וזו היתה תשובתי:
הבה נבחן את המשל היפה שלך, ונראה אם יש בו ממש, ואם כן – מה צריך לעשות.
אני מבין מדבריך שאתה מכיר את עולם הישיבות, ואתה יודע כי העברת התורה מדור לדור נעשית על ידי חכמים ותלמידיהם. וגם אם אין סמיכה, לימוד ויראת שמים – יש ויש.
עוד אתה יודע כי יש הבדלים בשיטות הלימוד בין הדורות ובין המקומות. אבל כולנו לומדים עדין את התורה שקיבל משה מסיני. יש גזירות, יש תקנות. יש ספקות שפתרו אותם בצורות שונות. יש הלכות ששוב אינן מעשיות והן נלמדות רק באופן תיאורטי. יש הלכות שנתחדשו לפי צורך השעה. ויש מנהגים. אך כולם נקבעו (או שהם אמורים היו להיקבע) לפי הכללים והמטא–כללים (=כללי העל) של מסירת ההלכה.
ועל מנת כן ניתנה התורה למשה בסיני.
שאלת:
א. אולי היו תלמידי חכמים שהשפיעו על מסירת התורה ובעצם היו "פירטים"? אני משער שכוונתך היא שאולי היו שם מושחתים, רמאים, ששינו את התורה בכוונת מכוון.
אמנם, קשה לי להבין כיצד ומדוע זה יקרה, אך גם אם נניח שיש כזה חשש (נניח: שהיה יהודי ששנא את דתו ורצה לקלקל את המסורת), אדם אחד אינו יכול להשפיע עד כדי כך. אל תשכח כי התורה מופקדת בידי חכמי כל דור ודור. אם יש מישהו שמזייף, האם לא יעמדו על כך?
כמובן, אנו דנים באופן תיאורטי. אבל כיון שניכר מתוך כתיבתך שלמדת בישיבות ומן הסתם אתה עדיין יושב ולומד, צא ובחן את מה שפגשת עד היום בלימודך. האם נתקלת בתופעות אלו? האם יש ממש ואפשרות כזו כפי שהצעת?
אני סבור שלא.
ב. האם היו "נערי סיפון" שאינם מבינים ואינם ראויים לשמש כקברניטים? זו כבר אפשרות שיכולה להתרחש. אם אשאר בגבולות המשל שלך, נער סיפון יכול ללמוד עד שיגיע לדרגת קברניט, ויעבור מבחנים לאשר את דרגתו, ובכל זאת יש קברניטים טובים ויש פחות.
אך התורה לא ניתנה לאדם אחד, אלא לציבור. בכל דור יש תלמידי חכמים. אם אדם אחד שוגג, וזה בהחלט עלול לקרות, יש עוד חכמים שיכולים להעמיד אותו על טעותו. ואם נפלה טעות במסירה באחד הדורות, הדורות הבאים יכולים לזהותה.
אם תסתכל בתולדות ההלכה, תוכל לראות שבאמת כך הוא. יש שיטות שהיו חריגות – והן באמת נדחו הצידה. יש פוסקים שפסקו הלכות שהיו יוצאות דופן, מנוגדות לפשט הגמרא, או לאופן שהיה מקובל לפסוק. אך דבריהם פשוט נדחו בידי חבריהם או הדורות שלאחריהם. לכל היותר, ניתן למצוא אותם רק בספרים נדירים.
להזכירך, זה מה שקרה אצל פוסקים שהיו אנשים נאמנים לדתם, אלא שכנראה שגגו בדרך לימודם, או, מה שיותר מתקבל על הדעת, נראתה בעיניהם סברה לא מקובלת (וזה לא אותו דבר!). גם אז, הסברות נדחו החוצה מתוך בית המדרש ונעלמו.
בקיצור ובסיכום לשתי שאלותיך: יש מנגנוני פיקוח שמוטבעים בתוך התורה שמגינים על ההלכה. לכן התורה מופקדת בידי חכמים.
העלית שאלות נוספות, שגם בהן ראוי מאד לדון.
ג. מהו יעד ההפלגה? ואם אין יודעים אותו, איך אפשר לדעת שאנו מפליגים בכיוון הנכון?
זו שאלה יפה מאד. מפני שלאמיתו של דבר, איך אפשר לדעת מהי תכלית התורה והמצוות? ואם אין יודעים את התשובה, איך אפשר לדעת שאנו ממשיכים לפרש נכון את התורה שבידינו?
התשובה אינה פשוטה, ואני סבור שרק מי שלמד תורה יכול להבין אותה. כמו במקרים רבים, צריך לבחון יפה את השאלה כדי לזהות את הכיוון של התשובה.
