במוזיאון ישראל מוצגת בימים אלו תערוכה בנושא המגילות הגנוזות שנמצאו במערות קומראן, היחס ביהדות החרדית עד היום למגילות אלו היה בזלזול ו"ככת מחודשת ביהדות" בסגנון הצדוקים והקראים, אם כי בסיור שערכתי בתערוכה הרושם שעולה הוא אחרת,
להלן כמה ציטוטים מתוך כיתוביות התערוכה:
"מורה הצדק - דמות כריזמטית המופיעה במגילות שכינסה סביבה קבוצת אנשים, הופעתו של מורה הצדק היתה אחרי מחלוקת עם מנהיגים אחרים בענייני הלכה, בלוח השנה,דיני טומאה וטהרה,הלכות מעשר ודיני נישואין. המחלוקות הביאו אותם למסקנה שהמקדש הקיים טמא כולו ושהפער בין הקבוצות בלתי פתיר, ומסקנה זו גרמה לפרישתם מירושלים אל המדבר סמוך לחוף המערבי - צפוני של ים המלח, מקום הנקרא כיום חורבות קומראן.
הבחירה במדבר היתה מסיבות אידיאולוגיות ולא רק כתוצאה מפרישותם או בריחתם מאויביהם, המדבר הצטייר בעיניהם כמקום מפלט משחיתויות החברה והתרבות וכמרחב בתולי וטהור.
השאלה המתבקשת היא, האם אכן יש מקום להסתכלות עליהם ככת מחדשת ביהדות או דוקא ככת מחמירה, שבדינים מסויימים חלקו על החכמים שהיו באותה תקופה, ומחלוקתם ההלכתית הביאתם לפרוש מחיי החכמים האחרים, ולא מפני התבדלות חינם אלא בעקבות עקרונות הלכתיים לפיהם המקדש שהתנהל לפי פסקי החכמים דאז, טמא. ולפיכך שאפו להקים בית מקדש חדש לאלקים, שיהיה טהור אף לפי חומרותיהם ההלכתיות.
בראיה מפוקחת של הדברים ניתן לראות היום בבירור את מלחמות הכח שהיו אז בין החכמים, והסיבה שכיום אנו נתונים לשיטות חז"ל, למרות שחברי כת האיסיים (אשר שכנו במערות קומראן) יתכן והיו בשיעור קומה לא מבוטל מחז"ל עצמם, ואף החמירו מהם. אך בעקבות תככנות פוליטית או צניעות האיסיים, יד האיסיים היתה על התחתונה, אך יתכן כי באותה מדה אם היו האיסיים גוברים באותו דור היינו היום מסתכלים על דעותיהם של חז"ל בגמרא כדעות מסולפות ושקריות, רק בגלל מאבקים פוליטיים עתיקי יומין.
דבר נוסף המוקשה לי, הוא חוסר ההתאמה הטכנית, הלוא מסופר בחז"ל על הניסים שהיוללא הרף בבית המקדש, ועל הוכחות יומיומיות של שריית השכינה בו, אם כן איך יכלו חלק נכבד מהעם להכחיש ולומר, אין המקדש כהלכתו ואינו מקום שריית השכינה אלא בית אחר נבנה לנו?
האם יש לנושא הזה השלכה רעיונית או מעשית לימינו או שזה רק למעונין במחקר העבר העברי?
נשלח ב-12/6/2003 15:44
אינני חושב שהשלכה מעשית היא עניין לכאן, אם כי השלכה רעיונית ודאי ישנה גם לימינו אנו, כי באם אכן מסורות רבות שהונחלו לנו ודעות קדומות הם רק בעקבות יריבות פוליטית עדיפה, אזי אין מקום להרבה רעיונות ביהדות. ופסיקת ההלכה במשך הדורות והנידוי החברתי של קבוצות מסויימות ביהדות אף בזמן התלמוד היו עניין פוליטי טהור, ולא בעל אפיון תורני כלל וכלל.
והראיה לזה, כי אם אכן היתה המחלוקת בין החכמים לאיסיים בהלכה בלבד, הרי לא היה מקום להסתכלות המנדה של ציבורנו כיום ולהשוואתם של האיסיים לקבוצות אחרות באותה התקופה כגון הנוצרים היהודים או הצדוקים והבייתוסים.
מלבד השאלה שהועלתה אם אכן היתה יד האיסיים על העליונה אז, הלוא היינו כעת מסתכלים על התלמוד כמקור פסול, אם כן מה מבטיח לנו באמת שהתלמוד הוא המקור האמין והסמכותי לקביעת ערכי היהדות והתורה.
תוקן על ידי - ivri - 6/12/2003 3:48:49 PM
נשלח ב-12/6/2003 15:53
עברי
העלית שאלה חשובה ומעניינת. ככלל, דמותם של יושבי קומראן היא מעניינת מאד ויש לה גם חשיבות, הלכתית ותורנית, מסיבות שיתבארו בהמשך.
מתעניין
האם הכרות עם כת פורשת בעבר הרחוק, בימי בית שני, אינה מעניינת לכשעצמה? האם צריך להתנצל עליה?
