והיו מלכים אומנייך?

בשבוע שעבר השתתפתי בשמחת בר-מצוה, כוונתי לאירוע הזה בו לוחצים ידיים, יושבים, אוכלים, מדברים, מפריעים לחתן לדרוש, קמים ויוצאים. מן 'שולם זוכר' קצת יותר ארוך, עם ספר-מתנה, שלבטח לא יקרא ולא יפתח בשנים הקרובות.

המלצרים, היו שני סרוגי כיפה מישיבה ציונית, שחונכו שבשביל כסף צריכים לעבוד. פניהם הפיקו רצינות מסויימת, והנה קלטה אוזני שחיי המעשה אינם מבטלים אותם מתורתם, תוך כדי עבודה הם בוחנים זה את זה בתנ"ך, וברגע של מנוחה, שמעתים מנסים להבין מה בין רס"ג לחובות הלבבות בנושא מדת הביטחון השלמה.

יחד עמי הסבו לשולחן קבוצת בחורי 'ישיבה גדולה', מתלמידיו של בעל השמחה, שוחחו על דא והא, על חדשות מהעולם החרדי הרחב, ועל ישנות מעולמם הצר, כיצד הצליח פלוני להערים על המשגיח ואיחר לתפילה מבלי שנתפס. עננה של שממון רבצה על שולחנם וכיסתה אותי כלימה, שולחן 'מאן מלכי רבנן', הסועדים בנחת מן המוכן, וצעירי 'מזרחי' עומדים על גביהם לשרתם. התמונה היתה טבעית וברורה ללא ספיקות, מי כאן השפחה ומי הגבירה. כך נאה וכך יאה, יבואו פשוטי-עם וינסכו יין לגרונם של תלמידי חכמים.

מעניין מתי בפעם האחרונה רחצו בני שולחני צלחת, או לפחות פינו כליהם מן השולחן – חשבתי לעצמי. לפתע נזכרתי בארוחות השבת בישיבה הציונית בה ביקרתי לאחרונה. ברגע שהסתיימה ברכת המזון, לתדהמתי, קמו הכל והחלו בזריזות לפנות את כלי האוכל ומפות הניילון, תוך דקה המתינו כל הכלים לשטיפה בתוך מיכלים גדולים שניצבו בפאתי אולם האוכל.

מי ישטוף אותם? התורנים, אלה שגם הגישו את האוכל, זה היה ברור. שום זקנה ושום רומני לא נראו בשטח. הם יכולים להיות מבחירי הישיבה, 'מתמידים', 'אלטערערס', 'חשובים', 'צדיקים', - אין מי שנמלט מן החובה לשרת את הציבור.

באותו הרגע נזכרתי במשגיח שלי מן הישיבה, מן המחנכים המפורסמים שבדור. כל כך רציתי שהוא יהיה נוכח ברגע שכזה. ואם אפשר, שזה יקרה בסמיכות לסיומה של שיחתו השבועית אודות מדת 'האחריות', וכנגד ה'קטנות' האופפת אותנו... אוזנינו שלנו, תלמידיו הקרובים, לא קלטה, מעניין כיצד הגיעו הדברים לאוזני ה'ציויינים' הרחוקים ההם.

מיימוני,

אכן, אינני מכליל, רק סיפרתי על התרשמות מאירוע ספציפי.

הצבעת בדבריך על נקודה שהיא בכל זאת כלל:
אצלם מתקיימת סלקציה טבעית, ובשל כך משתמרת איכות המערכת. אולם אצלינו המערכת מיועדת למאת-האחוזים של הנוער החרדי, וחוק טבע הוא ש'מאה-אחוז' כולל בתוכו צדיקים, בינונים ורשעים, כאשר את הטון נותנת 'שכבת הביניים'. מכאן עולה תמונת ההבדלים (כמובן בהכללה) של בינוניות שלטת מכאן, ומצוינות שלטת מכאן.