| נשלח ב-4/5/2003 17:58 |
 |
| |
תרגול בפסיקה הלכתית
לבקשת אדם החביב עלי אני מעתיק בזאת אשכול שפתחתי בפורום אחר בתקווה לשת"פ.
שלום לכם,
ישנו נושא שמטריד אותי זמן רב והוא שיפור יכולת הפסיקה. כל אחד נתקל על ימין ועל שמאל בשאלות הלכתיות שונות. ברור שאי אפשר לשאול רב על כל שאלה שהיא וזאת משום ריבוי השאלות, זמנו היקר של הרב, אי זמינות מיידית וכו'.
לכן ברור כי כל אחד הוא פוסק ודיין לגבי עצמו. (אני מתכוון לתחום ההלכתי למרות שהדבר נכון כפליים לתחום המידותי)
א"כ עולה השאלה כיצד פוסקים הלכה. בישיבות בד"כ לומדים גמרא נטו וגם לימוד ההלכה לא מכוון לתרגל את הלומד בפתרון שאלות.
צריך לחשוב על שיטה איך ללמד כל צורבא מרבנן היכן לחפש תשובות לשאלות שלו. הדבר נשמע קל במיוחד בעידן ספרי הקיצורים אולם תתפלאו, לא לכולם קל למצוא תשובה מדוייקת לשאלתם.
בנוסף, כידוע מכל גדולי הפוסקים לאורך הדורות לספרי הקיצורים ישנם חסרונות רבים והם טובים רק בשעת הדחק כשאין זמן לחפש לעומק.
(כל ספר הוא קיצור לעומת הספרים בדורות הקודמים.)
בנוסף קשה להסתמך תמיד על קיצורים (או לשאול רב בטלפון או באינטרנט) כי לרוב שאלה הלכתית תלויה מאד במציאות, במי שואל וכו'. רבות אפשר למצוא תשובות שונות שאותה שאלה אך לשואלים שונים.
לכן לא תמיד אקבל תשובה נכונה וטובה בשבילי כשאשאל רב, ואני מדבר מנסיון. (ידוע שהחזו"א אמר כי הסיכוי שרב יטעה בסעיף בשו"ע הוא קטן אבל הסיכוי שלא יידע באיזה סעיף להסתכל בייחס לשאלה הנדונית, כבר יותר גדול)
אדגיש שבדברי יש סכנה של מי שלא הגיע להוראה ומורה שע"ז נאמר רבים חללים הפילה, וברור כי יש אנשים שיעדיפו לשאול תמיד מאשר להסתכן, אולם כפי שציינתי לעיל הרבה פעמים יש שאלה מיידית וא"א לשאול.
אתן לדוגמא מספר שאלות:
1. הייתי בקידוש בבית הכנסת. שמעתי ברכת בפה"ג מהרב המקדש אך לא טעמתי מהיין. כעת אני רוצה לשתות מיץ. ידוע שברכת בפה"ג פותרת משקה משהכל (כשהיה לפני), האם זה גם כשרק שמעתי את הברכה ולא טעמתי בפועל מהיין? (יד"ח קידוש יוצאים הרי גם בשמיעה)
ובכן, לזה צריך פתרון on-line (ובשבת כידוע אסור להביא את השאלה לחכמי הפורום...). נניח כי יש בבית הכנסת רק מ"ב, לא קל למצוא דין זה, צריך לדעת איך לחפש ובאיזה סימן, האם בהלכות ברכות או בהלכות קידוש. (גם בספר הנחמד וזאת הברכה צריך לדעת להתמצא אולם שם זה יותר קל).
2. שאלו אותי האם מותר לאשה נדה או בהריון ללכת לבית הקברות. - זה כבר נוגע לתחום אחר שבו הרב צריך להחליט עד כמה הוא מערב מנהגים וקבלה בתשובתו לשואל. בפי ההמון מורגל שאשה מעוברת לא נכנסת לבית קברות. ובכן, אני בעניי לא מצאתי היכן זה כתוב (והכוונה לספרי ההלכה המקובלים). כן יש התייחסות לאשה נדה. שוב, כולם יודעים איפה לחפש את זה? פה יש כאמור שאלה נוספת והיא: נניח שמצאתי שכתוב שלא נהגו, הרי זה רק מנהג שאין לו מקור עתיק (לראשונה מופיע, כפי שהצלחתי לראות, בספר חיי אדם), ובכן כשאשה שואלת בטלפון, הרי זה יכול להיות מאד חושב לה ללכת לאיזו אזכרה, האם כל אחד מחויב למנהג מחודש שמופיע ללא מקור וללא סברה וכנראה מקורו בקבלה? (נניח כי מדובר רק על קהילות אשכנז, המחוייבים לפוסקי אשכנז)
האשלה היא האם שייך להודיע על קיומו של מנהג מקובלים לאשה שלא יודעת על כך ורוצה ללכת לבית הקברות? שוב, אדגיש, כאן האלה כפולה. א' איך תמצא מה כתוב. ב' מה תוקף החיוב של כל מנהג שמוזכר בספרים?