ובכן -
אנו מכנים אותם "איסיים" בעקבות השם שקרא להם, כמדומה לי, יוסף בן מתתיהו, הוא יוספוס פלביוס (הבוגד בעמו, אבל זה לא מחייב שלא אמר את האמת מבחינה היסטורית).
לפי הנתונים שעולים מהספרים שנמצאו במערותיהם, הם היו צדוקים.
צדוקים אלו היו כת פורשת מירושלים, שבראשה עמד כנראה כהן או כהנים מבני צדוק. הם התמרמרו על הרחקתם מתפקידים בכירים או תפקידי שירות בכלל עקב עליית החשמונאים.
הם פרשו למדבר, ושם חיכו לבוא זמן טוב יותר, שבו הם, הצדיקים האמיתיים, יזכו לנחול רוב טוב, בעוד הרשעים, מהיוונים ועד הכהנים ושאר באי המקדש, ייענשו על חטאתם.
נראה מחלק מכתביהם כי האמינו בגזרה קדומה ושללו את ההשגחה הפרטית.
מתוך הכתבים ששרדו, ניתן לזהות איגרת שנשלחה לחכמים בירושלים ובה ביקורת על נהגי המקדש ואפשר שגם על הלכות אחרות. ביקורת זו דומה מאד למובא במסכת ידים על המחלוקת בין פרושים לצדוקים.
בין ההלכות שדגלו בהן הצדוקים האיסיים:
לוח שנה לפי לוח השמש.
הקרבת קרבנות קבועה בימי המילואים, זכר למדבר.
לאחר קרבן העומר מהשעורים ואחר כך מהחיטים, סברו שצריך להקריב גם קרבן שמן זית וקרבן יין, במרחקים קבועים בני 50 יום.
הם שמרו על כללי טהרה, והקפידו על טבילות. הקבלה לכת וההתקדמות בתוכה היתה מאורגנת לפי כללים, שמתועדים בכתבים ששרדו.
האם הצדוקים האיסיים מייצגים את דעת עצמם, או את ההלכה כפי ששררה לפני הופעת הפרושים אלא שנדחקה הצידה? יש חוקרים בני ימינו שטוענים בדיוק כך, שההלכה הפרושית היא מחודשת. איני יודע אם הם מתכוונים רק לבקר את ההלכה המסורה בידינו, או שהם פשוט טועים בעובדות. יש מחלוקת בין החוקרים בנקודה זו, אם כי הקונצנזוס הוא בדרך כלל שהצדוקים האיסיים היו מחדשים. לוח השמש, למשל, לא נהג ולא יכול היה לנהוג למעשה כיון שהוא בן 364 ימים בלבד.
ועוד ראיה, שמתפרסמת כאן פירסום ראשון (כל הזכויות שמורות. המשתמשים בה מתבקשים לציין את המקור כמקובל במחקר):
אחד הספרים ששרדו בקומראן הוא ספר שבו מתוארים מזמורי התהלים שצריכים להאמר בחגים במקדש. לצדוקים האיסיים היה סדר משלהם, שונה משל חז"ל. (כידוע, במקדש נהגו הלוויים לשיר פרקי תהלים מסויימים בזמן חלק מהעבודות, לפי סדר שנזכר עד היום בתפילת שחרית לפי מקצת המנהגים).
ובכן, רשימת המזמורים (שמגיעה לאלפי מזמורים לפי המנין של הצדוקים) מקיפה את כל ימות השנה, השבתות והמועדים, אך היא אינה מכילה את החגים הנוספים שהם מטיפים להם!
נראה מכאן, שהיו אצלם פיתוחים הלכתיים, ומי שהטיף לסדר חדש של מזמורי תהלים לא הכיר ולא ידע מזה שהציע לחדש חגים של ימי מילואים והקרבת קרבן יין ושמן, ולהפך!
(כל הזכויות המחקריות והאחרות שמורות).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-12/6/2003 16:01
חלק מהספריה של קומראן מכיל את מה שמכנים אצלנו היום "הספרים החיצוניים".
ביניהם: ספר היובלים, ספרי חנוך, צוואות השבטים ועוד ספרים. ספרים אלו יצאו בעברית במהדורת אברהם כהנא (ובמהדורה נוספת ששכחתי את שמה), כשהם מתורגמים משפות עתיקות, כמו סורית ויוונית. המקור העברי לא שרד.
בקומראן נמצא המקור העברי שלהם.
זו ספרות פסאודו-אפיגרפית. כלומר, אלו ספרים מזוייפים על שמותיהם של אנשים קדומים וידועים. כאמור, החיבורים מיוחסים לחנוך, בני יעקב, ועוד.
לא ברור לי אם ספרים אלו חוברו בידי אנשי הכת, או רק נכללו בספריה שלהם (ונלקחו ממקור אחר לא ידוע לנו) כי נחשבו לספרים קדושים ואמיתיים.
אך ברור שיש זהות בין אמונות שמופיעות בספרים החיצוניים לבין הנהגות ואמונות הכת.
