| נשלח ב-11/5/2003 10:26 |
 |
| |
תכנון משפחה
נושא רגיש אבל חשוב. עד כמה הפוסקים (לא של הכיפות הסרוגות) פתוחים לנושא של תכנון משפחה (עקב עייפות האשה, מצב כלכלי קצת בעייתי וכו')?
קראתי שהחזו"א התיר להשתמש בגלולה בתוך שנתיים מההריון. יש לזה ביסוס ?
(אין אני מדבר על מקרים חריגים - כשהאמא חולה או סובלת מבעיות או העוני גדול מאוד)
תוקן על ידי - זריחתעץ - 5/11/2003 10:28:44 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 10:41 |
|
| |
שמעתי מאחד מחברי הפורום סברא גדולה [משכילון] ויש לה גורם מכריע בנקודה שהעלה זריחת.
בזמן בו היתה האשה בטבעה המקורי, הרי שהיתה מניקה קרוב לשנתיים ולא היתה אז מגיעה לידי ביוץ ומחזור, ממילא לא הייתה נכנסת להריון. כך שיש לראות את ההתעברות תוך שנתיים גם כן כשיבוש ושינוי מטבע הבריאה המניח לאשה כל שעסוקה בתחילת טיפוחו של עוללה. [ובזה ניתן להבין הדברים הנ"ל בהודעת זריחת המיוחסים לחזו"א].
כי הרי הנתון המרכזי להתנגד למניעת הריון הוא ההתערבות בטבע אלוקים אשר מביא ילד וכביכול אתה חוסם אותו ומשחית זרעך לריק. אם נניח שהטבע אומר דבר אלוקים שאכן כך צריך להיות שבמשך שנתיים תישאר האשה מנועה מהריון, הרי שלגיטימי להביאה לידי מצב זה, ושוב ממילא ניתן לבוא אליה כי בהיתר הדבר ואין כאן השחת זרע.
באמת, שכדי לדון בעניין זה יש צורך לברר את היסודות הקודמים לעניין, אחד לאחד, כי כל חד מהנה אינו חלק לפי האמת כפי הכתוב. ודי לי כעת בהערה הנ"ל.
אגב, אמר לי חרדי מובהק שבמובהקים, שהתירו לו הרבנים אחרי בן ובת לעשות מניעה למשך זמן גדול.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 12:50 |
|
| |
זריחת עץ
נגעת בנושא כאוב עד מאוד
לדברי חברי הטוב המשמש ברבנות בחו''ל בעשור האחרון אנו עדים לתפנית של 180 מעלות בהכרת המציאות כפי שמשתקף בפסיקה הרבנית (בע''פ) בנושא (ברמת ''פוייסקי הדור'').
למרות האושר הבלתי נדלה והרומנטיקה המיוחסת במחוזותינו וספרותינו לריבוי ילדים, הרי שישנה הכרה במציאות הכואבת כי לעיתים קרובות משפחות מרובות ילדים מהוות מעמסה נפשית על ההורים ועל הילדים כאחד – מעמסה שיש בה לפגוע בתפקוד הנורמלי של בני המשפחה ואשר מספקת עילה הלכתית לתכנון משפחתי ושימוש באמצעי מניעה. בין הגורמים המניעים את ההכרה במציאות החדשה, ניתן למנות את תופעת הנשירה.
(אגב גינגית, ערך, וגם אני הקטן מכירים כמה וכמה משפחות בני ברקיות מרובות ילדים שהאושר והשמחה שורים על ביתם תדיר ואשר נדמה כי יצאו היישר מאיוריו השמלציים והאינפנטיליים של יוני גרינשטיין).
אך ככל תופעה חברתית המתרחשת בציבורינו, לתופעה זו יש מספר רבדים נוספים בנוסף לרובד ההלכתי. על כן, למרות ההתקדמות המשמעותית ברובד ההלכתי, הרי שהתקדמות זו מואטת באופן ניכר על ידי רבדים אחרים המניעים את התופעה.
