בלוגים [ושל 'חסיד מורד' תורגם לעברית]

http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=511631





"חסיד מורד" כותב יומן רשת פופולארי באנונימיות ובו הוא מספר, בביקורתיות לא מוסווה, על חייו בחברה החסידית בניו יורק. הבלוג מושך תשומת לב מרובה וזכה לכתבה ב"וילג' וויס", מגזין נחשב.



אחד מאלו שהתוודעו לבלוג בעקבות הכתבה, כנראה לא יהודי, כתב:"זה מה שגורם לך להתאהב באינטרנט. איך בדרך אחרת היה נפתח לך צוהר לעולם של החסידים, כל כך רחוק ובלתי מוכר ?"



בהסכמת Hasidic Rebel ("חסיד מורד"), אתרגם כאן את מיטב הטורים שלו המודפסים במקור באנגלית.



הבלוג בשפה האנגלית נמצא כאן:

http://hasidicrebel.blogspot.com/



דואר אלקטרוני אפשר לשלוח ל-"חסיד מורד" בכתובת

[email protected]



קוראים מוזמנים להשאיר תגובות גם כאן





תוקן על ידי - זריחת_עץ - 24/07/2003 21:40:49

זריחת_עץ



21:28 17/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

חירות עד הסוף - 28.4.03



המלחמה בעירק וקבלת הפנים החמה שנערכה לכוחות האמריקניים, אם כי בחשש בתחילה, נראית כסיבה לאופטימיות זהירה. אם ארה"ב תוכל להשליט בעירק דמוקרטיה ליברלית המבוססת על שלטון החוק ועל ממשל שבו האזרחים נוטלים חלק, יהיה זה אחד מהישגיה הגדולים ביותר של אמריקה. יהיה זה ניצחון עצום על מי שמאמין שמוטב שנפייס את רוחשי הרע במזרח התיכון ומבטל בציניות את סיכוייה של החירות באזור הזה.



אבל זה גם מזכיר עוד מקומות שבהם החירות נדרשת בדחיפות. אני מדבר על מקום שבו קיימת אי סובלנות דתית קיצונית. מקום שבו אחד בעל דעה חולקת מטופל בקשיחות. מקום שבו אתה יכול להיות מנודה ומוכה פיזית על ידי חוליגנים דתיים, אם תבטא דעה כופרנית, במיוחד אם יש סיכוי שאחרים יסכימו איתך. הפרדה בין המינים נאכפת בנוקשות. על נשים נאסר לשאוף לקריירה ולהשכלה. עיתונים ורדיו מערביים מוחרמים. טלוויזיה, סרטים, תיאטרון ואומנות נאסרים. הם אומרים שכל אלו ישחיתו את הלבבות ואת הנפשות, במיוחד את אלו של הצעירים. ההמונים שקועים בעוני, אך שום מנהיג לא יעז להעלות רעיונות על שינוי והתחדשות, מפחד שהאחרים יאשימו אותו בהיותו לא דתי מספיק וסוטה מהמסורת.



אתם בטח חושבים שאני מדבר על אירן, סעודיה או אפגינסטן בזמן הטליבאן. אך לא, אני מדבר על מקום קרוב יותר לבית. אני מדבר על הקהילות החסידיות בניו יורק וצפונה. קהילות בברוקלין כמו ויליאמסבורג, קראון הייטס ובורו פארק. צפונה ישנן הערים: מונסי, ניו סקוואר וקריית יואל.

במיוחד קריית יואל, ויליאמסבורג וניו סקוואר הם מקומות הידועים במנהיגות המושחתת ובאחיזתה הצינית בתושבים. הונאות פיננסיות, הלבנת כספים, גניבה מהממשלה – כל אלו נפוצים, בהסכמתם השקטה של המנהיגים הדתיים. בכל אחד מהמקומות האלו, אדם שיחזיק טלוויזיה עלול להיות מוכה, ילדיו יגורשו מבית הספר, וייאסר עליו להיכנס לבית הכנסת.



כדי להחיל שינוי במקומות האלו נדרש אומץ מצידם של אנשים שצריכים להביע עמדה. הצבא האמריקני והמארינס לא יעשו פה את העבודה. הגיע הזמן שאנשים ייבחנו את מה שלימדו אותם, ויחליטו בעצמם אם הם מוכנים לקבל את השימוש לרעה בסמכות שנעשה בקרבם. אלו שדעותיהם דמות חייבים להתלכד נגד מי שרוצה לדכא את גיוון הדעות. הגיע הזמן לשחרר את החסידים!



***



בעוד שברוב העולם, ישנה מגמה לעבר כיבוד דתות, תרבויות ודעות אחרות, הקהילות החסידיות עדיין תקועות באי הסובלנות הדתית של ימי הביניים. הדה הומניזציה של הלא יהודים, חוסר הכבוד לכל דרך רוחנית אחרת, דוגמת הכפיפות לשליט היחיד – אלו דברים שהם לחלוטין לא במקום בעולם של המאה ה-21. אותה גישה, בקיצוניותה, מתדלקת את הפנאטיות המוסלמית, שהפכה למקור הפורענות לאנושות.



ובאשר לפעילות הבלתי חוקית, אני אומר שהמנהיגים אשמים בה, בכך שאינם יוצאים נגדה בלשון שאינה משתמעת לשני פנים. הרבה קרדיט מגיע לרבי מנובומירסק, אשר מביע עמדה חריפה נגד ההתנהגות הזו. הארגון שהוא עומד בראשו, אגודת ישראל באמריקה, עשה יפה כשהקדיש לפני כמה שנים ועידה שלמה לנושא הזה. אבל הרבי מנובומירסק הוא יוצא דופן, ויותר צריכים ללכת בעקבות הדוגמא שלו. למרבה הצער, הרוב לועגים לו במקום להסכים איתו. אני אומר שאם לא יפסיקו את השחיתות ואת הפעילות הלא חוקית, אפשר להאשים את החסידים בצביעות. תובעים ציות קפדני לחוקי ההלכה, ובעת ובעונה אחת מפרים את החוקים האלו עצמם, על ידי גניבה מהממשלה



--------------



תגובות מעניינות



אנונימוס – המובלעות החסידיות נוצרו על מנת שהקהילה החיה שם תהיה מבודדת מהשפעות החוץ, אשר נראות להם מזיקות לדרך חייהם. ככה שזה טבעי שהם ינסו להגן על עצמם מאיומים פוטנציאליים מבפנים. כל מי שאינו תומך בדרך החיים הזו, רשאי לעזוב ולחיות במקום אחר.



חסיד מורד – נכון. זה מאוד דומה למה שאמרו סטאלין, פידל קאסטרו, מאו צה דונג, האייתולות באירן, השיח'ים הסעודיים וכל שאר המשטרים הרודנים. זה מצחיק שהרבה בעולם החסידי לועגים לקהילות כמו טוש, ניו סקוואר וכו' כאילו הן "קומוניסטיות", כאשר רוב הקהילות האחרות שותפות לדרך טוטאליטרית דומה מאוד של חיים.



אילנה – מה שעוצר אנשים מלעזוב זו העובדה שהם גודלו בדרך שלא מאפשרת להם כמעט לחיות בעולם החיצוני, מנושלים מתמיכת המשפחה, החברים והקהילה. החינוך החילוני שלהם דל מאוד וכך גם ידיעותיהם על האופן שבו מתנהל העולם שבחוץ. למעשה הם אסירים.



לוויק – אני תוהה מדוע אתה תוקע מקום כמו קראון הייטס לצידה של ויליאמסבורג. אם אתה חסיד, כפי שאתה טוען, אתה יודע שאלו מקומות מאוד שונים. שום דבר מהאלימות ומהטקטיקות האחרות שהזכרת לא קיים בקראון הייטס.



חסיד מורד – אמת, לובביץ' שונה קצת. אתייחס לזה בפוסט מאוחר יותר.



נאף – ובכן, אני חייב להסכים איתך במאה אחוז. כחסיד, אני יודע שזה נכון ועוד הרבה יותר מזה. אין לנו חירות. בשם הדת, מנהיגינו המושחתים אוחזים בציניות בציבור, הם שולטים בכל פן של החיים. רוב החסידים לא בוטחים או מחבבים את המנהיגים (אשר המשרה שלהם עוברת מאב לבן). רוב החסידים עניים מאוד, בעוד שהמנהיגות שלהם עסוקה בשמירה על כוחה. נשמע מוכר ? אירן, עירק, קובה. זה זה.

לגבי מי שאמר שכל אחד יכול לעזוב את הקהילה, אני רק אגיד שכל חסיד יודע שהוא לא יכול לעזוב בלי לנתק את קשריו עם כל חבריו ולגרום מבוכה גדולה למשפחתו, ובנוסף – להיות מוחרם על ידי הקהילה. רוב האנשים חושבים שאלו החיים שבחרנו לעצמנו, כאשר במציאות זה נכפה עלינו. אני באמת מקווה שידובר על זה יום אחד. אני אצביע לפוליטיקאי שיעלה את הנושא.