למשל, ספר היובלים וספרים חיצוניים אחרים מציגים אמונה במלאכים העובדים בשמים במקביל לעבודת הכהנים במקדש בארץ (ולפני מתן תורה, עבודת הצדיקים כמו שת, חנוך, שם, אברהם וכו').
ספרים אלו בנויים על האמונה במלאכיותו של חנוך, שעלה לשמים והפך למלאך בכיר.
למרבה הפליאה, דעות אלו לא נמצאות בחז"ל, ויש מקומות בחז"ל שנראים מכוונים נגד דעות אלו. אך דעות אלו מופיעות בקבלה, בעיקר מימי הרמב"ן ואילך. כמדומה לי שיש ראיות כי הרמב"ן השתמש בספר "חנוך השלישי" (שם שהוענק לספר במחקר. הספר מתאר כביכול את סיפורו של חנוך שחזר כמלאך והתגלה וסיפר מה עבר עליו). הרמב"ן ראה בו ספר אותנטי, ולא ידע על השתייכותו לספרים החיצוניים.
יש רגלים להשערה כי הקבלה השתמשה בספרים אלו, שלמרות החרמות של חז"ל היו נפוצים זעיר פה זעיר שם, ינקה את אמונותיהם, והתפתחה על פיהם.
דעות מסויימות שמצויות בספרים החיצוניים חוזרות ומופיעות ומשפיעות על ספרות ההיכלות והמרכבה, שהיא ספרות פסאודו-אפיגראפית שנושאה התנאים, רבי עקיבא, רבי נחוניא בן הקנה ועוד. יש מחלוקת גדולה במחקר על זמן חיבורם של ספרים אלו.
(מסתברא מוזמן לתקן אותי לפי המקורות שבידו. אני מציע לפתוח אשכול על דמותו של חנוך והפירושים במשך הדורות למה שקרה לו).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-12/6/2003 16:03
מיימוני הנכבד,
מתפלא אני עליך שאתה כורך את הצדוקים ואת הכת שכנית איסיים. ברור במחקר שמדובר בשתי כיתות שונות באופיין ושיטתן. האיסיים נטו להסתגפות ולהחמרות וברחו במדבריות, ויש הטוענים שמכת זו הגיע ישו. והם המשיכו את עולם הנבואה וכיו"ב.
מאיד, הצדוקים הי', זרם יותר מודרני ומתיוון, ובזמן מסויים הרי הם שלטו במקדש כהמשך למשפחת החשמונאים. והם לא דרשו לסיגופים וכיו"ב.
אז בקיצור: האיסיים היו קיצוניים מחז"ל מימין, והצדוקים משמאל. והפרושים היו קו האמצע.
על תהלים. תציין נא מקור שהי' להם אלפי פרקי תהלים?
תוקן על ידי - מסתברא - 6/12/2003 4:08:27 PM
נשלח ב-12/6/2003 16:25
אכן מיימוני גם אני מתפלא על דבריך.
ידועה החלוקה של יוספוס בין שלושת הכיתות:
ובציטוט חופשי: הוא אומר שלשה מיני פילוסופים נמצאו בקרב היהודים. על האחד נמנים הפרושים, ועל השני - הצדוקים, ועל השלישי - אלה הנקובים בשם איסיים, והם נוהגים חסידות.
נשלח ב-12/6/2003 16:29
מסתברא ומרנן
כבר ציינתי שיוספוס הגדיר אותם כאיסיים.
אך עיון בספריה שלהם, בהלכות שלהם ועוד מזהה אותם כצדוקים.
וזה גם, אם גם לא העיקר, הקונצנזוס במחקר. ומה נעשה עם יוספוס? צ"ע... (על כל פנים מבטלים דבריו, וכן ראיתי שכתבו).
ציינתי מקורות לצדוקיות בדברי. אם אתה רוצה, עולם המחקר פתוח לפניך, דוק ותשכח.
כמדומה לי שהיה אשכול בח"ח בנושא קרוב, ושם ציינתי להגדרתם כאיסיים, ומישהו, אולי אקדמאי, ציין לספרים האחרונים בנושא.
דוגמא בודדת, שעליה נשענתי ברוב דברי: מגילת המקדש שהוציא יגאל ידין.
אחפש אחרי מקורות נוספים ככל שיספיק הזמן.
אולי ממדבש שלנו יציץ באשכול ומייד ישלוף את המקורות הזמינים לו מזכרונו המופלא...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-12/6/2003 16:35
מיימוני, השערות אלו שכתבת עליהן הועלו כבר, בקטע הבא שכתב ד"ר דוד פלוסר במחניים ס"ב, אך לא ברור מנין לקח הוא את ההקשר בין הצדוקים לאיסיים.
הבה ונסכם:
בימי יוחנן הורקנוס או אלכסנדר ינאי נרדפו האיסיים על ידי אנשי הכהן הרשע ועמדו
בפולמוס חריף עם הפרושים. פולמוס זה הפך לאיבה ממש החל משלטון שלומציון המלכה.
