| נשלח ב-27/4/2003 11:34 |
 |
| |
מחפש מילה בתנ"ך המתחילה ב-ם ונגמרת ב-מ
אמרו לי שיש מילה אחת בתנ"ך שמופיעה רק פעם אחת והיא מתחילה ב-ם (מ סופית) ונגמרת ב-מ (מ רגילה). האם זה נכון? איזו מילה זו ואיפה היא מופיעה? למה היא מופיעה ככה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2003 23:17 |
|
| |
ישעיהו פרק ט
(ו) <לםרבה> לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְדֹוָד צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: ס
זה המקום היחדי שיש מם סופית בתוך מילה
אשמח אם יתגלה נוסף
בהצלחה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2003 10:26 |
|
| |
מה שענה קודמי נכון. ולא יתגלה שום דבר נוסף כי פשוט אין.
מה שיש זה עוד פשוט שיש בו מ רגילה בסוף המילה. וזה בנחמיה "אשר המ".
וזה הכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2003 12:29 |
|
| |
דרור
בקיאי הפורום מצאו את מבוקשך. אבל כמדומה לי ששאלה אחת עדיין נותרה פתוחה. והיא: מדוע האות הזו משונה מאחרות?
ניתן לענות על שאלה זו בשתי צורות:
א. יש כאן רמז. שהרי השתנתה כתיבתה של מילה זו משאר מילים. איך מבינים רמז כזה? כיון שדברי הנביא רחוקים מאיתנו מרחק של זמן ומקום, מומלץ להתבונן במפרשים על הדף. גם הם היו רחוקים, אך הם הכירו את ספרי הנביא וניגשו לפרש אותם מתוך אספקלריה תורנית.
ב. יש לדון על התפתחות צמדי האותיות התחיליות והסופיות. האם תמיד הקפידו על ההפרדה בסגנון שלנו היום? מהיכן באו לנו האותיות האלו, האשוריות? יש כאן שאלות גדולות שטעונות בירור יסודי.
אם יספיק לי הזמן אנסה לעשות זאת. אם לא, אולי יבואו אחרים וישלימו את המלאכה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2003 13:34 |
|
| |
רד"ק במקום:
למרבה המשרה - המ"ם סתומה בכתוב, וקרי במ"ם פתוחה ובהפך זה בעזרא (? -נחמיה, ספודיק) המ"ם פרוצים, מ"מ פתוחה בסוף התיבה, בכתוב, ויש בו דרש כאשר יסתמו חומות ירושלם שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת הישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח:
הנה כי כן נמצאה המילה המסתיימת במ"ם פתוחה.
נחמיה ב, יג:
וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר <המפרוצים> הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ:
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2003 16:54 |
|
| |
עינתי בצילום ישעיהו מהמיגלות הגנוזות
מקומראן
ורואים ברור שהמילה למרבה כתובה במם רגילה פתוחה.
סיום פסוק ה' אבי עד שר שלום המילה שלום מסתימת במם סופית סגורה
ההבדל בין המם הפתוחה לסגורה ניכרים שם בבירור
השאלה אייך נפל השיבוש בטקסט המצוי בידינו
צריכה בירור
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2003 14:54 |
|
| |
קצת מאוחר אבל עדיין אקטואלי.
איננו יודעים מי זה שכתב את המגילות הגנוזות. מה היתה רמתו הרוחנית והאינטלקטואלית בימיו, ביחס לסביבתו.
יתכן שהטעות נעשתה בכתבים ההם. הן לא מצאנו עשרות העתקים בהרבה מקומות נפרדים, שזה יוכיח שכך היה הנוסח המקובל אצלם.
בקיצור, מנין ההחלטה להעניק משקל כה רב לעותק יחיד שנמצא. האם רק בגלל שהוא שרד אלפי שנה?
