למדנו מדברי סוקרטס שכל מעשה שעושה האדם נובע מהידיעה. אדם חושב על התפוח שהוא טוב למאכל והוא אוכל אותו, אדם יודע שהנחש מסוכן לבריאותו והוא בורח ממנו. גם כאשר ערערנו על דברי סוקרטס האומר שהאדם בוחר תמיד לפי "ידיעת הטוב", הסכמנו לכלל הדברים שכל בחירה נובעת מהידיעה.
יש את עניין הרצון העלול לבלבל אותנו בעניין הזה, כפי שיש הטוענים נגד סוקרטס. כיוון שברור שאדם לא עושה דברים ללא רצון, הרי שאפשר לטעון שהגורם העיקרי לבחירה הנו ה"רצון" אף ללא תיווך של איזו שהיא ידיעה. האפשרות הזו מתעצמת לנוכח מנטליות המתפשטת בזמננו שאדם עושה "מה שהוא רוצה" וכפי שמשתמשים בביטוי "מה שבא לי" המתייחס בעיקר לרצון. בכדי לבחון אם אכן יש כאן שני קריטריונים של ידיעה ורצון או שמא האחד נובע מהשני או כל אפשרות אחרת, עלינו לבחון את מהות הרצון ואת בסיסו.
בכל מקרה שיש לנו נימוק הגיוני או הסבר כל שהוא למעשה שלנו, הרי שאנחנו מניחים את הסיבה וההגיון כסיבת מעשינו, אדם לעולם לא ינמק את הבריחה מהנחש כ"רצון", הוא יסביר שהנחש יגרום לו רעה ועל כן הוא בורח ממנו. אין גם ספק שהסיבה לכך שהאדם בורח מהנחש היא בגלל הידיעה שהנחש מסוכן עבורו, ולא מצד "רצון" וזהו. זאת אומרת שאנחנו מסכימים כי רוב הרצונות שלנו באים מתוך ידיעות מסוימות, וידיעות אלו הם אלה שגורמים לנו לרצות כך או אחרת. ברור לכולנו שללא הסיבה הידעתית שהנחש מזיק, לא היינו בורחים ממנו, הרי לנו כי הידיעה היא זו שגורמת לנו את הרצון. לכן ברור אפוא שברוב המקרים אנו מזהים את הידיעה כגורם ראשוני לבחירה ורצון. נמצא שבינתיים אנו יודעים שהידיעה היא ראשונית, גם ביחס לרצון, לפחות ברוב המקרים.
הסיבה לכך שאנו מעלים בדעתנו שהרצון הוא גורם ראשוני למעשינו, הוא משום שיש מעשים שאנו עושים ללא יכולת להסביר למה אנו עושים. במקרים כאלה נטייתנו לנמק את הסיבה למעשנו "כי כך רציתי". למשל רבים יבטאו את הנישואין או החברות כ"רצון" ללא יכולת לתת הסבר לוגי ידיעתי לעניין, כן נוכל למצוא מעשנים או שתיינים שינמקו את סיבת העישון והשתייה ברצון שיש להם ללא נימוק הגיוני והסבר. נשאל נא את עצמנו, האם מי שגופו רגיל לניקוטין ומחמת כך הוא "נמשך" לסיגריות, האם המשיכה שלו אינה מבוססת על ידיעה? הרי אם נתבונן, נדע כי המשיכה אל הסיגריות באה מהידיעה התת הכרתית של רעבון הגוף לניקוטין, זאת אומרת האדם יודע שהגוף מבקש ניקוטין ולכן הוא רוצה לעשן. האם כשאדם אוכל ארוחת בוקר זה רצון בלבד? או שמא יש איזה ידע שנודע לנו או למוחנו ומבקש את האוכל? הן וודאי הסיבה היא כי הגוף העביר מסר למוח שדרוש לו אוכל. זה שהאדם אינו יודע תמיד להסביר את עצמו וצורכי גופו, אינו הופך את הרצון, שהוא בעצם תולדה של הידיעה, לגורם ראשוני. גם לנישואין וחברות לא חסרים הסברים, רק שהם כל כך בסיסיים וראשוניים, שאדם לא חש צורך לנתח אותם והוא פועל על פיהם בצורה אינטואיטיבית.