מתי נפסקו מעשי האיבה אי אפשר לדעת, הם בוודאי היו קיימים עוד בימי חיבור "מגילת
ההודיות "אולם קשה לדעת מתי נתחבר חיבור זה. אין לדעתי לפקפק בכך שהיו באמת מעשי
איבה מצד הפרושים נגד כת מדבר יהודה, לאחר שהתסיסה הדתית בימי בית שני היתה, כפי
שאנו יודעים אפילו מן המקורות התלמודיים, מלווה במעשי איבה. נוסף על כך מובן שחכמי
ישרא ללא יכלו לאהוב אנשים אשר חשבו שרק הם הם ישראל האמיתי ושאר ישראל אינו
אלא הבל העתיד להישמד על ידי אלוהים.
כדי להבין את המתיחות שבין הקבוצות הדתיות החברתיות השונות שבימי בית שני, רצוי
לעמוד כאן בקצרה על האידיאולוגיה החברתית סוציאלית של הקבוצות הללו, מידה שאנו
יכולים לעמוד עליה על סמך המקורות. עד לימי עליית בית חשמונאי היו הכוהנים הגדולים של
בית המקדש שבירושלים מבית צדוק הכהן. אל אותה המשפחה לא השתייכו בוודאי רק אותם
הכוהנים המתייוונים שגורשו על ידי בית חשמונאי, אלא כהנים אחרים רבים. נראה שבימי
כהני בית חשמונאי דגלו כל אלה שלא קיבלו על עצמם מרצונם את שלטון בית חשמונאי, שלא
בא מבית צדוק, בסיסמה שיש להחזיר את בית צדוק לשלטון. באותה הסיסמה דגלו כנראה
לראשונה משפחות כהנים מיוחסות ועשירות שהתרכזו במפלגת הצדוקים השמרנית והמפלגה
הפוליטית הדתית נקראה אפוא כנראה "צדוקים" על שם בית צדוק. אולם החל מיוחנן
הורקנוס הכהן לאל עליון התפייסו הצדוקים עם בית חשמונאי, לאחר שהמדיניות של שרי
בית חשמונאי התאימה לאינטרסים החברתיים והמדיניים של האצולה הכוהנית העשירה של
ירושלים. אז פנו שרי בית חשמונאי ומלכיו יחד עם הצדוקים נגד הפרושים: אלה מצדם
הסתמכו על רוב העם על שכבותיו השונות ודגלו באחדות ישראל.
אולם בשעה שהפרושים רצו להיות המייצגים החוקיים של כל עם ישראל, בוודאי שלא יכלו
לספק את דרישותיהם המהפכניות של בני דלת העם, אותם האנשים האומללים שסבלו ביותר
מתהפוכות הזמן ומהיווצרות הניגודים החברתיים החמורים שנוצרו בישראל בעקבות
המלחמות והעושק שבימי מלכות בית חשמונאי. מובן שחלק מסוים של דלת העם של אותם
הימים לא היה יכול למצוא את מקומו בין חסידי הפרושים ומאותו החלק הזה של דלת העם
קמו כנראה האיסיים, הם כת מדבר יהודה. אין זה כנראה מקרה שהם כינו את עצמם
"אביונים"; כינוי זה לא בא להם לאנשי כת מדבר יהודה מתוך כך שהם ויתרו על הרכוש
הפרטי כשנכנסו לכת; הרי ידעו שהם קיוו שבאחרית הימים הם יכבשו בעזרת ה' ומלאכיו את
כל הארץ ואז יתענגו אותם האביונים מכל טוב! וזה לא היה חזון לעתיד הרחוק, לאחר שאנשי
כת מדבר יהודה היו בטוחים שהם בעצמם יזכו לראות את אחרית הימים ואת השינוי
המהפכני בסיעתה דשמיא. את הכת יסד מורה הצדק שהיה עצמו כהן עני ואין זה כנראה
מקרה שהוא נקרא בכינוי מקראי "כהן הצדק" דווקא. בתוך הכת תפסו מקום מרכזי כהנים
מבית צדוק ומתקבל אפוא על הדעת שמורה הצדק עצמו היה מאותה המשפחה ושכינויו
"מורה הצדק" אף רומז לכך. אם כן אין ספק שטענתם של אנשי כת יהודה היתה אף היא,
כמו זו של הצדוקים, טענה לגיטימיסטית: הם טענו לשלטון כהני בית צדוק הנמצאים בקרב
הכת וחשבו כנראה שלהם, או ליתר דיוק, שלמשפחת מורה הצדק מגיעה המשרה של הכהן
הגדול ולא לבית חשמונאי.
