מלאכה [בשבת] שאינה אב או תולדה

* אין ספק שהמונח מלאכה, יש לו תוכן משלו. תוכן שכל אדם יכול לעמוד עליו אם השכיל את משמעות השביתה של שבת, בו שבת קל מכל מלאכתו.

* ממילא כל הכללים שבאו לאחר הכלל הנ"ל אינם כללים הבאים לשנות את תחולת ההגדרה של מלאכה, על יותר או על פחות מעשים, אלא להיות כלי עזר להכריע בספיקות ומקרים שלא ברור איך יש להתייחס אליהם.

לאור כל זאת נשאלת השאלה -

נניח ויש איזה מלאכת יצירה חשובה, אך דא עקא אין לה אב וכמובן גם לא תולדה, בכל הל"ט מלאכות שקבעו חז"ל מה נעשה? ולמשל אם נקבל דעת החולקים על החזו"א בעניין חשמל, האם ממילא נניח שאין זו מלאכה??

הכותרת שונתה מ"שאלה מעניינת בהל' שבת"

תוקן על ידי עצכח ב- 08/11/2007 19:59:38

מא"ד היקר

אני יודע שיש כללים נוספים. אני מדבר על הכללים שבהקשר מלאכה, אני דן מה מהותם.

לגבי עובדין דחול, ברור שיש חילול ד' של שבת, אך לא חילול עצם השבת. אודה כי לא עיינתי במקורות. אשמח אם תוכל לצטט אותם, אם אכן וונתך לדון עליהם.

ולענ"ד נראה דזה כוונת החזו"א באומרו בונה, ואין הכוונה שבזה בנה בנין, אלא שזה ראוי לתואר מלאכת בונה.

אפשר לדון בזה, אבל ללמדנו בא שאפשר למצוא לכל יצירה שם אב מלאכה גם אם במשכן זה לא היה בדיוק כך.

מימוני שליט"א אני מתייחס כרגע אך לנקודה שלוש -
אתה כותב שאם לא נצליח עם הל"ט, נלמד משאר המידות. הן אני דיברתי על דבר שאנחנו מסכימים עליו שבשם מלאכה יקרא וייחשב, אם כן הרי שלפני ל הי"ג מידות, יש את המידה של "וואס שטייט" הלא כן?

וגם מה שהנחת על חשמל משום מבעיר, מה עם מכשירי חשמל שאינם לתאורה ואין כל אור ניכר בהם, ואף הניצוצות אין להם משמעות ואינם כלל חלק מתוכן המלאכה?

בורג,

הלוואי והיית צודק. אני יודע שהרב וואזנר כיוון שחלק על החזון איש אינו בונה, סובר כי כל הדלקת חשמל הוא מדרבנן.

אה.

אני לא הבנתי ממך שהשאלה על הרב וואזנער.

אני באמת לא יודע.

הנושא נידון,

http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=139013

אשתדל בל"נ להביא את המקורות הנ"ל. הם חשובים מאד.
עד אז, אולי תסביר מה כ"כ בוער לך במושג מלאכה? ואם זה יהיה אסור מטעם אחר, אז מה?

מאן דהו יחי'

יש נפק"מ רבות ועצומות, אם מלאכה היא דאורייתא או דרבנן. למשל לגבי חולה. ולא תמיד ייאסר כל מלאכה מטעמים אחרים.

לאור דברי מבחן, הנני מוציא מגנזי, את ערכי ל"ט המלאכות, ברמה המופשטת והעקרונית. לפי ניסוח זה ניתן להכליל כל דבר בכל מלאכה.
ההנחה היסודית ביחס רשימה זו למלאכה, שמלאכה היא יצירתיות הנוגדת למצב השביתה, בו האדם עוזב את ההתקדמות הלאה במובן יצירה ופיתוח [לעומת בריאה - בדמיון].
יש עוד התיחסות לגיטימית, אולי בהמשך.


א. הזורע = להביא כח אל מישור פעילותו. הזורע הרי אינו מצמיח, אלא הופך את הזרע לזרע מצמיח. בכך ששם את הזרעון בקרקע, התקין את כוח הצמיחה למען יצמח. לאור הגדרה זו ניתן לראות חיבור תקע לשקע העשוי להפעילו, בעיקרון זה, וגם אם נחלוק על כך, העיקרון הזה תקף לגבי תפיסת ההשקפה העקרונית המחשיבה שימת זרעון בקרקע כזריעה.

ב. חורש = הפיכת דבר להיות מתוקן במובן של היותו מוכשר לדבר אחד.