עלינו לשים לב, שהיות ולפני המעשה תמיד יש רצון, ואילו הידיעה לא תמיד ברורה לנו מהי, כמו בדוגמת המעשן, הרי שקל להיתפס לרצון כגורם הראשוני וכביכול להתעלם מהידיעות הגורמות לאדם להחליט לרצות. כאמור במבוא, הרי שכל ידיעה אינטואיטיבית היא ידיעה שאין לנו עדיין מילים להסביר אותה. שם גם הובא כי הרבה מאוד ממעשינו נובעים מידע שבאינטואיציה, הרי לנו שבמקרים רבים לא ניתן לאדם להצביע בקלות ולהסביר את הידע העומד מאחורי ההחלטה לעשות כך או אחרת, למרות שאין ספק שעשה את המעשה על פי הבנה וידע מסוים. כך שהנטייה לתלות את הגורם לעשייה ברצון, הוא טבעי ומובן.
הרצון יכול להיראות כגורם ראשוני למעשי האדם, כלפי הרבה מהתחושות היסודיות ביותר של האדם. למשל אם נשאל את האדם למה אתה לא רוצה למות, הוא יענה כי אני "רוצה" לחיות. אם נשאל אותו למה הוא רוצה לחיות, הן אם ימות לא ידע כלום ולא יסבול מכלום, לא יוכל לענות לנו באופן טבעי איזה שהוא טיעון או הנמקה לוגית. לכן קל יהיה במקרים כמו אלו ודומיהם לקבוע את הרצון כאקסיומה. עתה נבחן את המקרה הזה, אם נשאל את האדם, אילו היה ברור לך שהמוות הוא מצב של יותר הנאה שמחה אושר ויושר, גם לא היית מעדיף את המוות? סביר להניח שהיה עונה כי אכן היה מעדיף את המוות אם זה מביא אותו לחיים טובים יותר. הרי לנו שהידיעה היא שוב הגורם למהות הרצון. הרצון למות או לחיות מותנה בתפיסת האדם מה הם החיים ומהו מוות. למרות שכל מקרה שהובא פה ואף מקרים אחרים נבדקו לשורשם לבחון מהי הידיעה הגורמת את הרצון, אין כאן העניין להביא כל מקרה ולבחון את הידע הגורם לרצות כך או אחרת, אלא להוכיח מכמה דוגמאות מרמות שונות של החיים, שבכולם תמיד הידיעה היא אכן זו שגורמת את הרצון, והרצון אינו גורם עצמי אלא הוא מולד מההחלטה שלנו על פי הידיעה*.
נוכל אם כן לומר, שעל פי התרשמותנו ממעשי האדם באופן כללי, אותם בחנו עד כה, הרי שצדק סוקרטס בכך שראה את הידיעה כגורם הראשוני לכל מעשה ומעשה, ואילו הרצון איננו אלא תולדה מהידיעה שעל פיה אנו מחליטים מה אנו רוצים ומה איננו רוצים.
* אם נבין שאדם הוא זה שמחליט לרצות או לא לרצות, אזי יהיה לנו הכרח כלפי כל רצון להניח איזה סיבה ידיעתית להחלטה הרצונית, כי אין לך החלטה ללא סיבה.
נשלח ב-15/7/2003 22:47
יהוסף,
רצון יכול להיות גם עם הידיעה שיש לאדם סכנה ממנו, למשל, ה"מעשן" שהידיעה שהעישון הוא מסוכן לבריאות, ומהווה גורם מסכן לחייו, לא מונעת ממנו לעשן, הוא רוצה לעשן על אף הידיעה.
אם הידיעה היא הגורם לרצון, האם אותו רצון יכול להקרא רצון?
הידיעה היא דבר כפוי עלינו, ובכך גם הרצון הופך להיות כפוי וכבר אין משמעות למושג רצון.
כשאתה אומר: "אין לך החלטה ללא סיבה." אם נתת סיבה, ביטלת את הרצון!
הרצון הוא בעצם כינוי שנתנו לפלא הלא יאמן של איך אנחנו מצליחים (או על כל פנים נדמה לנו) ברגע זה מרצוננו החופשי להרים את יד ימין 30 ס"מ למעלה.
תוקן על ידי - שואל098 - 16/07/2003 8:59:55
נשלח ב-16/7/2003 16:45
ווטו
מה פירוש תלוי באיזה דרגת שכל? לא פגשת בני אדם עם פוטנציאל שכלי בדרגה גבוהה (אינטלגנטים מאוד)והם מעשנים?
