אשכול זה מהווה שיחזור של אשכול אשר נמחק ואשר בעזרת יעוץ משפטי שוחזר באופן שלא יהווה פגיעה באדם כמוגדר בחוק איסור לשון הרע (תשכ''ה).
----------------------
(אגב 100 צפיות בתוך 20 דקות מעת העלאת האשכול המשוחזר)
הריני מתכבד בזאת להגיש לפני חברי הפורום את אשכול גור המשוחזר.
כפי שתוכיח אף קריאה שטחית באשכול הזה, הדיון של אידך גיסא הוא אקדמי במהותו (או לפחות עונה על הקריטריונים של שיחת חולין אקדמאית) ולמעט ההודעה האחרונה שנמחקה אין בה שום פרטים אישים היכולים להביך או להזיק לאדם סביר.
כפי שציינתי בעבר, ההודעות המשוחזרות עברו בדיקה כפולה ומכופלת. יתר על כן, אשכול זה היה למראה עיניו של עורכי דין חברי הפורום אשר פסקו כי לא בא כבושם הזה וכי הוא ראוי לבוא בקהל לפי כל השיטות המחמירות בחוק איסור לשון הרע (התשכ''ה).
בנוסף לכך, התייעצתי עם פרופ' למשפטים המתמחה בדיני מחשבים ואינטרנט אשר הורני את הדרך אשר בה נלך
וכאן המקום לציין כי מירר ושכנתה אכן שתפו פעולה עמי ובמסגרתה שלחו לתיבתי הפרטית הסתייגויות מלא הטנא. בנוסף לטענה לפיה הודעה מסוימת פגעה בפרטיות השכנה, הועלו טענות מספר לפיהן מספר כותבים מסוימים בפורום נקטו במטבעות לשון בעלות קונוטציה שלילית ביחס לאישים שהוזכרו באשכולות.
לאחר בדיקה מעמיקה של הטענות "האחרונות", נראה לי כי למרות שטענות אלו מצדיקות דיון לגופו, הם אינן מצדיקות מחיקות גורפות. למיטב שיפוטי, הביקורת הזו משקפת את כללי הכתיבה הראויים לבטאון נשים חסידי.
למרות הבנתי לרגישותם של חסידי גור הצופים באופן פסיבי בפורום, הרי שעליהם להבין כי לא כולם חולקים את אותה מידת רגישות מופרזת (לגיטימית) הנובעת מקשר אישי/סובייקטיבי עם הרבי. להבדיל מהבסיס הרגשי/סובייקטיבי עליו מבוסס הקשר של חסיד עם רבו, הקשר שלנו עם הרבי שלכם מבוסס על בחינה רציונלית/אובייקטיבית של הגותו ומעשיו. מבחינתנו אנו (שלא זכינו לחוויה הרגשית והמקשרת) , הדיון אינו יכול להתנהל במסגרת הנחות היסוד שלכם, שכן בכך נחטא בהנחת המבוקש.
באופן כללי, סגנון הכתיבה של כותבי הפורום לא היה חריג אם כי נעשה שימוש בדימויים שעיתון המודיע לא היה מאמץ בהתלהבות. מבלי לנקוט בעמדה שיפוטית ביחס לצורות הבטוי הספרותיות הנהוגות בכתב העת האמור, ברור איפה כי פורום זה לא הוקם במטרה בכדי לשכפלם. יתר על כן, הביקורת הנ''ל שקפה רגישות יתר אשר איני רואה לנכון לאמצה כקו המנחה את הכתיבה בפורום זה. חזקה עלינו כי חביבינו ר' אידך גיסא אשר ניחן בכשרון נדיר לזהות ולהגדיר מגמות ותצורות במשנתם של חכמי הדורות האחרונים השכיל להשתמש בדימויים הנכונים והמתאימים. וכאן המקום להודות בשם הנהלת הפורום לר' אידך גיסא על שזיכנו בתובנותיו העמוקות ובחר בפורום זה כבימה לדיון בהן. ואנו תקווה כי יואיל לשחרר לטובת יושבי השטיבעל הקדוש הזה מעט מהאוצרות הנמצאים בבית גנזיו.
למרות האמור, אשלח את ההערות הנ''ל לכותבים אליהם הופנו הטענות. ירצו יחזרו בהם, לא ירצו לא יחזרו בהם. באם מירר או שכנתה חפצים בדיון פומבי בענין הערותיהם, הרי שהרשות בידיהם לפרוש את טענותיהם ברשות הרבים למען יראה הציבור וישפוט.
האשכול המשוחזר יבדק 4 פעמים ביום על ידי הנהלת הפורום ופעם ביום על ידי משפטן בכדי לאתר הודעות בעיתיות ובכדי למנוע כל סיבוך משפטי אפשרי. רף הסיבולת הנמוך בדרך כלל של הנהלת הפורום, יועלה באופן חד-פעמי וזאת בכדי להבטיח את שנתו הנעימה של ארנון
.
האשכול המשוחזר יעוגן למשך שבוע ''כתשובת המשקל'' בראש העמוד ויכלול את מרבית ההודעות המשוחזרות למעט את אלו הכוללות מוקשים משפטים.
מטבע הנסיבות, יתכן האשכול יסטה לדיון על שורשיה התיאולוגים, הסוציולוגים, ההורמונליים, וההגותיים של חוסר הסובלנות של חסידות גור. למרות הבנתי האישית למניעי דיון מסוג זה בהקשר זה, אבקש מחברי הפורום לנצור את עטם ולפרסם את הגיגיהם בפורומים הסמוכים המתמחים בפיקנטריה מעין זו.
וכאן המקום שוב להודות לחברים אשר הטו שכם ועמלו לשחזר את האשכול.
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 6/18/2003 5:18:48 AM
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 6/18/2003 5:31:22 AM
נשלח ב-18/6/2003 04:28
אידך גיסא:
לפני זמן רב כתבתי בפורום הנידח 'חסידות' משהו על גור. שבועות ארוכים לא זכיתי להתייחסות, והנה, בימים האחרונים לפתע פתאום זכיתי למספר תגובות מעניינות בתיבה האישית. אשר על כן, אמרתי להביא את הדברים בפורום זה, אשר רבים וטובים משתתפים בו, ואשמח אם אזכה לתגובות נוספות.
קונילמל7:
מהיכרותי הדי קרובה התרשמתי אחרת מהפנ"מ בנוגע למשטר הקדושה (שלא כמו הנוכחי ההולך בעקבות רבו הבית ישראל).
בעוד הקו הגורי האבטיפוסי הוא די קוצקאי ללא הגינונים הבאים מיהדות אונגריה, אלא קצר וקולע כמו ניגון תפילה המפגין 'כאילו' לא-ניגון והסתרת רגשות, נראה היה הפנ"מ כאנטי-תיזה לקו זה.
הוא היה אבהי יותר (אולי מפני שהיה ראש ישיבה שנים רבות) וגם לפי עדויות אהוב יותר על חסידיו!
דווקא מהנשמע ישירות מהלב שמחה היה נראה שנון יותר מהנשמע מהבית ישראל, למרות שבאמרות הנפוצות זה נראה הפוך.
*****
בתקולנוהמת:
מהסוף להתחלה
הבית ישראל היה מאוד כישרוני ופי כמה חריף ושארף מהלב שמחה ( אחיו )
למי שלא יודע מעבר לחמשת כרכי המוסר המוכרים מארון הספרים של ר' ישראל אלתר - הלא הוא הבית ישראל על התורה ,
יש עוד חמשת כרכים על התורה "של - פילפולים - ודרושים - מדהימים- בל ייאמנו" וזו לא מליצה, ההוצ"ל של חמשת כרכים אלו היתה באמריקא, והודפסה פעם אחת ותו לא.
הכרכים אסורים בפירסום ( הסיבה ראויה לדיון עצמאי ).
הלב שמחה מעולם לא נחשב חריף מאחיו , רק היתה לו תמיד קבוצה שהיתה סביבו ( כמו שהיה לאדמור זה הנוכחי מאז ומעולם עוד בטרם הפך לאדמו"ר אחרי פטירת דודו הפני מנחם) עוד בחיי אביו האמרי אמת, לכן כשנפטר האבא חלק מהחסידים לא רצו בהנהגת ר' ישראל אלתר, אלא בהנהגת הלב שמחה .
כמו כן אותה תופעה חזרה ע"ע ( פעמיים ) אחרי פטירת הלב שמחה ( אבי האדמו"ר הנוכחי)
וכן אחרי פטירת האדמור הפני מנחם,
בפעם הראשונה האדמו"ר הנוכחי וויתר לדודו, אך בשניה כבר לא , אלא לקח את האדמורות לעצמו , ואז נוצר הקצר הידוע עם בנו החשוב של הפני מנחם.אך תמיד, תמיד גם ללב שמחה וגם לבנו- הנוכחי היתה קבוצה קטנה של מעריצים שלא משנה מי היה האדמור, הם הסתובבו סביב הלב שמחה ודור שני המשיך להסתובב סביב בנו ר' יעקב אף בתקופת הנהגת הפני מנחם.
נכון הוא שהלב שמחה שידר יותר חריפות וקיצוניות, ואחיו (מהאבא) הפני מנחם שידר בתקופת הנהגתו הקצקצרה, יותר אהבה ,אבל להבית ישראל מקובל לומר, שהיה לו את שתי המידות הוא ידע לרפא ולשמח נידכאים, אך גם , ולא זו אף זו, הוא ידע גם לצקת תוכן ולדבר בלהבות קודש אל חסידיו קהל דת מעריציו, ולא רק מתוך החוג המצוצמצם של גור, כידוע.