כאחד שיש לו 150 בני דודים ראשונים (ולכמה וכמה מהם יש 9 ילדים ועוד היד נטויה), אשר לא שמעו על המצאת הגלולה, נראה לי כי בנוסף הגורמים הבאים אחראים במידה לא מבוטלת לתופעה.
- המשוואה שקנתה לה שביתה בתודעה החברתית והמשוננת השכם והערב כי ילדים = אושר
- תפיסת האמהות כמימוש האולטימטיבי של הנשיות מביאה נשים רבות לתחושת ייעוד שאינה באה על סיפוקה אלא לאחר לידת 12 ילדים
- בחוגים מסוימים הגישה לפוסקי ההלכה מוגבלת לגברים. האחרונים לעיתים אינם רואים מודעים למעמסה הנפשית שכן האשה נושאת בחלק הארי שבה.
- ישנם מספר מוגבל של פוסקים המחמירים בענין (למרבית הפלא הללו נמנים ממוצא אמריקאי). לפסיקתם של האחרונים, ישנה תהודה רבה במיוחד לאור העובדה שהגישה המתירה אינה באה לידי ביטוי במישור הציבורי.
- הנטייה הסיזיפית של נשים רבות להקשות עם עצמם (''למרות שהרבנים מתירים, את מי אני מרמה? אני סומכת על השם שיעשה את הדבר הנכון'' חברתה של אישתי בשיחת נשים – הנ''ל נוהגת ללדת כל 10 חדשים).
- הרמת נס המרד הקדוש והתרסה מול דור ההורים הבורגנים (תופעה שכיחה אצל בני בעליבתים ''לא תורנים'' ואשר קיימת ביתר שאת אצל החרד''לים).
- וכמובן שהמדינה הציונית אשמה בתופעה בעצם היותה מדינת רווחה
- תחרות נשית הן ברמת היולדת והן ברמת אם היולדת והשוויגער
- השתקה של כל דיון ציבורי בנושא (אף באינטרנט בפורום בח''ח). ידוע לי כי בשיעורי חתנים בישיבת חברון ''הפתוחה'' נוהגים להשתיק כל שאלה בנושא (בן דוד ראשון של אמי מוסר חלק מהשיעורים).
- בורות מדהימה באשר לאמצעי המניעה הקיימים בשוק ופריחה של אמונות הבל באשר לתופעות הלוואי של אמצעים אלו.
- התפיסה הציבורית או המשפחתית לפיה האשה היא מכונת הולדה וכי מול האינטרס המשפחתי של העמדת דור ההמשך אין להעמיד את האינטרס האישי של האשה ושל הילדים. תוסיפו לכך את ההתערבות הלא בריאה של ההורים בחיי ילדיהם הנשואים (שלעיתים מוצדקת חלקית – אך סתורה מינה וביה – בשל העובדה כי מדובר בנישואי בוסר).
מנהג ק'ק קדושית: לפני כל ילד יש לקבל היתר ממורה הוראה בכדי להולידו (נא להפנות שאלות לתיבה האישית).
לקריאה נוספת בנושא זה, ראה את ספרו של הרב ד. פלדמן
Birth Control in Jewish Law
בהוצאת ארונסון
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 5/11/2003 12:56:53 PM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 13:17 |
|
| |
הנידון שייך לשו"ע החמישי ותלוי גם באיזון בין ההרמוניה וההורמוניה, לדעת לשפוט בין חביבות המצוה... ומטרותיה!
כמה אנקדוטות בנושא:
שמעתי מאדם נאמן שהגיע מישהו שזמן רב לא היה לו ילדים נוספים, לסטייפלר. ענה לו הרב "אתה חוישב שריבוי ילאדים זה בראכע, זה קלאלע, אבל יויתר טויב קלאלע זאת משאר קלאלויס ואין אנו רשאים לעשוית עיכובים".
פעם כתב אחד לאדמו"ר מחב"ד על בעית ריבוי הילדים וביקש עצה מה לעשות. ענה האדמו"ר: "העצה היחידה היא שליי לעשייס כלום".