תוקן על ידי - זריחת_עץ - 17/07/2003 23:00:22

זריחת_עץ



21:41 17/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

מייקינג אוף א גודול - 30.4.03



השערורייה סביב "מייקינג אוף א גודול" הגיעה עד הניו יורק טיימס. לפני כמה שבועות חיפשתי בנרות דרך להשיג עותק מבלי להוציא מאות דולרים באי-ביי, בלי הצלחה.

מהמאמר בניו יורק טיימס נראה שאני לא מפסיד הרבה, משום שזה חומר קריאה די קשה. לבזבז שעות בהערות שוליים כדי למצוא פיסות דלות של רכילות על גדולים - זה לא מה שגורם למעיי לרקד.



-----------



תגובה



אף - ראיתי את הספר. קרוב משפחה קיבל עותק חתום מהמחבר. הניתוח שלך הוא מדויק. זה ספר כבד ומשעמם להחריד ברובו.



זריחת_עץ



22:58 17/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

האמת על החסידים – 5.5.03



כמה קוראים שלחו לי דואר אלקטרוני על התנגדותם ל"התקפותיי על הקהילה החסידית". אני לא רוצה להפוך את הבלוג הזה לבימת דיון על מעלותיה ופגמיה של הקהילה החסידית, אבל אני מרגיש שאני צריך להסביר קצת את עמדתי.



כרגע אני חי בקהילה חסידית, ומכל בחינה מעשית, אני אחד מהם. אני מכיר את נקודות התורפה ואת נקודות החוזק. החיבה והחמימות שאפשר למצוא אצל חסידים רבים הם באמת ראויים לציון. לרבים יש להט כביר, באמת מעורר הערצה, לעבודת ה'. אין כמו יחס הכבוד שילדי חסידים חשים כלפי המבוגרים. רוב האנשים הם צנועים, כנים ונדיבים.



אך את אי סובלנותם ואת חוסר הכבוד לדעות אחרות אני מוצא כבלתי נסבלים. שנאה לכל הלא יהודים והשקפות גזעניות הן נפוצות. לפני כמה שנים נהרג לא יהודי בתאונה בשכונתי. תגובתו המיידית של אחד מחבריי הטובים הייתה:"גוי ? אז למה שיהיה לי אכפת ?". ההרגשה הזו היא שכיחה מדי.



לפני כמה חודשים, חסיד הואשם בביטוי השקפות אפיקורסיות על הדת. נטען שהיה לו מעגל של חברים שעימם הוא חלק את ההשקפות האלו ושהוא היה מנהיגם. כמה טענו שהייתה לו השפעה רעה על נוער נוח להתרשם. הוא פותה להגיע לשיחה ידידותית כביכול, ואז הוכה. הוא הוזהר שלא לדווח לרשויות על המכים ואוים, שאם לא יעשה כך, ידלוף מידע שיבייש אותו ואת משפחתו, ולמעשה יכריח אותם לעזוב את הקהילה.



בוויליאמסבורג, חסידי סאטמר, ידועים באלימותם כלפי מי שלא תומך בעמדתם האנטי ציונית או בכל אחת מהשקפותיהם הפונדמנטליסטיות האחרות. תראו למשל את הסכסוך על הערוב (רב אחד תמך בהקמת עירוב בשכונה ונתקל באלימות קשה. עירוב הוא פטנט דרבנן המאפשר לטלטל בשבת ולדעת המחמירים, לא בכל הנסיבות אפשר להשתמש בו)



בקהילה חסידית אחת סירב אבא לתת לרבי לשמש כסנדק בברית של בנו, מעדיף על פניו את אביו, סבו של הרך הנולד. דבר זה היה חסר תקדים לחלוטין בקהילה ההיא. לפני לפני הברית נוקבו צמיגי מכוניתו של הצעיר וחלונות מכוניתו נופצו.



הספר "עם אחד, שני עולמות" יצא לפני כמה שבועות וחובר במשותף על ידי רב אורתודוקסי, יוסף ריינמן, ורב רפורמי, עמיאל הירש. חבר שלי ישב וקרא אותו בחזרתו באוטובוס מהעבודה. מכר שלו, חסיד סאטמר, ישב לידו וחקר בדבר סוג הספר שהוא קורא (הוא בטח נחרד. חסיד שקורא ספר באנגלית, ולא כזה שיצא לאור על ידי ארטסקרול או פלדהיים!). אחרי ששמע הסבר על מה הספר, חסיד הסאטמר החל לבקר אותו בזעם על קריאת ספר שמניח שרב רפורמי יכול להגן במשהו על עמדתו הדתית. חברי החליט שלא להתווכח וניסה להמשיך לקרוא. החסיד עשה סצנה שלמה וצווח:"כיצד אתה יכול לקרוא כזה ספר ? כיצד אתה יכול להיות יותר חכם מהחתם סופר שאסר כל שיג ושיח עם הרפורמים". חברי לא יכול היה להרגיע אותו ופשוט ירד מהאוטובוס.



יש עוד הרבה סיפורים. זה רק קצת ממה שעולה לדעת. אומנם מעשים קיצוניים מבוצעים בידי יחידים, והקהילה כולה אינה מעורבת. אך הגישה היא כזו שנותנת הסכמה שקטה לדרך התנהגות כזו.



ראוי לציין שלא כולם אותו דבר בקרב החסידים. חסידי חב"ד, למרות שלדעתי הם מגוחכים בטענותיהם המשיחיות על הרבי שלהם, הם קצת יותר סובלניים באופן כללי כלפי השקפות אחרות, והשקפת העולם שלהם היא מעט יותר ארצית.

צריך לומר שרוב החסידים מחשיבים את החב"דניקים ל"פחות חסידיים" מהם, מאחר שהם יותר גמישים ביחסם לתרבות שמסביב. לא שאין להם בעיות משלהם, אבל אלו לא הבעיות שעליהם אני מתלונן.



--------------------------



תגובות מעניינות



זאלי – אני רוצה להעיר על מה שכתבת בקשר לחסיד שהואשם בהבעת דעות כפירה.

אתה שקרן. אני מכיר את הבחור באופן אישי, וחטאו היה שהוא עמד בראש מועדון לבחורים ולבחורות שבו הם דיסקסו הכול מסקס ועד לסקס (כן, וגם אפיקורסות)...

הוא היה מעורב גם בדברים אחרים, עליהם יכול היה להיעצר ולהיאסר לכל חייו. אתה יודע מה באמת הבעיה ? שלא דיווחו אותו למשטרה! במקום לעשות מהומה, שהייתה מחריבה את חייו, הם ביקשו ממנו בנימוס לבוא עימם למשרד שבו לא איימו עליו במוות אלא באגרוף בפרצוף...

הם אפילו לא נגעו בו. בכל קהילה חרדית אחרת היו סוקלים אותו למוות.

אתה מונע על ידי שנאה ועל ידי כשלונך האישי בעולם החסידי. רק שהפעם אני יכול להראות לעולם היכן האמת נמצאת.



בס – זאלי, אתה שקרן. ובמקרה הזה, שקרן חסר בושה. הבחור הזה מעולם לא עודד קשרים בלתי כשרים. הוא לא התעסק בפעילויות בלתי חוקיות. ובסופו של דבר, הוא הוכה. הוא נחטף והוכה. אין טעם בוויכוח עם שקרנים פתלוגיים כמוך.



קארל קזמר – אם הוצאת מהכלל את החב"דניקים, אתה חייב להבהיר שיש מגוון גדול בתוך החסידים. מה שתיארת (ועוד הרבה יותר גרוע) קורה בקהילות חרדיות שהן מופרדות כמו בויליאמסבורג, סקוואר טאון וחלקים ממונסי (וקהילות דומות בישראל). בקהילות החסידיות בבורו פארק קיימים פחות הכאות ומשטרת חשיבה ודברים מהסוג הזה. המשפחה המורחבת שלי היא מגור. והם יותר רחבי אופקים. קבוצות כמו באבוב, בעלז והחסידיות הקטנות הן הרבה פחות מדכאות, במיוחד בדברים כמו קריאת ספרים באנגלית.



חסיד מורד (מייעץ לגיורת ששואלת באיזה תלבושת בעלה אמור להגיע לויליאמסבורג) – כל עוד אינכם מביעים דעות שנויות במחלוקת, אנשים יהיו חמים וחביבים. עצה, אל תזכירי שם את 'אגודה'.



אמ.ג'יי.אס – אני מסכים עם כל דבר שאתה אומר, מורד, משום שלא משנה מה ההצדקה, אין תירוץ לשנאה ולקנאות. והשנאה הזו לא מתייחסת רק ל'גויים', אלא גם לכל יהודי שהוא מסוג שונה.