*****
אידך גיסא:
שאול נשאלתי (בתיבה האישית) אי-אלו שאלות הנוגעות לאשכול דנן. ולמען הגדיל תורה אמרתי להביאן כאן במגילת ספר, אות באות (אחר קבלת רשותה של השואלת תחי'). וזה לשונה:
"שלום רב,
קראתי את האשכול על חסידות גור שעליו המלצת בעכ"ח. יש לי כמה שאלות (אתה כותב למביני עניין מן המעגל הפנימי...), אודה מאד אם תוכל להתייחס אליהן פה או בפורום לכשתתפנה לכך:
1. למה הכוונה ב"הסטריית הקדושה" של גור?
2. למה התכוונת באומרך שה'שפת אמת' עבר מן המוניזם נוסח הבעש"ט לדואליזם נוסח המהר"ל והאם זו תוצאה של השפעתו או רק דמיון בין התופעות גרידא.
3. מדוע "תפילה מחר בשבע" היא עדות להכחדת המיסטיקה? (בימנעות מתיקונים ומנייני ותיקין וכאלה?)
4. איך אתה מסביר שחסידות כל כך מקורית ו"אנדרדוגית" במקורה (מה שכינית ימי פשיסחה העליזים), הפכה למשהו כזה בעלבתי וגם (סליחה, לפחות למראית עין המתבוננת מבחוץ) משהו שיש בו מן ערלת הלב (שוב, אולי רק נראה כך, ואם אני טועה אני חוזרת בי ללא שיור).
5. לפי התיאור שלך חלו שינויים מפליגים בתיאולוגיה הגורית ובתפיסת העולם והחסידות וכו'. מה הופך את גור לגור? השושלת?
שבת של שלום".
עכ"ל השואלת תליט"א, ולהלן אשיב על השאלות ראשון ראשון, ותקוותי ששאר באי הפורום יוסיפו מאוצרותיהם.
אידך גיסא
*****
אידך גיסא:
שואלת יקרה,
1) במונח 'קדושה' הכוונה היא לפרישות יתירה בעניני אישות וצניעות (ראי רש"י לויקרא יט, עה"ם 'קדושים תהיו'). בחסידות נלקח אידיאל הקדושה לכל מיני חומרות בתחום זה. גור עלתה על כולנה, ובעיקר הגדיל בכך האדמו"ר הרביעי שלה, ר' ישראל אלתר, ה'בית ישראל'. מאז ימיו אברכי גור מקבלים על עצמם שורה של "קבלות" רדיקליות ביותר, מסמרות שיער בעיני המתבונן מבחוץ, שבאי הפורום מוזמנים לפרטן.
2)הדברים ארוכים ועמוקים, אך אקצר. החשיבה הקבלית-חסידית מכריזה שוב ושוב כי באין-סוף "הכל אחד" וכו', אך יש בה שתי מגמות בולטות: אחת של מוניזם קיצוני (הבעש"ט, בעל התניא, הרב קוק) והשניה - המשלמת מס שפתיים למוניזם, אך מדגישה כי בעולם הנגלה לנו דווקא הדואליזם הוא השולט (מהר"ל, הגר"א, ר"ח מוולוז'ין). החסידות של אמצע המאה ה19- הולכת ונוטה מן הדגש המוניסטי-קיצוני של הבעש"ט לדואליזם בסגנון מהר"לי. לדעתי, ה'שפת אמת' מגור הוא נציג מובהק של מגמה זו. הוא גם מרבה לצטט את המהר"ל, כך שאכן מדובר בהשפעה.
3)אחד מסימני התפילה המיסטית של החסידות המוקדמת היה איחור זמן התפילה, שנבע מן הצורך "להתכונן" לתפילה (וכידוע יצא על כך קצפם של המתנגדים). כך היה גם בפשיסחא ובקוצק. ה'אמרי אמת' הכריז "מחר שחרית בשבע בבוקר" - דהיינו, השולחן ערוך שולט כאן, לא המיסטיקה.
4) הן משום שאיומי המודרנה החלו לעלות, הן משום שכל תופעה שיש בה מתח גבוה צריכה לדעוך ולהירגע. "כל הדברים יגעים", שום תנועה אנושית אינה יכולה לשמור על מתח גבוה לאורך זמן. ויש עוד סיבות ואכמ"ל.
5) ראשית - כן, בהחלט גם השושלת, שהיא עניין חזק מאוד בחסידות; אבל גם כל מיני סממנים של "אוירה", הנהגות וכד'.
ברכה והצלחה,
אידך גיסא
נשלח ב-18/6/2003 04:29
*****
אידך גיסא:
שבתי ונשאלתי מפי אחת מחכמות הפורום תליט"א אודות חסידי גור. והנה, אע"פ שאשכולי אינו סובל מעודף רייטינג, אמרתי לא אשיבה ריקם פני גדולה שבישראל, ומה עוד שהנסתרות לה' אלקינו, ואין איש יודע מה יילד יום, ואולי יבוא גם יומו של אשכולי זה (עוד נשתייבתי, דאם אפרש שיחתי עם היא מטרוניתא על פני פורום זה, דהווי רשות הרבים, הרי בטל חשש איסור ייחוד באינטערנעט, דגדולי האחרונים זעקו עליו טובא).
ובכן, גור.
כידוע, החידושי הרי"מ היה אחד מנציגיו של רש"ב מפשיסחא בחתונה הגדולה באוסטילה. מסירותו לפסישחא הייתה עצומה, ולפי הסיפורים, בכל שבת שהוא נסע אל רבו - נפטר אחד מבניו (מדוע? החסידים אומרים כי בגלל הקפידא של המגיד מקוז'ניץ, שכעס על "בגידתו" של הרי"מ בו), ואעפ"כ הוא התמיד בנסיעותיו.
הוא ויתר לקוצקער על ההנהגה, ונדון לשנים ארוכות של "התייבשות" בחצר קוצק הדועכת תחת הסתגרותו של הרבי. במקביל שימש כראש ישיבה בוורשה.
רק לאחר שנפטר הקוצקער (תר"ט, כמדומני), הוא הקים את חצרו בגור. על פי מסורת גור, עם עלותו לכס האדמו"רות הוא הכריז : רש"ב הנהיג אתכם באהבה, הקוצקער הנהיג אתכם ביראה, ואני אנהיג אתכם בתורה.
לשון אחר: נגמרו המשחקים, תחזרו אל דף הגמרא.
יש אומרים שכבר הוא ניסה לבטל את איחור זמן התפילה בקרב החסידים, אך לא העז. נינו, האמרי אמת, כבר קבע עובדות בשטח.
הרי"מ מגור היה שתדלן מובהק, ועמד בשליחויות שונות אל מול השלטונות, וכן אל מול יהודים עשירים בפולניה, שיכלו להשפיע.
כפוסק, גילה קו שמרני. ראה למשל את תשובתו בעניין המכונה לאפיית מצות: לא, כי זה חידוש, וזה משרת את ה"מחדשים".
לסיכום, כבר הרי"מ מגור - הנחשב לאחד מגדולי החסידות הישנים והטובים (בובר עוד הכניס אותו ל'אור הגנוז'), התחיל את המגמות שגור עומדת להתאפיין בהם בהמשך: עיקור היסודות החוייתיים של החסידות המוקדמת, עידוד של למדנות מן הסוג המסורתי, מעורבות פוליטית חזקה, שמרנות לא פחותה מזו של הליטאים.
המשך יבוא, בל"נ, אם יזכוני מן השמיים (ובפרט אם יימצאו יחידי סגולה שיענו לי, ולו רק בתיבה האישית, כפי שנהגו כמה מכותבים מעניינים עד עתה).
אידך גיסא
*****
מסתברא:
אידך,
לא ברור לי שהתיאוריה שלך (ובעצם זו מקובלת בחוגים רחבים) שהחידושי הרי"ם תירבת את קוצק, מחסידות לא נורמטיבי לחסידות מאולפת ותורנית - נכונה.
שהרי כיצד יש להסביר שושלת קוצק עצמה שלא הצטרפו לגור, שדרכיהן די קרובות לסגנון גור, (תורת סוכטשוב ניתן לזקוף על העובדה שבעל האבני נזר הפך לחסידו של הרי"ם, אך רבי דוד)
גם על השניות והמהר"ליות שאתה זוקף על חשבון השפת אמת, צריך עיון, כי אימוץ המהרי"ל התחיל בוודאי בקוצק, שהרי גם בעל האבני נזר והשם משמואל ור' צדוק, עוסקים בתורתו בהרחבה. ויש סימנים לדבר שהדבר הותחל דוקא בפשיסחא.
עוד אחלוק בורמנותא דמלכא, על החלוקה בין הבעש"ט בעל התניא מחד, והמהר"ל והגר"א ונפש החיים מאידך.
קשה לי להבין מה אתה רואה במהר"ל על הדואליזים, והיאך אתה רואה בבעל התניא מוניזים. כנראה שאינך יודע שספר התניא הינו ספר מאד דואליסטי ופרדקסואלי, וכבר נכתבו על כך מחקרים שונים של רחל אליאור על תורת ההפכים ובמיוחד ספרו המצויין (הוצאת אונברסיטה אלבמא באנגלית) של א. פקסברוננער "חב"ד" (הספר הכי מעמיק בשיטת בעל התניא מזוית אקדמאית.
על השינויים המפליגים של הרא"ם. לענ"ד אין בכך המשך של אביו, המעיין היטב בפעולתיו חובקת עולם של הרבי מגור בתחום העסקנות, יראה שרצה הר"א"ם משום תיקון הדור ואיום ההשכלה,לאחד השורות בין החסידים ומתנגדים, וסבור הי' שבהכרח למתן כל הצדדים הבעיתיים של תנועת החסידות, כך שבעצם סבר שבמדה מסוימת, יש לרסן את התנועה הסוערת והרגשית למען למצוא שפה משותפת בין יהדות גרמניה ויהודת ליטא ויהדות פולין, ואין דרך אחרת אלא על ידי "החזרת השלחן ערוך" לגור. ויש להאריך בנקודה זו.