טענה זו לבשה אצלם אף צורה של אמונה משיחית. אנו כולנו מאמינים בבוא משיח מבית דוד באחרית הימים, אולם אנו נוהגים לשכוח שאז תהיה גם חשיבות גדולה לכהנים הגדולים
שבבית המקדש. אנו אמנם קוראים בספרותנו גם על בוא "כהן צדק", אך שוכחים שתקווה זו היתה לה בוודאי חשיבות מרובה בימי הבית כשהכהן הגדול היה הדמות המרכזית בחיינו המדיניים והדתיים גם יחד. ושמא האמונה הכלל ישראלית בבוא כהן הצדק מובנה היה גם חידוש הכהונה הגדולה בקרב הכוהנים מבית צדוק דווקא? ההגיון אפילו נותן שכך עלינו לגרוס גם כיום. מכל מקום, אם אנשי כת מדבר יהודה חשבו שאחד מכוהני בית צדוק שבקרבם,יהיה באחרית הימים הממשמשים ובאים, לכהן הגדול של בית המקדש, הרי ברור שהאמונה בבוא "משיח מאהרן" היתה חשובה להם מן האמונה בבוא "משיח מישראל" הוא
משיח מבית דוד, ואם באחת מן המגילות נרמז ש"דורש התורה" הוא יורשו של "מורה הצדק"
יתגלה פעם כמשיח מאהרן, הרי הדבר מובן מאליו: כת מדבר יהודה היתה בין השאר, תנועה
משיחית שקמה כנראה מקרב דלת העם, אשר בה התמזגו, מבחינה חברתית, נטיות מהפכניות
עם הטענה הלגיטימיסטית של משפחה עניה אחת מכוהני בית צדוק לשלטון על בית המקדש
שבירושלים.
לקריאת המאמר כולו : http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/katot.htm ועיין גם:http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=1537
תוקן על ידי - ivri - 6/12/2003 4:38:31 PM
נשלח ב-12/6/2003 16:59
עברי יקירי
אין לי אלא לחזור. ראיות טקסטואליות לקרבה לעיל.
מאמרים - כשאמצא. מה רע לך במה שכתב פלוסר?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-12/6/2003 17:06
עברי,
העובדה ש"שהתלמוד הוא המקור האמין והסמכותי לקביעת ערכי היהדות והתורה" לא תשתנה על פי גילויים היסטוריים פה ושם. היא מבוססת על שכך נקוט בעם על סמכויותיו. אותו הדבר לגבי התורה שבכתב. מעמד הר סיני הוא התירוץ, נקיטת העם היא הנקודה!
נשלח ב-12/6/2003 17:14
למה אתה קורא נקיטה בעם, הלוא על זה בדיוק אנכי מדבר, שהנקיטה בעם אין לה כל מקור תורני אלא אך ורק התנצחותי ופוליטי.
אולי תסביר יותר את דבריך, האם נקיטת העם בימים ההם לפיהם הקראים צדקו גם היא היתה הקובעת והמכריעה (ולידיעתך עד סוף תקופת הגאונים היתה שלטת שיטת הקראים בהרבה גוונים בעם.)
תוקן על ידי - ivri - 6/12/2003 5:16:36 PM
נשלח ב-12/6/2003 17:31
עברי,
התכוונתי שמה שלא היו הסיבות ההיסטוריות שגרמו למצבו של חוק עם, היותו חוק עם כיום הוא מחמת שכך נקוט וכל חפירה ארכיאולוגית-מחקרית המטילה ספק ביושר הסיבות לא תשנה את מצב החוק.
בדומה לזה דברנו על היות הזוהר מקובל, שזה לא ישתנה על ידי פקפוקים בנוגע לזהות מחברו.
[רק גילוי ההופך בעליל ובמפורש ללא אפשרות הכחשה דבר לליצנות, יכול לגרום למהפכה וגם זה עם הזמן עד שזה תופס תאוצה בכוח הציבורי.]
התאוריה האיסיית טעונה בחינה כללית מחודשת לאור חיבור בשם 'מקצת מעשי
התורה'4Q) (MMT העומד לראות אור בקרוב. חיבור זה, המכונה גם 'האיגרת
ההלכתית',הוא מעין מסמך ייסוד של כת קומראן. דבר קיומו של טקסט זה נודע רק
בשנת1984 .{28} יש בו רשימה של כעשרים ושתיים הלכות - מונח שנהג כבר
בתקופתהחשמונאים. לדברי המחברים, הכת התפלגה מן המימסד בירושלים בעטיין של
הלכותאלה. הם טוענים שיריביהם יודעים שאנשי הכת צודקים ומצהירים שישובו
לירושליםרק אם יחזרו בהם אנשי המימסד מגישתם המוטעית.
בדיקת ההלכות בחיבור זה לאור ספרות חז"ל מצביעה על כך שאנשי הכת נקטו שיטה
צדוקיתבענייני הלכה: כפי שהוכיח יעקב זוסמן לאחרונה .{29} לדעתנו, יש לאתר
אתמוצא הכת בקבוצה צדוקית, שנתפלגה משאר הצדוקים, כשהשתלטו הכוהנים מבית
חשמונאיעל עבודת בית- המקדש, לאחר מרד החשמונאים .{30} החשמונאים שיתפו
פעולהבאותה תקופה עם הפרושים, ומצב זה נמשך זמן רב. צדוקים אלו לא היו
מוכניםלהשלים עם המצב החדש ולהתפשר על עקרונותיהם ההלכתיים והפרשניים, כפי
שעשוהרבה מאחיהם הצדוקים. בחלקה ההלכתי האיגרת מתפלמסת עם הצדוקים
המתפשרים,ובסופה היא פונה לשליט החשמונאי, ומנסה לשכנעו לדבוק בדעות הכת
לאורהקביעה שה' בירך רק את השליטים שהלכו בדרכיו .{31}
חיבור זה מראה בלי ספק שבמוצאה הכת לא היתה איסיית, כי-אם צדוקית, או
שהתנועההאיסיית טעונה הגדרה מחודשת כנובעת ממוצא צדוקי.
