|
|
| נשלח ב-23/7/2003 05:45 |
 |
| |
המילה "ודאי" מורה על אי ודאות, הייתכן?
פרופ' חיים סולוביצ'יק, המתמחה בחקר התפתחות ההלכה בימי הביניים, כותב בספרו החדש: יינם: סחר ביינם של גויים - על גלגולה של הלכה בעולם המעשה, תל אביב תשס"ג, עמ' 60, הערה 53: "בימי חורפי שח לי חוקר התפילות דניאל גולדשמידט המנוח "כל מקום שתמצא כתוב 'ודאי' סימן שאין למחבר ראיה מספקת, אם בכלל". (לפעמים "ודאי" הוא להוציא מדעת החולקים כגון... אך בשני המקרים המילה מלמדת שהקביעה בעייתית)".
האם הוא צודק בקביעתו הפסיכולוגית? מה דעתכם, באפשרותכם לאשש או לסתור זאת?
כפי זכרוני בוודאי(?...) ישנם מקורות המתבטאים בצורה זו, ובידיהם ראיות חותכות להוכיח את עמדותיהם וקביעותיהם.
תוקן על ידי - ממדבש - 23/07/2003 5:52:08
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2003 05:49 |
|
| |
מענין ביותר, כי בלמדי את חי' ר חיים הלוי סולובייציק ז"ל על הרמב"ם, דייקתי ומצאתי תמיד שהצורך שלו לומר "אלא וודאי" בא לחזק את חוסר הבהירות החד משמעית של קביעתו.
רק על סוף היום או תחילתו ייאמר "וודאי יום" לצהרי היום אין צורך במלה וודאי והיא רק תגרע!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2003 05:51 |
|
| |
מספרים על רה"מ המנוח, לוי אשכול, שבדפים עליהם היו כתובים הנאומים שלו היה כתוב מדי פעם:
"טיעון חלש, להרים את הקול!"...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2003 09:10 |
|
| |
ממדבש
הכלל נראה נכון אינטואיטיבית, גם פסיכולוגית וגם ספרותית.
אבל איך אפשר לקבוע כך ללא בדיקה של המופעים של המילה?
כמו כן, לאיזה חלק מן הספרות התורנית התייחסו סולוביצ'יק וגולדשמידט? לראשונים? לאחרונים? לשו"תים? לחידושים? לספרות פילוסופית? לכולם יחד?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2003 10:55 |
|
| |
אני חוזר, השאלה צריכה להתמקד ! על חידוש / רעיון / דיון,אם אה שואל אותי אם קביעתו של פלוני היא נכונה או לא צריך לתזכר מה נושא הדיון?פרופסור סולוויצ'יק דן באלף ואחת דברים על איזה מהם שואל ממדבש , אולי במקרה אחד וודאי זה להוציא מדעת השואל,במקרה אחר זה באמת מראה על ספקנות המשיב, מה מבייש בבקשה ל'התמקד'?
תוקן על ידי - ארבעשתיםשש - 23/07/2003 10:57:47
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2003 15:05 |
|
| |
מיימוני
סולוביצ'יק מתייחס לתשובות ופסקי הראשונים, וגולדשמידט לכולם יחד!
426
אין סיבה להביא את כל דיונו הספציפי של סולוביצ'יק (על תשובתו של הראב"ן, סי' שו), זה לא ישנה את פני הדברים.
תוקן על ידי - ממדבש - 23/07/2003 15:14:41
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2003 10:14 |
|
| |
אכן, מסכים אני עם הכלל מניסיוני...
ראשית, כשפלוני אומר לך שבוודאי הטרקטור הזה לא עשה בעיות, אז הוא עשה.... (כשהוא מתחיל להשבע בחיי ילדיו, אז זה שקר בוטה..).
וגם בתנ"ך זה ככה.. כל מקום שכתוב "מקרה", איפה המקרה.. למשל, יעקב אומר ליצחק "הקרה ה' אלוקיך לפני".. העמלקי אומר "נקריתי בהר הגלבוע.."....
הסיבה היא שאדם מנסה לבסס את טענתו לא על סמך עובדות או משהו.. אלא על סמך אמירה בלבד.. (אם היו לו עובדות, היה מציין אותן..).
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2003 10:19 |
|
| |
מזה"ע,
לא מדובר רק במשקרים שאין באמירתם אלא האמירה, אלא גם בישרים.
אלא שיש הבדל בין הברור מצד עצמו שמודעים אליו ישירות שאין צורך בהדגשה לבין שאינו ברור אלא שכך ראוי לנקוט על סמך ניסיון העבר.
לכן חקרו אם "רוב", "חזקה" וכד' הם בגדר ספק או בגדר וודאי. הרי אין זה וודאי שניתן להישבע עליו ובכל זאת וודאי ייקרא. גם שהשמש תזרח מחר אינו ברור שכך יהיה אלא בגדר הוודאי!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2004 19:09 |
|
| |
כשעו"ד טוען בביהמ"ש, בכתב או בע"פ, ואין לו אסמכתא לטענותיו, נראים הדברים כך: "הלכה ידועה היא ש..", "אין טעם להלאות את בית המשפט בציטוטים", "ביהמ"ש העליון פסק כבר בעבר כך, והדבר הפך תקדים", "מדובר בהלכה מהמשפט האנגלי, שכולנו זוכרים עוד משנה א' באוניברסיטה" וכו' וכו' - הכל, בלי להביא מקור לדברים
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2004 23:22 |
|
| |
שחרית, הסיפור הוא על משה סנה (אבא של אפרים וח"כ מטעם מק"י)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 00:27 |
|
| |
בזוהר יש פעמים רבות את המילה 'ודאי' באופן מיותר לכאורה וללא הקשר.
כך למשל בקטע המופיע במחזור ליום כיפור, הנאמר לאחר 'כל נדרי'.
אין לי כאן פרוייקט השו"ת, מישהו יכול להביא דוגמאות?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 20:54 |
|
| |
השכן ,
היא הנותנת , השימוש בתקדים ודאי ( ) מניח
שמה שנידון פעם , נכון .
מה שאומר שמבחינתינו בדיון כרגע , לא הכי בטוח שהוא נכון , אלא שאנו מניחים שכן , כדי שנוכל להתייחס למקרה הספיציפי שבידינו , ביחס לכללי המשפט שבידינו .
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
