| נשלח ב-20/5/2003 23:49 |
 |
| |
על הגיון ורגש
מזה זמן מה מתגבשת בי ההכרה כי רעיונו של הפורום והתדמית העיונית המתגבשת בעיני המבקר בו, מבוססת על שלילת הלגיטימציה של הרגש.
'חושבי' הפורום אינם מסוגלים להתמודד עם כך שהרגש משתנה מאדם לאדם.
בעוד שאת האחד מרגש לפלפל במהות הבריאה או בהגדרה המדויקת של אמונת חכמים,
את זולתו מרגשת עלייה לקברו של צדיק או ריקוד סביב מדורה.
אין רגש שאינו לגיטימי, וכל רעיון, טקס או מנהג מוצדקים בהחלט כל עוד נועדו לבטא קשר סימבולי לנושא מסויים.
גם אם בעיני ההגיון הצרוף הם חסרי פשר, אין כל עדיפות להגיון על פני הרגש.
אם נהיה הגיוניים, אין לנו שום דרך לתקשר עם הבורא. ההגיון היחיד הקיים הוא "הגיון לבי".
החסידות הצילה מחוזות מהתבוללות בעזרת רוח החיים שהפיחה ביהדות, גם אם זו התבטאה ב"הוצאת פסוקים מהקשרם" או 'האללת' הצדיק, כפי שלבטח היו מתבטאים כאן כמה מהכותבים.
הבה נודה באמת, כיום מתחוללת התבוללות שקטה לא פחותה מאשר לפני 4 דורות כאשר הפיץ מנדלזון את רעיונותיו.
אין בי ספק שישנם בוגרי ישיבות רבים שבסתר אינם שומרים מצוות. הסיבה היחידה שאיננו עדים כעת להתבוללות היא משום שכיום בניגוד לאז, הנוער רכרוכי וחסר תעוזה עצמית לקום ולהשמיע את רעיונותיו, וכן משום שכיום, בניגוד לאז לא מסתתר כאן כל רעיון. פשוט אובדן הרגש והחיות במצוות.
מובן, שאני מדבר על התבוללות רעיונית, ולא על היטמעות פיזית ונישואי תערובת.
לפני שייזעקו כאן קוראים על ההשוואה, אומר שהיקף התופעה אינו רלוונטי, אלא הסיבה שמאחוריה.
הרגש הוא המפלט היחיד מהתבוללות זו.
כל אדם זקוק לטקסים בעלי לחוויה פיזית ורוחנית על מנת לקרב את נשוא הטקס אל לבו.
מי שמסתפק בחוויה הנוצרת בקיום המצוות ה'רשמיות', בברכה, אך הבה לא נשלול את המנהגים שנכרכו בצידן.
חיי כולנו, וזה כולל את כולנו, רצופים מנהגים וסמלים. הביטו למשל בשולחן השבת בביתכם. האם לא תיפגע חווית השבת אם לא יוגש הגד ה'מסורתי'? האם לא תיהרס לגמרי חגיגיות המעמד אם בעל הבית ילבש בקידוש חולצת טריקו?
ומה -זה- אם לא סמל?
לתגובותיכם אודה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2003 00:04 |
|
| |
ספודיק,
 אכן אין רגש שאינו לגיטימי כי מקורו בעמקי המודעות [שזו גם צורת "השכל וידוע" בבחינת "וידע האדם את חוה", למרות שבשפה הרווחת לא משתמשים כך] אבל כל שלא יעבור תחת ביקורת ההיגיון, אין הרגש מוסמך להיות נאמן כטהור ונטול נגיעות.
ההיטהרות היא תהליך עד למצב "ומלאה הארץ דעה" ו"תורתי אתן בקרבם" במהרה בימינו אכי"ר!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2003 00:18 |
|
| |
ספודיק
אני מצטרף לוטו.
א. בוודאי שאין חיי דת ללא רגש. אבל יש כאן תלות הדדית שאסור להתעלם ממנה. אם אמחזר ואעשה פרפרזה לביטוי מפורסם של קנט, הרי השכל ללא רגש הוא קפוא וקר, אבל רגש ללא ביקורת שכלית יכול להביא לטעויות נוראות.
האם צריך דוגמאות לכך?
ב. יתכן שהפורום אינו מעניק מקום מספיק לדיון ברגש - והאשכול שפתחת (ובעצם, גם אשכול דומה שפתח מסתברא, על מיגבלות השכל מול מקורות אחרים) יכול להיות ראשון בסדרה שתעסוק בנושא זה.
עם זאת, כדאי לזכור כי אנו עוסקים כאן בדיון. בשיחה. שיחה מטבעה היא שכלית. יתכן גם מפגש מסוג אחר, מפגש של הבעת רגשות ושיתוף רגשות (זה מה שקורה, לדעתי, באשכולות שמציגים, למשל, את השירים של קריין), אבל כל עוד ד-נ-י-ם בדבר, זו פעולה שכלית.
