| נשלח ב-19/6/2003 07:04 |
 |
| |
הסבר נא!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2003 13:22 |
|
| |
מצטרף לוטו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 01:33 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 02:52 |
|
| |
אצת ים
את התמונה הזו ראיתי כבר בלינק המצורף.
סליחה שהטרחתי אותך להעתיקנה הלום.
אבל לא הבנתי.
האם זו דוגמא למשהו שמציגים שם במוזיאון?
ומה זה אמור להיות?
או שהצופה אמור להבין מעצמו?
אלא שאני לא.
סליחה, אבל תמיד הייתי חלש באמנות. אני מסוג אלו שמגיב בשטחיות ואומר: אני יודע מה אני אוהב וזהו.
מה זה באמת אמור להיות?
(ומותר לחשוד שזה אנטי חרדי? - או שזו הפרנויה האופיינית לחרדים?)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 06:28 |
|
| |
מיימוני, בחייך,
אולי תשאיר את זה בצד ותנסה לראות מה זה אומר?
למה ישר לברוח למוצא הזה?
אמנם קשה לנתח את המייצג כראוי, כי מיצג, כשמו, צריך להיות משהו תלת מימדי וכו', אבל יש פה כמה דברים מעניינים.
מה זה גורם לך להרגיש?
מה זה מעלה אצלך?
מה משמעות התפוחים?
מה משמעות הכובעים? למה הם מונחים כך?
מה משמעות הצירוף הזה?
בפורום השכן מישהו הביא את דבריו של האומן עצמו, לדעתי זה יש יותר מדרך אחת לפרש את זה. הרי מרגע שהאומן הוציא את עבודתו מתחת ידיו, הרי שרי לכולי עלמא לפרשה ולהבינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 09:19 |
|
| |
שחרית,
זה שאני איני מבין באמנות זה לא בהכרח בגלל שאני חרדי.
יש עוד אפשרויות.
א. חוסר כשרון מולד.
ב. חוסר התעניינות נבחר.
ג. העדר מעמד אמנותי לאובייקט המוצג.
אבל אם את רוצה ניחוש, אזי ככה:
לא שמתי לב שיש שם תפוחים. הכדורונים האלו הם תפוחים? לא ראיתי או שלא שמתי לב.
אבל אני יכול להביע השערה:
תפוח מסמל את פרי עץ הדעת (כנראה בטעות, כי זה מיתוס נוצרי. אצלנו, להבדיל, יש שלוש דעות בגמרא מהו הפרי הזה, חיטה, תאנה וגפן, אבל לא תפוח. יש לעיין במחקרי פליקס כדי לדעת אם היו תפוחים במזרח התיכון באיזור גן העדן, בסביבות החידקל והפרת. ויש הסבר יפה מאד במדרש מדוע לא נזכר שם הפרי בחומש - אם נאמר שהוא מצוי עדיין).
על כל פנים, אם התפוח מסמל תפוח, אז זה כנראה משהו על העימות בין פרי עץ הדעת האסור לבין המסירות למסורת, "שלא שינו את לבושם". והנה, הם הורידו את החליפות והכובעים, אבל עדיין נותרו כמה תפוחים שם, אם מישהו רוצה להצטרף.
אני חושב שזו פרנויה שלי. האם באמת ה"אמן" התכוון למה שכתבתי כאן, או שאני פשוט חשדני בנוסח הישן והותיק של "יתד נאמן"? האם קיבלתי, משום מה, את המיתוס החילוני של השכלה או חרדיות, אבל לא שניהם יחד?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 10:05 |
|
| |
מיימוני,
למה "אמן" במרכאות?
התפוח הוא פרי שמסמל חושניות ואירוטיות (צבעו, צורתו, ריחו). מה מסמלת העמדתו במיצג הנ"ל?
אני מסכימה שתפוח גן העדן קופץ מיד לראש על אף שמקורו באיקונוגרפיה ובאומנות הנוצרית, מה עוד יכול להיות?
אולי התפוח הוא "התפוח בעצי היער"?
ואולי סמל לישראל שהרי "נמשלו ישראל בתפוח"?
מי יודע, אולי התפוח המורעל שנתנה המכשפה לשלגיה, שנאלצה לחכות במצב של קומה עד לבואו של הנסיך.
אם כן, מיהי שלגיה, מי המכשפה, מי הנסיך?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 11:15 |
|
| |
שחרית
את גוררת אותי לנושא שתמיד היה חלש אצלי.
אסתטיקה.
יש לי תחושה אישית, בנוגע להרבה יצירות אמנות ו"יצירות אמנות" שאני רואה -
נראה לי שיש יצירות אמנות, ויש שלא.
וזה כמעט אינטואיטיבי.
(אלא שניתן לעשות לכך קוגניטיבזציה, כדברי אידך גיסא על התיאולוגיה הלא מודעת, ולמה רק תיאולוגיה).