*****
נשלח ב-18/6/2003 04:32
*****
מסתברא:
הנהגת ה"קדושה" של בית ישראל היא פליאה גדולה, שטרם מצאתי לכך שום תקדים חסידי, כמובן שהם הדברים שהצנעה יפה להם, אך נדמה לי שהבית ישראל בצעירתו הי' שייך לאיזה שהוא זרם תת קרקעי וקיצוני בתוך גור, וכאשר הפך לאדמו"ר, נהפך הדרך השולית לדרך המלך. וכמובן מכיון שהם דברים שבצנעה, אז מטבע הדברים אין הם ידועים ומפורסמים גם בתוככי גור. והרי זה האירוני' שדברים שבצנעה נהפכו לדברים בפומבי בגור הצנועה על ידי הפיכתם לדרך החסידות הרשמית.
בוודאי אתה יודע שקיימים מכתבים חריפים בנידון מהסטייפלר. ואאחוז במדת השתיקה שיפה לגוף ולנפש.
*****
בתקולנוהמת:
אינני רוצה להרגיז א"א אבל כמתבוננן מהצד
אני רואה ( פיזית לפחות ) את חסידי גור כאנשים חזקים ובריאים בגופם ( ותמיד יש יוצאים מהכלל)אינני רואה בתקנות : היסטריית קדושה ,
כמו שהגדיר המגדיר , כאילו מגדובר באידיאולוגיה
קיצונית של צניעות,
חסידות זו מורכבת מכל סוגי האישיות ובעלי האופי המגוון, פתוחים, סגורים, מודרנים ,וקיצוניים, אי אפשר להכליל.
רק יש קו משותף וכמו שפתחתי, והוא, חוסן גופם העזות שלהם וביטחונם העצמי הרב,( בניגוד להרבה לא חסידים=ליטוועקעס בלע"ז)
לכן-ורק משום כך בנו להם רבותיהם / מדריכיהם הלכות אישות משלהם משום דרך ארץ שקדמה לתורה
ומשום אופיים העז שאולי בלי החוקים המוגדרים ("היסטריית הקדושה") היו הקיצוניים שבהם מתרחקים מנשותיהם בכלל ( כמו הרבי מקוצק וכמו רבני בגור בכלל אשר גרים בחדר נפרד מנשותיהם
או בני הרבי שמיטותיהם בחדר השינה מונחים בסדר האות חיי"ת ודי למבין כי אנוכי עיצבתי עיצוב פנים דירה כזאת!!!)
או למודרנים שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים ( ביטוי שהרב שך השתמש בו הרבה בדרשותיו) מחמת חוזק גופם ותאוותם .
סיכום:
איני רואה בתקנות כשלעצמם אידיאולוגיה, אלא דרך ארץ של בינו לבינה ,שקדמה לתורה והותאמה לחסידות זו מחמת האופי והמזג שלהם.(והלא א"א לא ישאל מניין האידיאולוגיה של גור לאלימות ( בהנחה שיש כאלו שמדביקים לחסידות זו סטיגמא כזאת) כי אידיאולוגיה ואלימות הינם תרתי דסתרי- ואם ישנה אלימות היא דבר שבא מבפנים ,!!!
אלא שההכרח לא יגונה ולאופיים הקשה תיקנו להם
תקנות.
מכאן ועד אידיאולוגית 'היסטריית הקדושה' הדרך ארוכה אם בכלל.
*****
יענטע:
נוהמת
למדתי בחיים בהתחקות פסיכולוגית-מקצועית עם בני אדם מכל הסוגים והרובדים ובפרט בארץ הצברית הזאת שכל שביטחון עצמי מופגן יותר חיצונית, יותר הוא חסר בעמקי ההכרה וככל שמובעת ספקנות כנה (אמיתית-טהורה) כך מושרש הביטחון ביסודי הנפש!
אולי אצל בעלי חיים זה שונה כי איפה שיש רק שווריות אז למה שהשור לא יחוש בטוח?
*****
בתקולנוהמת:
יענטע
צר לי אבל זה לא רלוונטי הדיון לא עוסק כרגע במהות אלא בעובדות אך אם ההשוואה מניחה לך (=עושה לך נוח) אז דחילאק אין לי בעיה
*****
יענטע:
לי דווקא לא צר. למדתי ממך דבר חדש שעובדה שרק מתחזה כא' ואינה א' במהות, בכל זאת תיחשב כך ללא בושה על ידי בני אדם הנמנים על חושבים!
*****
מוישהגרויס:
דרך אגב
זמן רב שלא הבנתי כיצד בדיוק מתקשרת תורת גור עם תורת קוצק (לא ברכיביה החיצוניים)
האם גור בדרכה היא בת-חורגת לקוצק או בן חוקי?
(למשל, קוצק היא דרך של יחידים ולא של המונים)
האם לך, אידך-גיסא, אבחנה מעמיקה גם בסוגיא זו.
*****
בוגיעלון:
יש מושג של 'חיקוי דרך יחידים להמונים'
*****
להעיר:
מענין שאידך שם את הרב קוק בצד של המהר"ל והגר"א
ואילו אנו מצאנו שבשבת קודש היה מונח על שולחנו ספר ליקוטי תורה לבעל התניא.שפת אמת (וכלי חמדה)
יתכן ותאמר שניסה לשלב בין אלו.
*****
בתקולנוהמת:
טעות 1 נפוצה יש לכם השפת אמת לא היה ' חסיד גור '
הוא היא מלאך אלוקים למדן בסדר גודל לא מצוי שאם היו מוצאים את כל כתביו שהחוחבאו לפני השואה , העולם התורה , ולא רק, היה נראה אחרת לגמרי.
*****
Bugi
לבת-קול יש בטח ידע במלאכים!
אבל גם בלמדנים?!
++++++
נשלח ב-18/6/2003 04:33
Boreg
אוי נו, בוגי, גם מלאך אתה לוידע מה זה??
אתמהה!
++++++++++
בתקולנוהמת:
כשהשפת אמת היה קורא קריאת שמע, אי אפשר היה לעמוד לידו,
מחמת שהוא טלטל את עצמו מצד לצד של החדר.
ולזה קראתי מלאך ( אם הרב דומה למלאך זו הגדרת חז"ל)
וספריו על הש"ס הם ערובה ללמדנותו.
ןלמלעיגים ינעם
ביי
+++++++
ForallwaysAstudent
סלחו לי על שאכנס לדיבריכם. אני קוראת את דיבריכם מזה כמה חודשים אבל יש דברים שמדהימים אותי. כמו זה לדוגמא. ואתנצל מראש אם אשמע כמזלזלת. אם רב זה או אחר מתנדנד או מתלהב - אי אפשר לומר עליו שהוא מלאך. זו היסחפות יתרה. (-לדעתי!)
+++++++++
חברים,
עלו כאן כמה הערות חשובות, ואגיב עליהן בהערות נפרדות, ואח"כ אמשיך בטיעוני על השפ"א.
מוישה גרויס,
"בת חורגת" היא הגדרה יפה, ולדעתי נכונה. אין בה כמעט דבר מן הדרך המיוחדת של קוצק, והיא בסופו של דבר מייצגת בעל-ביתיזציה של פשיסחא-קוצק. אם בכלל אפשר לדבר על המשכיות בדרך, הרי שזה בין היהודי מפשיסחא לבין הרי"מ מגור (ואותו הרי"מ כלל לא הכיר). האלמנטים היחידים שגור המשיכה לשאת עימה מקוצק - ה"פאסון" הקשוח, האנטי-רגשני וכו' - אינם אלא שרידים קלושים מן הסער הגדול. כך לדעת רבים, וגם לדעתי העניה.
אידך גיסא
+++++++++++++++
Le'air
אנו עומדים בערב מתן תורה.ויש כאן אשכול על גור אז.....
אמר הרה"ק בעל "חידושי הרי"מ" מגור: הקב"ה נתן לנו את התורה.והרי הלכה פסוקה היא ש"כל הנותן-בעין יפה הוא נותן",והנותן לחברו במתנה שדה בתוך שדותיו,הרי הוא כולל במתנה גם דרך גישה לאותה שדה.ומכאן שאם ה' נתן לנו את התורה-בוודאי הוא נתן לכל אחד מאיתנו גם את הדרך,הכוחות והכישרונות הנחוצים,כדי להגיע אל התורה
העובדה שקוצק הסתפחה אל גור איננה מעידה בהכרח על כך שהיא ראתה אותה כממשיכה אותנטית של דרך קוצק. לדעתי, היא מלמדת שני דברים: (א) כל מתח גדול סופו להירגע ("כל הדברים יגעים"), וכך קרה גם לקוצק עצמה, מבפנים; (ב) קוצק לא הצליחה להעמיד אישיות מרשימה וחזקה דיה להמשכת דרכו של הקוצקער. אלה, ועוד גורמים כיו"ב, מסבירים טוב יותר מדוע זה קרה.
אל השפ"א אתייחס אי"ה מייד, בסמוך.
לגבי האמרי אמת - אני מסכים איתך, בסייג קטן: הוא לא רצה למצוא שום שפה משותפת עם האוורתודוקסיה הגרמנית, למעט שיתוף הפעולה המעשי במסגרת אגו"י. ראה מאמרו של מנחם פרידמן בקובץ 'תורה עם דרך ארץ'. גם אליו אתייחס, אי"ה, בעתיד, וביתר פירוט.
אשר להנהגת ה'קדושה' של ה'בית ישראל': ראשית, צא משתיקתך. הרי אתה עצמך אמרת שהעניינים כבר יצאו מכלל הדרכה ליחידים והפכו לנורמה ציבורית. יתר על כן, גם עניינים "צנועים" מעין אלה ראויים לבירור ענייני ויסודי, ואל לנו לשחק משחקי חתול ועכבר. ההתעניינות שלנו (באי הפורום) בנושא זה איננה מתוך חטטנות או מציצנות, אלא מתוך נסיון להבין תופעה חשובה בעולם היהודי בדורות האחרונים.