וגם אם נדון בכך באשכול זה, או באשכולות אחרים, הרי המתודה שלנו היא שכלית...
ג. יש דינמיקה הדדית. הרגש אינו מתעורר תמיד מעצמו. התבוננות שכלית מעוררת את הרגש. זה מה שקורה באותם תהליכים שפעם נלמדו בקורסים מיוחדים - אוטוסוגסטיה. וזה בעצם מה שעושים בשעה שלומדים מוסר, ומקיימים "והשבות אל לבבך". (מסתבר שיש הליך דומה בחסידות, אבל הלא ידעת שאיני בא מרקע חסידי...).
לכן, עבורי דיונים שכליים ואפילו שכלתניים בפורום הם מקור להתעוררות רגשית חיובית ביותר. ואני משער שאיני היחיד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2003 00:27 |
|
| |
1. אין ספק שרגש ללא שכל יכול להביא לטעויות נרואות. השאלה היא מהי טעות נוראה בעינך.
בעיני רבים מכותבי הפורום, עצם הפעלת הרגש היא טעות נוראה.
האם עלייה על קברו של צדיק היא טעות נוראה? ומה לגבי תפילה בכותל?
2. ברי לי שרגש יכול להתעורר מהתבוננות שכלית, אלא שאין זה כך אצל כל אדם, ולכך התייחסתי בהודעה הפותחת.
3. מטרת פתיחת האשכול אינה לשלול את הדיון השכלי, אלא למנוע את שלילת הרגש. איננו יכולים לזלזל ברגשות הזולת רק משום שאינן עומדות במבחן ההגיון שלנו. מבחינת ההגיון הרגשי, אלו תופעות הגיוניות בהחלט, על עוד ואינן עומדות בסתירה לערך מערכי היהדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2003 00:32 |
|
| |
ספודיק
כיון שאנו מכירים לא מהיום (ועדיין חברים, אני מקווה), אני מניח שאתה יודע שלדעתי מי ש"עולה" לקבר של צדיק טועה טעות נוראה.
וקדם לי הרמב"ם שכתב ש"אין משגיחים בקברים כלל".
אם יש כאן כאלו שמזלזלים ברגש, איני מכירם, אבל זו בעיה שלהם...
אולי כוונתך שיש כאלו שכותבים כאן וחושבים שמה שהם חושבים זו הלכה למשה מסיני?
אולי כדאי באמת שאתחיל לשנן לעצמי:
"אל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2003 00:33 |
|
| |
ספודיק הדיון מעניין, אך מביא למבוי סתום
כי למאי נפקא מינא ?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2003 00:44 |
|
| |
אז בא נדון בזה:
הרי ברור שהעולה לקברו של צדיק לא שוקל וטר קודם לשם מה בדיוק הוא עושה זאת, והאם הוא מבקש רחמים מהצדיק, מנשמת הצדיק או מהבורא.
הוא עולה במגמה רגשית כללית על מנת לשפוך שיחו במקום רצון, ובשעת רצון -לראייתו, לפני מי ששומע. ומי ששומע, כפי שחרוט גם בלב המיסטיקן הגדול היותר, הוא הבורא.
מהי הטעות הנוראה פה?
איני רוצה להסיט את הדיון להיבט פרטי זה, אך אני מבקש להסב את תשומת הלב לכך, שמה שאנו בוחנים בעיניים הגיוניות אינו נבחן כך בעיני ה'טקסנים', ועל כן המשמעויות שאנו מייחסים לכך לא רלוונטיות ולא נכונות.
מבחינת השקפתנו, אולי זה דבר פסול, אך אין שום מניעה שאחרים יעשו כן, וינקטו בצעדים המביאים -אותם- להתעוררות רגשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2003 10:57 |
|
| |
אשכול שפתחתי בפורום שלי, דן על הנושא בקצרה, ויש בו תועלת.
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=390291
ובאופן כללי, אני שם שם דגש על אבעת הנקודות.
1. הכרה שכלית ברורה - "שכל"
2. תחושה הבאה מזיהוי לא מתומלל - "תחושה"
3. מיחושי העצבים בהתאם למצב ההכרה - "רגש"
כלומר שהרגש הוא בעצם תגובה לזיהוי שכלי, לזיהוי משמח [=מועיל מהנה וכו'] יבוא רגש שמחה, ולזיהוי הפכי רגשי צער.
4. תחושת גוף נטו, הדומה לרגש הנ"ל, אך אינה מבוססת [ולאו דוקא פוביה] - "רגש גוף"
ועל ידי ארבע אבחנות אלו ייקל על האדם לשפוט עוצם ידיעתו ובהירותו, וכן ההתמודדות תהיה קלה, שכן כאשר מקור של דבר ידוע הרי שניתן לטפל ביסוד של כל השלכה הנמשכת ממנו.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
