הלכה למעשה אני מבקש

שאלה אמיתית העומדת על הפרק

פגשתי יהודי בשדה תעופה בחו"ל.
שאלתו היא כדלהלן: במסגרת עבודתי אני מוכרח (לא במובן של היתר הלכתי) לטוס בשבת.אם זאת החל מגיל הבר מצוה אני נוהג להניח תפילין בקביעות מידי יום (יהודי לא דתי). האם מותר לי כשאני טס בשבת לקחת איתי את תפיליי ע"מ שאוכל להניחם במשך נסיעתי?
מה דעתכם?

הביעו דעה.נראה ישנה אפשרות שתאפשר לנו להתיר לו.

איזה איסור הוא עובר כשהוא לוקח איתו את התפילין?

לכאורה זה רק מדרבנן
1.מכיון שזה רק מרבה בשיעורין.מכיון שהוא במילא לוקח מזוודה
2.הטילטול הוא ככל הנראה דרבנן ע"פ רוב הדעות מכיון שזה נעשה מכרמלית ולתוך כרמלית

יש תשובה ארוכה בבאר משה, אם מותר לייעץ לאחד שרוצה לעבור על איסור, שיעבור על איסור היותר קל או באיזה אופן שיעבור על האיסור, עיקר המקור כפי שאני זוכר הוא ממה שאמרו חז"ל ילבש שחורים וילך למקום שאין מכירין, דברי התוס' במ"ק מן הסתם ידוע לכם.

קראתי משמו של הגרש"ז אוירבך
שהמליץ לענות לרכב הנוסע בשבת ומבקש הוראות.
"שמכיון שאסור לנסוע בשבת וברצוני למעט ככל האפשר בחילולך ע"כ אני אומר לך את הדרך".ובכך יוצא אף ידי חובת המחאה.

מצד שני חלמיש הרי אין כאן עשה של תפילין מול שבות של שבת שהרי א. כרגע אין מצוות הנחה לפניו ב. מניין שאין בנמצא תפילין במקום אליו הוא נוסע?

מזכיר לי סיפור באשה שרח"ל חלתה והייתה מסוכנת. ואמרו הרופאים שאין ברירה אלא שתיקח תרופה העשוייה מכבד חזיר. אמרה האשה מילא חזיר אין ברירה אבל אני מוכנה לאוכלו בתנאי שיישחט כדת משה וישראל. לא הייתה ברירה והאשה הפרומרית התעקשה והביאו שוחט לשחוט את החזיר. דא עקא ונפלה שאלה בשחיטה ומצאו חשש סירכא בריאת החזיר. הביאו את השאלה לרב לפסוק: עיין הרב ועיין ובסוף אמר: "מה אגיד לכם. כשר זה לא"

כך גם כאן. קשה להשתתף במשחק הזה. ועדיף להבהיר לו שחומרת וחשיבות השבת עולה לאין ערוך למרות שכל זיק יהדות שהוא שומר זה חשוב מאוד.

תו"מ,

חבל שלא חילקת לשתי שאלות:
א. כאשר זה יהודי שומר תו"מ שיש לו היתר משום פיקו"נ,
ב. כללית איך לייעץ לעובר עבירה.

לגבי א. [הלכתית] מוקצה סומכים על המקילין לגבי תפילין. אך לגבי תחומים והוצאה אין היתר ואין לעשות חשבונות שמים לגבי יום חול ויהיה פטור מתפילין כאנוס!

לגבי ב. יש לומר עובדות יבישות אלו הן הדרגות בהלכה ושיבחר לבד. [כך למבקש כיוונים לנסיעתו בשבת, אני נזהר שלא לומר לו "סע כך וכך" אלא "המקום הוא שם ושם".]

אבל במקרים כסיפור המובא כאן, דרושה חכמה איך לומר לפי מה שמבינים את האדם אם הוא בהתקדמות או בנסיגה? אם מצוה זו נראה שתקדמנו או שסתם עושה אותה וכו' כך שלנוסחה הנאמרת לו צריך את ה"שו"ע החמישי"!

אם כבר שאלה עניינית, אז זהו דבר הרגיל שהרב מכיר אחד מבאי בית הכנסת שבאים אליו בשבת במכונית, אם צריך הרב להסביר לאדם שלא יבוא בשבת לביהכ"נ, בשעה שיכול להיות שמצוה גוררת מצוה, וסוכ"ס יתחיל לשמור שבת.
אמנם בנידון דידן, בודאי שאסור לומר לו שמותר, ואם מדובר באחד שיכול להיות שמצוה גוררת מצוה, אזי מתחמקים מלדון אתו בנושא.
ותסלחו לי כולם על הערת הסיום, שהשאלות האלו הן מצויות מאד אצל שלוחי חב"ד ברחבי תבל.
שבת שלום.

לכאורה הרי אינני אומר לו שיכול ליסוע שהרי הוא כבר נוסע.
ולכן זה דומה לשואל כיוונים בשבת.לכאורה זה שענינו לו גרמנו שהוא ממשיך לחלל שבת.אך ע"פ הגרש"ז עולה שאין זה נקרא שכביכול אנו נותנים לו לגיטמציה לחילול.שהרי בין כך ובין כך הוא מחלל
אלא שאני מאפשר לו שימשיך לקחת את זה עימו

ואולי הלכה היא ואין מורין כן

להעיר

השאלות הן הלכתיות טכניות-טהורות, של הוכחה, ערבות והלעיטהו לרשע, ו"מוסריות", של לגיטימציה, קירוב וריחוק, שאלות שבהם נתקלים כל ארגוני הקירוב, ורוב רבני הקהילות ה"אורטודוקסיות", בעולם, ובאם רבנים בקהילות אורטודוקסיות של מחללי שבת "יפתחו את הפה", הם לא יפתרו את בעיית חילולי השבת, אלא יגרמו לאבטלה של רבנים, והרי התורה חסה על ממונם של ישראל, אז הופכים לקופים סיניים כמעט מושלמים, לא שומעים, לא רואים ומדברים אידישקייט.

פעמים, ה"טקט" של רבנים "מדברים", גובל בטמטום מושלם, ידוע לי על קהילה שלא היה בה אפילו שומר שבת אחד, אבל הרב לחם מלחמת "קודש", נגד אמירת מי שברך למדינת ישראל, וגרם לכך שרבים מבני הקהילה שפרשו אומצו ע"י הריפורמים, וכיום הם הארגון הקהילתי החזק ביותר, באותו חבל ארץ.

אין ברירה, צריך לעבוד עם מה שיש, ולקוות שיהיה אחרת.

ואולי יש כאן סברא של שמא יטמא בין העמים
עיין שו"ע (במיוחד אדמוה"ז) סי' ש"ו ס"ק כ"ט

ווטו
ע"ד מה שהצעת חשבתי שאולי ניתן לספר לו על פסקי דין מהשואה לדוגמא שם התירו לטלטל תפילין בנוסף לדרכון שהיה מותר משום פקו"נ כיון שריבוי בשיעורין אינו מדאורייתא.ושאותו יהודי יבין מה שהוא מבין

הלבן...
נו...אדרבא...מה פוסקים בדילמא שהעלת.אולי ניתן להקיש משם לפה