מבחינה היסטורית, ב'תולדות אהרן' התפתחה מגמת החמרה דומה בענייני 'קדושה' (וגם קצת בבויאן). דומני שהם לא הגיעו לדרגות הרדיקליות של הבית ישראל. בתולדות אהרן בולטת גם העובדה שהנושא נידון בקונטרסים ובדרשות, ולא רק בהדרכות אישיות וכיו"ב.
אשר להתנגדותו של הסטייפלר - אני מניח שכוונתך ל'אגרות קודש', שפורסמו ביחד עם אגרתו הנודעת של החזו"א (אגב, נראה שגם מכתב זה מופנה כלפי תופעות חסידיות אלה). הללו מוכרים לי היטב. ברור שהדברים מכוונים אל חסידי גור (אגב, האם ישנו טקסט כלשהו שבו הוא נוקב במפורש בשמה של גור?).
אידך גיסא
++++++++++++
בת-קול נוהמת,
אתייחס בעיקר לסיכומך. אתה טוען, בעצם: ה'קדושה' איננה אידיאולוגיה שיטתית, אלא פתרון נקודתי לבעיה נקודתית.
ראשית, זה לא כך. דוקטרינת ה'קדושה' של הבית ישראל נוסחה בכמה וכמה משיחותיו, לרבות אלה שכונסו לספר 'בית ישראל', וכן פותחה ע"י ממשיכיו (בעיקר הפנ"מ).
ואפילו לשיטתך:
בעניין זה ארשה לעצמי לפנות אל קאנט. קאנט לימדנו, שביסודה של כל פעולה אנושית - גם נקודתית, ואפילו פשוטה ויומיומית - מונחת "מאקסימה מוסרית" ("כלל מעשי", כפי שתרגמו זאת לעברית), דהיינו, איזו הנחה מובלעת, שבעליה בדרך כלל איננו מודע לה, לפיה "כך ראוי לעשות בנסיבות מעין אלה", או לפחות "כך מותר לעשות בנסיבות מעין אלה".
במלים אחרות, גם ביסוד פעולות נקודתיות עומדות הנחות כלליות, אף אם בעליהן אינם מודעים להן.
אם נחשוף את ההנחות הכלליות, נוכל למצוא גם "אידיאולוגיה". זה חלק מתפקידנו כתבוננים מבחוץ.
אידך גיסא
נשלח ב-18/6/2003 04:34
להעיר,
טעית. את הרב קוק שמתי בצד של המוניזם הקיצוני - לצד הבעש"ט ובעל התניא, ולא לצד המהר"ל, הגר"א ור"ח מוולוז'ין.
לגבי השפ"א - אטען כאן בקיצור טענה כללית המצריכה אריכות, ואשאיר את הפירוט להמשך הדיון (אני מניח שיהיה המשך כזה, שכן מדובר בטענה מן הסוג שמימוני, ווטו ואחרים מתעוררים עפ"ר להתייחס אליהן):
המסורת הקבלית טוענת, כי בורש המציאות עומדת אחדות אחת מקיפה, והכל מתאחד באור-אין-סוף ב"ה. מנגד, ככל שאנו יורדים במורד העולמות, וככל שהללו יותר "מלובשים", כך ניכרות יותר ויותר אבחנות בין הדברים, והתמונה הרבה יותר דואליסטית: קדושה מול טומאה (סטרא אחרא); ובתוך הקדושה - חסד מול דין, שבת מול ששת ימי המעשה; שכל מול למעלה-מן-השכל; טבע מול למעלה-מן הטבע; ישראל מול העמים; וכו' וכו'.
מצד אחד - המציאות ה"אמיתית יותר" היא זו האחדותית ; מצד שני - המציאות הרלוונטית יותר לגבינו היא זו הדואליסטית.
ואמנם, כי ההוגים המאמצים את הקבלה או המושפעים ממנה מקבלים הן את האחדות השורשית והן את הדואליות במישור הקרוב אלינו; השאלה היא, איזה אלמנט הם מדגישים יותר: את זה שבעיקרון הכל אחד, או את זה שלגבינו הכל דואלי?
לענייננו נגדיר את הגישה הראשונה כמוניסטית, ואת השניה - עם כל ההסתייגות - כדואליסטית.
במובן זה אני רואה את המהר"ל כנציג מובהק של הדואליזם, וכן את הגר"א, הגר"ח מוולוז'ין ועוד; ואילו את הבעש"ט כנציג המובהק ביותר של המוניזם.
המחשבה החסידית המוקדמת (בעל התניא), הלכה בעקבות המוניזם של הבעש"ט; המחשבה החסידית המאוחרת כבר נוטה ממנו לכיוונים דואליסטיים הולכים ומתגברים. לענ"ד, השפ"א הוא נציג מובהק של מגמה זו (ואגב, הוא אכן מרבה להסתמך על המהר"ל).
אידך גיסא
++++++++++++
מסתברא
אידך,
אני חושש שזה מה שהחוקרים מכנים התנוונות החסידות, או בלשון עדינה יותר, התמסדות החסידות, אתה מכנה כאן דואליזים.
הרי ברור שמדובר בתפנית שהתחוללה בכל החצרות באותה תקופה ולאו דוקא לגור, שזנחו את המוטבים הראשוניים של החסידות של דביקות, ביטול היש, הוכחות הא-ל, ירידה לצורך עלי' ועוד, ונהפכו ליהדות הנורמטיבית הבורגנית.
אין לכך שום קשר למהר"ל ולדואליזים. דוק בכל החסידות ותשכח.
רק חב"ד וברסלוב שמרו על המוטיבים הראשוניים והמקוריים, ועל כך כבר אמרו שחרמו של הגר"א עדיין תקף לגביהם.
+++++++++
Konilemel7
מתענין
אני מבין שיש בו צורך מחקרי. ואם תאמר למה לא לחקור במספר הברגים במכונת כביסה שלך? וי"ל שאין הכי נמי למי שזה משנה לו כגון ההולך לייצר מכונה אחרת וכדומה. גם כאן יש מי שמתעניין בדרכי חינוך ואידיאולוגיה איך קורות תנודות מצד לצד ומאמין שילמד מזה איך לנווט את דרכי החינוך אצלו. (כמובן שכאשר מדובר בחוג שיש לו פרטיזנים, מתעוררת הסקרנות
הטבעית כמו אלה המייחלים לניצחון מועמדם וקבוצתם וכדומה.)
++++++++++
מסתברא,
אין בינינו חילוקי דעות של ממש. לא טענתי שהשפ"א הוא מחולל המגמה הזאת, אלא רק שהוא חלק ממנה ("נציג" שלה), ואמנם צדקת כי גם בחסידויות אחרות ישנם ביטויים למגמה זו (למשל אצל ר' ישראל מטשורטקוב); לא טענתי כי המגמה מתרחשת בגלל כוחו העולה של המהר"ל, אלא רק שהמהר"ל מהווה אבטיפוס מוקדם לגישה זו.
נכון, זה חלק ממגמת ה"התמסדות", אךזו נחקרה בעיקר בהיבטים בעלי השלכה חברתית-מעשית או הנהגתית (תפיסת הצדיק והורשת האדמו"רות, ירידת המתח החווייתי וכו'); אני מבקש להראות שיש לה ביטוי גם ברמה המטאפיסית, לכל הפחות אצל הוגים שיש להם נגיעה במחשבה המטאפיסית (והשפ"א הוא אחד מהם) בתקופה שבה ישנה בכלל התרחקות מתחום זה.
אידך גיסא
++++++++
מסתברא
על ההבדל שבין בעל התניא ור' חיים מולוזין על מוניזם ודואליזם, קראתי כעת מאמר בבטאון דעת גליון 40 מאת רפאל ב שוח"ט במסגרת דיון על השפעת רמח"ל על הגר"א ובית מדרשו.
המחבר כנראה סבור כדעת אידך, שקיים הבדל בין בעל התניא לרח"וו, להוכחה על ניגוד זה, הוא מצטט מבעל התניא קטע אופייני על זה שכל נברא ויש הוא באמת נחשב כאין ואפס ממש לגבי כח הפועל...כמו קודם ששת ימי בראשית ממש..אם כן אפס בלעדו באמת" (תניא ח"ב עח ע"א). והמלים מודגשות.
והוא כותב: רעיון זה עומד בניגוד לזרם הקבלי המתנגדי המיוצג אצל ר' חיים מוולאז'ין: הגוף יש לו מציאות בפני עצמו ואינו מתבטל ממציאותו גם בצאת הנשמה ממנו" נפה"ח שער ג פ"ב. ומסיק, ר' חיים תקף את תורת החסידות שהדגישה שהא-ל נמצא בכל...
ואני מתפלא אם הכותב המלומד קרא תניא וספר נפש החיים.
הרעיון שהגוף בלתי תלוי בנשמה ויש לו מציאות בפני עצמו, מובע על ידי בעל התניא בעצמו באותו חיבור בכמה פרקים אחר כך, פא ע"א: "לפי שהנשמה אינו מהוה הגוף מאין ליש" ומאריך לבאר כיצד הגוף עצמאי ביחס לנשמה!
ומאידך, אותן מלים מודגשת שאין שום יש נמצאות כמעט באופן מילולי בנפש החיים, כגון בשער א פ"ב שהוא כמעט ציטוט בתניא ח"ב פ"א: "כל כח מציאתם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא ית' משפיע בהם כרצונו...ואלו היה הוא יתברך מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחת כרגע היו כלם לאפס ותהו". וכ"ה בשער ד פי"א: ובלתי שפעת אורה בהם כל רגע ממש להאירם להחיותם ולקיימם היו חוזרים כלם לתהו ובהו ממש.
מוזר ותמוה.
