האם נשים מועדות להיכשל?

אשכול זה נפתח לראשונה בידי 426, אך הכותרת שלו לא התאימה. לכן, טרחתי והעתקתי את כל התגובות. הסליחה עם הכותבים, ובמיוחד בעל האשכול המעניין.

426:

כפי שראינו בסוגיא של 'טב למיתב' קיימת הנחה נוספת על אופייה של האישה, ש"כולן מזנות ותולות בבעליהן". הנחה זו מופיע במפורש במסכת קידושין:
"לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אישה אחת מתייחדת עם שני אנשים... גמ': מאי טעמא? - תנא דבי אליהו: הואיל ונשים דעתן קלות עליהן37"
הנחה זו חוזרת בואריאציות רבות ובמקומות שונים בספרות חז"ל. רבי אליעזר אוסר ללמד נשים תורה, כדי שלא ידעו שזכות תולה לה לסוטה. אם ילמדו שזכות תולה לסוטה, ואינה נענשת מיד, ינצלו זאת כדי לזנות, ויינצלו מן המים המאררים בשל הזכויות שצברו. ההנחה ביסוד דבריו היא שנשים נוטות לזנות, וידיעת ההלכה תשמש בידיהן אמצעי להגשים נטייה זו. מה שאין כן בגברים.
"רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות.
רבי יהושע אומר רוצה אישה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות38.
התלמוד הבבלי מסביר זאת בכך, שלימוד התורה מחדיר עורמה בלב הלומד, ומכאן שאישה אשר תדע כי זכות תולה לה, תוכל לנצל זאת ולזנות:
"תפלות" סלקא דעתך? אלא אימא כאלו לימדה תפלות. אמר רבי אבהו, מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב, "אני חכמה שכנתי ערמה (ודעת מזימות אמצא - משלי ח' יב) כיון דנכנסת חוכמה באדם - נכנסה בו ערמומיות39.
ההנחה הסמויה בהלכה מכלילה זו היא, שנטייתה של כל אישה לנאוף, שהרי האיסור ללמוד תורה מכוון לכל בת. מכאן שאישה, באשר היא אישה, חשודה ברצון לנאף. אין הלכה מקבילה לגברים, ואין חשש שהערמה שתכנס בלבם בעקבות לימוד התורה תנוצל לרדיפת חטא ולזנות.

ברוב המחקרים בנושא זה, מודגשת ההדרה המגדרית הנוצרת בעקבות הלכה זו, ולא נבדקת הנחת היסוד העומד בבסיסה. כך אצל בראון40, פלסקוב41 וכן בויארין, שאמנם דן בפרשנים השונים ובהעדפותיהם, החל מן התלמוד עד לתקופה המודרנית, אך לא הדגיש את הדימוי הפסיכולוגי של האישה המופיע במאמר זה42.

תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בפסיקה של ר' אליעזר, שכופין על האישה לעבוד, גם כשאין צורך במעשה ידיה. והטעם: שלא תבוא לידי בטלה, כי בטלה מביאה לידי זימה.43

לפי פרשנות הירושלמי, גישה זו של רבי אליעזר ש"כל המלמד את בתו תורה כמלמדה תפלות" מסבירה גם את העובדה שר' אליעזר העדיף להפסיד תרומה של מטרונית אחת ולא להשיב לה על שאלה בתורה. וכך אמר: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים"44

רבים הביטויים ברוח זו שאנו מוצאים בדברי חז"ל: "דרך אישה להתפתות מן האיש, ואין דרך האיש להתפתות מן האישה"45. "אין אישה מתקנאה אלא בירך חברתה"46. וכן ההנחה ש"כל נשי דכי מנצו בהדי הדדי, בעריות הוא דמנצו"47.

לא ייפלא שכתוצאה מתפיסה זו נקבעה הלכה למעשה שיש למנוע מנשים לצאת לשוק, ש"כל אישה היוצאת לשוק סופה להכשל"48. ובדומה לזה האמרה, ש"כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנום49". גם האמרה הבאה קשורה לתפיסה זו של האישה: "כיון שנבראת (האישה) נבראת שטן עמה50."