כילד במונסי אני זוכר שהלכתי בשבתות אחר צהריים ל'פרחי', המסונף לאגודת ישראל. הייתי יכול לבלות את אחר הצהריים במשחק כדורסל כמו שייגעץ, אבל הלכתי ל'פרחי'.

בדרך הלכנו דרך אזור סאטמר\ויז'ניץ וילדים צרחו והשליכו אבנים:"פרחי זה טומאה, פרחי זה טומאה". ילדים מחונכים.

אחרי כמה שנים, במסגרת 'קירוב', הבאתי ילדים לראות את הקפות שמחת תורה בויז'ניץ. הכול הלך בסדר בחמש הדקות הראשונות. אז מישהו אמר שאנחנו לא יכולים לרקוד במעגל, כי אין לנו מגבעות. סובלניים ופתוחים מאוד.

אני מתנגד לכל הדברים האלו בתוקף, ואני מאמין שגישות מעין אלו הן מה שמרחיק את המשיח.

ודרך אגב, חב"ד היא לא טובה בהרבה. אם קראת סיפורים על אנשים שחב"ד ניסתה להביא לתלם, מתברר שהטקטיקות שהם משתמשים בהם (לפחות מקצתם), הן כמו בכת. וגם השיגעון עם הרבי לא מועיל להם.

תודה על האתר, תמשיך בעבודה האמיצה. ואם מישהו בא להתקיף – תיידע אותי!



אנונימי – זה נכון. חסידים ברובם הם צרי אופקים. אך זה מה ששומר אותם כחסידים. אם הם לא היו צרי אופקים, מזמן מזמן ייתכן שהם היו הולכים בדרכן של קבוצות אחרות שבהן היהדות מידללת מדי דור עד שכל מה שנשאר ממנה זה גפילטע פיש וחזרת.



זריחת_עץ



11:31 18/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

בלוקבסטר - 11.5.03



בלילה האחרון, כמו ברוב לילות מוצ"ש, הלכתי לבלוקבסטר לשכור סרט. בדרך כלל אני זהיר ומסתיר את הסרט בשקית קניות אפורה כשאני יוצא מהמכונית לעבר ביתי, שמא יגלה מי מהשכנים את החומר האסור שאיתו אני מטמא את רחובותיה הטהורה של השכונה החסידית.



אבל בלילה האחרון שכחתי להביא איתי את שקית ההסוואה האמורה, וצעדתי מחוץ לרכב כשאני מחליק את הוידיאו תחת זרועי ומנסה לשמור על חזות רגילה כמיטב יכולתי. שני חסידים מהשול (בית כנסת) שלי בדיוק התקרבו. במאמץ להימנע מעיניהם החקרניות, ניסיתי להזדרז לפני שישימו לב. פתאום הוידיאו החליק מתחת זרועי לקרקע מאחוריי, בדיוק כששני האנשים הלכו לעברי. הם הביטו לרצפה כדי לראות מה נפל, בעוד אני זוחל לקחת את הוידיאו בחזרה, ואז ממשיך ללכת מבלי להעיף מבט נוסף. אז קלטתי פתאום שלחסידים האלה סמל בלוקבסטר או אריזת הוידיאו עצמה אינם אומרים דבר. ייתכן שמעולם לא ראו וידיאו בחייהם. מבחינתם הוא יכול להיות כדורי, משולש או מתומן.



למרות שרוב החסידים אינם יודעים להבדיל בין הוידיאו לבין אריזת דגני בוקר, הם יודעים היטב להעניש את מי שנאמר עליו שהוא צופה בוידיאו.

אם הקהילה תגלה שאני צופה בוידיאו בביתי, ילדים יעופו מבית הספר, על חבריהם ייאסר לשחק איתם, ליחשושים יישמעו מאחורי גבי בכל מקום שבו אלך, ומשפחת אשתי תדרוש ממנה לשים קץ להתנהגותי החוטאות או ל...



במקרה שאתם תמהים איזה וידיאו זה היה, זה היה בן חור. ולדעתי זה היה מרהיב.



----------------



תגובות בולטות



ג'קי – אני לא מבין איך אתה עושה דבר שמביך אותך כאשר תופסים אותך בו. זה מראה שמשהו חסר באישיות שלך.



חסיד מורד – אם יש משהו אחד שעולה לי על העצבים, זה קוראים צדקניים כמו ג'קי, שלא טורחים לקרוא את כל הפוסט, לפני שהם שולפים איזו הערה מטופשת.

בשביל קשי הקליטה, בבקשה תקראו עוד פעם את הקטע השלישי לפני שתסיקו שאני מובך מעשיית דבר נורמלי לחלוטין כמו צפייה בוידיאו.



ויי – אני חסיד ובמצב כמו שלך. אני חי בויליאמסבורג, עם טלוויזיה גדולה בביתי, ומדי פעם אני צופה בוידיאו.

לא, אף פעם לא הרגשתי מאוים על ידי איש. אף אחד בקהילה לא מחטט במה שאני עושה.

אבל, בניגוד אליך, אני מכבד את רוב היהודים האלו. אני יודע שהם הרבה יותר דתיים ממני. אני לא הבחור שהייתי לפני 20 או 30 שנה.

תפסיק להיות מוציא שם רע על יהודים טובים. תעשה תשובה ואולי הגיהנום שלך לא יהיה כל כך גדול.



יושב על הגדר – שלום, אני תוהה, מה אשתך אומרת על כל העניין ?

והילדים ? אני זוכר שבמלחמת המפרץ הקודמת, כמה ילדים מהקהילה שלנו באו לשול ואמרו לכולם:"בוידיאו שלנו על הרבי אנחנו יכולים לראות את כל המלחמה!"



מורד (עונה לשאלה מדוע הוא לא עוזב) – אני לא עוזב כי שם נמצא ביתי. מי שחושב שאני יכול פשוט לקום ולעזוב, שיחשוב על כך שבמשך מאות יהודים התלוננו על גירושים מהארצות שלהם ומהערים, ועל הסבל שהיה כרוך בעזיבת בתיהם וכל עמלם. ואתה מציע שאני אעשה זאת לעצמי.

אם לעזוב את עירך זה כל כך פשוט, מדוע כל היהודים נשארו באירופה במשך מאות שנים, עם כל האנטישמיות והפוגרומים. ברור, לקחת את עצמך ולעזוב את ביתך, משפחתך וחבריך זה לא פיתרון כל כך פשוט.

אבל הנושא המרכזי יותר הוא שבמדינה הזו אני אמור לחיות איך שאני רוצה ולנהל איזה סוג חיים שאני רוצה, ללא אנשים המתערבים במה שאני עושה מאחוריי דלתיים סגורות. ואלו שחושבים אחרות, שייצרו קשר עם האייתולות באירן.



ג'אן ג'אן – אולי אני טועה, אבל אני לא חושבת שלמורד כל כך רע בקהילה שלו, שהוא באמת רוצה להחליף ספינה. אני חושב שהוא פשוט צריך פורקן. גדלתי בקהילה רפורמית שבה הלחץ לקונפורמיות היה מאוד גדול. אני זוכרת שסיפרתי למשפחתי שאני נגד הפלות. קיבלתי את הנזיפה של חיי, אמרו לי שזו לא עמדה יהודית, ופשוט הושפלתי. מובן שאני עדיין נגד זה, אך מה אומר ב"הדסה" כשייאבקו על "זכויות הולדה". הלחץ ללכת עם הזרם לא נגמר בקהילה של המורד. תשאל כל אחד שהיה בקהילה נוצרית פנאטית. אנחנו הכרנו זוג שתמיד היה מסתכל מעבר לכתף כי לא בכל דבר הוא ראה "יראת שמיים" מספיקה לטעמו.



לני – עשיתי מעבר גדול משכונה חסידית (מונסי) לקהילה יותר פתוחה במערב התיכון.

האם זה היה קשה לעזוב מאחורה משפחה וחברים ? בוודאי, במיוחד כאשר איני מסוגל להגיע תמיד לשמחות משפחתיות.

מצד שני, הצלחתי להסתגל. יש לי הרבה חברים חדשים, אני אוהב את השול שבו אני מתפלל, ואני אוהב את העובדה שאני עושה מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, ולא צריך לדאוג למה שהאחרים חושבים או אומרים. בתי הספר הם נהדרים. גם משפחתי הסתגלה יופי.

סך הכול אני שמח שעברתי. אבל אני מודה שאלמלא עזבתי, בעיקר הודות להזדמנות עבודה, ייתכן שהייתי שקוע באותם הקשיים של המורד.