++++++
426
לנפש החיים יש בכלל פרק נבחר בו הוא לועג לחסידים המציירים שם הוי"ה במחשבתם לצורך כוונה בתפילה והוא פשוט לועג להם ואומר שאין לזה שום טעם וזה הגשמה של הימצאותו יתברך, וכוונה היא על עצם הימצאותו בכל מקום בלי שום ציור גם לא של אותיות שם השם.
++++++
נשלח ב-18/6/2003 04:36
מסתברא יקירי,
גם בפעם, כמו בפעם הקודמת, הערת הערות מעניינות, אך גם הפעם, כמו בפעם הקודמת, לא דייקת בהצגת דבריי.
אינני טוען כי לשיטת נפה"ח יש הפרדה גמורה בין חומר לרוח וכו' ולשיטת הבעש"ט יש אחדות גמורה וזה הכל. חזרתי והבהרתי, כי כל ההוגים הנ"ל מסכימים שבסופו של דבר, באין-סוף, הכל מתאחד, ואילו בעולמנו, עלמא דפירודא, ישנן אבחנות. השאלה היא את מה מה מדגישים: האם את האופי האשלייתי של עולמנו לעומת הממשות של האחדות באין-סוף, או את העובדה שככלות הכל עולמנו הוא הוא עולמנו, ולגבינו הוא זה שרלוונטי.
אשר לנפה"ח, ראה נא את דבריו בשער ג', פרקים ו-ז:
"... ואף שבאמת מצדו ית' ... הוא מלא את הכל בהשוואה גמורה, בלא שום חציצה ולא שום חילוק ושינוי מקומות כלל ... - אין אנחנו יכולים כלל להתבונן ... בזה העניין הנורא ... ורק הוא לבדו יתברך, המשיג עצמותו, הוא היודע עצמות מהות זה העניין המופלא ומכוסה ... ולזאת חייבים אחננו לידע ולקבוע בלבנו אמונת אומןבל תמוט, שמצידנו ודאי יש חילוק מקומות ועניינים שונים לענין דינא והלכתי רבתי ... וגם השגתנו התגלות אורו יתברך בזה העולם הוא גם כן בבחינות ומדרגות שונים במקומות חלוקים" וגו'.
במלים אחרות, אף שבאין-סוף הכל אחד, וזו האמת "מצדו" - הרי ש"מצדנו" האבחנות, החילוק, עולם הריבוי - הם הרלוונטיים.
אידך גיסא
+++++++++++
בת-קול נוהמת,
למה הנפש החיים כותב בכל כך הרבה אנטיות ?אפשר לחלוק אבל בעניניות .
+++++++++++
מסתברא
624,
איפה בדיוק יש הפרק הנבחר הזה? במהדורה שלי השמיטו אותו.
+++++++++
ובכלל, נפש החיים כותב בצורה עניינית ותרבותית להפליא, וכמעט שאיננו גולש לדברי לגלוג, במיוחד אם נשווה אותו לכתבי המתנגדים האחרים. את החסידים אין הוא מכנה בשמות גנאי, אלא דווקא "אותם אשר קרבת אלוקים יחפצון". ואכמ"ל.
אידך גיסא
++++++++++
איד"ג,
התגלגלות אשכול זה שעסק במחקר על תנועה ומשפחה לנושא האלוקות, היא ברוכה, אבל צורת העיסוק בדרך מובאות מי סבר מה לא יחכימנו הרבה.
אם תועיל לסדר את הדעות בנידון [כאן או באשכול מיוחד] בצורת תקציר תמציתי על מוניזם, דואליזם וכו' כיד הווה הטובה עליך, אז אולי נחכים.
הייתי באמצע ליבון הנושא בסדרה במשנת הרש"ר, אך הופסק מאחר והסדרה על המורה נבוכים מתעכבת לכן אשמח אם תינתן לי ההזדמנות במסגור אחר.
ווטו1
+++++++
426
חג ושבת בגור ( קיבלתי בפרטי )
כמאמר הנביא לא חג ולא שבת היום היו לי אם כן שתי סיבות להגיע לרבי לירושלים לאדמור שליט"א סיבת החג וסיבת השבת.
שבועות זה לא 'עוד חג' שאני נוסע לרבי, שבועות זה החג של החסידות אם תרצו 'היום' של החסידות,
'החג' הכי משמעותי של חסידות גור, הלא ביום זה נפטר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור בנ של ה'שפת אמת' - ה'אמרי - אמת'- היחיד מבין בניו שכיהן כאדמור והיה ל'מצילה' האמיתית של החסידות המעטירה שאפשר לומר שרק בזכותו היא לא נכחדה, בזכות עליותיו התכופות שוב ושוב לארץ ישראל, למורת רוחם של חסידיו, עד שאילצוהו בכח של פסק בית - דין, לרדת שוב לפולין על אף רצונו להפוך את ארץ ישראל למקום מגוריו הקבוע, מה שלא הפריע לו להמשיך לצעוק בקול גדול ולהתריע שהמקום היחיד הראוי להיות בו יהודים, זה ארץ הקודש,( ומדובר עדיין לפני המלחמה)ובזכותו ניצלו עשרות רבות מחסידיו.
על אף שזה גרם שהאשימוהו בציונות ( עד היום משייכים את גור לציונות)
אם - כן העלייה בשבועות ירושלימה היא לא בהכרח רק לאדמור הנוכחי אלא גם סיבה בפני עצמה הוא הצדיק הנשגב שיום היארצייט שלו חל בחג השבועות,השוכן באוהל הקדוש ברחוב שפת אמת ליד שוק מחנה יהודה בחצר ישיבת שפת אמת הלא הוא ה'אוהל' הידוע של בית גור שבו ספון גם מרן רשכבה"ג הפני מנחם.
++++++++++++++
למה הפני מנחם נקבר שם גם ?
בת-קול נוהמת,
+++++++++++
ווטו,
בשמחה. ובכן:
מוניזם הוא תפיסה הסבורה כי ניתן להעמיד את כל המציאות על יסוד אחד. למשל: מטריאליזם הוא צורה של מוניזם, מכיון שהוא סבור כי ניתן להעמיד את המציאות כולה על יסוד אחד - החומר - וגם את התופעות הרוחניות ניתן להסביר באמצעותו. המוניזם ההפוך הוא האידיאליזם - הטוען כי ניתן להעמיד את כל המציאות כולה על יסוד הרוח, ובאמצעותה להסביר גם את התופעות החומריות.
דואליזם היא גישה הסבורה כי לא ניתן להעמיד את המציאות על יסוד אחד, אלא על שניים. בדוגמא הנ"ל: חומר ורוח. אי אפשר להסביר את החומר כתופעה רוחנית, ולא להיפך.
זוהי הדוגמא הקלאסית, אבל לא היחידה: הוא הדין ביסודות אחרים (למשל: חסד ודין; טומאה וקדושה וכיו"ב).
אידך גיסא
+++++++++
בת-קול,
למיטב ידיעתי הפנ"מ ביקש זאת בצוואתו.
אידך גיסא
++++++++
נשלח ב-18/6/2003 04:39
Le'air
נראה לי אידך שיותר מדויק להגדיר את מה שאתה מנסה לחלק בין דואליזם למוניזם להבדלים בין יחודא עילעא ויחודא תתאה או דעת עליון ודעת תחתון
כמבואר בארוכה בתניא שער היחוד והאמונה בכלל ובפרט בפרק ז
כלומר בכל רגע ישנם שני פרספקטיבות לאותו דבר בדיוק
ושמא לא כיוונתי לדעת גדולים...
++++++++++
להעיר,
דוק ותשכח, שהדוגמאות שהבאתי הן רק דוגמאות, וניתן לישם זאת על סוגים שונים של תפיסות הרואות במציאות שני יסודות נבדלים, לעומת אלו הרואות יסוד אחד מכריע, שהכל מתאחד בו.
תורת חב"ד בכללה היא תורה מוניסטית מובהקת, בכך אין ספק.
אידך גיסא
++++++++++
איד"ג, תודה רבה על פריסתך היפה והמוגדרת המסבירה את המונחים מוניזם-דואליזם. בין בנושא אלוקות ובין בנושא חומר ורוח דנו כבר בפורום ונכתב שזה ענין תהליכי של התקדמות האדם בחכמה. בתחילה אינו שם לב ששני דברים הם מאוחדים בעקרונם, עד שמתעמק והם נהיים אחדים בידו שאינם ניתנים לפירוק. לכן לא שייך לראות את הדואליזם כ"עוד שיטה" לעומת המוניזם, אלא כטרום-מוניזם.
על פי בקשת אותה קוראת תליט"א, הבטחתי להרחיב בעניין אדמו"רי גור השונים, ולפי שעה הגענו על השפ"א. ואע"פ שעדיין לא מיצינו אותו, והדברים עוד ארוכים, דומני כי אסרו חג שבועות הוא זמן טוב לעבור אל בנו, ה'אמרי אמת' (עיין הודעת 426). וכמובן, אין בכך כדי לקטוע את הדיון המעניין שהתפתח.
האמרי אמת הוא, כנראה, האדמו"ר האחראי יותר מכל אדם אחר לצביונה של גור דהיום, לטוב או לרע.
האמר"א הוא האדמו"ר הראשון בגור שירש את כס האדמו"רות באופן אוטומטי (השפ"א עלה רק לאחר כארבע שנים שבהם פנו חסידי סבו אל רח"ה מאלכסנדר).
עם עלותו לכס האדמו"רות הכריז: מחר שחרית ב7:00 בבוקר. לחסידים הותיקים, שהיו רגילים "להתכונן" לתפילה שעות ארוכות כדי להגיע לטהרת הלב הראויה - הסביר: בפיטום הקטורת נאמר, כי אם היו שמים בה דבש "אין אדם יכול לעמוד בפני ריחה". שערו, אפוא, בנפשכם, איזו התפשטות הגשמיות זו הייתה יכולה להיות! אבל לא עשו כן "מפני שהתורה אמרה: כי כל שאור וכל דבש וגו'". במלים אחרות, הלכה דוחה חווייה.
