| נשלח ב-1/5/2003 12:08 |
 |
| |
ציטוט שבועי (2)
קשה עם הפורום הזה .
אני נותן לציטוט המופלא הזה שעתיים עד שיתגלה .
וכמובן, לא הציטוט עיקר, אלא פרשנותו .
"כמה דקדוק הפרטים ההלכתיים והפלפול מעכירים לפעמים את רוחי השואף לגדלות ולכללות .
ומכל מקום, צריך אני להתגבר ולהכשיר את עצמי הכשרה הגונה, שאהיה ראוי גם כן לברור הלכה, ולפעמים גם לפלפולים רגילים, כי סוף כל סוף לא ישנה אדם ממנהג המקום, וממידת דרך ארץ היא שלא להיות ער בין ישנים ולא ישן בין הערים . וכשמקבלים איזה הגבלה מצד מידת דרך ארץ, באה ההרחבה הרוחנית אל הנפש מצד הרעיון הגדול האצור בכלל מדת דרך ארץ, המתקן את התרבות הכללית של הבריות."
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2003 12:39 |
|
| |
בעל-עגלה,
הרב קוק. אין לי מראה מקום מדוייק יותר, אבל יש מאגר של כתביו, יש מפתח מעודכן ב'אוצרות הראי"ה' וכן אני זוכר שקראתי את הציטוט בספרו של פרופ' בנימין איש-שלום, וגם שם יש מפתח טוב.
אין לי זמן להשקיע בחיפושים.
אידך גיסא
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 5/1/2003 12:40:28 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2003 12:49 |
|
| |
אידך גיסא
אתה מפליא בידיעותיך.
בעל עגלה,
ביקשת פירוש? כבר אמרו:
דבר קטן, הויות אביי ורבא. דבר גדול - מעשה מרכבה.
אני הייתי מוסיף על זה, אם תסלח לי על ההשאלה מתחום אחר:
יצר קטן יש באדם ויצר למטפיזיקה ולמעשה מרכבה שמו. מרעיבו שבע. משביעו רעב.
(הניסוח המקורי שייך, עד כמה שידוע לי, לפרופסור יעקב לוינגר ז"ל).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2003 14:00 |
|
| |
אפילו שעתיים לא החזיק ..
מיימוני, אני לוקח את מה שכתבת ומוסיף לו מילה אחת ..
"יצר טוב יש לו לאדם ..."
בכל מקרא יפה דרש אידך, אך הוא לא ימצא את הציטוט באוצרות הראי"ה, מאחר ומדובר בציטוטים אשר בעיקרם כתב בינו לבין עצמו והוצנעו במשך כל השנים ע"י המשפחה .
הציטוטים פורסמו לא מזמן בספר קטן ומקסים "חדריו" שמו (מומלץ בכל פה). הספר יצא לאור ע"י אחד ממשיכי הדרך והפרסום לווה במחלוקת רבה, כאשר קנאי "מרכז" טענו שהפרסום יפגע ברב (מוכר ?)
עוד ציטוט נפלא (שרבים פה לא יאהבו) :
"מי יודע עומק צערי, מי יוכל לשערו . הנני כלוא במצרים רבים, בגבולים שונים, ורוחי שואף למרחבים נישאים . צמאה נפשי לאלוקים . אור האצילות הוא חיי רוחי. אמונת אלוקים גדולה בלא שום מעצור טבעי, הגיוני, נימוסי, מוסרי, הוא משוש חיי. כל מה שהוא מוגדר, הרי הוא חולין לגבי הקדש העליון, אשר אותו אנוכי מבקש. חולת אהבה אני.
מה קשה לי הלימוד, מה קשה עלי ההסתגלות אל הפרטים. הימים אני אוהב, השיטות השמיימיות - להם אני מתגעגע "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2003 16:03 |
|
| |
בעל עגלה
ניחא. אני מקבל את הגהתך. כבר אמרו (שמעתי פעם בשיעור של רב אלמוני בבית כנסת, ונהניתי מאד): הקב"ה טבע באדם שלא להסתפק במה שיש לו, אלא לשאוף הלאה, והאדם הלך והשקיע זאת בדברים חומרניים, כמו כסף. צריך להפנות את אי ההסתפקות בקיים כלפי הרוחני (אני מוכן להשתמש, הפעם בלבד, בזהירות מירבית, במילה טעונה ובלתי מוגדרת זו).
אבל קאנט, קאנט! איפה הביקורת הטרנצנטדנטלית של אמצעי הידיעה? אחרת, אותה שאיפה נאצלה בעיניך למעלה, אל הרוחני, מובילה היישר לעבודה זרה, כאשר אנו מחילים את המושגים האנושיים שלנו על הנשגב והמרומם. כאשר אנו מלבישים את עצמנו על האלקי כדי שיהיה בר השגה עבורנו.
הנה ציטוט שכנגד. מי הוא זה שאמר (לא ציטוט מילולי, אלא התוכן הכללי):
הרי נאמר "מבשרי אחזה א-לוה". כלומר, מבשרי, ממה שקורה בגופי, אני יכול ללמוד על האלהות, שהרי הספירות מכוונות כנגד גוף האדם, כי ה' ברא את האדם בצלמו"?