אותה אינטואיציה פרטית - שמתבססת על תמונה, ואולי תמונה לא מוצלחת, אינה כוללת את המיצג הזה במסגרת הנסיון שלי עם יצירות אמנות.
אבל למה לך לדון עם מישהו כמוני, בור ועם הארץ בנושאי אסתטיקה?
אם זה מוגדר, בתוך אותה חברה ותרבות, בתור יצירת אמנות, אז יש אנשים שלגביהם זו יצירת אמנות, וזה מספיק.
ואפשר שיש קרבה מסויימת בין התרבות ההיא לתרבות שלי, כך שיהיה מעניין לשמוע מה פשר היצירה הזו בעיני מי שמחשיבים אותה ליצירה.
אני איני מתחבר אליה. ואני מוכן לתלות זאת בחסרוני האישי. מה עוד אוכל לעשות?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 12:04 |
|
| |
יש הרבה אנשים שמחכים ליום שכובעים כאלו יהפכו למיצג מוזיאוני.
מה ההצדקה לשלם כ-700 שקל על פריט לבוש מיותר (?), מכביד ומחמם כזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 15:31 |
|
| |
שלום מורי ורבותי. שמחתי לשוב ודבר ראשון נתקלתי באשכול הזה. נחמד. באמת הגיע הזמן שנעסוק גם מעט באמנות שיש לה לעיתים אמירות שגורמות לך לפעמים "לעצור ולחשוב".
ואם יותר לי להציע את הבנתי את העבודה.:
אם מישהו מצייר חמניות בסגנון ואןגוכי או מישהו מצייר את הכבשים של זריצקי. ברור שהוא מצטט אותו. שכן זו חתימה אמנותית של הצייר. מי שחוזר על אותה החתימה אמנותית בעלת אותו סגנון ייחודי של אותו האמן . הוא בעצם 'מצטט' אותו. ו'ציטוט' אגב, הינו דבר די מקובל לא רק בעולם הספרות כי אם גם באמנות.
כאן נראה לי כמעט בודאות שהאמן עושה מחווה לאמן הסוריאליסטי הבלגי רנה מגריט ומצטט מוטיבים מוכרים ואופייניים מעבודותיו.
רנה מגריט 1898-1967 היה מגדולי הציירים הבלגיים של הזמן המודרני ואחד האמנים הסוריאליסטיים הגדולים ביותר.
המוטיבים הללו כובעים ותפוחים הינם מוטיב מובהק ביצירתו של מגריט. על דרך כלל הכובע והלבוש הכהה מסמל אצל מגריט את הווי ונורמות החיים של הבורגנות האירופאים. הדמויות הכהות הללו בכובעים הכהים מצויירים אצלו תמיד כשהם מאובנים ואטומי מבט.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 6/20/2003 3:34:00 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 15:35 |
|
| |
עוד עבודה המכונה בקיצור "גולדקנדה". העבודה מציגה את הדמויות המאובנות במעילים והכובעים כשהם פושטים כמו "ארבה" על העיר.
המעניין בעבודה הזו שהיינו חושבים ש'פשיטה' הייתה אמורה להיות מתוארת כהסתערות לוהטת וכאן הצבא הבורגני 'כובש' את המרחב שבתמונה דווקא באמצעות נוכחות קפואה וחסרת רגשות. ככה הם מנצחים אותנו.
זו לדעתי אחת מהתמונות המתארות במדויק את הניכור הביוקרטי של התרבות המערבית. כשאני רואה את התמונה הזו אני חושב על קפקא. (והם אגב פעלו בקירבת זמן קפקא מת בשנת 1924 ומגריט החל לצייר באותה התקופה.)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 15:37 |
|
| |
התפוח בהשראת הסימבוליקה הנוצרית אינה יכולה שלא לסמל את החושים ואת הצד היצרי והמפתה של החיים. מגריט דרך קבע מציג את התפוח כמסמל את העולם הרוחש מתחת לפני השטח, המודחק והבלתי נראה לעיין, אך קולו נשמע היטב.
שימו לב לתמונה הזו הקרוייה 'חדר האזנה'
הסבר קטן: בבתים בורגניים רבים במרכז ומערב אירופה היו חדרי מוזיקה שהכילו בדרך כלל פסתנר וכלים אחרים (יותר מאוחר גם פטיפון) שכונה חדר המוזיקה או חדר האזנה. חדר זה נועד על דרך כלל לרגיעה ומנוחה מהעבודה הביוקרטית והמייגעת של היום. ועל דרך כלל היה עד לסצנות הקשורות לצד הזה של החיים. מגריט תוקע לתוך החדר הזה תפוח ענק מידות הממלא אותו עד להתפקע. כך הוא יותר ממרמז שהחדר הזה ומה שבתוכו ומה שהוא מסמל עולה על גדותיו ומאיים להתפרץ מתוך החדר.
|
|
|
|
|