יש דרך לראות את נטיית האישה לזנות כסימפטום לחולשת האישיות בכלל. האישה היא כמו פתי או כילד קטן הצריכים השגחה וטיפול שונה מגבר מבוגר. גישה זו מופיעה בדברי ר' שמעון בן אלעזר: "יצר תינוק ואישה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת51". גם במדרש מופיע הדימוי לילד קטן:
"למה נשתתפו הנשים עם הקטנים והעבדים לעניין מצוות? לפי שאין להם אלא לב אחד52".
הנחה זו גרמה, כנראה, להעדיף את דברי רבי אליעזר על פני דברי בן עזאי. בימי האמוראים, בבבלי, כמעט והתעלמו מדברי בן עזאי, פרשוהו כממליץ לאב ללמד רק את הידיעה שזכות מצילה. ("באגרא דמקרין ומתניין בנייהו ונטרן להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא" - שמלמדות את בניהן ומצפות לבעליהן שיבואו מבית המדרש53.) ובירושלמי דחו אותם. בימי הביניים פסקו כדעתו של ר' אליעזר, ש'כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות', למרות שהיה שמותי, ולא פסקו כבן עזאי שהיה מבית הלל, למרות הכלל ש"הלכה כבית הלל"54. הלכה זו נפסקת ברמב"ם ובשו"ע, ומופיעה גם בשותי"ם כמבוססת על דברי ר' אליעזר. מהרי"ל, המאמץ את עמדת ר' אליעזר שאסור ללמד אישה תורה, מדמה זאת לאיסור ללמד תלמיד שאינו הגון:
"וללמוד לנשים, אעפ"י שצריכות לקיים כל לא תעשה ועשה נמי שלא הזמן גרמא55, מכל מקום אין ללמדה, דהוי כמלמדה תפלות, כדאיתא פרק היה נוטל56 ויליף ליה מ'אני חכמה שכנתי ערמה'57, כיון שנכנסה חכמה בלבו של אדם, נכנסת בו ערמומית, וכן פי' רש"י 58 וזה לשונו: "שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע", מתוך כך תעשה דברים בהצנע, וא"כ חיישינן שמא תבוא לידי קלקול, לפי שדעתן קלות... ודמי להאי שאסרו ללמוד לתלמיד שאינו הגון59 וכתיב מה תתהלל רשע ברעה הגבור60, כצ"ל,61
המהרי"ל נדרש לשאלה על נשים שלמדו תורה וזכו להכרה ולהערכה בחז"ל: שפחתו של רבי, וברוריה. תשובתו היא, שיתכן ולמדו בקבלה, או שלמדו ממש. ובכל זאת סופה של ברוריה, כמסופר ברש"י, מעיד על כישלונה, ועל קלות דעתן של נשים והסכנה הקיימת אם ילמדו תורה62:
... וכן שפחתו של רבי63... וברוריה64 וכיוצא בזה. אי נמי, זה נמשך אדלעיל שידעו בקבלה אי נמי כו', שע"פ אביהם עשו, וצ"ל דאביהם סבר כבן עזאי... 'חייב אדם ללמד בתו תורה כו''.65 '.
אמנם יותר נראה לי שמעצמם עשו. שהרי ברוריה הוכיחה סופה על תחילתה66 ואיכא דאמרי, שלא סמכה על דברי חכמים שאמרו נשים דעתן קלות, וראש לחכמים, שלמה המלך, אמר אני ארבה ולא אסור ולא אטה וכו'67', והכי נמי סמכה על צדקתה שלא תעבור על ידי הלמוד...68
הרב קוק69 המשיך לדבוק בהנחה זו, וראה סכנה מוסרית בלימוד תורה של נשים. הוא רואה את דברי המשנה "כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות" כדברים "גדולים מאד...": "ואין קץ לאושר הכללי שהצלנו עפ"י ההדרכה המעולה הזאת70..."
הוא מתריע נגד הרוצים לשנות סדרי עולם, ומקימים מסגרות לימוד לבנות:
"אבל בהתפרץ המנהג להלעיט את הבנות תורה וחקר71, אז תטעינה בתעודתן לחשוב שעליהן לחפש חדשות יסודיות מה שאינו ע"פ תכונתן, ויצא מזה קלקול עצום בחיים המוסריים והחמריים. ע"כ לימדתנו תורת אמת, שאין פרי בטנה של אישה מתברך אלא מפרי בטנו של איש".
ראוי לציין כי הנחה זו עומדת בניגוד לדעה המקובלת, ההפוכה, שסכנת היצר, הרהורי עבירה ופיתוי גבוהים יותר בקרב האנשים מאשר אצל נשים. זו היא ההנחה העומדת בתשתית ההדרה של נשים מהופעה בציבור (כגון עלייה לתורה), והחלת דיני צניעות מחמירים על נשים. הנחה הפוכה זו השתרשה כל כך, עד שמצאנו אצל ר' דוד כהן (קושטא, המאה ה-ט"ו) שנדרש להסביר שגם אצל נשים קיים יצר עריות, ולכן גם נשים הן בגדר 'אדם' לדינים אלו.