(רמז: בעיני משפט כזה הוא אחד המסוכנים ביותר שנאמרו אי פעם בהיסטוריה היהודית).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2003 20:23 |
|
| |
אפשר שלא דייקת ואפשר שלא הפנמתי, אבל לדעתי הציטוט הזה מופיע בוריאציות שונות במקומות רבים . בוודאי בספרות חב"ד וברסלב ויתכן שמקורו בזוהר .
ואני ממש לא רואה במשפט הזה שום דבר חריג .
בטח לא משפט מסוכן .
לא חייבים להסביר אותו בצורה דווקנית .
האדם רואה את אלוקיו באמצעות מעשיו, כשם שאברהם אבינו גילה את בוראו באמצעות העולם .
וודאי שגוף האדם שהוא "חלק אלוק ממעל" יכול לשמש מסד להבנה ותחושה כזו .
איפה הבעיה ?
ובכלל, את אותן חששות בדבר הדרך לעבודה זרה אני שומע בלי סוף ואיני מצליח לעמוד על טיבן.
שמא יוגדרו לי אותן חששות במדוייק ?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 21:08 |
|
| |
לא הסברתי את עצמי כראוי.
הבעיה היא שמי שאמר את המשפט התכוון, עד כמה שהבנתיו, כך:
יש הקבלה בין גוף האדם לבין האלהות (!).
האם האל שלו מתחלק לחלקים? כן, אבל הם לא "גשמיים", הם רוחניים. וכיון שהשמענו את ההתנצלות זו, כבר מותר לומר הכל.
בעיני, זו עבודה זרה. זה לקלקל את המושג הפשוט והאחדותי של המונותיאיזם. כמה שצריך להסביר יותר, נראה לי מסובך יותר. האם זה לא מובן אינטואיטיבית?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 21:58 |
|
| |
עכשיו הבנתי יותר .
זהו למעשה בסיס הויכוח האינסופי בפורום
על תורת הנסתר .
אכן, חלק עצום מתורת הנסתר מבוסס על ההשוואה שבין האדם לאלוקיו .
האדם התחתון כנגד האדם העליון.
רמ"ח ושס"ה כנגד תרי"ג .
ויפח באפיו נשמת חיים וכל מאן דנפח מתוכיה נפח.
סוד הצמצום ועוד ועוד .
למעשה ר' מימוני, לשיטתך, כך נראה, לא ניתן לדבר על האלוקות כלל ועיקר . כל דיבור עליה הוא סוג של "חילוק" שפוגע באחדות .
למה שלא תלך מעט רחוק יותר ואני מקווה שתעמוד על כוונתי, ותאמר שגם המצוות שניתנו הן סוג של ,"פגיעה" באחדות ד' .
גם באמצעותן "נחלק" כביכול האלוקים .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 22:26 |
|
| |
ואם כבר הוקפץ האשכול, אז נכניס עוד ציטוט מאותו מקום .
גם בעניין ארץ ישראל (ערב יו"ט..) וגם בעניין חולשותיהם של גדולים, אשר נידון פה רבות.
"לא לחנם נטע בי אלוק כל הנפשות את התשוקה התדירית לכל נסתר, לכל נאצל ונשגב, ולא לחנם הביאני לארץ ישראל ולא לחנם יצר בי רוח אמץ וטוהר פנימי - אף על פי שהנני מוקף חולשות וכשלונות לאין מספר, הרבה מאד, יותר מכל ההמון וכל בני התורה הרגילים, ואולי גם יותר מכל בני המעלה עדיני הרוח והמרגישים רחשי הנשמה .
כל אלה ניטעו בקרבי כדי להשתמש בהם להאיר לעולם, ליצור ספרות מלאה אור רזי תורה פופולרית ושוה לכל נפש, מלאה שירה וגבורה, חמושה בשכל טוב ובביקורת נאמנה, להרים קרן לעם ד', ולתשועת עולם אשר החלה לזרוח בארץ ישראל"
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 22:36 |
|
| |
לא ולא!
לא כל שיטות המקובלים שוות.
לא כל השיטות מכניסות ריבוי באלקות.
המיתוס על המצוות שנותנות כוח לאלקים, שמפקידות את תיקון העולם בידי האדם, הוא נראטיב שנותן מעמד מרומם לאדם.
אני משער (כמדומה לי שגרשם שלום עמד על כך. מותר להזכיר זאת?) שתפיסה כזו יכלה להעניק חיות ליהודי בגולה הדוויה.
וגם היום.
אבל המיתוס על התופעות שמתרחשות בתוך האלהים המרוסק והמנופץ, (ואיני מזכיר אפילו את השימוש בתיאורים מתחום שלא יאה להזכיר למטרה זו - תיאורים שגובלים בפורנוגרפיה קשה אילו היו נכתבים בכל מסגרת אחרת) זה מיתוס מסוכן, ובעיני הוא יוצא מכלל היהדות התקנית.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 23:07 |
|
| |
ר' מיימוני,
אתה לא מתמקד ולא מצטט ולכן קשה לי להבין.