אגב, האם יש צילום של המגילות או של מכתבי בר כוכבא ברשת? האם מישהו יכול להמליץ על ספר המתעד את התפילין שנמצאו במצדה?
אפרופו תפילין. יש המביאים ראיה לגבי מחלוקת רש"י ור"ת מתפילין שנמצאו בגניזה עתיקה. לעומתם יש הטוענים שעצם המצאותם בגניזה מוכיחה שהם היו פסולים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2003 11:25 |
|
| |
לגבי הותיות הסופיות
בכתב העברי למיטב ידיעתי אין אותיות סופיות, ובכל הטקסטים שאני ראיתי אין הבדל באותיות מנצפ"ך בין אמצע מילה לבין סופה.
ההבדל חל רק בכתיבה האשורית הנהוגה מתחילת ימי בית שני, לגבי המסורת בכתיבת המילים הנזכרים לעיל "לםרבה" ו "המ", זה כמו כל שאר האותיות יוצאות הדופן בתנ"ך כמו האותיות הגדולות הקטנות וההפוכות וכדו'.
לגבי מגילות קומראן, הבעיתיות גדולה, מצד אחד יש בו שינויי כתיב כמעט בכל שורה, והוא אכן הספר הקדום ביותר שיש לנו, מאידך אין לנו שום עדות לגבי מיהו הכותב ועד כמה ניתן לסמוך עליו, בפרט שהכתיבה נראית גם מלאת שגיאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2003 10:38 |
|
| |
אשר,
תוכל לפרט יותר את מה שכתבת שהטקסט מלא שגיאות?
כי זה סותר לגמרי את מה שכתבו כאן לעיל: "השאלה איך נפל השיבוש בטקסט המצוי בידינו צריכה בירור".
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2003 01:21 |
|
| |
חיים
כתבתי שהכתיבה נראית מלאת שגיאות.
כוונתי לדוגמא למילה "לא" שכתובה שם הרבה פעמים "לוא" ועוד בלבולים בין זכר לנקיבה וכדו'. אתה מבין שאין לי כרגע את הטקסט מולי, אך זהו הרושם שקיבלתי בעת העיון בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2003 11:00 |
|
| |
אשר, שפה היא דבר מתפתח, כללי הכתיב של לפני אלף ואלפיים שנה, ואפילו של לפני מאתיים שנה, שונים מכללי הכתיב של השפה המודרנית. זה אמור לגבי כל שפה (השווה את האנגלית של צ'וסר לאנגלית המודרנית), ובודאי לגבי העברית, שהיא מן השפות העתיקות ביותר שעדיין בשימוש.
אז לפני שאנחנו נותנים ציונים לכותבי המגילות הגנוזות, מתודולוגית אנחנו צריכים לבדוק אם הן כתובות באופן קונסיסטנטי, כלומר מלוות אותם כללים לשוניים באופן עקבי, או לא. אני חושבת שתגלה שהכתיבה היא עקבית, והשפה היא פשוט עתיקה.
זאת ועוד - איני מומחית לנושא, אך מן המפורסמות שהמגילות לא נכתבו בידי אדם אחד, אלא בידי רבים ולאורך שנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2003 11:11 |
|
| |
חבצלת,
קודם כל תודה על הלינק, עזר לי. מוכר לך אולי גם אתר שמציג את מכתבי בר כוכבא?
לעניננו: בכל מקרה מתברר שאין סיבה לתת לכתיב המגילות משקל רב מדי ביחס לנוסח המסורתי. לא ידוע מי כתב, לפי איזה כללים, ולמה התכוון. יתכן שהם כלל לא נכתבו כספרי קדש דוגמת ספר תורה אלא כספרי לימוד דוגמת חומשי בית ספר.
ואם כך אין שום סתירה או ראיה לנושא תחילת האשכול, על אותיות סופיות באמצע מילה. ואין טעם להביא ראיה מהם על "שיבוש" בנוסחים שלנו.
|
|
|
|
|