בימיו גדלה גור לכדי אימפריה של ממש. מספר החסידים עבר, כנראה, את ה100,000. תוכלו לשער, שבמצב שכזה אי אפשר לתת יחס אישי לכל חסיד. ודאי ודאי שאי אפשר להכיר כל חסיד באופן אישי. כאן, כנראה, מתחיל הנוהג הרווח בגור לרוץ על פני הרבי לברכת שבת שלום. הרבי היה גם זריז ביותר בענייני מפגשים עם החסידים. אפשר להבין: התור בחוץ היה ארוך...
בכלל, האמר"א אמר שספר המוסר הטוב ביותר הוא השעון (ויש מייחסים זאת לבעלי מוסר מוקדמים יותר). ואמנם, הוא היה טיפוס דקדקן ביותר בענייני זמנים.
הוא דרש התמסרות ללימוד תורה, ושלל "שיחות חסידות" בין חסידיו הצעירים, אותן ראה כביטול זמן. עדיף שילמדו מוסר, על פי שיטת ר' ישראל סלנטר (אם תרצו, עוד שלב בליטוואקיזציה של גור).
בענייני ציבור, ניכרת בו מגמה פרגמטית מובהקת, עכ"פ בנוגע לשימוש באמצעים מודרניים לתועלת החסידות.
בניגוד לאביו, השפ"א, ששלל עיתונים מכל סוג ומין, האמר"א תמך בפתיחתו של עיתון חרדי, ובהוראתו נעשו כמה נסיונות בכיוון זה. המוצלח שבהם היה 'המודיע'.
הוא לא נרתע להכניס לישיבת גור, 'דרכי נועם', גם לימודי חול, כדי שתזכה באישור השלטונות. על כך זכה לביקורת מצד המונקאטשער.
הצטרפותו ל'אגודת ישראל' הייתה גורם מכריע בהצלחתה במזרח אירופה. האגודה הייתה חביבתו ומושא טיפוחיו מכאן ואילך.
לגבי יחסו לעלייה לארץ - הדעות חלוקות. חסידיו טוענים כי עודד עלייה, לכל הפחות לאלה חזקים דיים מבחינה רוחנית. במחקר רווחת הטענה כי הוא הסתייג מכך, על רקע הסתייגותו מן הציונות. מכל מקום, אין חולק כי הוא לא היה מן הקנאים. הוא נפגש עם הרב קוק ואף כתב עליו מלים חמות במכתבו הידוע מן הספינה (שכיום נמנעים חסידי גור מלפרסמו מחדש). בירושלים הוא יסד את ישיבת שפ"א עוד בשנות העשרים (במחנה יהודה).
נראה כי בימיו גם התפתחתה בגור הנטייה לכוחנות ולאלימות (הגם שקשה לייחס לו אחריות לכך). על כל פנים, לא ידועות לי עדויות על כך לפני זמנו.
במישור ההגותי - מורגשת ירידה, לאחר השפ"א. ספרו, האמר"א, כמעט שאיננו כולל תיאולוגיה. כמעט תמיד בנויה הדרשה על ציר לא-מקורי - מימרה של אביו, סבו או רש"ב מפשיסחא - ואין בה התמודדות יצירתית עם המקורות עצמם. הרעיונות אינם נושאים אופי תיאולוגי (אין כמעט התייחסות לשלות של השגחה, האדם מול אלוקים וכד'), אלא סביב קריאות התעוררות לעבוה"ש, בנוסח: "זמן פלוני מסוגל להתעוררות למעלה פלונית". יצויין, כי מרבית דרשותיו אבדו, וספר אמר"א הוא אוסף של שרידים ושחזורים. גם חידושי תורתו ב'נגלה' אבדו ברובם, אך ניתן ללמוד על כוחו בלימוד ש"ס ופוסקים מתוך 'מכתבי תורה' שלו וכן מתוך 'פסקי תשובות' ח"ג.
מעניינים יותר הם מכתביו בענייני ציבור. דווקא בהם ניתן לגלות עמדות עקרוניות לא מעטות. מענייןבמיוחד הוא המכתב הנ"ל מן הספינה. לצד פירוט חדשותי של מגעיו בארץ ישראל בשאיפה להשיג אחדות כלל-אורתודוקסית, יש בו גם עמדות אידאולוגיות, ואפילו שיחה בעלת אופי תיאולוגי - עם הרב קוק, כאמור. בשיחה, דווקא הרב קוק מייצג את העמדה החסידית הקלאסית, ואילו האמר"א - את המעדה השמרנית, (לאור הנ"ל, ההפתעה קטנה).
הוא עלה ארצה בתרצ"ה, וכבר רצה להתיישב בה, אך חזר לפולין (הפרטים המובאים בהודעת 426 צריכים עוד בירור). אח"כ ברח מייד עם פרוץ המלחמה, והשאיר חלק ממשפחתו מאחור, בתקוה שאח"כ ניתן יהיה להביא גם אותם.
באשר לתסמונת "האדמו"רים הבוחרים" ראו דיון אנטי-חסידי אצל פייקאז', 'חסידות פולין', ודיון פרו-חסידי אצל פרבשטיין, 'בסתר רעם' (אגב, איך ייתכן שספר זה עדיין לא זכה לאשכול נאות??).
עם היוודע מימדי השואה, שקע במרה שחורה, ואולי אף בדכאון של ממש. רבים מבני משפחתו הקרובה נספו, ובכלל זה אחיו (שהיה מיועד לרשתו). עפ"י השמועות, בפגישתו עם הרבי מבעלז ישבו שני הצדיקים למעלה מ20 דקות ושתקו. הוא מיעט מאוד בדברי תורה והתייסר עם מצפונו.
נפטר בחג השבועות תש"ח, בעיצומה של מלחמת השחרור, וע"כ לא נקבר בהר הזיתים, כפי שרצה, אלא בקבר זמני בחצר ישיבת שפ"א בירושלים. הזמני הפך לקבוע.
אידך גיסא
תוקן על ידי - עצכח - 05/08/2004 23:21:18
נשלח ב-18/6/2003 04:40
+++++++++++
ווטו,
כך, אולי, במחשבה הדתית (וגם על כך אני חולק, ראה להלן) - אך לא בהכרח בפילוסופיה. שיטתו של דקארט, למשל, היא דואליסטית מובהקת, לא מתוך קוצר המשיג, אלא מתוך תפיסה הגורסת כי אי אפשר להעמיד את החומר על הרוח או להיפך.
ובכלל, המוניזם סובל מכמה בעיות קשות, ואכמ"ל. אגב, גם במקורות יהודיים ניתן למצוא גישה דואליסטית מובהקת. כך בחז"ל וכך, כנראה, גם אצל הרציונליסטים. ברור שהתפיסה הקבלית היא מוניסטית בעיקרה, אבל, כפי שניסיתי להראות כאן, גם בה ניתן למצוא ביטויים דואליסטיים-בפועל, דוגמת אלו של המהר"ל, הגר"א ונפה"ח, המדגישים כי לגבינו רלוונטית יותר המציאות הנמוכה, הדואלית, מאשר המציאות הגבוהה, האחדותית.
אידך גיסא
+++++++++
Veto
איד"ג,
אני מסכים עם משפטך האחרון "לגבינו רלוונטית יותר המציאות הנמוכה, הדואלית, מאשר המציאות הגבוהה, האחדותית". היינו כאשר פירושו "לגבינו" הוא בנקודה בתהליך טרם השגנו את האחדות [כמבואר בלינק שהבאתי למעלה], אבל לא זו התכלית. כאשר ה"פאזעל" מתאחד וחריציו נעלמים הרי האחדות היא מוחלטת וחד משמעית בכל התחומים וזה בעצם מצב של "הווה אחד", "ומלאה הארץ דעה" ו"תורתי אתן בקרבם".
כן, אבל אצל ההוגים שהזכרתי השגת אחדות זו היא בלתי-אפשרית עבורנו (ראה הציטוט לעיל מנפה"ח).
לא רק דקארט הוא דואליסט. גם חז"ל היו.
אידך גיסא
+++++++++
Bugi
אידך
בשפה שלהם, בהחלט שחז"ל היו דואליסטים, אבל על תחושתם ניתן לדון. בכל אופן חשליט"א -לעומת חז"ל- אמורים להיות מוניסטים!
++++++++
שגיאות מי יבין...
תיקוני בתר תיקוני להודעתי על האמרי אמת (למה
מאפשרים כאן עריכה רק בתוך שעה מכתיבת ההודעה???)
"העמדה השמרנית" - ולא "המעדה", כפי שנכתב.
"תסמונת האדמו"רים הבורחים" - ולא "הבוחרים", כפי שנכתב.
ובאשר לפנ"מ:
נודע לי כי הוא לא הורה כך בצוואתו (הוא לא כתב כלל צוואה, זולת הפתק בו הוא מועיד את הרבי הנוכחי לאדמו"ר אחריו), אלא לכל היותר היו רמזים לכך מדברים שבע"פ.
אידך גיסא
+++++++++
בוגי,
באשר לחז"ל - אנא באר כוונתך. בעקרון, הטקסט איננו מדבר רגשות, ואיש מאתנו אינו בוחן כליות ולב.
ומיהם "חשליט"א" שבהודעתך? מן הסתם טעות, שהמערכת כבר לא תתן לך לתקן...
אידך גיסא
+++++++++
Bugi
אידך
ישנן הוכחות שהטקסט מדבר בצורה דואליסטית (אמנם אינני זוכר, אבל וטו הביא אותן פעם - וטו, הזכר נא).
חשליט"א, לא התכוונתי לאדם מסוים, אלא לעומת חכמנו ז"ל - חכמנו שליט"א, שאמורים להתקדם ולהתפתח לראות את הדברים ממבט אחדותי כמו שהעיר וטו.