תוקן על ידי - זריחת_עץ - 18/07/2003 11:33:40

זריחת_עץ



17:22 18/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

על נשים ועל ויכוחים – 18.5.03



לא מכבר הייתה לי שיחה עם אשתי. סיפרתי לה, לתדהמתה הגדולה, שיש חסידים למראית עין, שלמעשה הם כופרים גמורים. הם לא מאמינים בה', הם לא מאמינים בתורה, והם לא מאמינים שה' התגלה למישהו בסיני או בכל מקום אחר.



אשתי לא יכלה להאמין בכך. "זה לא ברור שה' קיים ? הם לא רואים את היד הברורה של ה' בכל דבר מסביב ?"

אמרתי לאשתי שאני יכול להסביר לה מדוע אנשים אינם רואים את הדברים כמוה, אך היא צריכה להיות מודעת לאפשרות שהיא עוד תשתכנע בצדקתם. היא חשבה לרגע ואמרה שבמקרה כזה, היא אינה מעוניינת לשמוע.



אז היא אמרה משהו שהקפיץ אותי. "למה אנשים חופרים בנושאים האלו, אם זה עלול להביא אותם לפקפק באמת של האמונות שלהם ?". רגע לפני היא עצמה הייתה סקרנית באשר להגיונו של הכופר. היא הייתה כל כך בטוחה שאין דרך אחרת לראות את הדברים, ושכל הגנה על העמדה הכופרנית תהיה מגוחכת.



אופייני לכל האנשים, מכל האמונות והדעות, הדתיים והחילוניים, לראות את הדרך שבה הם חונכו כדרך החשיבה ההגיונית היחידה. אתה רואה את זה אצל האורתודוקסים, הקונסרבטיביים והרפורמים. נוצרים ומוסלמים, ליברליים ושמרנים, ישראלים ופלסטינים. כולם נצמדים בעקשנות למה שחקקו במוחם מינקות. זה נדיר לראות ויכוח שבו אנשים מעזים להשתכנע שידו של המתווכח השני היא על העליונה.



איך שאני רואה את זה, רוב הוויכוחים הם בלתי ישרים מטבעם. למה ? משום שרק לעיתים מאוד נדירות באים מתווכחים בישה של "בוא ניתן לטיעון הנכון יותר לנצח". כולם רוצים להיות המנצחים. בוויכוח ישר באמת, שני הצדדים אומרים, "בוא נניח את הטיעונים הטובים ביותר שמתאימים לעמדותינו, בוא נבחן אותם, והטיעון ההגיוני ביותר הוא שיתקבל". זה אפשרי, כמובן, שבסופו של דבר שניהם יצמדו לטיעונים המקוריים שלהם. אך ההבדל יהיה שכל אחד הגיע עם מוכנות לבחון את עמדותיו ואת עמדות השני באור חדש.



עבור אלו שתוהים, אני מאמין בה' ואני מאמין בתורה, זו שבכתב וזו שבעל פה. אבל זה נושא לפוסט אחר.



ולכל אלו ששאלו, כן, אשתי קוראת את הבלוג הזה.



***



למרות שאשתי אינה חולקת עמי את המאבקים ואת התסכול, אני משתדל להיות פתוח איתי באשר לרגשותי, ועל פי רוב היא מנסה להבין ולתמוך. אם יש אדם אחד בעולם שממנו אין לי סודות – זה אשתי.





זריחת_עץ



23:50 19/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

לגדל מורדים – 1.6.03



בבלוג שכן נשאלתי לגבי גידול ילדי:



האם החסיד המורד רוצה שילדיו יחיו כמוהו - יהיו רחבי אופקים, אך מתוסכלים מנוהגי הסביבה (שלא לדבר על הפחד מחשיפה), כי הוא מאמין שהסך הכול טוב יותר ממה שאפשר למצוא בכל מקום אחר ? או שאולי לא אכפת לו לראות את ילדיו דוחים את ערכיו החופשיים יותר ומשתלבים באורח החיים החסידי ? אני באמת סקרן.



אברהם נוגע באחת הדילמות הגדולות שלי. הדרך שבה אני רוצה שהילדים יגדלו היא אולי מה שמעסיק דעתי יותר מכל.

אך באשר לשאלתו המרכזית, האם אני חש שבסגנון החיים החסידי יש איזה ערך המונע ממני לעזוב, התשובה בבירור היא לא.

לא ערכי הקהילה מחזיקים אותי שם, אלא הפחד מהאפקט הפסיכולגי הקשה שיהיה לשינוי דרך החיים על ילדיי.

לפני כמה ימים הבטתי מחלון דירתי בילדים ששיחקו בחוץ. הם שיחקו עם חבריהם. הילדים קיפצו על חבל, והילדים אספו ערמות עץ בשביל להרכיב מבנים כיד הדמיון. הם נראו כמה מאושרים ושבעי רצון. זה נורא קשה להסביר את התחושה, אבל באותו הרגע הרגשתי ששינוי אורח החיים שלהם יהיה הדבר האכזרי ביותר שאפשר לעשות. לגרום להם לעזוב את כל אלו שמהווים חלק בלתי נפרד מחייהם – דודנים, דודות, דודים, סבים, בתי ספר, חברים והביטחון שבהתבגרות בקהילה חסידית סגורה כזו – זו אחריות שאיני יכול לקחת על עצמי.



לפעמים אני חושב לעצמי - ומה אם הם יגדלו מבודדים מהעולם, עם ידיעותיו המוגבלות של חסיד ? יש אלפים שחושבים שלחיות ככה זה הדבר הכי טוב בעולם. מי אמר שאני יודע יותר מהם ?

אבל ככל שאני חושב על כך יותר, קשה לקבל את הרעיון על שמירת הילדים בכזו צרות מוחין.



אז האפשרויות הן להישאר כאן ולנסות לחנך אותם בדרכי. אני מנסה להקנות להם חלק מערכיי. אני מלמד אותם על ההיסטוריה, האנושות, על עקרונות מוסריים, ומנסה להראות להם מה יפה בחסידים והיכן, לדעתי, הם טועים. אני אומר להם ללמוד ולהשתמש בשכלם כדי להבחין רע מטוב. אני מנסה ללמד אותם על חשיבות המסורות, אך גם שמסורות עלולות להיות שגויות, ושצריך להיות אמיץ ולדחות את החלקים שמתנגשים עם ערכים אנושיים אמיתיים. אני רוצה שיבינו את היסודות של המנהגים היהודיים ושל הכללים החברתיים, במקום שילכו אחריהם באופן רובוטי בדרכים שהיום הן מגוחכות, מה ששכיח אצל חסידים כל כך.



אבל יותר מכל דבר אחר, המאמץ הכי גדול שלי הוא ללמד אותם שלהתחנך לדרכי העולם ולהיות גורם יצרני בחברה זו אינה בושה אלא האחריות הבסיסית ביותר של האדם. לא לפני כל כך הרבה זמן מצאתי את עצמי נושא באחריות למשפחה, כשתינוקות נולדים בקצב קבוע, אך בלי שום כישורים שיאפשרו לי לתמוך כספית ביקרים לי. לפעמים אני שוקע לתוך יאוש ואכעס על אכזריותה של חברה שכופה אחריות כזאת, בלי לספק את האמצעים להגשים אותה. התרעמתי על הציפיה לחיות על שירותי הרווחה ועל התמיכה הממשלתית. לשמחתי, כישוריי בשפה האנגלית, שנבעו מתשוקה לספרים, בסוף עזרו לי למצוא דרך מכובדת לספק את משפחתי ואפשרו לי מראית עין של ביטחון כלכלי, אך לא בלי לעמוד בהתחלה בקשיים עצומים. הסיוט הגדול ביותר שלי הוא שילדיי יעברו את אותו הדבר.



אני לא כזה טיפש ותמים לחשוב שכל הרעיונות הגדולים האלו ייצאו לפועל בקלות, אך עד שאלטרנטיביות רציניות לא יופיעו, זה החזון הכי טוב שיש לי.



------------------



תגובה בולטת



חסידיש ייד – מורד, אתה צודק.

תן לי להוסיף. אני מוקף באנשים מחוץ לקהילה שלנו. איתי נמצאים האנשים הכי חכמים, פרופסורים, דוקטורים ועורכי דין, כולם עושים חקירות איך למצוא פיתרון לבעיה שלי, שהיא הבעיה שלנו.

הדילמה היא על המחויבות שלנו, אם נעזוב עם הילדים, בלי הילדים, נהיה גלויים בקשר לעצמנו וכו'.

התשובה הסופית של הקבוצה שהזכרתי לעיל, אחרי חודשים של חקירה: אנו חייבים להודות שהמצב שלך כל כך מסובך שלמעשה אין לנו פתרון! זה מגיע מאנשים שיש להם פתרונות כמעט לכל דבר. אני בכל אופן מאמין שלחלוק את המחשבות יביא אותנו קרוב יותר לפתרון. כל אחד שכותב כאן מכיר היטב את הבעיה, ולשוחח על זה יביא בסוף למשהו. כמו שאמרתי, אפילו החכמים של העולם הלא חסידי דחו את מה שנראה הגיוני כלא-פתרון. יש לי משהו בראש, אבל אכתוב על זה בפעם אחרת.