נשלח ב-16/7/2003 17:19
על מנת להפסיק לעשן אדם צריך לכבוש את יצרו, ואת תאוותו, להשתלט על הכוח המדמה שמטעה אותנו כאילו העישון מרגיע, וגורם לאיזה שהוא עונג.
"כמו שחולי הגוף ידמו להפסד הרגשותיהם, במה שהוא מר – שהוא מתוק....ויציירו הנאות – בצורת בלתי נאות, ותחזק תאוותם ותרבה הנאתם בעניינים שאין הנאה בהם כלל לבריאים, ואפשר שיהיה בהם צער, כאכילת עפר ופחמים ודברים העפוצים......כן חולי הנפשות רצוני לומר בעלי המידות הרעות ידמו במה שהוא רע, שהוא טוב...."
( ש"פ פ"ג)
וזה כל עניין איזהו הגיבור? הכובש את יצרו, ולא אמרו איזהו החכם הכובש את יצרו!
"המצוות והעברות ימצאו בחלק המתעורר" וזה מסוג הדברים שגם ה"חרדים האמיתיים" לא אוסרים אותו חד משמעי , וידוע שרבנים גדולים בתורה ובחוכמה עישנו, ואפילו ישנו הסיפור המפורסם על רב ששמר עשן בבקבוק לשבת.
בעוד את התייחסת לרמה הנמוכה, התכוונתי לגבוהה והנה הן:
א. רמה החולפת על פני המודעות ובורחת כארנבת או אף נעצרת במילים, אבל אינו קונה שביתה במודעות.
הייתי קורא לזה:
רמת הפלאפי.
הכוונה כמו דיסקט פלאפי-דיסק שנכנס ויוצא בלי לקנות שביתה בקשיח!
ב. רמה הנעצרת במילים ואף מוחדרת הקשפתית במודעות אבל לא בהכרח מיושמת תמיד ואף יכולה להיחלש כאשר האדם חלש בנפשו או רוחו.
הייתי קורא לזה:
רמת הקשיח.
הכוונה כמו שמירה הקונה שביתה בדיסק הקשיח, אבל כמידע היכול להימחק ולא כתוכנית הפעלה הכרחית!
ג. רמה הנהפכת חלק מנפש האדם בצורה בלתי הפיכה שלא תיפרד ממנו אלא במותו תיפסק הגישה [החיצונית לכה"פ].
הייתי קורא לזה:
רמת השריפה.
הכוונה כמו מידע השרוף בסי.די.ראם או באיי.סי.קיו, היינו מידע שלא ייפרד אלא בשבירה תיפסק הגישה החיצונית.
נשלח ב-16/7/2003 18:35
ווטו
מסכימה בתיקון "קל" מדרגות הנפש, ושים לב לדרגות בריפוי אצל הרמב"ם, הן זהות לשלך!"
"והמשל בו : כשנראה אדם שהיתה לו תכונה בנפשו וחסר בה נפשו מכל טובה לרב הכילות (= קצה ראשון) – וזו פחיתות מפחיתויות הנפש, והפועל אשר יעשנו – מפעולות הרע, כמו שבארנו בזה הפרק. וכשנרצה לרפאות זה החולי, לא נצווהו להרגיל בנדיבות (= המידה האמצעית) – שזהו כמו שירפא מי שיגבר עליו החום בדבר הממוצע השווה, שלא יבריאהו מחוליו, אבל צריך שנביאהו לפזר,(= הקצה האחרון) , עד שתסור מנפשו התכונה המחייבת לכילות *ויכפול מעשה הפיזור פעם אחר פעם פעמים רבות* ויהיה קרוב להגיע אל תכונת הפיזור - ואז נסלק פעולת הפיזור, ונצווהו להתמיד על פעולות הנדיבות וישקוד עליהן : לא יותיר ולא יחסר" (ש"פ פ"ד)
נשלח ב-18/7/2003 13:34
תודה לכולם
שואל96
טענת שאם לכל רצון גורם ידיעה בטלתי את הרצון.
אני מבין שוונתך שאם הידיעה והרצון חד המה, הרי שדי לנו בידיעה והרצון מהו.
אם זאת כוונתך, הרי שההבדל בין ידיעה לרצון, כמוהו כהוראה וביצוע. גם כאשר אני עושה משהוא להשיג דבר אחר זהו הרצון וכדברי ווטו שהרצון היא "ריצה" התהליך לקראת הדבר שבחרנו בו הוא הרצון. הידיעה גורמת לבחירה והרצון "רץ" לבצע את הבחירה. הן מבחינה נפשית ומחשבתית יש ריצה והן מבחינה טכנית.