המגילות והכיתות היהודיות
עם הוצאתן לאור של המגילות, וככל שהבנתנו בטיב האוסף מתרחבת, מתברר שניתן
ללמודמהמגילות הרבה יותר ממה שהניחו בתחילה. המגילות נחשפות יותר ויותר
כמקורהמרכזי לחקר היהדות בימי הבית השני לפלגיה, ויש לזכור שכמעט אין
מקורותאחרים בעברית או ארמית לשחזור היהדות של תקופה זאת. עד לשנים
האחרונותמקובלת היתה הקביעה שאין לנו כלל מקורות מתקופת החשמונאים על
היהדותהפרושית ושהמקורות היחידים שישנם בידינו הם התיאורים המאוחרים יותר
שלבן-מתתיהו, הפולמוסים בברית החדשה והאזכורים המפוזרים בספרות חז"ל
המתאריםאת קודמיהם של התנאים. בדומה לכך נטען שאין בידינו מקורות קדומים
אודותהצדוקים. רק בשנים האחרונות הצלחנו להראות שהמגילות מלמדות אותנו,
אמנם,רבות על הכת שהתגוררה בחורבת קומראן, אולם ניתן ללמוד מהן הרבה גם על
קבוצותאחרות, שפעלו באותה תקופה, ובמיוחד הפרושים והצדוקים. בנוסף, הן
מספקותלנו חומר למחקר הרקע שעליו צמחה היהדות הרבנית ולמחקר הנצרות
הקדומה.
מן הטקסטים שפורסמו עד כה עולה שהחומר על הפרושים משולב במגילות אך ורק
בהקשרפולמוסי. בטקסטים הכיתתיים, הידועים טוב יותר, מתוארים הפרושים -
המכוניםבמספר כינויים, כגון 'אפרים' - כ'בוני החיץ', והכוונה לסייגים שבנו
הפרושיםסביב לתורה, כדי להבטיח את שמירתה .{32} הסייגים הללו לא היו
מקובליםעל הכת יותר מההלכות של הפרושים; אנשי הכת כינו את הפרושים 'דורשי
חלקות',משום שלדעתם למדו מהתורה הלכות שקריות. עוד נאמר על הפרושים -
ש'בתלמודשקרם', והמדובר ללא ספק בדרכם של הפרושים בלימוד הלכות מכתבי
הקודש,דרך הקרובה לזו הנמצאת במדרשי ההלכה הקדומים של התנאים. יש אפוא
במגילותמדבר-יהודה סימוכים לתיאורי בן-מתתיהו אודות הפרושים בתקופת
החשמונאיםואודות 'מסורת האבות' שלהם, שהיתה תקדים לתפיסת התורה שבעל-פה של
חז"ל.
מגילת 'מקצת מעשי התורה' מרחיבה את ידיעותינו על הפרושים. מחברי טקסט זה
יוצאיםבחריפות נגד יריביהם בסדרת פולמוסים, העוסקים, כאמור, בענייני הלכה.
הםמבטאים את דעתם לגבי כל אחת מההלכות הנדונות ומגדירים את העבירה שעוברים
הפרושיםבכל אחת מההלכות הללו. הלכות המחברים עומדות בניגוד לאלה של
הפרושיםומסכימות לדעות הצדוקים, כפי שהן באות לביטוי במקורות חז"ל
המאוחריםיותר. בידינו, אם כן, עדות על כעשרים הלכות של הפרושים.
הלכות אלו תורמות אף להערכת אמינות מקורות חז"ל, ומוכיחות לגבי שני עניינים
שישלקבל את דברי חז"ל ולדחות את דעתם של חוקרים בני ימינו, שלא נתנו אמון
בדבריהם.אבן פינה לגישה זו הניח יעקב ניוזנר ,{*32} ובעקבותיו הלכו
תלמידיו.העניין השני הוא טענת התלמוד שהגישה הפרושית שלטה במהלך חלק גדול
מתקופתהתנאים, אף בענייני בית-המקדש. העניין השני הוא שמינוח ובמקרים
אחדיםגם הלכות, המובאים בספרות חז"ל בשם הפרושים ולעתים בעילום שם
)'סתם'(,אכן היו אלה שהפרושים החזיקו בהם. במלים אחרות, יהדות חז"ל אינה
'המצאה'שלאחר החורבן, כפי שטענו מספר חוקרים; שורשיה יונקים מכת הפרושים,
שקדמהלתקופה החשמונאית.