תוקן על ידי - זריחת_עץ - 19/07/2003 23:53:29

זריחת_עץ



22:24 20/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

טרגדיה: בעל תשובה נדחה בידי החסידים – 13.6.03



ביקרתי עכשיו בלוג חדש בשם "בן דודי יונתן" המתעד את סיפורו הטרגי של בעל תשובה תשובה צעיר שהתאבד. הכותבת, דבורה, היא בת דודתו ומספרת שיונתן ניסה להתקבל לקהילה החסידית אך הוא גילה שהדבר אינו קל, במיוחד כאשר מדובר בחיפוש בת זוג הולמת, ומאמציו הסבו לו שברון לב. הסיפור קורע לב, והייתי רוצה שכל אחד בקהילה החסידית יקרא אותו.

המקרה מאיר בעיה גדולה. אנשים שחזרו בתשובה מוטעים לפעמים להאמין שהם יוכלו להפוך לחלק בלתי נפרד של הקהילה. בין אם ההטעייה מכוונת, בין אם לא, הקהילה משתמטת מאחריותה כלפי האנשים האלו, כאשר אינה כנה איתם לגבי מעמדם. הבעיה אינה ייחודית לקהילה החסידית. היא קיימת בכל הקהילות החרדיות, ובמידה מסוימת גם באורתודוקסיה המודרנית. אם ההתנהגות הבדלנית הזו מוצדקת או לא – זה כבר נושא מסובך, אבל זה שהציבור החרדי מעודד אנשים להצטרף אליו, אך לא לגמרי מקבל אותם, זה בלתי מוסרי.



אני מקווה שהסיפור הזה יכול להביא את המודעות הציבורית שכל כך חשובה, ואולי ישרת כקרש קפיצה לדיון ציבורי וכקריאה לפעולה. דבורה, תמשיכי בעבודה הטובה, ויהי זכרו של בן דודך יהונתן ברוך.



מבלוג אחר לקחתי מכתב שנשלח למערכת עיתון יהודי בנושא:



"סוף סוף, הציבור מתדיין בנושא. במשך שנים שמעתי בשיחות פרטיות עם בעלי תשובה כיצד לא היה להם מושג שאחרי כל ההקרבה למען היהדות, עדיין יהיה כמעט בלתי אפשרי להשתלב לתוך הקהילה החרדית, במיוחד בהקשר לשידוכים. הגיע הזמן שאנשים ייקלטו שייחוס אינו כלום מעבר לזריקה לאגו ואין לו שום משמעות על האישיות של האדם ועל איכות נשמתו. הרי הגמרא אומרת "ממזר תלמיד חכם עולה על כהן עם הארץ".



---------------------------



תגובות בולטות



גרג – כאדם שחי, עובד ומתקשר עם חוזרים בתשובה, תחושתי היא שהסוגיה הזו רלוונטית למספר מוגבל של קהילות.

אני מכיר כל כך הרבה בעלי תשובה שנישאו בתוך הקהילה והתקבלו, שהפוסט הזה נראה כאילו הוא לוקח תופעה נדירה ועושה ממנה כלל. הקהילה החרדית בבולטימור, למשל, היא בעלת שיעור גבוה להדהים של חוזרים בתשובה, ולא תמצא שם שום אפליה. כל העניין מוגבל לקהילות מסוימות וליחידים עם מידות רעות.

במידה שזה קיים, זה בלתי קביל. אך עצתי לכזה בעל תשובה היא להצטרף לקהילה שבה הוא רצוי ומבורך – יש המון כאלה.



זאל – סיפור עצוב מאוד. אך בלי קשר לשפע הבעיות שיונתן נתקל בהן (שעליהן אני יודע מכלי ראשון, בהיותי חוזר בתשובה שמשפחת אשתו חסידית – מסאטמר ומויז'ניץ), זה ברור לגמרי שהוא היה אדם עם הרבה בעיות ונזקק לעזרה פסיכולוגית רצינית. הקהילה החרדית הכחישה הרבה מאוד זמן את הצורך בפסיכותראפיה. באופן אירוני בהקשר הזה, בגלל סיבות של שידוכין. למרבה המזל, המצב משתנה אט אט, בשל המאמצים של רבי אברהם טברסקי ואנשים ואירגונים אחרים.



אלכס – אני מצטער אם אני כמו דובר חב"ד אבל בערך חצי מהם הם חוזרים בתשובה.



יושב על הגדר – זה נכון, אלכס. הקהילה של חב"ד חצתה כבר מזמן בהצלחה את הגשר של אי האפלייה.



יואל – הייתי אומר שבמקרה של יונתן ה"מערכת" עבדה. היא מנעה מנערה מסכנה ותמימה להינשא לאדם עם מחלת נפש קשה, לא מטופלת ולא מאובחנת, ולהספיק להוליד ממנו ילדים לפני שהדברים יתפוצצו. זו הייתה טרגדיה גדולה אפילו יותר.



חסיד מורד – יהיו אשר יהיו הפרטים הספציפיים של המקרה, הוא בוודאי רק חלק מבעיה גדולה יותר, שניצבת לפני הרבה אנשים.



זריחת_עץ



12:16 21/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

מדריך חובב המוזיקה לטרמפיסטים חסידים – 17.7.03



בחורי ישיבה חסידים ורבים אחרים בקהילה החסידית, לעיתים קרובות לא נוהגים במכונית. הסיבות משתנות, אך בעיקר מפני שכמעט כל דבר שהם זקוקים לו נמצא בתחומים קהילות השטטל שלהם.

אבל מה אם חסיד צריך לנסוע לקהילה חסידית אחרת ? הוא תופס טרמפ. כמעט כל חסיד מכיר את פינות הרחוב המסוימות וכניסות המחלפים שבהם נהג חסידי אדיב עשוי לעבור. מקריית יואל לוילאימסבורג, מויליאמסבורג לבורו פארק, ומאלו למונסי. לכל מקום יש את הטרמפיאדות שלו. לכן באופן טבעי, מאחר שאני תמיד מתאמץ להיות חסיד טוב, תמיד עמדתי על המשמר בחיפוש אחר טרמפיסטים חסידים בהמתנה.



הכול הלך כשורה במרוצת כמה שנים של נהיגה, עד שלצד נטיותיי החופשיות האחרות המתעצמות, פיתחתי גם חיבה למוזיקה לא יהודית, במיוחד לשירים ישנים. מוזיקה לא יהודית נחשבת לאיסור מוחלט בהחלט בקרב חסידים, וגם בקרב חרדים שאינם חסידים. הניסיון שלי התחיל עם החיפושיות, שנראו לי די לא מזיקות. הקול של פול מקראתני שיגע אותי. התאהבתי בביץ' בויז אחרי הקשבה לכמה שירים שהורדתי מנאפסטר, ומישהו בעבודה הכיר לי את הלהיטים של אבבא ונפלתי ברשת. לא השתגעתי על אלטון ג'ון, אבל בילי ג'ואל מטריף אותי. כך שנהייתי מאזין קבוע לרדיו, דבר ששום חסיד טוב לא יודה בו.



אבל הקשה לרדיו הציבה בעיה עם הטרמפיסיטים. היה עליי לבחור בין סירוב לעצור לחסיד נזקק לבין כיבוי הרדיו. נהיגת הבוקר לעבודה דרשה ממנה לעבור טרמפיאדות עמוסות ובכל יום נאבקתי עם ההחלטה. האם אני אעמיד פנים כאילו אני לא מגיע ליעד של החסיד ? אבל זה יהיה כל כך לא יפה. מי יודע כמה יצטרך להמתין עד ההזדמנות הבאה.

מצד שני, אני לא יכול להקשיב לברוס ספרינגסטיין או לבון ג'ווי עם חסיד יושב לצידי, שלא לדבר על זמרות נשים, הקרובה לליבי היא לי אן וומק.



אבל אחרי שגיליתי את המוזיקה הקלאסית, עולם שאותו לעולם לא הייתי מכיר, אלמלא מצאתי בספריה המקומית מדריך של מוזיקה קלאסית למתחילה, חשבתי שתמו בעיותיי.

למרות שרוב החסידים לא מקשיבים לשום מוזיקה לא יהודית, כולל קלאסית, חשבתי שקלאסיקה לא יכולה להיות מטרידה בשום דרך. מה הבעיה בחמישית או בתשיעית של בטהובן ? איך מישהו לא יורטט על ידי מיתר סול בצליל של באך ? את מי לא ילהיב מארש הטרואודורים של ביזה. לא יכולתי לחזות את התוצאה.