את ידך שהרמת 30 ס"מ, גם כן הרמת מתוך ידיעה כי זו תהווה הוחה לדבריך, ושמצב זה יהא מועדף עליך מסיבה כל שהיא. ושוב לא רצית ללא איזו בחירה ידיעתית, אחרת לא היית רוצה ולא הייתה היד מתרוממת.
[אתה חושב באמת שאדם רוצה ללא סיבה? לא ראיתי כזאת מחיי]
כ"ט
נשלח ב-18/7/2003 14:08
ובכן יהוסף מה הסיבה שאדם מעשן?הרי הידיעה השכלית היתה אמורה למנוע את "ריצתו". רק אל תספר לי שגופו דורש זאת, שהוא מכור, ועל כן הוא מעשן.
אלא אם כן, כי ככה בא לי, נמצא אצלך גם בגדר סיבה
נשלח ב-18/7/2003 14:13
איקה תחי'
ווטו כבר ענה לך שיש כאן מלחמה בין שני ידיעות, הידיעה שארגיש טוב כרגע עם סיגריה, והידיעה שהסיגריה עלולה לסכן את הבריאות ברמה לא ידועה [המאפשרת להעדיף את הידיעה הברורה והקרובה].
נשלח ב-18/7/2003 14:30
יהוסף
אני הבנתי את תשובתו של ווטו ברמה אחרת.
ואני מבקשת ממך תשובה לשאלתי, מפני שאני טוענת שהרצון הוא אוטונומי, הוא חלק עצמאי.
שכדי שהאדם יתגבר על תחלואיו המודעות השכלית גם ברמה הגבוהה שלה איננה מהווה גורם לריפוי.
נשלח ב-18/7/2003 15:49
אותו אדם היודע שהעישון מזיק לבריאות ובכל זאת מעשן, אינו מחפש כל סיבה, הוא יאמר, אני יודע בוודאות שהעישון יקצר את חיי בכך וכך שנים, אבל אני רוצה לעשן.
קח לך שני בני אדם שיודעים במידה שווה על נזקי העישון, האחד מעשן, והשני אינו מעשן, העובדה שהם יודעים אותו הדבר עצמו אין לה השפעה על רצונם. זה רוצה לעשן (תקרא לזה מעדיף הנאה) וזה רוצה בריאות.
שואל,
אתה לדעתי מבין דבר שבדרך כלל בני אדם אינם מודעים לו, והם נותנים לרצון מסגרת מנומקת. (אולי כדי לא לאבד עשתונות)
אפשר לתפוס את רצון האדם כמעשה נסים, כתופעה שמעל הטבע. מכיון שמצד אחד אנו מניחים שאין כל סיבה מעבר לרצון עצמו. ומצד אחר הנסיון מראה שהתבונה נאחזת בסיבות גורמות. דומה שהתבונה נוהגת כך כדי לעגן את הרצון בהכרה, אחרת יהיה עליה להתיחס אליו כאל דבר נסי!
נשלח ב-18/7/2003 17:08
איקה תחי'
כיוון שאת יוצאת מנקודת הנחה שהאדם יאמר אני יודע שעישון שלילי אבל אני רוצה, אנחנו תקועים.
כיוון שאני יוצא מנקודת הנחה שהוא יסביר שהעונג שווה לו את הפסד החיים וכיו"ב, ולכן זה שווה לו, אני גם חושב שזה מוכרח, אך לצורך כך הטוב ביותר להסתובב אצל מעשנים ולשאול אם הסיבה היא סתם רצון, או שיש להם העדפה מודעת לעישון עם כל זאת שהוא מזיק.
נשלח ב-18/7/2003 17:40
יהוסף
אני לא יוצאת משום נקודת הנחה, במציאות של ימינו אין כמעט אף אדם שאיננו יודע בודאות שהעישון מזיק לבריאות!
אם לדייק : לשכל, לתבונה אין שום השפעה על הרצון, אבל ביד השכל שיקול הדעת כדי לישם את הרצון במעשה.
אם ברצון האדם להפסיק לעשן, הוא ישקול בדעתו אם ללכת לדיקור סיני, או לקחת מסטיק ניקורט