[ החומר מאתרה של גב' קהת , אני בטוח שרבים מכירים את האתר ].


סימני ציונים
**************
31. ד' יזרעאלי, סקר 2001, בר אילן, כנס "להיות אשה יהודיה" קולך - יוני 2001.
32. מסכת קידושין דף פ' ע"ב.
33. בויארין מביא בספרו 'הבשר שברוח' (עמ' 274) שני מקורות מדרשיים המפרשים את הביטוי 'תפלות' כפריצות וזימה, האחד מאסתר רבה ג' יג': "וכשאומות העולם אוכלין ושותים מתעסקין הם בדברי תפלות, זה אומר מדיות נאות וזה...פרסיות נאות. אמר להם אותו טפש, כלי שאותו האיש משתמש בו... רוצים אתם לראותה, אמרו לו הן ובלבד שתהא ערומה". וכן גם במדרש רבא ט': "כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדלות, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות".
34. ראה בויארין, שם.
35. וראה את דברי בויארין על כפל המשמעות הזה. שם, בעמ' 274.
36. אין בדעתי להרחיב במאמר זה את הדיבור על מטאפורות ודימויים נשיים במקורות היהדות כתופעה בפני עצמה. להרחבה בנושא זה ראה: בויארין, שם עמ' 111-138. אליאור ר', "נוכחות נפקדות, טבע דומם ועלמה יפה שאין לה עיניים - לשאלת נוכחותן והעדרן של נשים בלשון הקודש, בדת היהודית ובמציאות הישראלית", בתוך "התשמע קולי" הוצאת הקיבוץ המאוחד- מכון ון-ליר ירושלים תשס"א, עמ' 42-82. וכן י' עצמון, "הבניית זהות מגדרית וכוח", שם עמ' 17-26. וכן י' אחיטוב: "שעשאה כלי"- גלגולה של מטאפורה", בתוך דעות 12, טבת תשס"ב.
37. מסכת קידושין, שם.
38. משנה, מסכת סוטה, פרק ג משנה ד.
39. סוטה כא ב'.
40. Brown p." The Body and Society: Men, Women and Sexual Renunciation in early Christianity" Lectures on the History of Religions, vol 13, New York Columbia University Press, P.118, 145."
41. Plaskow J. 1990: "Standing Again at Sinai: Jeudaism from a Feminist Perspective. New York, Harper & Row. P. 63
42. בויארין שם עמ' 173-180.
43. שנה, מסכת כתובות, ה' ה'.
44. ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ג דף יט עמוד א.
45. מכילתא דרשב"י, משפטים טו.
46. מגילה יג.
47. קידושין עו.
48. בראשית רבה ח'.
49. ב"מ נט.
50. שם יז.
51. סוטה מז.
52. ילקו"ש, שמואל א' עח.
53. בבלי, סוטה כא ע"א.
54. וראה בחלק הבא את תמיהתו של הרשב"א על זה. לעניין זה ראה אצל בויארין, 'הבשר שברוח' עמ' 176-181.
55. קידושין כט, א.
56. סוטה כא, ב.
57. משלי ח, יב.
58. סוטה כא ב.
59. חולין קלג, א.
60. תהלים נב, ג, ו.
61. שו"ת מהרי"ל, סימן קצט.
62. על אגדת ברוריה, שהתפתתה לניאוף, אשר באה לאשש את דברי רבי אליעזר, שמלמדה תפלות, כי אמנם "נשים דעתן קלות" ראה בויארין שם עמ' 183 - 197.
63. מגילה יח, א.
64. פסחים סב, ב.
65. סוטה כ, א.
66. מובא ברש"י, ע"ז י"ח, ב.
67. סנהדרין כא, ב.
68. מהרי"ל שם. וראה בשו"ת יוסף אומץ סימן סז, המקשה על תשובה זו של המהרי"ל, במיוחד כאשר בספר חסידים נכתב שחייבים ללמד את הנשים את מצוותיהן:
"...מ"ש בספר חסידים סימן שי"ג וז"ל, חייב אדם ללמד לבנותיו המצות, כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תפלות, זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה, אותן אין מלמדין לאשה ולקטן. אבל הלכות מצות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת. וכן כל מצוה כדי לעשות להזהר במצות. שהרי בימי חזקיהו מלך יהודה אנשים ונשים וכו' ידעו אפילו טהרות וקדשים. וזהו הקהל את העם וכו', והשונמית הולכת ושומעת הדרשא מפי אלישע וכו' עכ"ל. והמפרש הביא דברי רלב"ג גבי שונמית ע"ש. ודברי רבינו בספר חסידים הנז' הם כמו שכתבתי אני בעניי לעיל. וקצת קשה על מהרי"ל בתשו' הנז', שלא זכר דבריו. וכמדומה שגם הרב כנה"ג לא הביאו כדרכו. ואני הדל בקונטריס ברית עולם שם סימן שי"ג כתבתי דכן כתב הסמ"ג עשין י"ב, והוא אגב רהטאי, כי לא נמצא בסמ"ג כמו שכתבתי לעיל, וסמכתי על האגור ודעמיה. ויש להרגיש על האחרונים נמי שלא זכרו דברי ספר החסידים."
69. עין איה חלק ב' פרק ז' מז'.