++++++++++
Veto
איד"ג ובוגי,
ישנן הרבה ראיות מסגנון לשונם. אבל זה לא רק לשונם, זה בעצם הלשון של רוב בנ"א ורוב הלומדים. אבל אצל חז"ל רואים כפי שהעיר בוגי, שתחושתם היתה אחדותית-מוניסטית כאשר יבואר בהמשך.
לדוגמא; בתחילת ב"מ: "שבועה זו למה? שלא יהא כאו"א תוקף טליתו של חבירו". סגנון זה עושה את השבועה כמין הרתעה "טיט פור טאט" למען לא יתקפו ובעצם היה ניתן לעשות הרתעה אחרת כמו להיתלות על מוט למשך חצי שעה. אבל חז"ל לא היו אומרים דבר כזה כי תחושתם לא היתה דואליסטית.
בעצם שייך שבועה לכל החזקת החפץ כפי שדנה שם הגמ' בתחילה, אלא שבמצב שכל אחד אוחז מסיקה הגמ' שאין צורך בה. אבל אינה לגמרי מופקעת שאין תון לשבועה כמו שאין תוכן להיתלות על מוט. לכן רק כאשר נכנס הנימוק "שלא יהא כאו"א הולך ותופס" דהיינו שאחיזתם יחד ונטילתם ללא שבועה יוצרת פתח לאנרכיה, יש מקום להשאיר את שבועת ההחזקה. [דומה להסבר על טבילת עזרא באשכול המיוחד לכך].
נמצא הסבר זה בלשון מוניסטי לתחושת חז"ל המוניסטית, למרות לשונם הדואליסטית
+++++++++
ווטו ובוגי,
חז"ל דיברו על גוף ועל נשמה כעל שני דברים נבדלים (הנשמה איננה גופנית והגוף איננו רוחני). הנשמה היא חלק אלוק ממעל - הגוף לא. אלוקים ברא את החומר, שולט בחומר, אך איננו "ממלא" את החומר, והחומר איננו צורת הופעה של אלוקים, ואפילו לא "התלבשות" שלו (כשיטת הקבלה והחסידות).
אבל מה עם גור? אין תגובות על האמרי אמת?
אידך גיסא
+++++++++++
באשכול חדש על מוניזם ודואליזם כתב מימוני כהאי לישנא:
"אידך גיסא גילה קצת מידיעותיו בכך שניתח את תולדות החסידות וההגות היהודית של הדורות הסמוכים לה לפי שני דגמים ידועים בפילוסופיה, מוניזם ודואליזם.
כפי שהגדיר אידך גיסא, מוניזם היא גישה שמבקשה להעמיד את המציאות כולה על יסוד אחד. דואליזם זו גישה שמכירה בשני יסודות שונים, פעמים מנוגדים.
גישה דואליסטית עשויה מן הסתם להביא לתפיסה של מאבק בין טוב ורע.
אידך גיסא טען כי אצל הבעש"ט מצויה גישה מוניסטית. אני משער, מהכרותי הדלה, כי כך יתבארו מימרות כמו המשל המפורסם על האיש שבא אל המלך, ולא הניח לכל המחסומים לעמוד בדרכו, שכן הם לא היו אלא דמיון בעלמא. שהרי אין מציאות מלבדו כלל.
אמנם, אידך גיסא הוסיף כי בתולדות המחשבה החסידית לא יהיה זה נכון לקבוע מסמרות כי יש שם דואליזם מול מוניזם, אלא נכון יותר לדבר על דגשים. יש שיטות מחשבה שמדגישות את הפן המוניסטי, ויש את הפן הדואליסטי.
אם סיכמתי נכון את שיטתו, איני יודע. אך בהנחה (החזקה מדי?) שכן, אזי על סמך הבחנות אלו אני מבקש להציע, ברשותו, את השאלות הבאות:
א. אם כולם מודים שמצד האלקות הכל אחד, ומצד הנבראים יש דואליזם, מה ביניהם?
מעין זה: האם ההבדל הוא במישור הפרקסיס, הנוהג למעשה? האם מי שמדגיש את המוניזם יגדיר את עבודת ה' המעולה באופן אחד, בעוד שבעל ההדגשה הדואליסטית יגדיר אותה אחרת? האם תהיה ביניהם מחלוקת למעשה, אם לא בהלכה כי אז בהנהגות הפנימיות שמאחוריה?
ב. האם ניתן להשוות בין הבעש"ט, למשל, לבין שנקרה או מייסטר אקהרט?
במיוחד - מה מעמדו של ה"אני", הנשמה הבודדת, מול הבורא? אם הכל אחד, אז גם אני עצמי אלקות, אלא שאיני יודע על כך? (זוהי, עד כמה שידוע לי, שיטתו של אקהרט, וכנראה גם שיטת שנקרה)?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו".
עד כאן לשון מימוני באשכולו.
אידך_גיסא
+++++++++++++
נתחיל מהסוף: ידיעותי על מייסטר אקהרט שטחיות ועל שנקרה - אפסיות, ולכן לא אוכל לתרום בעניין זה. ככלל, אינני חסיד של ההשוואות החוצות-מעגלי-תרבות, ועפ"ר אני מאוד מאוד חשדן כלפיהן. רק לעתים רחוקות הן נכונות ולעתים רחוקות עוד יותר הן באמת תורמות משהו להבנה.
ומכל מקום, לגוף העניין ברור כשמש שבחסידות גם הנר"נ הן חלק מן האלוקות, וק"ל.
באשר לעניין הדגש: הדגש הוא לב העניין, אף אם נתעלם ממישור המעשה. מרגע שאתה דוגל בתמונת עולם קבלית - אתה מחוייב בעקרון לקו המוניסטי, ומכאן ואילך השאלה היא עד כמה הוא אכן משמעותי להסברת העולם שבו אנו חיים בפועל (הרי איננו חיים בכתר דאצילות).
בחשיבה המסורתית דגש איננו ניואנס, אלא גורם מרכזי ביותר, משום שכולם מחוייבים לעקרונות היסוד, והשאלה היא אך ורק מה מעדיפים להדגיש במסגרתם.
ולא רק בה. טול דוגמא זו.
בלוגיקה, מילת הקישור "אבל" מוצרנת ל"וגם", וקיימא לן כי הקשר "וגם" הוא קומוטטיבי, דהיינו, "א וגם ב" שקול ל"ב וגם א". ואולם, צא וראה: נניח שאני אומר "מימוני חכם אבל סרבן" (סתם דוגמא תיאורטית), ומישהו אחר אומר: "מימוני סרבן אבל חכם". האם אמרנו אותו דבר? לא ולא. מה שאחרי ה"אבל" הוא הקובע מה בעיני הנקודה החשובה יותר, שאליה יש להתייחס באמת (או בלשוננו לעיל, על מה הדגש), ומה נשאר בגדר נתון ערטילאי. וזה לב העניין (כמובן שאחת ההשלכות של זה היא תחום המעשה, אך, כאמור, גם לגבי ראיית העולם העיונית יש לכך חשיבות).
ואחתום ברכה,
א"ג
+++++++++++
426
יש כאלה שמקבלים כאב ראש מאריכות לשונכם מימוני וא"ג
תקצרו
הכישלון שדובר בו הוא טוטאלי האם באמת מישהו חושב שלחסידות זו יש מסר אידיאולוגי שמדברים עליו ???שטות!
++++++++++
426,
לחסידות המוקדמת - ודאי שיש מסר, לחסידות המאוחרת - תלוי. זה מורכב מכדי למצות את זה בשתי השורות שאתה מקציב לנו.
אידך גיסא
+++++++++
נ.ב.: מימוני הזכיר גם דואליזם של 'טוב ורע'.
מימוני, אם כוונתך לדואליזם מוסרי - זו שאלה מעניינת בפני עצמה, שכן, למיטב ידיעתי, החשיבה המוסרית בכללה טבועה בחותם דואליסטי עמוק, ולא ידוע לי על מוסר מוניסטי.
אך נראה שכוונתך לדואליזם מטאפיסי: כח הטוב לעומת כח הרע בעולם (כגון בדת הפרסית הקדומה).
אצלנו, כידוע, כבר בראשית הופעת הקבלה הדגישו המקובלים כי אמנם יש אילן קדושה ואילן הסטרא אחרא אבל - (וכזכור, מה שאחרי ה"אבל" הוא הקובע) - אילן הטומאה יונק מתחתית המלכות של אילן הקדושה. וגם האר"י הבהיר לימים כי הקליפות נוצרו משברי הכלים של האור האלוקי, ומה שמחייה אותן זה ניצוצות מן האור האלוקי.
ואחתום ברכה,
אידך גיסא
נשלח ב-18/6/2003 04:42
++++++++++
Rogozover
גם אני לא חושב שלחסידות זו יש מסר,לומר שלחסידות זו יש מסר, זה כמו לומר שלצ'רלמס במאה שערים יש מסר, סגירות אין בה מסר, מעבר למסר של הסטיקר המוכר 'ימותו הקיצוניים',
כי הקיצוניות היא דרך ללא מוצא,אפס, זירו.
לגור כחברה מעולם לא היה מסר מעבר לסגירות ולכן עד היום היא סובת מבעיות כמעט בלתי הפיכות בתחומים מסויימים מאוד.
הרבנים עצמם יכול להיות שיש להם מסר השפת אמת לדוגמא הוא האדמור היחיד שהיה מקובל על כולם למי שלא יודע הוא היה ספון בביתו ולמד תורה וכמעט לא יצא מהעיירה גוראקלאווריה(גור).
לכן הוא נחשב עד היום למשהו לא מצוי.