אלו כמובן רק דוגמאות. השאלה שמטרידה אותי, איך לומדים ורוכשים יכולת פסיקה המורכבת מיכולת חיפוש ומציאת מקורות, יכולת ניתוח של המקרה העומד בפני, הכרת השואל ומתן תשובה הולמת לבעיה.
מה תגידו, שב בישיבה עשרות שנים וכולי האי ואולי? ובכן, כפי שטענתי בתחילה, כל אחד מישראל נתקל בבעיות יום יומיות כך שזה לא פתרון.
אם יש למישהו רעיונות, או אם מישהו רוצה מדי פעם לתת כאתגר שאלה הלכתית ולראות איך אנשים מתמודדים איתה, אשמח לשמוע.
תודה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2003 18:17 |
|
| |
אידך וכולם
אני מקצרצר כי אני ממהר.
הפתרון לשאלתך, הוא לימוד ההלכות באופן עקרוני והגיוני כך שעקרונות ההלכה טבועים בנפשנו, וזה אינו עניין לעשר שנים אלא לגישה.
וכר אמר חכם למאן דהו, היה אמורא ונשאר לך רק משנה, היה תנא ונשאר לך רק....... הנמלץ מובן.
אידך, אם אכן עדיין מציק לך העניין נוכל לשוחח בהרחבה, באישי עדיף.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2003 19:07 |
|
| |
מסכים לכל מילה שכתבת, והאמת שבלי לימוד הלכה לאשורה קשה להתמצא ולרוב טועה המסתפק ומעיין בסעיף הלא נכון, והדרך היחידה היא לימוד הלכה, וכן היא ההלכה: בן עשר למשנה, פירושו שמגיל 10 עד 15 צריך ללמוד הלכה, ורק אח"כ מתחילים ללמוד גמרא, כלומר פלפול. אך דא עקא שסוג לימוד זה לא מצוי היום, והבעיה במקומה עומדת.
אמנם אשתדל להשיב על השאלה שהזכרת:
ידי קידוש יוצאים גם בלי טעימת המסובין, שאינה אלא למצוה מן המובחר (כמבואר בשו"ע סי' ערב סי"ד ובנו"כ). אמנם בקשר לברכת בורא פרי הגפן אין יוצאים אלא אם כן טועמים. ואפילו הפסיק אחד מהמסובין בין ברכה לטעימה, ואח"כ רוצה לטעום, צריך לחזור ולברך (כמבואר בשו"ע סי' קסז, מ"א ס"ק יט וט"ז ס"ק ח). ולכן במקרה שלך בודאי היית צריך לברך אח"כ על המיץ.
ולענין כללי הפסיקה, הנה הם הרבה יותר מסובכים, ומבוארים בש"ך יו"ד סוף סי' רמב, וביתר אריכות בהקדמת הפרי מגדים ליו"ד.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 10:27 |
|
| |
הלבן,
לא הבנת אותי. השאלה לגבי הקידוש הובאה רק כדוגמה בעלמא לשאלה שעלולה להתעורר אצל כל אחד וצריך לרכוש כלים וטכניקה מסויימת בכדי לדעת איך לענות לעצמך כשאין את מי לשאול. מה שלמדת בישיבה לא שייך לכאן, כי ע"פ רוב בישיבות לומדים נשים נזיקין ובטח שלא מתעניינים בהלכה למעשה.
ישנה אפשרות של לימוד מקיף וארוך של כל סימני ההלכה, אבל, וכאן מגיעה הנקודה שלי, להגיע לידיעה ברמת שליטה בהלכות של שליפה מהירה זה מאד קשה ולא אפשרי לכל אדם.
מה שכן אפשרי הוא להסתכל בספר שמצוי היום בכל מקום. דה עקא, שלא כל אחד יודע איך לחפש בספרים ובאיזה מקום למצוא תשובה לשאלתו. הדוגמה של השאלה בהלכות קידוש מראה כי ייתכן ודין מסויים נמצא במקום לא צפוי.
אגב, חידה: מישהו יודע היכן ברמב"ם מופיעים הלכות כיבוד אב ואם? התשובה די מפתיעה...
עכ"פ צריך למצוא דרך שבה כל אחד יוכל לתרגל את עצמו בלמצוא תשובות לשאלות שונות. בסופו של דבר הלימוד מעבר לענייניו הנשגבים, הוא גם טכניקה שדורשת אימון ותרגול ולאחר שאדם רכש אותה הוא יוכל להתמצא ביתר קלות בים התלמוד וההלכה.
השאלה היא איך רוכשים יכולת זו שכאמור לעיל דרושה לכל אחד ואחד.
מעבר לשאלת מציאת המקורות ישנה שאלה נוספת והיא כיצד מבררים את ההלכה למקרה נתון מסויים במצב שיש דיעות שונות בפוסקים או לדוגמא כשנכנס עניין קבלי להלכה וכיו"ב בעיות.
הדבר דורש הרבה שיקול דעת הלכתי, הקרוי דעת תורה שאין לגביו מתכון או מרשם שניתן לקנות בחנות ולא כל אחד זוכה לכך. עם זאת, אני בטוח כי גם עניין זה ניתן לתרגול.
