיה עצמה אין בסיס, ולכן הפליגו חכמים בדבר שינון הנלמד וחזרה עליו, "אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים, לשונה פרקו ק"א פעמים", לדוג'.
ולעניין השני, הערתך חשובה באמת, והנני בא לחדד את שאמרתי. באמת המקור איננו בהכרח המוכשר ביותר להבנת השמועה בצורה הטובה ביותר, אך סומכים אנו על חכמים הראשונים, שכן, בתקופתם, התורה לא הייתה נלמדת לכל עמי הארצות, אלא, הייתה נלמדת אך ורק ע"י עילויים ובעלי כשרונות ברוכים (מי שלא היה כזה, היה יוצא לפרנס.), לכן חזקה עליהם , שדבריהם נכוחים. אין הכוונה שאין סיכוי בכלל שטעו בדבר מסויים, אלא , שהכלל מעיד על הפרט, ולכן הגישה הנכונה לדעתי, היא לקבל את דבריהם כצודקים בדבר מה, ורק לאחר שדרשת וחקרת ושאלת היטב, ומצאת שאין הדברים מסתדרים עם ההגיון הבריא, אז יש להסיק אחרת.
בברכה, הרב מנוח עושים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2006 18:22 |
|
| |
הלב"ש,
אכן ישנן שתי דרכים ["שיטות" לדבריך] להצגת דברים ומשתמשים בדרך הנאותה לפי צורך העניין. אם מדברים יותר "הלכה למעשה" או בפני כאלה שאינם רגילים או יכולים להתמקד בעקרונות מקיפים, אך התפתחות הדורות היא במסוגלות להתמקד בעקרונות ובכך להקיף עולם ומלואו. כמובן שזה לא אמור לבוא על חשבון המיקוד בציורים החיים התלויים בעקרונות, שא"כ נהיים פרופסורים תלושים, אלא האידיאל הוא להיות ממוקד בעקרונות האקסטנסיביים ובו בזמן לחוות את פרטיהם באינטנסיביות המירבית. עדיין לא הגענו לשלב זה של "מלאה הארץ דעה" שהמוסר המופשט יהיה אינטנסיבי כתאוות הקונקרטיות, אבל זה הכיוון.
עוד ציטטה הנוגעת לאשכול הוא לשון החזו"א או"ב על יסוד המדות היות מדה אחת טובה ואחת רעה [לפי הזכרון];
הטובה: לבכר את הרגש המוסרי על פני הרגש התאווני.
הרעה: להזניח את החיים על מהלכם הטבעי.
ע"ש בארה"ב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 10:56 |
|
| |
נושא שהתעמתו בו הראשונים והאחרונים על הקשר בין אכילת חמץ וביעורו, מתבאר באשכול סמוך במבט מתוך העיקרון שמפורש ברמת אל-חזור שהתורה אומרת דרגות התרחקות מהחמץ [וכבר בגן של תמיד_לומדת לימדו כן].
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2006 09:42 |
|
| |
העירוני מכ"מ שמביאים "סברא" כב"ק מ"ו ושבועות כ"ב שמביאים אך מדרך בני אדם ולא את העיקרון של הדרך, אך אי מהתם לחוד ניתן היה לומר שכאילו היה להם ענין בשיטה קאזואיסטית כפי שציין הב"ש ולא מפני שעדיין לא התפתחו לשיטה הפרינציפיוניסטית, אך מצורת הויכוחים עם המינים וטוענים למיניהם [ראה סנהדרין צ"א בויכוחי גביהה בן פסיסא ועוד] שלא ירדו לדיון הגיוני אלא הוכיחו מפסוקים בתורה בדרשות לא דרשות, דמשמע שזה היה הגבול הויכוחי האולטימטיבי ואף בויכוחי הרמב"ן עם הנוצרים כפי שהובאו בכתביו, כיום לולא אזכור המתוכח היה זה נראה כדיון ילדותי. אך כ"ז לא בא להוציא שמבחינה אינטואיטיבית עלו עלינו.
מכאן גם תשובה לדורשים בימינו את שמירת התורה על ידי פתיחת נעילת התלמוד בהמשך עיגון ההתפתחויות במקראות במוח ובכוח. כיום לא יתקבל הדבר אלא על ידי ירידה למשמעויות ההגיוניות וברגע שירידה זו נפתחת בטלה התורה שבכתב כמסמך מוחלט.
|
|
|
|
|