לשאלה על יעד ההפלגה יש הנחת יסוד שיתכנו רק שני מצבים: ידיעה מלאה או אפס ידיעה. כן או לא. אבל איני מסכים להנחה הזו. המצב שונה לגמרי. יש רמות שונות של ידיעה והבנה.
שוב, מי שלומד גמרא ולומד כיצד להכריע ולפסוק, רואה שניתן לעשות זאת בזהירות וביושר גם בלי לדעת את תכלית המצוות עד הסוף. כמובן, ככל שאדם מחכים הוא מבין יותר את הסברה, מה ראוי ומה לא, אך אין צורך בהבנה מוחלטת כדי לדעת לענות על כל שאלה.
אני מוסיף את דעתי האישית: ככל שמרבים ללמוד, כך מבינים יותר את התכלית, ורואים שבעצם התכלית רק הולכת ומתבהרת, וכל פעם נוספות לנו השגות חדשות מהי התכלית הנרצית. האם לא יתכן שהקב"ה נתן את התורה בתור יעד אינסופי של התפתחות?
לא כתבתי לך מהו יעד ההפלגה. אני מציע לך את פרשנותי כפי שזכיתי להבין אותה: התורה היא מערכת חינוכית, לכלל ולפרט. והחינוך, הלימוד וההתקדשות הם סולם שאין קץ למספר הדרגות שבו.
ד. שאלת: האם תפקידנו הוא רק לשמור על הספינה כשהיא מפליגה לאותו כיוון שגילינו אצל בני הדור הקודם, ותו לא? בדברים אלו, הצבעת על אחד הכוחות החשובים של מסירת התורה – השמרנות.
השמרנות היא מידה חשובה. ראשית, מפני שכל שינוי מוגדר בתוך מערכת קיימת. כלומר, השימור עיקר והשינוי מועט. גם לשינוי צריכים להיות כללים. (אילו הייתי נכנס קצת לפילוסופיה, הייתי אומר ששינוי ללא כללי שינוי הורס את מושג המערכת מכל וכל).
שנית, מפני שלא כל אדם מסוגל להכריע בשאלות של שינוי. ומי שאינו יודע, באמת מוטב לו שימשיך בדיוק בדרך שבה הלך עד היום.
אבל שמרנות איננה הקו היחיד. בהחלט לא. מי שיודע את התכלית, או לכל הפחות מכיר את כללי הפסיקה וההכרעה, יכול להכניס שינויים נחוצים.
ועיניך הרואות. אזכיר דוגמא אחת שבוודאי מוכרת לך. מן התורה, בדיני ממונות על פי שנים עדים יקום דבר, ומוציאים ממון מזה לזה. כאשר יש רק עד אחד, יש שבועה המוטלת על הנתבע כדי לאמת את דבריו. בא רב נחמן האמורא וחידש שבועת הסת, שנשבעים ללא שום עד (רק בגלל שיש שם "דררא דממונא").
ובדורנו, שבו יש לחשוש כי אדם ייכשל בשבועת שקר, יש דיונים מה ראוי לתקן לפי צרכי הדור.
ה. נקודה אחרונה, והיא בעיני התשובה המרכזית לדבריך. התורה הופקדה בידי תלמידי חכמים. והם הם שמוסרים את נפשם עליה ומשתדלים להעביר אותה בנאמנות לדור הבא.
כמובן, לא כל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. יש מתחזים, בדורנו אולי יותר משאר דורות. יש טועים, בדורנו ובכל דור ודור. אבל יש גם שומרים שמזהים את הטועים ומתקנים את הטעויות.
כיון שלמדת, אתה ודאי מכיר דוגמאות. מדוע חלק הראב"ד על הרמב"ם? מדוע חלק ר"ת על סבו רש"י בתפילין? מדוע הוסיף הרמ"א את הגהותיו על השולחן ערוך? מדוע כתב המ"ב את פירושו? כדי לברר את ההלכה כפי שהיא ראויה להיות.
וכל אחד יכול להיות שומר, אם הוא מוכן להשקיע וללמוד. הצטרף גם אתה אל השומרים, אל תלמידי החכמים, ותראה את התשובות במו עיניך.
נלמד, נעיין, נהיה תלמידי חכמים, נבין את יעד ההפלגה לפי כוחנו, ונבדוק בארכיון של המפות אם לא היו שינויים בכיוון הנסיעה. וכשנהיה ראויים להיות קברניטים, אזי אם ניתקל בטעויות, ונדע שהן טעות, נעיין בכללי התיקון המסורים ביד חכמים, ונחליט מה לעשות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