לפני שבוע דיברתי עם יהודי גדול שסיפר לי שלבנו תשעה ילדים. הוא הוסיף מיד "אבל אל תאמר כן ירבו"!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 13:48 |
|
| |
אני עצמי כתבתי שם עקרונית להתר, ואני מעתיק:
לגבי שימוש באמצעי מניעה. יש דיונים, כמובן, אבל מעיקר הדין נראה מן הגמרא שאם האשה לוקחת אמצעי מניעה כמו כדורים וכו' אין למנוע בעדה.
(שהרי מצאנו שאשה שתתה כוס של עיקרים להיות עקרה לגמרי ועדיין לא היה בזה איסור, או לא איסור ברור).
שאר אמצעי מניעה, שחוסמים את האפשרות של עיבור מבפנים, היתרם פחות חלק.
נהוג כמובן להתייעץ עם רב קודם, אך שאלת על עיקר הדין...
***
ועוד רקע (בעקבות הסתייגות של עוצו, וראו שם):
מה שכתבתי נראה לי בפירוש מדינא דגמרא.
שהרי אשה אינה מצווה על פרו ורבו, למרות שיתכן שיש לה "לא לתהו בראה לשבת יצרה".
וזה אינו מונע נטילת גלולה לזמן, ואולי אפילו לא כוס של עיקרים.
גם אם בעלה מפסיד עקב כך את מצות פרו ורבו שלו.
אלא אם כן תאמר שהיא משועבדת לו, ואז זה שיעבוד מעין ממוני.
אבל הוא אינו רשאי למחול על זה, לפי שזו מצוה שלו.
ואולי זה דומה למחוייבותה של יבמה ליבם.
כתבתי רק כמה רעיונות, וצריך לראות בפנים.
ולכן הלכתי ובדקתי שוב בהלכות רפואה של "נשמת אברהם". אבהע"ז סי' ה סעיף יא ויב ושם כל הדיון הארוך (דף נו ואילך).
תורף הדברים:
פסק השולחן ערוך סתם:
אשה מותרת לשתות עיקרין כדי לסרסה עד שלא תלד.
כלומר - לא תלד כלל.
והנשמת אברהם מביא את הפ"ת, שכתב (אני מעתיק חלק מן הלשון):
עי' בשו"ת חת"ס סי' כ' שנשאל (בזה)... דאף על גב שמפורש בכל הפוסקים להיתר, מ"מ בספר עצי ארזים שדי ביה נרגא.
מסקנת החת"ס לפי הפ"ת לפי הנשמת אברהם היא שמותר לשתות להציל מירקון, צער לידה וכו'.
ואם קיימה שבת כל דהוא שריא אפילו בלא צערא כלל.
והוסיף בהמשך דבריו, דווקא בפנויה או אפילו אשת איש בזמנם, שיכול הבעל לקחת אשה אחרת, אבל בזמננו, שיש חרם ר"ג, צריכה רשות מבעלה וכו'.
ועל זה הערתי אני הקטן, שלא ברור כיצד תועיל רשות מבעלה על זה, שהרי גם הוא מחוייב לפרו ורבו או ל"לערב אל תנח ידיך".
ועל כל אלו הסיק הנשמת אברהם למעשה שאין כל היתר מטעמים כלכליים וכו' ואם תרצה להסתמך על זה תתייעץ עם מורה הוראה מובהק. ואם יש סבל גדול לאם תשאל חכם.
וכן כתבתי אני, שתשאל חכם.
אבל אי אפשר להתעלם מהגמרא שמתירה, וכן השולחן ערוך, גם אם יש קושיא של העצי ארזים (שהיא עצמה לא הובאה שם, ואם מישהו יביאנה, ודאי טוב).
ויש גם לחלק בין נטילת זמנית של אמצעי מניעה לבין כוס של עיקרין.
אז אני בהחלט ממליץ, כמו עוצו, לפנות לרב,
אבל גם איני חוזר בי ממה שכתבתי שמעיקר הדין מותר, ומי שרוצה להחמיר על אחרים - עליו להביא ראיה. וראיה הכוונה לראיה שבתוכן, ולא לציטוט שמות של פוסקים האוסרים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 13:48 |
|
| |
לבד מהבחינה ההלכתית, ראוי לציין שהולדת ילדים תהיה כרוכה מהחודש הבא והלאה בקשיים כלכליים עצומים.