כך שבוקר אחד, עם המוזיקה הקלאסית מתנגנת ברקע, נהגתי בביטחון לכיוון הטרמפיאדה. בחיוך, עצרתי לחסיד עם מגבעת רחבת שוליים, זקן ארוך וספר קודש יהודי תחת זרועו. הוא נכנס והתנעתי. מוצרט התנגן בעליזות, והייתי בטוח שהוא לא יסב שום בעיות. למעשה חשבתי שהוא נשמע דומה במעורפל לשיר חסידי ששמעתי בטיש של הרבי לעיתים קרובות. אך כנראה קשה לעבוד כל כך בקלות על חסידים אמיתיים. לא נהגתי חמש שניות לפני ששמתי לב לפרצופו התוהה. תחקורו לא איחר לבוא.



"ווס איז דוס ?", הוא רצה לדעת.



אוי לא, זה קורה, חשבתי לעצמי. כל תקוותיי מתנדפות. "דוס איז קלאסיקע מוזיק", אמרתי לו. "באמת נפלא להקשיב לזה", הוספתי בחיוך.

החסיד שלצידי חייך באי נוחות. הסתכל סביב, ואז בפרץ של גאונות הכריז:"פתאום תפסתי. שכחתי משהו. אני צריך לרדת כאן ולרוץ חזרה. אל תדאג. אני אמצא טרמפ אחר".



לא יכולתי שלא להיות מוקסם ממאמציו של החסיד שלא להביך אותי. הייתה זו הימנעות נדירה משיפוט. לא יכולתי שלא לומר בטון חביב ובחיוך:"זה בסדר גמור. אני אשים משהו אחר".

הוא ניסה ברפיון למחות ולומר שהוא באמת שכח משהו, אבל מהר הוא ראה שאני לא קונה את זה. הוא ויתר בזמן שחיפשתי חומר האזנה כשר. מצאתי קלטת ישנה של שירי מודזיץ עם בן ציון שנקר. זה הדבר הכי קרוב למוזיקה קלאסית שחסידים ישיגו אי פעם, חשבתי לעצמי, משועשע מהאירוניה.



נסענו. החסיד הסתכל בספר, בעוד אני ניסיתי לשווא שלא להמהם עם הטייפ. פתאום מוזיקת מודזיץ עוררה בי הערכה מחודשת ליזמים של ההקלטות החסידיות. נזכרתי בימי הישיבה שלי, כאשר יכלתי להקשיב שעות למוזיקה חסידית שאיש לא טרח להקשיב לה עוד. הקלטות של דיוויד וורדיגר, יוסל'ה רוזנבלט הענק וכמובן, בן ציון שנקר. כולם הוחלפו בסגנונות המודרניים יותר של מרדכי בן דוד, אברהם פריד, פרחי מיאמי ולונדון. אך לא נטשתי אותם אז, ורק מאוחר יותר טעמי נע לעבר צלילים וסגנונות חדשים יותר. אבל הכול שב אליי עכשיו, והייתי אסיר תודה לחסיד שלצידי.

"גרויסע שכוייח", אמר החסיד, יוצא מהרכב לעבר יעדו.

"תודה לך", אמרתי.

"על מה ?" הוא שאל בתמיהה.

רק חייכתי. מנגינה חדשה ומוכרת רק החלה להתנגן והימהמתי אותה.



אתם בטח תמהים מה רע במוזיקה לא יהודית ?

אבל אשאיר את זה לפוסט מאוחר, אם הקוראים שלי לא יוציאו את זה ממני בתגובות.



-----------------------------



תגובות בולטות



מיכאל קראוס – הסכמתי איתך עד לי אן וומק. זה הדבר איתך, מורד. אתה מתחיל לומר דברים הגיוניים על הקסנופוביה והטיפשות המוגזמים של החברה החסידית. או קיי, הגיוני. אבל הקשבה לזמרות נקבות ? קדימה! להיות בעל פילוסופיה יותר ליברלית ולמתוח ביקורת על כמה עניינים זה דבר אחד. אבל להשליך את ההלכה ? ובפורום ציבורי! לדעתי, לפחות אתה צריך להבין שאתה משמש דוגמא רעה לקוראים היהודים של הבלוג.



קורא יהודי שהודח לדבר עבירה – צודק קראוס. אני נוטש את היהדות כי המורד מקשיב לקול אישה. לעולם אי אפשר לדעת.



חסיד מורד – לכל אלו שממהרים לגנות את הקשבתי לנשים זמרות, יש מספר פוסקים שסבורים שהאיסור מתייחס רק לסיטואציה שבה האישה חיה ונראית. לאחרונה שמעתי שהרש"ר הירש הלך לאופרה וישב בזווית שממנה לא יכול היה לראות את האישה שרה. למעשה, שמעתי שהקהילה קנתה לו מנוי לאופרה.

זה שהגישה ההלכתית היום נעה לעבר החומרה, והנורמה היא לאמץ את הגישה הכי מחמירה, לא אומר שזו הגישה הלגיטימית היחידה. אולי הגיע הזמן לקלוט שסדר העדיפויות של חברת החומרות שלנו מעוות. ה' שם בעולם הזה יופי כדי שאנשים ייהנו ממנו. כמובן, חלק מהדברים התורה אוסרת, ואנו מקבלים את ההגבלות כי כך אומרת התורה. אבל הוספת חומרות על גבי חומרות היא לא מה שהתורה רצתה, ולא זו היהדות.



חסיד מורד (ללא יהודי ששאל האם חסידים ירצו שיתן להם טרמפ) – זו שאלה חשובה. למרות שכוונותיך טובות, חלק מהחסידים או רובם יחושו אי נוחות לקבל טרמפ מגוי. הסיבות הן כנראה אותן הסיבות שמפניהן רוב האנשים, במיוחד בערים הגדולות, לא מסיעים טרמפיסטים. הם פשוט חשדנים מפני זרים. חסידים חושבים זה על זה כמשפחה, ולכן הם בוטחים אחד בשני.

זה מזכיר לי נושא אחר. אני חושב שחסידים יותר מדי נותנים אמון. כילד בן שלוש עשרה, פעם תפסתי טרמפ מויליאמסבורג לבורופארק עם חסיד ידידותי למראה. ישבתי לצד הנהג ובמהלך הנסיעה הוא החל בגישושיים מיניים שהיו מפחידים מאוד. הוא הפסיק כשביקשתי ממנו, אך ניסה שוב כמה פעמים. הייתי בהלם ובבלבול ומעולם לא סיפרתי לאיש. אך מעולם לא תפסתי טרמפ שוב, ולא אתן לילדיי לעשות זאת.





תוקן על ידי - זריחת_עץ - 21/07/2003 17:41:24

זריחת_עץ



23:33 22/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

קורח בן זמננו – 8.7.03



אני ספקן. אני נוטה לראות את רוב הדברים בפקפוק, מטבעי או כתוצאה מקריאה של ספרות מודרנית רבה מדי. יש דברים מעטים מאוד שאני בטוח לגביהם. היה זמן שבו מציאותו של בורא על טבעי אשר משגיח על כל האנושות, מאזין לתפילותינו ושאיתו ניתן ליצור קשר אישי היה אקסיומת הקיום שלי. אני כבר לא כל כך משוכנע, אף על פי שבאופן כללי, אלו הן עדיין אמונותיי. אבל יש מספר קטן של דברים שהצלחתי לבחון ולנתח, והגעתי בהן למסקנות די ודאיות.

ראשונה שביניהן היא דעתי שהאדמו"רים העכשווים אינם בעלי דמות מוסרית העולה על זו של השאר, הצדיקות המיוחסת להם היא פארסה, ולמדנותם וידענותם הן לרוב בלתי מרשימות.



לחלק מהקוראים, במיוחד לאלו שאינם חסידים, זהו אינו גילוי מרעיש ארץ. אז מה ? הם יאמרו. רוב המנהיגים אינם בעלי דמות יוצאת דופן. הם מקבלים את תפקידם בשל יכולתם להנהיג. אבל יש הבדל מהותי בין רבי חסידי לבין כל מנהיג אחר. אדמו"ר חסידי זוכה לתפקידו משום שירש אותו מאביו או מקרוב משפחה אחר. כמעט אף פעם אין הם נבחרים בידי הציבור בשל הערכה לכישוריהם הגדולים. אבל מסיבה אבסורדית כלשהי, החסידים פתאום מתחילים לראות ברבותיהם תכונות ומאפיינים שמעולם לא ידעו שהוא מחזיק בהם. עדויות על צדיקות מופלגת, ראיות ללמדנות יוצאת דופן ואפילו מעשיות על ניסים מופיעות בפתאומיות מגוחכת.