מגילות קומראן מעשירות, כאמור, גם את ידיעותינו על הצדוקים. ב'פשר נחום'
מכוניםהצדוקים 'מנשה', ומוצגים כיריביהם של אפרים, כלומר של הפרושים.
תיאורהצדוקים במגילות כבני השיכבה האצילית השלטת הולם את התקופה שבה
התקרבוהצדוקים לחשמונאים והפרושים התרחקו מהם, זמן מה לפני הכיבוש הרומאי
שלארץ-ישראל בשנת 63 לפנה"ס. תיאור זה מתיישב עם דברי בן-מתתיהו, ומעיד
שבמהשנוגע לצדוקים ניתן, בדרך-כלל, לסמוך על דבריו.
ב'מקצת מעשי התורה' נמסרות לנו, כאמור, כעשרים דוגמאות של הלכות צדוקיות,
המתאימותבמספר מקרים לדעות המיוחסות לצדוקים במקורות תנאיים. חשוב מכך
שחיבורזה מוכיח שמוצאם של אנשי הכת הוא בקבוצת צדוקים שומרי תורה ומצוות,
שלאהשלימו עם המצב שנוצר כשהחשמונאים סיגלו לעצמם את הכהונה הגדולה. עם
זאת,אין פירוש הדבר שהכת היתה צדוקית. נראה שהתחולל תהליך של הקצנה
במנטליותהכיתתית של אנשי הקבוצה. כתוצאה מכך, קבוצה, שהיתה במוצאה צדוקית,
התפתחה,בהשפעת מורה הצדק - שלדעתי ניהל את הכת רק אחרי שנתחברה האיגרת
ההלכתית- לכת שהשאירה לנו את החיבורים הכיתתיים.
יש מקבילות מספר בין הלכות 'מקצת מעשי התורה' לבין מגילת המקדש. במקרים
מסוימיםמגילת המקדש מספקת את הבסיס המקראי להלכה, בעוד האיגרת ההלכתית
מביאהרק את פסק ההלכה. מגילת המקדש נערכה סופית בתקופת החשמונאים על-ידי
בןכת קומראן או על-ידי חבר בקבוצה קשורה או קרובה אליה ואולי אף על-ידי
אדםעצמאי, שלא השתייך לשום קבוצה או כת. אך מן ההקבלה בינה לבין האיגרת
ההלכתיתמתברר שחלק ממקורותיה הם מן התקופה שקדמה להתגבשות כת קומראן,
ואלה,אכן, תורות צדוקיות. סוף סוף אנו מתחילים להבין את דרך הצדוקים
בפירושהתורה ובלימוד הלכות ממנה. הם למדו את דיניהם והלכותיהם מן המקרא,
והקפידו לא להתרחק מן הפשט בפירוש הכתובים. מצד אחר, דחו כל הלכה שלא היתה
קשורהלכתבי הקודש.
ניתן ללמוד מהמגילות גם על תורות הקבוצות האפוקליפטיות, שהיו כה חשובות
להתפתחותצדדים שונים במיסטיקה היהודית ובאפוקליפטיקה הנוצרית. אלא שאיננו
יודעיםמה היה ההקשר החברתי-ההיסטורי, שבו פעלו קבוצות אלה, ואף איננו
בטוחיםשהיו אלה קבוצות; ייתכן שספרי דניאל וחנוך וחיבורים כמו ספר נח,
שהואהרחבה של סיפור המבול המקראי, נערכו או נתחברו על-ידי אנשים יחידים,
שהתבססועל חיבורים שקדמו להם, וכלל לא השתייכו לקבוצה וממילא לא התייחסו
לתורתה.בחיבורים אלה מתגלים לגיבור סתרי שמים של העולם הזה ושל אחרית
הימים.החיבורים כוללים לעתים קרובות תיאורי עליות לשמים ונסיעות מן הסוג
הידועלנו מספרות ההיכלות והקבלה. ציפייתם של בעלי חיבורים אלה - כמו גם של
אנשיכת קומראן - לביאת המשיח בימיהם ממש בוודאי השפיעה הן על האפוקליפטיקה
הנוצריתוהן על הלחצים להתקוממות יהודית נגד רומא, לחצים שעמדו ברקע המרד
הגדולומרד בר-כוכבא, שלשניהם היו צדדים משיחיים.