המדינה לא תעניק שום מענק לידה (בעבר שווי המענק יכול היה להגיע ל-2,500 ש"ח) וכל ילד חדש יקבל קצבה מגוחכת של 150 ש"ח בחודש.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 17:33 |
|
| |
אי להם לאנשים שהחלטתם אם כן להביא עוד ילד או לא, תלויה בהחלטת השלטון לתת סכום כזה או אחר כמענק!
אשריהם האנשים ששיקולים קטנים כגון האחרון אינם משחקים אצלם כהוא זה!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 17:47 |
|
| |
מאן_דהוא, נו, באמת. כנראה שעוד אין לך ילדים
גידול ילדים זה תענוג יקר מאוד וקיצבת הילדים (בטח כאשר יש ילדים רבים) היא בפירוש שיקול
וזאת התורה לא ימלט ממנה איש מבני יעקב לעולם. לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, ירצו או לא ירצו. הרמב"ם, אגרת תימן
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 17:50 |
|
| |
מקריאה מהירה של האשכול ומתוך הבנה מועטת בעניין עקב נסיבות שונות שאכמ"ל רציתי לשאול את השאלה הבאה:
האם בציבור הרחב אנשים נמנעים מלשאול את רבותיהם שאלות חשובות כגון אלו? וכי אין קיימים מורי הוראה מאירי פנים שיוכלו לתת תשובות עניניות לפונים?
אולי האשמה באנשים שמתביישים ושוכחים שאין הביישן למד? ואולי האשם נופל לפתחם של מורי ההוראה שהרי כתוב בנוגע לפקוח נפש בשבת בירושלמי שהשואל ה"ז כשופך דמים והנשאל ה"ז מגונה (אולי החלפתי ביניהם). כלומר - הרב שלא פירסם מבעוד מועד היתר לקהילתו אשם בכך שאדם בעת אירוע של פיקוח נפש לא יודע מה לעשות. אולי גם כאן הרבנים צריכים לקיים את פתח לו למי שאינו יודע לשאול?
אגב, שמעתי פעם כי יש מגזרים בהם נשים הגיעו למצב בו הן מתביישות לשאול שאלות בענייני טהרת המשפחה את מורי ההוראה עד כדי עבירה ח"ו (כתמים) והמצב הגיע לכך שהועלתה הצעה שנשים ימלדו הלכות אלו וישמשו מתווכות בין השואלות לפוסקים תוך לקיחת סמכויות במצבים מסויימים.
ולוואי ונזכה למלך שידיו מלוכלכות בדם ושליה להתיר אשה לבעלה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 22:56 |
|
| |
Our friend Akademai has posted in the past the following givalidge insights
לכל מי שמדברים בשם ההלכה בנושא זה:
מצוות 'פרו ורבו' מוטלת על הגברים בלבד. ויוצאים ידי חובתה בשני בנים ובת גם לדעת המחמירים.
הנשים פטורות, נקודה.
אלא שבימינו הן אלה שמכלות את כוחן על מצווה זו, שמוטלת על הגברים.
כאן הבעיה.
יש ענין נוסף (גם הוא לגברים בלבד) של 'בבוקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידיך' (פסוק מקהלת) שדרשו חז"ל: נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו', לשם ילדים כמובן.
אחרי השואה, ישנה מגמה ברורה בקרב האורתודוקסיה להשלמת החסר הדמוגרפי, זו כמובן מטרה עליונה וחשובה ללא ספק, ולכן עושים לאחרונה שימוש רב בדרשת חז"ל הזו של 'ולערב אל תנח'. (למרות שאלפי דרשות שכמותה נזנחות הצידה, כמו 'לא ימלא אדם פיו שחוק בעולם הזה', או 'לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם, ואחר כך ישא אשה, ולא להפך') אלא שלכל השגת מטרה, חשובה ככל שתהיה, ישנו מחיר, ולפעמים מחיר כבד.
המצב הוא תוצאה של שימוש סלקטיבי בטכנולוגיה הרפואית.