The problem withthis analysis is, that lots of dinim the Chazal invented were based on this (timed) understanding of women, and do not apply today!

Do you think Chazal would instutute HARCHAKOT if they knew the woman can say she has a headache?

סופה של ברוריה מעיד על כשלון ברוריה ורבי מאיר כאחד. היא אמנם התאבדה, אך הוא מרב בושה , ברח לבבל, והוא נעלם, לא נשמע יותר. זה היה גם סופו.

העובדה שברוריה היתה תלמידה חכמה,ולא במובן של - חכמה/ערמה - כדוגמת "האישה החכמה מתקוע" שזו לא החכמה בדרגה הגבוהה שלה, אלא החכמה היא ברמה יותר נמוכה.

היא היתה מפורסמת בחכמתה בין החברותא שלו, והוא וחבריו היו צריכים להתמודד עם ביטויים כמו "שוטה גלילי"

דמו בנפשיכם!



תוקן על ידי - איקה - 4/30/2003 10:17:53 PM

בכל אופן הדבר הכי משמעותי שניתן להפיק ממאמר הזה הוא

שזאת גדולתם של חכמי התורה שמצאו לנכון להנציח גם דעת מיעוט , ולפעמים דעת יחיד , כמו של בן עזאי, וזה כדי שראוי שיבדקו ויבחנו כל פעם מחדש

אסביר ברמז את דברי דוד 12.

עניין כאב הראש היא בדיחה אמריקאית על "תירוץ" הנשים... ואמר ר' דוד שחז"ל שהיו לפני עידן האמריקאים המציאו להן תירוץ קדוש. [מקוה שלא טעיתי]

מאמר הרת"ד שמסיבות טכניות לא הופיע בדף השבועי -

קידושין עד – פ

האם נשים נוחות להיכשל?
ברור שכן. ההגבלות המוטלות עליהן בתקופת התורה וחז"ל שונות בתכלית מאלו של הגבר.
הגבר יכול לשכב עם הפנויה, לשאת כמה נשים ולקחת לו פילגשים. ואם תקף עליו יצרו, ילבש שחורים וילך לעיר אחרת לפרוק את הלחץ.
האישה צריכה להגיע בתולה ליום הנישואין, דבר שהוא עניין של חיים ומוות עבורה. להינשא לגבר שהוריה יקחו בשבילה, גם אם זה מבוגר, או מכוער, או אלים. גם אם הוא מת, עליה להינשא לאחיו, לא משנה מה מצבו הפיזי או הנפשי של האח. גם אם בעלה נשוי למספר רב של נשים והיא זוכה לביקוריו לעיתים רחוקות בלבד. האופציה של גירושין לחלוטין אינה תלויה בהחלטתה.
כמעט כל מה שעבור האישה ייחשב כ'זנות' ייחשב עבור הגבר כמעשה נורמטיבי. אין ספק שהאישה אם כן 'מועדת להיכשל'.
הרי זה כאילו נשים גבר בשביל רחב ומגודר, ואישה בשביל צר על פי תהום. אימרו נא לי, מי מועד יותר להיכשל?

'כל המלמד ביתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות'. אכן, אישה שלומדת את התורה עלולה לטעות ולחשוב שמדובר בדת שוביניסטית, ולהחליט שאין ברצונה לציית לחז"ל, שראו בה נציגת השטן, קלת דעת ופתיינית. אכן, טעות מטופשת שרק אישה יכולה לעשות.
לא כולן מצטיינות ביכולת פרשנות אפולוגטית ומעוררת רחמים כזאת של הרבנית דובדבני.

בעדה החרדית בירושליים, נהגו בשפה נקיה, אפילו בין בעל ואשתו, לא דיברו על העניינים האינטימיים, בצורה גלויה ומפורשת.

שאלו פעם אשה מהעדה- איך את יודעת מתי בעלך זקוק לך וחפץ בך?-- הוא שורק מנגינה- השיבה.

ומה את עושה כשאת נזקקת לו?-- אני שואלת - משה!  שרקת???

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 13/01/2009 11:04:07