היה זמן בחיי שבו האמנתי שהרבי שלי עסוק רק בעניינים רוחניים. הצלחתי לשכנע את עצמי, כמו גם הרבה אחרים, שהוא בעל ידענות עצומה, שחייו כולם מוקדשים לשירות ה', שברכותיו בעלות ערך, וששהייה במחיצתו תועיל לי מהבחינה הרוחנית והגשמית. הייתי יושב עם חברים ומספר בלהט על גדולתו ועל הניסים והנפלאות שעשה. אלו היו ימי התמימות.



כשהתבגרתי, התחלתי לראות סממנים מדאיגים בכל האדמו"רים החסידיים. הם נראו שקועים בעיסוק בכוח, בעושר ובמריבות קטנוניות. כל אחד אשר יודע משהו על חצרות חסידיות היום יודע שההתנהגות הקטנונית המגוחכת בקרב כמה רביים מרחיקה כל אפשרות לעליונותם.

דוגמה מובהקת ושכיחה היא קרבות הירושה שלעולם אינם נגמרים. מעט מאוד חצרות חסידים נקיות ממאבקי ירושה. כאשר הרבי המבוגר מת ומותיר מאחוריו יותר מילד אחד, לא לוקח הרבה זמן עד שמתחילה ההתקוטטות על גלימת ההנהגה, על השליטה במוסדות. לפעמים הויכוח מתחיל עוד לפני מותו של המנהיג הזקן, כפי שקרה בחצר נודעת שלא אנקוב בשמה. לעיתים המריבות נמשכות כל כך הרבה שנים, עד ששוכחים על מה התחיל הכול.



האדמו"רים וילדיהם חיים בשפע ובפאר בעוד שרבים מחסידיהם מבוססים בעוני. החתונות של צאציהם ואירועים משפחתיים אחרים הם מפגנים ראוותניים של עושר, וכל רבי מנסה לעלות על האחר. הם נוסעים בקאדילאק וילדיהם הם, לעיתים קרובות, ילדותיים, גסים ומפונקים. האדמו"רים ומשפחותיהם מחשיבים את עצמם כקלאסה חברתית בפני עצמה. הם יוצרים קשר מועט עם השאר ודורשים התייחסות מלכותית. ילד או נכד של רבי עלול להיות נבזה ובטלן, אבל לעיתים רחוקות יינשא למשפחה "סתם". הנישואים ייעשו כמעט תמיד עם משפחה של אדמו"ר אחר.



מדוע אני מעלה את כל זה עכשיו ? ובכן, בשבת האחרונה, כשקראתי את הסיפור על קורח שעמד ומרד במשה רבינו, נזכרתי בפעם האחת שבה העזתי להעלות ביקורת על הרבי שלי בפני חסיד אחר. זה היה לפני כמה שנים, אבל האירוע עדיין חי בזכרוני. פטפטתי עם בחור בשול בבוקר שבת. אני לא זוכר בדיוק מה אמרתי ומה היה הנושא, אבל נתתי לפי לפלוט ביקורת חריפה על אחד מילדי הרבי שמנצל את החסידים לתועלתו. המאזין נהיה אדום מכעס.



"מי אתה חושב שאתה שתבקר את הילדים של הרבי ?", הוא שאל. כולו היה נמוך יחסית, אבל יכולתי לראות שהוא מלהיב את עצמו. "אין לך את המושג הכי קלוש על הקדושה של האנשים האלו! הרבי לא אוכל ושותה כמוך. אין לו ילדים כמוך! (רמז ליחסי מין). ילדי הרבי הם הטהורים שבטהורים!"



עכשיו הוא צרח. אנשים התחילו להתאסף כדי להקשיב. לא הייתי בטוח לאיזה צד הם נוטים, אבל הייתי צריך להשיב.



"לא אכפת לי כמה קדוש יהיה מישהו", אמרתי. "להתנהגות לא מוסרית לעולם אין תירוץ. זה נכון לגבי ילדי הרבי, וזה נכון לגבי הרבי עצמו!"

ברגע שאמרתי את זה קלטתי שפישלתי. כל עוד שמרתי את הדברים לילדי הרבי, ניתן היה להצדיק אותי. אבל התקפת הרבי עצמו הייתה יותר מדי בשביל האנשים האלה.



"אתה קורח!", הוא התחיל לצעוק עליי. "אתה תיענש בדיוק כמו קורח! אתה חושב שאתה חכם! אתה חושב שיש לך זכות לפקפק בסמכות! אתה חושב שאתה יכול להיות אחראי על המוסר ולבקר את מי שתמיד עושה כשורה! תן לי לספר לך, קורח נפל והוא עמוק באדמה וצועק:'משה אמת ותורתו אמת', ואתה תסבול מאותו עונש. תחכה ותראה!"



למזלי זה היה מאוחר בבוקר, והשול היה ריק ברובו. מעט האנשים שהתאספו מסקרנות לא אמרו דבר, אבל אני התחלתי לחשוש שמישהו אחר עוד מחכה לי בפינה ובחיפזון יצאתי משם. דאגתי כמה ימים שהרכילות עליי תדלוף, אך להקלתי נראה שהתקרית נשכחה, ולמדתי לנצור את לשוני.



-------------------



תגובות בולטות



שעועית בודדת – כחוזר בתשובה שאלתי את הרב החב"דניק שלי:"לכל אחד בתנ'ך יש את מגרעותיו. בנקודה מסוימת כולם חוטאים בחטא, גדול או קטן. וכולם עושים תשובה. זה אנושי, ובמידה מסוימת זה עוזר לתקשר איתם. מה החטא של הרבי ?"

לא משנה כמה פעמים שאלתי את השאלה, התוצאה הייתה תמיד אותו דבר. כעס עצור, ונזיפה על כך שאני מעלה כזה דבר. והם לא הבינו מדוע איני רוצה בישיבה חב"דניקית.

ברוך ה' אני עדיין דתי לחלוטין, אבל בשום פנים לא חסיד.



זו – הרבי שלך אולי לא מושלם, אבל שלי כן! (סמיילי)



קורא מודאג – מורד, אתה נופל במהירות ואני מודאג לגביך. בבקשה קח פסק זמן מהכתיבה ודבר עם אשתך על אמונתך הדועכת בה'. אם יש לך חברים קרובים, אולי כדאי שתשוחח גם איתם.

כתיבה פופולארית בבלוג היא סיפוק זמני, אבל הנפש היא נצחית. בבקשה תדבר עם אשתך.



(בבלוג באנגלית נפתח כאן ויכוח בין המגיבים על המשיחיות בחב"ד ועל מודעתו של הרבי להחשבתו למשיח)



זריחת_עץ



21:41 24/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

ווילג' וויס והסופה שאחרי השקט – 16.7.03



החזקתי את זה אצלי כמה שבועות, אבל עכשיו אני יכול לספר. הכניסו אותי לווילג' וויס.

בחיים שלי לא חשבתי שיראיינו אותי ויכתבו עליי בעיתון חשוב. בשביל כל הקוראים שחוששים שזה יעלה לי לראש, אל דאגה. אני יודע שגם הרגע הקט של הפרסום יחלוף לו.



***



ובכן, הווילג' וויס יצר סופה של ממש בקרב החסידים. הם חמושים ומוכנים למלחמה. דואר השנאה מגיע מהר ובשפע. בלוג חדש בשם "יידישקייט, נוצר אך ורק כדי להילחם בעמיתי הבלוגר "קטלא קניא" ובעבדכם. חבל, זה באידיש, ועל כן בלתי נגיש לרוב קוראיי, אך הנה קטע מתורגם.



ההיסטוריה שלנו הראתה שיהודי משומד הוא אויב מסוכן יותר לאחיו מאשר הגויים. גויים נהנים לראות יהודים הולמים זה בזה. לכן כאשר גוי זוחל לכנסיה ומתחיל לספר "סודות מבפנים", הוא מוצא את עצמו מוקף בחסידים שיקנו את השטויות שלו בכסף. המתיקות שבכך גורמת למשומד להמשיך במעשיותיו, לשפוך לסיר פלפל ומלח יותר מאשר אוכל. ככל שסיפוריו פנטסטיים יותר, תהילתו גדלה, והוא מומרץ להמשיך עוד ועוד.



לאור זה, אפשר בקלות להבין מדוע החסיד המורד הפחדן רץ לווילג' וויס בתחינה לראיון, שבו הוא הבטיח להם הרבה סודות מענגים מבפנים, מעשיות שמזכירות את אלו של המשומדים, שאמרו שהתלמוד מלא בלעג על הנוצרים. גם מובן מדוע הווילג' וויס ראה חשיבות בקניית השטויות האלו. ובעיקר, ברור מדוע הילד הטיפש חסיד מורד כל כך התרגש מהדיוקן הנחמד שצייר לו הווילג' וויס.