בעבר היתה תמותת ילדים רבה וכן אחוזי הפלות גבוה, ולכן הצמיחה הדמוגרפית היתה מאוזנת פחות או יותר. כיום 99 אחוזים מן ההריונות מסתיימים בהצלחה, הודות לגניקולוגיה המתקדמת, שהחרדים עושים בה שימוש ככל האדם. גם חיסוני הילדים הורידו כמעט לאפס את תמותת התינוקות.
מנגד, אותה טכנולוגיה ומודרניזציה השולטת שלטון כמעט מלא על ההריון, המציאה גם את אמצעי מניעתו, כך שהיא השיגה קונטרול מלא (כמעט, למעט מקרים מיוחדים ה' ירחם) על הילודה.
החרדים החליטו שהם משתמשים רק בחלקה האחד של הטכנולוגיה הרפואית המודרנית, ומסתייגים מחלקה האחר. כיון שאין להם את המתכונת בשלמותה, התוצאה היא ילודה חסרת תקדים, אשר אפילו במונחים סטטיסטים יבשים היא יוצאת דופן לעומת דורות עברו.
אז אל תספרו לי בשם האדמו"ר שיש מהלך טבעי בלתי מתוכנן שבו כולם אמורים ללכת. כי אין דבר כזה 'טבעי' בימינו)
כולנו מערבים את המדע בתכנון המשפחה... המדע כבר כאן, והוא שמתכנן לנו את המשפחות הגדולות שלנו!!!
בנוגע לרמת השטח:
תמיד אפשר להביא דוגמאות להצלחה מסחררת, של 'סופר-וומן' חרדיות, שילדו 15 ילדים, ועשו קריירה, ויש כסף לחתן את כולם, והכל טוב ויפה. אבל סיפורי הצלחה אינם מחפים על סיפורי כישלון, וכולם מוזמנים לבדוק סטטיסטית מה המצב בשטח איזו מגמה גוברת. דומני שאין חולק על כך שחלקים נכבדים מהחברה החרדית משלמים מחיר כלכלי, נפשי, ובריאותי, עקב הנורמה הזו של ילודה מוגברת.
הטיפול בבעיה זו, כבכל בעיה חרדית-חברתית אחרת, מחכה לרבנים, אשר כידוע לא ניתן לצפות מהם שיצעדו בראש בכל הנוגע לשינויי נורמות חברתיות. בשנים האחרונות מסתמנת מתינות ומדיניות של הקלות הלכתיות מצד הרבנים בכל הנוגע לתכנון המשפחה החרדית. זה קרה אחרי שכבר נפלו כמה קרבנות, בנפש ובגוף ממש, והדברים ידועים. עם זאת יש לזכור, כי המקרים המגיעים לטיפולם של הרבנים הם הקיצוניים ביותר, אי אפשר להקיש מהם על הכלל, אבל אפשר ללמוד מהם על שכבת-הביניים המרכזית, שלמרות המחיר שהיא משלמת היא כמובן שמחה בחלקה במדה כזו או אחרת, היא מסתדרת איכשהו, אבל היתה נענית ברצון לשינויים במדיניות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 23:06 |
|
| |
תודה סיינפלד תודה.
צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2003 16:52 |
|
| |
למיטב זכרוני עמדת החזו"א הובאה ב"נשמת אברהם" שצויין ע"י הרב מיימוני, והיא (שלא כאמור לעיל) היתר למנוע הריון לששה עד תשעה חדשים לאחר כל לידה, גם ללא סיבה מיוחדת (בהערות שם מובאת הסתייגות של הגרש"ז אויערבך מיישום דין זה אחר לידה ראשונה).
אגב, החזו"א לא דבר על גלולות (הגלולה הומצאה בשנת תשי"ב, שנתיים לפני פטירתו, ולא הייתה נפוצה בשימוש בזמנו) אלא על אמצעים אחרים, בעייתיים יותר.
מאמר מאלף בנושא יש ב"אסיא". השבוע אני טרוד בשירות מילואים רחמנא לשיזבן, אשתדל להביא מקור מדוייק כשאוכל.
