על ימין שהוא שמאל

הלכה רווחת בישראל, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, אפילו אומר לך על שמאל שהוא ימין, נמשך מזה הנחה כי צריכין לילך אחר גדולי ישראל אף במקום שטועים. גדולי ישראל במשך הדורות השתמשו בזה, כאשר יובא להלן.
כל לומר בעיון במסכת הוריות בתחלתו ימצא גמרא מפורשת להיפוך מזה, מפורש שם, כי מי שעשה ע"פ הוראת ב"ד והוא ידע שהב"ד טועה, הוא צריך להביא חטאת על זה, הוא שוגג, על מה הוא שוגג הרי מן הסברא הוא מזיד, הוא ידע שהב"ד טועים, השוגג הוא כי טעה "במצוה לשמוע דברי חכמים", הוא ס"ל כי מצוה לשמוע אף במקום טעות, ולא היא, במקום טעות אסור לשמוע אליהם, כל זה מפורש בגמרא ורש"י שם.
סתירה כזה לא עורר עליו כ"כ בראשונים, יותר מדובר הדבר באחרונים, חיפוש קל בסידי של בר אילן מגלה כי הרבה תשובות במשך כל הדורות השתמשו בהביטוי אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל, כלומר אפילו אם הרב שוגג צריכין לשמוע אליו, התירוצים השונים שנאמרו ע"י איזה אחרונים הם דוחק גדול, ורובם ככולם אינו עולה יפה. התירוץ המניח את הדעת ביותר הוא פשוט, הוא מחלוקת, רש"י על התורה מצטט דברי הספרי, והגמרא שלנו חולק על הספרי, לדעת הגמרא (אשר הוא הקובע) אסור לסמוך על דברי חכמים במקום שלדעתך הם טועים.
עתה השאלה שלי, למה במשך הדורות נטו קו וס"ל כרש"י בנידון?. ועתה עיקר השאלה שלי, האם מותר לנו לומר (אם אסור לומר כך אז דברי בטלים מתחלתן) כי הרבנים במשך הדורות ראו בדברי רש"י סיוע להם, שאפילו כשהם טועים הם צודקים, לכן נקטו כפירש"י על התורה?

בר"פ,

מנא לך להרבות במחלוקת? עכ"פ עלינו מוטל להשוות הצדדים כמה שאפשר ולפ"ז כל צד הביא רעיון; האחד שיש רעיון לשמוע והשני שיש רעיון לא לשמוע ועלינו להשוות דהיינו האחד כשאין טעותם ברורה והאחד כשהיא אכן ברורה ואין לך בו אלא חידושו!

הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות כבר עמד על הסתירה ותרץ כי על ימין שהוא שמאל נאמר רק אחרי שהחולק בא לפני בית דין, הרצה את טענותיו, ואעפ"כ לא הסכימו עמו הסנהדרין. רק אז חייב הוא לקבל את דעתם.

ברור כי בזמננו שלא שייכת עמידה למנין, נפל בבירא ענין ימין שהוא שמאל.

יצחק
תודה על הרמב"ן, אם כדבריך איך ציטט הרש"י כהלכה במשך הדורות?

האם לא השתמשו בביטוי רק כמטבע לשון (עד הדור האחרון ולא עד בכלל)?

בר"פ
לא הבנתי שאלתו איך ציטט רש"י ?

הלא רש"י על התורה אינו להלכה וכבר דשו ביה רבים.ואינו מפרש אלא הקרוב לפשוטו.

מוטי, כוונתי לומר איך ציטטו דברי רש"י במשך הדורות כהלכה.

דומני שהתורה תמימה מעיר על הירושלמי ההפוך.

מזכרוני, דנים בזה מפרשי הירושלמי בהוריות איני זוכר מיהו שציין, שמקורו של רש"י עה"ת, הוא הספרי,ושם משמעותו להיפך, "יכול אפילו אומרים לך", וא"כ ייתכן שלפנינו טעות דפוס ברש"י, שנשתרשה, גם נדמה לי שבסיני היה מאמר של פרופ' שטיינפלד בנושא זה.

אחרי כל הדיונים, שואלים כאן איך הוא להלכה, ומביאים מהשו"ת, וכותבים עליהם מה שכותבים.

אמנם חושב אני, שאם רוצים לדעת את ההלכה, כדאי להעתיק את המובא בשלחן ערוך הרב סי' שיח ס"ב: "אם עשה על פי הוראת חכם שטעה נקרא שוגג".
המקור לזה הוא במ"א שם ס"ק ג, שהעתיק דבריו מכנסת הגדולה שם, שהביא זאת מתשובות הרד"ך [רבנו דוד כהן] בית כב חדר ה [בכנסת הגדולה ובמ"א נדפס בטעות בית כו חדר ב). ושם דן בפרטיות בהלכה זו.

הלבן
טעית. שם מדובר כשהשואל לא ידע שההלכה אינו כפי מה שאמר המורה, השאלה שלנו הוא כשהשואל יודע שההלכה אינו כפי מה שאמר המורה.

ב"פ
כנראה לא הובנתי נכון. רציתי להוכיח משם, שאף במקום שהשואל לא ידע, ועשה כהוראת הרב, עדיין חטא הוא לו, שלא נהג כדין תורה, אלא שאינו חייב עונש.

אין הנדון דומה לראיה. המג"א מדבר במי שהיה לו ללמוד, לברר או לשאול את המורה ולא עשה כן. אנו עוסקים במי שלמד ושנה וראוי להוראה, וחולק על המורה.