ג. קוצר = ניתוק דבר ממקורו המשנה את המשמעות והיעוד המתייחס אליו מעתה. ולמשל ניתוק חלק מכלי כסף שבניתוקו הוא מתאים ליעוד מראה, יש למצוא הקבלה למלאכה זו, למרות שקשה מהבחינה הטכנית לשייך אותו למושג החרישה.

ד. מעמר = איסוף המקד'ם את הנאסף בצעד ליעודו. איסוף התבואה מהשדה מגביר את שייכותו ואת מהותו כמאכל, שככל שקרוב הוא לשדה כך רחוק הוא מהאדם ויחס צמח עליו יותר מאשר מאכל. כך ניתן ללמוד כל מיני מלאכות השייכות בהרבה מקרים בבתי חרושת, לתרופות, במבה, וכו'. [אני יודע שאין עימור אלא בגידולי קרקע].


עד כאן מובאה א'. חלק אחד מתוך 10 חלקים.

ציטוט המקורות שהבאתי לעיל:
הר"מ פרק כ"א מהלכות שבת ה"א:
"נאמר בתורה תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן. ודברים הרבההן שאסרו חכמים משום שבות. מהן דברים אסורים מפני שהן דומים למלאכות ומהן דברים אסורים גזירה שמא יבוא מהן איסור סקילה."
הרב המגיד: כוונת רבינו היא שהתורה אסרה פרטי המלאכות המובארות ע"פ הדרך שנתבארו עניניהן ושיעוריהן ועדיין היה אדם יכול להיות עמל בדברים שאינן מלאכות כל היום לכך אמרה תורה תשבות. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה שלו (אמור כ"ג כ"ד ובקיצור ר"פ קדושים) ובאו חכמים ואסרו הרבה דברים. או תהיה כוונת רבינו שיש לשבותין של דבריהם סמך מן התורה מתשבות וזהו דרך הברייתות שבמכילתא."
ובכן שני פירושים מביא המ"מ כאשר הראשון מיוסד על פירוש הרמב"ן. את הרמב"ן לא אביא כאן עקב אריכות דבריו ועובדת היותו מצוי לכל אחד. המקור: ויקרא כ"ג כ"ד.

הריטב"א שהבאתי קודם לא מדבר ממש על זה ועמכם הסליחה אבל דבריו קשורים לנושא בעקיפין וחשובים מצד עצמם ולכן אצטט, אלו דברים מהפכניים:
ריטב"א ר"ה ט"ז ע"א ד"ה תניא וכו' ר"ע אומר:
"... שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקב"ה שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים. וזה דבר ברור ואמת. ולא כדברי המפרשים האסמכתאות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכוונת התורה לכך, ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר, שזו דעת מינות היא. אבל התורה העירה בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו לחכמים אם ירצו. כמ"ש ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך ולפיכך תמצא החכמים נותנים בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה,כלומר שאינם מחדשים דבר מלבם וכל תורה שבע"פ רמוזה בתורה שבכתב שהיא תמימה וח"ו שהיא חסירה כלום."

מאן דהו תודה על הדברים

אני חושב שהריטב"א מדבר על דברים מאוד מסויימים. כך שאין זה שייך למלאכה שאינה מובנת בכלל הל"ט מלאכות.

וכן הרמבם והרמב"ן והמגיד שהבאת, דנים על המלאכות שבכלל הל"ט בלבד.

מבחן,
הריטב"א שהבאתי אכן לא קשור ישירות לעניין.
אתה שאלת מה יהיה דין החשמל בשבת אם ננקוט דלא כהחזו"א, אם הבנתי טוב את שאלתך.
אני אומר כי עדיין זה יהיה עובדין דחול ואם תאמר מה שייך עובדין דחול, אתה שואל במישור הדאורייתא? ויש לומר כי לפי המקורות שהבאתי יהיה מקום לדון לאסור את החשמל בשבת מדאורייתא!!! גם לא כהחזו"א משום שאחרת השבת תיהפך לחול.
אני מסכים שהלכה למעשה לגבי חולים יש להגדיר בדיוק את חומרת האיסור שכן יש נפק"מ גדולה בין דאורייתא לדרבנן ואכן דנים בזה הפוסקים ומבחינים בין חוט להט שיש פה עניין הבערה לבין סתם מעגל חשמלי.
במישור היום-יומי הפשוט ברור כי המשתמש בשבת בחשמל מחלל את השבת כפשוטו כפי שכתב הרמב"ן.

מאן דהוא, תודה

עכ"פ הדיון הראשוני, אם ל"ט מלאכות מגבילים את לימוד וקביעת המלאכות, או שמא רק מסייעים לסווג את המלאכות הכנוסות תחת הגדרתם, נשארה בעינה.

יהוסף,
איזו יצירה יש בהוצאה מרשות לרשות?