אגב, כפי שהזכיר רב סיינפלד יש מהפוסקים האמריקאיים הנוטים להחמיר בענין, ויעויין למשל באגרות משה (אם כי פסקים בנושא זה לעולם הם מחמירים יותר כשהם באים בכתב. את הקולות משמיעים רק בעל פה (כמ"ש הקולות יחדלון) ונימוקי הפוסקים עמם. זו אגב, לדעתי, אחת הסיבות לריבוי הילדים - נוצרה אוירה בצבור כאילו כל מניעת הריון אסורה למעט פקוח נפש, וממילא היחס הנפשי לכך הוא כאל אכילה ביום הכפורים: מעדיפים שלא לבוא לשאול אלא אם מוכרחים). עם זאת, לפי התרשמותי, מספר הילדים הממוצע למשפחה חרדית אמריקאית קטן משמעותית מהמספר המקביל בישראל (אינני מכיר את העולם החסידי). התרשמות זו מבוססת גם על דגימת מספר ניניו של ר' משה עצמו... וצ"ע
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2003 16:59 |
|
| |
יצ"י,
מצפה לשובך לשלום ויתקיים "ולא ישא גוי אל גוי חרב וכו'".
בענין ההבדל בפסקים בכתב ובעל פה בנידונים אלו, יש לי עדות ישירה מר' ראובן פיינשטיין של' [בנו של האג"מ] ובכלל זה שגם רבני סאטמר שאדמור"ם ר' יוליש ז"ל חלק נחרצות עם "רעב מאושה", אינס פוסקים בסתר כבגלוי.
לגבי השיקול הכלכלי שהוזכר, פשוט שלמי שיש את כל הנוחויות של ארמון באקינגהאם, הפסק לגבי הילודה ישתנה!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2003 08:32 |
|
| |
נדמה לי שכולם פה פספסו את העיקר...
לית מאן דפליגא שההלכה גופה מסתפקת בבן ובת, הא ותו לא. ואין חולק שאשה איננה חייבת בכך (יש אומרים למשל משום שלידה זה סיכון, ואין לחייבה על סיכון זה כדברי בעל העמק דבר)
כל האומרים אחרת מטעים וטועים. יתירה מזו, הם נותנים בכך אישור ברור להתחיל לחפש "דעת תורה" בשאלות שהתשובה להם ברורה וחד משמעית.
נדמה לי שהפורום שלנו מיועד לאנשים שאמורים (לפחות תיאורטית) לחשוב לבד.. אם זה המצב, מדוע לבקש תשובה הלכתית בנושא ברור וידוע?
האם הייתם מבקשים דיעה הלכתית לשאלה האם מותר לנסוע במכונית בשבת לחזות ביופי האירוסים שבגלבוע? למה לבקש אם כן תשובה הלכתית בנושא ברור? וכל המבקש בעניין זה איננו אלא שואל "שאלות קיטבג" ומראה כי לאו דווקא ההלכה חשובה לו אלא הלחץ החברתי שהעניק מונופל לאוו דווקא לאלו שמן הראוי היה לתת להם...
"אין כמו עפולה בלילות"
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2003 13:52 |
|
| |
זקן נכבד,
רמב"ם אישות טו,טז: "אף על פי שקיים אדם מצות פרייה ורבייה, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא ייבטל מלפרות ולרבות, כל זמן שיש בו כוח--שכל המוסיף נפש אחת מישראל, כאילו בנה עולם".
אם כן יש דין דרבנן המורה על ריבוי ילדים. שאלת היחס בין דין זה לשיקולים אחרים למינם היא העומדת לבירור כאן.
זאת ועוד, קורה כי למשפחה יש מספר רב של בנים בלבד, או בנות בלבד, כך שהחיוב דאורייתא בתוקפו (לרוב השיטות) אך כשל כוח הסבל. גם שאלת דחיית קיום המצוה, ומה הגורמים הלגיטימיים שניתן להעמיד מול המצווה דאורייתא, היא שאלה הלכתית העומדת כאן לדיון.
|
|
|
|
|