אבל דמותו של החידושי הרי"ם לא היתה מקובלת על כולם גם בתוך חסידותו אז לפני למעלה ממאה שנה ,וכן האמרי אמת, בתקופה מאוחרות יותר, היה מכונה גם על ידי גדולי התורה מבין חסידיו כ'בעלהבעטיש
+++++++++++
רוגצ'ובר,
א) לדעתי סגירות גם היא מסר (מסר של ביקורת כלפי החברה שמפניה מסתגרים).
ב) לדעתי גם בתוך מגמת הסגירות ישנם גוונים מעניינים, וכל גוון מבטא מסר.
ג) לדעתי לחסידות יש מסר מעבר לסגירות.
אידך גיסא
+++++++
חברים,
לאכזבתי, איש אינו מגיב על ה'אמרי אמת'. אין זאת אלא בגלל שכולכם כבר רוצים שאגיע אל ה'בית ישראל'...
ובכן, אני מגיע.
ה'בית ישראל' קיבל לידיו את ההנהגה מיד לאחר מות אביו, בתש"ח. שנותיו האחרונות של האמר"א עמדו בצל השואה, וכאמור, הוא היה מדוכא, רצוץ ואכול יסורי מצפון. אחיו הצעיר יותר, ר' שמחה בונם (לימים - ה'לב שמחה') לא רצה "למלוך" ויצא לחו"ל. הב"י קיבל את ההנהגה, ויצא לשקם את החסידות.
לצד סדרה של פעולות מעשיות (בניית מוסדות וכד'), הכניס הב"י רוח חדשה לגור. הוא היה אישיות חזקה ותקיפה עד מאוד, והקרין את זה בעומה רבה כלפי סביבתו.
הוא עודד השקעה בלימוד תורה אינטנסיבי, ובין השאר הנהיג את ה"פארטאגס" - השכמה לפנות בוקר ללימוד תורה בביהמ"ד המרכזי, עם הרבי עצמו. זו הייתה גם הזדמנות ל"חלוקת צל"שים": מי שהרבי היה מרוצה ממנו - זכה להזמנה לשתות איתו כוס תה.
החידוש החשוב ביותר שהנהיג הב"י הוא בתחום ה'קדושה': תביעות מחמירות ביותר בכל הנוגע למידת הצניעות שבין איש לאשתו. כל אברך צעיר שמתחתן, עובר "סדרה" אצל "מדריך", המכניס אותו בסוד ההנחיות התובעניות ונקרא לשורה של התנזרויות, חלקן כאלה העומדות - לכל הפחות בהשקפה ראשונה - בניגוד להלכה (מצוות עונה וכו'). בכך נתן לגור את אחד הקווים הייחודיים לה ביותר בדורות האחרונים.
הוא לא היסס לזרוק מרה בתלמידים, "לקטול" באופן אישי וכד'. דיבורו היה קצר ונוקב, והוא הטיל אימה על הסובבים אותו. כמעט איש לא זכה ביחס של קירבה חמה מצידו (למעט חריגים בודדים).
אופיו המחמיר והתובעני הוציא לגור שם של חסידות רצינית, דינאמית, ומשך אליה בתקופה זו מספר לא מבוטל של צעירים מבחוץ, בעיקר ליטאים ומזרוחניקים. הידוע שבהם הוא הרב שילה רפאל.
ספרו, 'בית ישראל', הוא חיבור מעניין. הוא בנוי מתוך רשימותיו של הרבי עצמו (שלא כרוב ספרי החסידות, הבנויים מרשימות החסידים), ונראה כמעט כמו ראשי פרקים: לשון קצרה, קריפטית, מינימלית. מבחינת התוכן, גם הוא בונה תדיר את הציר על דברי אבותיו, וממעט להעלות רעיונות הגותיים חדשים, אך עם זאת יש בדברי תורתו ביטוי מעניין לערכים שבהם דגל (כנ"ל). יתר על כן, גם אם הביטוי התיאולוגי איננו בולט בהם, יש בהם עומק פרשני בלתי-שגרתי: הב"י מאיר את הפסוקים באור חדש, מקשר אותם בקישורים מעניינים, וכיו"ב. הוא איננו מתרחק הרבה מן הפשט.
מבחינה פוליטית, הב"י היה האיש החזק באגודת ישראל. יש אומרים, כי הוא עצמו לא הצביע בבחירות לכנסת, ואף אהד את הקנאים, אך בכל מערכות הבחירות הורה לחסידיו להצביע.
הב"י נפטר בתשל"ז.
אידך גיסא
+++++++++
אידך גיסא
יש נטיה סגפנית שניתן לזהות בכל תולדות ישראל, מהגמרא והלאה. יש כאלו שראו אידיאל בכך שימעטו בהנאות העולם הזה. ברשימה זו ניתן למצוא לא רק את רבני צפת הידועים בדור הב"י, אלא גם את הרמב"ם, שאמנם דגל כנראה בהתרחקות מהנאות העולם הזה במידה האפשרית כדי להתרכז בעיקר, לימוד החכמה ואולי גם הדבקות (של שיטתו).
יתכן שההבדל בין הדרך שקבע הבית ישראל לבין מה שכתבו קודמיו הוא שכאן נקבעה דרך לרבים שלא בהכרח עמדו על דרגה רוחנית מספקת (ויש מרכלים כי הדבר הביא נזקים לגור - איני יודע). הדרך שהרמב"ם ורבני צפת המליצו עליה היתה דרך ליחידים, וכאן היא הפכה לדרך לרבים.
האם זה ההבדל היחיד?
אשמח אם תרחיב בדבר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
++++++++
נשלח ב-18/6/2003 04:47
ויש עוד שאינם מאמינים ב"גלגול"
סיינפלד
הקטע האחרון הוא של מיימוני.
תוקן על ידי - מסתברא - 6/18/2003 4:49:08 AM
נשלח ב-18/6/2003 10:23
כשהייתי רווק העברתי לילה באיזשהו מקום עם חסיד גור נשוי. ואז הוא סיפר לי שאת החתנים הגוראים לא מלמדים הלכות נדה, אלא רק את הנשים. והם סומכים על הנשים. שח"ו לא יעסקו בנושאים כאלה.
רק לאחר כשנתיים מותר גם לאברכים ללמוד.
נשלח ב-18/6/2003 18:28
אצת-ים,
אינני מופתע ידועה התופעה של 'חסידישע גמרות': גמרות שלמות בסדר נשים שהחסידים אינם מלמדים אותן מחשש לפגיעה בצניעות.
סלאם עליכום ורחמאת'וללה
נשלח ב-18/6/2003 18:31
חברים,
אפתח במילות שבח וברכה לידידנו הנאמנים, שעמלו על שיחזור אשכול נכבד זה ועל השבתו על כנו. במיוחד יבורכו מגברים ר' סיינפלד, מיימוני ו-ווטו.
ויהי רצון וגו'.
אידך גיסא
נשלח ב-18/6/2003 18:39
לאחר התודה והברכה רציתי להעלות שתי נקודות, בעקבות פניות אחדות שקיבלתי בתיבה האישית (אגב, היא רוחשת מאוד בזמן האחרון, וכל הצנועים והמצטנעים מוזמנים לכתוב אליה את אשר על ליבם, ועוד יותר חשוב - את אשר הם יודעים):
א) האם באמת חסידי גור מתייחסים אל תקנות ה'קדושה' ברצינות כה רבה? ידוע, למשל, שנשות גור בדור הקודם לא התייחסו אליהן לגמרי ברצינות, והיו מתחים בין בעלים לנשותיהם על רקע זה. ככל הידוע לי, המצב השתנה, במיוחד לאחר שהוקם 'בית יעקב - גור'. ועדיין, שח לי ידען גדול מפורומנו כי רעייתו תליט"א, שהכירה כלות גוראיות צעירות, הבינה מהן כי מידת ההקפדה על התקנות איננה משהו-משהו.
ב) הרקע התיאולוגי של הקדושה. התחלנו לדון בכך באשכול לפני שנמחק. האם אכן ניתן לחבר את גור אל שרשרת הקבוצות הסגפניות בהיסטוריה היהודית? והאם אפשר לראות ב'קדושה' של ה'בית ישראל' תפיסה חדשה. מחודשת של מושג הקדושה ביהדות? כמה מן הכותבים אלי בתיבה האישית הביעו זלזול עמוק בנסיונותי לחפש רעיונות ועומק מאחורי תופעות כגון אלה, וחלקם הטיחו הביעו ספק רב אם ניתן לחפש עומק מאחורי הנהגות אלה. אני, מאידך גיסא (איך לא...) חושב אחרת, משני טעמים: ראשית משום שה'בית ישראל' (כון ה'פני מנחם' שעוד נגיע אליו בהמשך) נתנו לכך ביטוי - גם אם מעודן - בדברי תורתם; ושנית, משום שאני מאמין במושג 'תיאולוגיה שלא מדעת', שפותח לאחרונה במחקר, ולפיו ניתן למצוא עקרונות רעיוניים גם בפועלם של אישים שאינם מצהירים עליהם, ולפעמים גם אינם מודעים להם.
אגב, האם כולכם בטוחים שתופעות סגפניות מוקדמות יותר ביהדות היו מעוגנות בתיאולוגיה מגובשת הרבה יותר מזו?
מה דעתכם?
ואחתום ברכה,
אידך גיסא
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 6/18/2003 6:44:30 PM
נשלח ב-18/6/2003 18:48
אידך גיסא,
לגבי ה"קדושה" בגור אין, למיטב ידיעתי, פירוט כתוב של התקנות עצמן, ולא כל שכן דברי הנמקה או ביסוס. מה שנותר הוא להניח כי הנימוקים הללו אינם מוצהרים, או שהם "תיאולוגיה שלא מדעת". גם אני מחזיק בתיאוריה הגורסת שתיתכן "תיאולוגיה שלא מדעת". השאלה היא, איפה אתה עוצר? האם כל במהלך שרירותי (ואינני טוען שזה המצב לגבי גור) אפשר לחפש תיאולוגיה, ולו גם "שלא מדעת"?