כללי הפסיקה לא תמיד עונים על שאלות אלו. כיצד תענה למשל על שאלה בהלכות שבת כשיש מתירים ויש אוסרים בין גדולי הפוסקים האחרונים, פה זה כבר עניין של אופי של הרב העונה. יש כאלה שמטבעם נוטים תמיד להחמיר ויש שתמיד מנסים להקל. לדעתי הדבר אינו אחיד ותלוי במי השואל, מהי השאלה, האם זה דאורייתא או דרבנן, לכתחילה או דיעבד, מה השואל רוצה לשמוע (תתפלאו, הרבה פעמים השואל יודע מה הוא רוצה לשמוע ויכול להתאכזב אם הרב יענה אחרת, הוא בא לקבל גושפנקא).
בקיצור, אלו הן הנושאים. אני יודע כי זה לא עניין מוחלט ומשתנה בהתאם לאופי של כל אחד מאיתנו. יחד עם זאת, מי שיוכל לשתף אותי בדעותיו בנושא יבורך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 13:32 |
|
| |
אני דוקא חושב שהבנתי את השאלה שלך ואשר השבתי עליה, והיא:
בדוגמה שהבאת לא יספיק העיון במקור, כיון שזקוקים לדמות מילתא למילתא, וכפי שהבהרתי בנושא השאלה, שפרט אחד לומדים מסי' רעא ופרט נוסף מסי' קסז, ועל פי שניהם אפשר לברר ההלכה בנידון דידן.
ובזה לא יועיל גם אילו כל ההלכות שבשו"ע מלוקטים בקיצור ומסודרים בסדר א"ב, שהרי על זה נאמר מבלי העולם אלו שמורין הלכה מתוך משנתן.
ובזה יש מחלוקת בין הרא"ש לבין הרמב"ם, שהרמב"ם סובר שא"א לפסוק הלכה מתוך המשנה כיון שא"א לדעת איך נפסקה ההלכה, ולכן כתב את ספרו היד החזקה, שבו באים כל פסקי ההלכה - בד"כ בלי טעמיהן, שאז יוכל כל אדם לפסוק.
ואילו הרא"ש סובר שאין לפסוק מתוך המשנה, כי בלי ידיעת טעמי ההלכה ומקורותיהן כפי שהם מבוארים בגמרא אפשר לטעות ולדמות מילתא למילתא באופן מוטעה, ואילו המסקנה בהלכה היא כדעת רש"י, שסובר שהגמרא היא קושיות ותירוצים ופלפולים, אמנם כדי לפסוק הלכה מספיק קיצור טעמי ההלכה, כדי שלא לטעות בדימוי מילתא למילתא.
למעשה כתב רבנו יוסף קארו את ספרו הב"י, שבו ליקט את כל טעמי ומקורות ההלכה, אמנם לפועל חיבר את ספר השלחן ערוך בלי טעמים, כי גם הוא סובר כהרמב"ם, שאפשר לפסוק מתוך ספרי ההלכה בלי טעמים. אמנם הלבוש ושלחן ערוך ערוך הרב כתבו את חיבוריהם עם קיצור טעמי כל ההלכות, כדי שיהי' אפשר לפסוק גם מתוכם, וכדעת רש"י הנ"ל.
---
לא פירטתי את הנושא במקורותיו, כדי שלא להלאות את הגולשים. אמנם אם תרצה לעיין יותר בבירור השיטות האלו, תוכל למצוא בירור מקיף בהלכות תלמוד תורה שבשלחן ערוך הרב ריש פ"ב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 16:51 |
|
| |
אידך
אתן דוגמא קטנה לכוונתי בהודעה הראשונה.
למשל בהלכות תערובות יש לך הרבה מאוד פרטים.
לח בלח
יבש ביבש
תבלין שאינו בטל בשישים
חתיכה נעשית נבילה
ועוד ועוד
אם תיקח את עיקרון ההלכה תסתייע הרבה יותר במפגשך עם הביטויים להם בחיי היום יום.
ומהו הכלל?
שיהא האיסור ניכר בטעמו בתערובת! אם אינו ניר מותר ואם לאו קי" טעם כעיקר והרי זה כאכילת היתר ואיסור יחד ואסור.
מעתה נפלה לך כפית חלבית לסיר חם וכיו"ב, חשוב דבר ראשון יש חשש שאכן יש טעם איסור??
על פי רוב תוכל לענות בבטחה שלא, וסומכים על כך. [וכלפי האדם עצמו וודאי שאזלינן בתריה ואכמ"ל].
ואיך באמת אנו יודעים, כי לרוב אנו מערבים עם כפית דבר חם ואחר כך טועמים עם הכף או משתמשים בו כרגיל ואיננו מבחינים בשום הבדל.
וכמו כן יש עיקרים לגבי שבת ועוד, ואכמכ"ל, כי על עניין זה לבד אפשר וראוי לחבר ספר שלם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 16:55 |
|
| |
למה אתה כל הזמן מזכיר כאן את אידך?
|
|
|
|
|
|
]