לאחרונה הציג נורמן גולב תאוריה שלפיה מגילות מדבר-יהודה הן הספרייה של
המקדשבירושלים, שהובאה למערות קומראן ונגנזה בהן בתקופת המרד הגדול. כתבי-
הידשנמצאו בקומראן מציגים בפנינו, לדבריו, תמונה מאוזנת של יהדות תקופת
הביתהשני. לטענתו, כת קומראן לא היתה ולא נבראה. האתר בקומראן היה, לדעתו,
מבצרצבאי, ואין שום יחס בין החורבה לבין המגילות שנתגלו במערות. עוד טוען
גולבשגניזת ספריית המקדש במערות משתקפת במגילת הנחושת - רשימת אוצרות
כביכול,החרותה על לוחות נחושת, שנמצאה במערה 3 בקומראן .{33}
למרות הדרך התקיפה שבה הוצעה תאוריה זו, היא לא התבססה על מחקר הטקסטים
עצמם.גולב מתעלם לגמרי מכל העדויות שהבאנו מן האיגרת ההלכתית ומהדגש
הכיתתיבאוסף שנחשף בקומראן. זאת ועוד, במגילת הנחושת מפורטים שישים וארבעה
מטמונות,ורק אחד מהם - לבד מעותק של מגילת הנחושת עצמה - הוא מטמון של
ספרים;אין מדובר אפוא במגילות המפוזרות במדבר-יהודה. המרכז בקומראן נבנה
בצורהרעועה מכדי לשמש מבצר, ומקור מימיו היה פתוח לגמרי. מיקומו היה חשוף,
כשאחוריווצדו האחד סמוכים לצוק וצדו האחר פונה לים. מיקום גרוע כזה לא היה
יכול לשמש לעמדה צבאית. הסיבה היחידה שהמבנה שעליו מדבר גולב נראה כמגדל
היאשבמקרה זהו הבניין היחיד שנשתמר עד לגובה הקומה השנייה. ולבסוף,
בקומראןנמצאו קברי נשים וילדים, ובהסתמך על כך יוצא גולב, בצדק, נגד
התפיסה שאנשי קומראן התנזרו מחיי נישואין. אך מציאותם של קברים אלה סותרת
מכלוכל את טענתו שקומראן היתה מבצר צבאי. אין לקבל את התאוריה של גולב,
כיווןשהיא עומדת בסתירה לממצאים שעלו מהמחקר הארכאולוגי וההיסטורי, ומצד
אחר,אינה מסבירה עניינים הנתונים בספק על סמך מידע מבוסס .{34}
הערות
{28} from Letter Halakhic Unpublished 'An Strugnell, J. & Qimron E.
1984Jerusalem Today, Archaeology Biblical (ed.), Amitai J. Qumran',
400-407;pp. ומאמר שונה בעל כותרת זהה ראה: 4 Journal, Museum Isreal
9-12pp. .(1985), אני מודה לסטרגנל וקימרון על שאפשרו לי להשתמש בטקסט
ובפירוששלהם לשם פרסום מאמרי זה. החיבור עומד לראות אור בסידרה
DesertJudaean the in Discoveries המתפרסמת באוקספורד.
{29} י' זוסמן, 'חקר תולדות ההלכה במגילות מדבר יהודה: הרהורים תלמודיים
ראשוניםלאור מגילת "מקצת מעשה התורה"', תרביץ, נט )תש"ן(, עמ' .76-11
{30} D.N. Community', Qumran the of History Early 'The Cross, M.
ArchaeologyBiblical in Directions New (eds.), Greenfield J. & Freedman
77-78pp. 1969, York New
{31} ראה מאמרי: the of Origins the and (4QMMT) Letter Halakhic New The
theand Scroll Temple 'The 64-73; pp. (1990), 53 BA, Sect', Sea Dead
Period'Temple Second the in Law Jewish of ,'Systems ברוק )לעיל, הערה
,(21עמ' ;255-239 Scroll', Temple the and Ha-Torah Ma'aseh 'Miqsat
Skins the of Prohibition 'The 435-457; pp. (1990), 14 Qumran, de Revue
Ha-Torah, Ma'aseh Miqsat and Scroll Temple, the in Animals of
A,Division Studies, Jew of Congress World Tenth the of Proceedings
191-198pp. 1990, Jerusalem
{32} והשווה : 'ועשו סייג לתורה', משנה, אבות א א.
{*32} before Pharisees the about Traditions Rabbinic The Neusner, J.
1971Leiden vols., 3 70,
{33} American The Perspective', New A Scrolls, Sea Dead 'The Golb, N.
177-207pp. 1989), (Spring Scholar
{34} הפרכה שיטתית ומישלמת של טיעוני גולב ראה: S. & Garcia-Martinez F.
Earlyand Origins Qumran of Hypothesis "Groningen" 'A Woude, der van
521-541pp. (1990) 14 Qumran, de Revue ,'yrotsiH.גם תאוריית 'כרונינגן'
תיאלץלעבור שינויים מרחיקי לכת לאחר פרסום 'מקצת מעשי התורה'.
נשלח ב-12/6/2003 18:26
ממדבש
מה היינו אני והפורום עושים בלעדיך?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-12/6/2003 19:26
סילחו לי על ידיעותיי המוגבלות בנושאים אלו, ובכל זאת שני שאלות קצרות:
א) האם כת חוניו שעברה באותה תקופה לאלכסנדריה קשורה לנושא שלפנינו (איסיים, צדוקים).
ב) מהתרשמותי מהמובאות בתלמוד נראה שחילוקי הדעות בין הפרושים והצדוקים היו עניניות ולא פוליטיות, והתקיימו ויכוחים. לא כך?