יש לי תחושה שמדובר בדרכי הבעה ולא בעקרונות, שהרי כולם מודים שד' אחד ושמו אחד .
והם אומרים זאת וחוזרים ואומרים זאת .
אמנם, ע"פ תורת הסוד העניינים הם מורכבים . יש "בחינות" ויש "ספירות", יש נר"ן ועוד ועוד. אם אומרים לך למשל שגוף האדם התחתון הוא כנגד האדם העליון, אכן משמע שכביכול האלוקות מורכבת כביכול מאיברים או אם תרצה בחינות שונות .
האם זה בעייתי בעיניך ?
אני אזרוק את הכדור . אצטט קטע ואמור נא לי האם אתה רואה בו בעייה אמונית .
"קודשא בריך הוא כד ברא לי לברנש סדר ביה כל דיוקנין דרזין עילאין וכל דיוקנין דרזין תתאין דעלמא דלתתא וכולא מתחקקא בבר נש דאיהו קאים בצלם אלוקים"
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 23:20 |
|
| |
=יכולת האדם להגיע לנקודת הווה מוחלטת הכוללת ומאחדת את כל שבמודעות.
במקום המפזרים, כנס!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 23:57 |
|
| |
מיימוני היקר,
אכן, הכיצד תסביר את:
1. "בצלם אדהים ברא את האדם?
2. ביאורי חז"ל והראשונים ל'שיר השירים' (קודש קדשים!)?
3. ההאנשה בתנ"כ של מעשיו/תחושותיו/מחשבותיו של קב"ה?
______________________________
http://2499.hydepark.co.il/
פורום הביתרים
שבנו לפעילות. יש סיפור. כדאי להכנס.
הצדיקים הטהורים
אינם קובלים על החושך, אלא מוסיפים אור,
אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה.
(הראי"ה, ערפלי טוהר)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2003 10:12 |
|
| |
בעל עגלה
אני מקווה שאתה צודק, כשאתה דן אותם לכף זכות. למרבה הצער, איני רואה בסיס טקסטואלי נרחב לסברה שלך.
סנאית
א. בצלם אלקים ברא את האדם - אם לא נפרש בצלם המוכן עימו, הרי זו מטאפורה שבאה ליפות את כוחו של האדם על ידי מיתוס. ואכן, כל מיתוס הוא מסוכן. אלא שאין לנו ברירה אלא להשתמש בשפה כפולת משמעות, ולכן ראוי להיזהר כמה שיותר בשימוש בה. ובוודאי שלא לחדש מיתוסים שאפשר בלעדיהם.
יתכן ואפילו מסתבר שיש להשליך מיתוסים ולטהר אותנו ממיתוסים שאיבדו את חשיבותם ועתה הם רק שארית היסטורית מסוכנת. הלא כן עשה הרמב"ם במורה-נבוכים...
ב. ההתרשמות שלי מפירושי שיר השירים היא שכיון שהספר הוא חלק מכתבי הקודש, ושמו של שלמה חתום עליו, העדיפו לפרשו מאשר להשאירו מחוץ לאסופה (הקנון) שלנו. כך נהגו, למשל, גם ביחזקאל, שמצאו סתירות בין דבריו לדברי תורה, אך כיון שדרשוהו ובארוהו, הותירוהו.
כל אחד מהתנאים עשה כמיטב יכולתו לבאר את הספר. לכולם משותפת ההנחה שיש לפרש את סיפור האהבה בין איש לאשתו כרמז לאהבה בין הקב"ה לעם ישראל.
בדורות מאוחרים פירשו הפילוסופים את הספר כסיפור אהבה בין הנשמה לבין הקב"ה, (או המושכלות?). אבל איני רואה הצדקה להסיק מהספר על קיומם של מיתוסים ארוטיים נוסח הזוהר. לא במטפיזיקה ולא מצד כללי הצניעות. הביטויים הפחות עדינים שיש בשיר השירים עדיין רחוקים מאד מאד ממה שיש בזוהר.
ג. לגבי ביטויים של מניעים פסיכולוגיים, אני יכול רק לחזור על מה שכתבתי בסעיף א', ועל מה שכתבתי באשכול "לך דומיה תהילה". אנו חייבים לדבר על הקב"ה, אך כל משפט עלול להטעות. הדרך שבחרה התורה היא לדבר במשלים פסיכולוגיים. ובכל זאת, יש גם הדגשות בנוסח "לא מחשבותי מחשבותיכם".
אל תשכח גם שלכל פניה יש כתובת. קהל היעד של התיאורים הפסיכולוגיים אינו כולל פילוסופים. ככלל, החשיבה הפילוסופית מגיעה לעם ישראל הרבה יותר מאוחר, לכל הפחות בימי פילון. איני אומר שאין תובנות כמו פילוסופיות, אך לא את העיסוק השיטתי בנושא והזהירות המתחייבת ממנו בשימוש בביטויים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
|