לאלו שלא לקחו שיעור בקללות ביידיש, אספר שאני מתקרא שם נחש ארסי שפל, פסולת מכוערת, יריקה ארסית של כלב שוטה, ועוד ועוד. הוא מאחל לי:"מיתה משונה, וגיהנום בוער על ראשו, חולירע בכל עצמותיו, שנה שחורה לו, יאחז בו השטן, יקבור את עצמו חי, עיניו ינוקרו, הוא ייתלה וייחנק".



הסיבה שאני מזכיר את התגובות החולניות האלו היא שלמרבה הן צער, הן מהוות ייצוג אמיתי של מה שמחליף את הדיאלוג אצל הרבה חסידים.

כמובן, הרבה חסידים לא יגיעו לרמה כזאת של גסות רוח. אבל שיטות ההתמודדות עם המחלוקת ועם הדעה השונה הן מהסוג הזה. בטיפול באי הסכמה נעשה שימוש בהתקפות אישיות ובדה לגיטימציה. הנושאים עצמם נתונים לוויכוח רק לעיתים נדירות.

ההנחה המובנת מאליה שאני "התחננתי" לפני הווילג' וויס לראיון היא דוגמא מדויקת לשיטות הוויכוח של האנשים האלה. לא שזה משנה הרבה, אבל זה שקר גמור. וויליאם או'שי, ביקש ממני ראיון לווילג' וויס, ואיתו הרבה עיתונאים אחרים, מהרבה עיתונים. בקשתו הייתה הראשונה והיחידה שהסכמתי לה.

אני די בטוח שאף אחד ממי שמבקר אותי בעוצמה כזו, לא טרח לקרוא חלק קטן מהפוסטים שלי לפני שהגיב. הם לא היו צריכה. קפיצה למסקנות היא דבר מקובל בקהילה שלהם. אם הם היו טורחים לקרוא כמה מהפוסטים בבלוג הזה, הם היו מבינים שאני לא מלא שנאה וגם לא מונע מאידיאולוגיה. הבלוג הזה התחיל כצורך אישי לחלוטין. לבטא את רגשותיי ואת תסכוליי למי שיסכים להקשיב.

למעשה, הקוראים ישימו לב שאני משתמש הרבה בז'רגון פנימי, אף שאני צריך לעיתים, מתוך נימוס, להסביר אותו. זה מראה בבירור שהקהל שלי הוא לא בהכרח קהילת החוץ.



עם כל הכנות, המאמר של הווילג' וויס לא במדויק מתאר את רגשותי כלפי החסידים. בבלוג שלי יש מספר רב של פוסטים שבהם, כפי שקוראי הקבועים יודעים, אני מתאר כמה מהאלמנטים היפים והנעימים של החברה החסידית. מאמר הווילג' וויס לא נגע בהם. אם זה רומז על אידיאולוגיה מוסווה ואם לא, איני יודע, אך העובדה היא שבביקורת שלי אין אף שקר או עיוות של האמת. אני מספר את הדברים כפי שהם, וכמובן, אחדים יתרגזו. זו דרכה של החברה המודרנית, ואני גאה להיות חלק ממנה.



--------------



מבחר קטן של תגובות



חסיד מורד – מעולם לא קראתי את הווילג'. תחכימו אותי עליו.



ג'יימס – זה זבל. מהמאמרים השמאלניים בחלק הקדמי ועד לפרסומות הזנות (או המסז') בחלק האחורי.



ג'וקליין - בווילג' וויס יש טור קבוע הקרוי "מכתבים מפלסטין". פעם אחת הכותב טען שאין לו מושג מדוע מחפשים בתיקים של פלסטינים כשהם נכנסים לישראל. זה הרגיז אותי, אבל אז התנחמתי בכך שאנשים קוראים את הווילג' וויס רק בשביל רשימות הקונצרטים (ומאמרים על חסיד מורד).

לפני כמה שנים עמוד השער של הווילג' וויס היה "הילדים הרעים של סאטמר" ופירט את סיפורם של צעירים שעזבו את הקהילה אחרי שהרבנים בבית הספר היכו אותם והטרידו אותם מינית. אחר כך הם עשו פירסינג וקעקעו את עצמם. האנונימיות הפכה את כל הסיפור לבלתי אמין קצת.



בן הרב – אל תדאג יותר מדי בקשר למקור תהילתך החדשה.

למרות זה נכון שחלק גדול מחומר המערכת הולם את התווית"זבל שמאלני", לעיתון יש מספיק עבר וגם סיקור תרבות כדי למשוך קוראים מכל קצווי הקשת הדתית-חברתית. ביניהם רבים כמוני שבפעם הראשונה מגלים את בלוגך וחפצים להוסיף נקודת מבט משלהם לעמוד התגובות. מזל טוב! שמח שמצאתי את הבלוג שלך.



לא מהסוג שלך – אם סיפורי החסידים שלך הם בכללותם אמיתיים או שקריים, אין זה מעניים אותי. אך מאין לקחת את החוצפה או יותר מכך, את השנאה העצמית, להשמיץ ולהלעיז על הקהילה החסידית אל מול האינטרנט כולו.

לא, אתה לא חסיד. ייתכן שנולדת להורים חסידיים, אבל בעיני אתה משומד, אחד שמכר את נשמתו לשטן ומוכר את אחיו למען תהילה קטנה ומלוכלכת.

הלוואי שהכול יכול ישיב לך כגמולך,

חסיד



סוג א' – כחסיד מורד עמית, הייתי רוצה להעלות פה שתי הערות.

אני אישית לא מרגיש צורך בכתיבת בלוג או בכיבוס הכביסה המלוכלכת של הקהילה שלנו בחוץ. כשאני מדבר עם מישהו שאינו חסיד, והשיחה מגיעה לנקודה הזאת, אני מנסה לחמוק מהנושא. אבל אני לא רואה שום דבר רע בחסיד אחר שכן חש סיפוק על ידי שיתוף אחרים ברגשותיו, כל עוד הוא לא פוגע באף אחד אישית ובאף מוסד או אירגון. מה רע בדיבור במונחים כלליים ?

כן, בקהילה החסידית הם מנסים למנוע מילדיהם כל השפעה חיצונית, כדי לאפשר להמשיך את התרבות החסידית ואת המסורת, והם מצליחים מהבחינה הזו. זו הסיבה שאין להם טלוויזיה בבית ושהם לא מלמדים אנגלית ולא מדברים אותה. התוצאה היא שנוצרים כמה מורדים (כולל אני), ואני לא רואה איך חסיד מורד מזיק לקהילה, מה עוד שהבלוג שלו באנגלית, והחסיד הקטן לא יכול להבין מילה.

הדבר שבו אני נבדל מהמורד הוא שהוא נרגז וכועס על החסידים, על ששללו ממנו את אורח החיים שהוא היה רוצה לחיות, ובצדק הוא מרגיש נרגז (והוא כבר פירט, בצדק גמור, מדוע אינו יכול לעזוב).

אני, מצד שני, לא נרגז אלא מרחם. מרחם עליהם שהם כאלה, מרחם עליהם שהם מנהלים אורח חיים הלקוח מלפני הרבה מאוד שנים. לאף חסיד לא הייתה ברירה היכן להיוולד. אני כמוהם, מתלבש כמוהם, מפטפט איתם, מסתובב בתוכם, אבל אני גם מבקר אותם וגם מנסה להפיק את המיטב מהמצב שאני שרוי בתוכו.



יולנדה – בתוך חצי שנה עוד תביע חרטה. לא פחות, אבל גם לא יותר.



יושב על הגדר – שלום מורד, אני לא יודע מה המעמד שלך בקהילה, ואני לא יודע איזו קהילה זו.

הם תפסו אותי. חלקם יודע מי אני, והם קוראים את הבלוג שלי.

השד הוא לא כל כך נורא, לא מהם אני מתפרנס, ולהפתעתי הגדולה, הם לא רצים ומספרים לכל אחד עליי. כל עוד אתה לא מפרסם את המרד שלך בציבור (והבלוג הוא לא כזה פרסום ציבורי), אתה לא צריך לדאוג.



ג'יימס – אמרתם שאף אחד לא הוציא פתאווה נגדו, ואף אחד לא מנסה להרוס את חייו. אבל הייתה כאן קודם הודעה שנעלמה ובה מופיע שם שנטען שהוא שם משפחתו של המורד, ולצידו אזהרה שהוא לא אנונימי כמו שהוא חושב שהוא.



מוזר – אם תאהב את זה או לא, להמון אנשים שאינם יודעים כמעט כלום על החסידים, אתה הצוהר היחיד לחברה זרה, והתמונה שאתה נותן היא מאוד מוטה.

או שאתה טיפש מכדי לקלוט את זה או שאתה חסר אחריות מכדי שיהיה אכפת לך, אך כאשר אני קורא מאמר שמתאר את הקהילה שלי, ובאופן עקיף, אותי אישית, בצורה שרחוקה מלהיות אוהדת, אני חושב שהבעה ציורית של התחושות שלי היא מוצדקת ומתבקשת. אז במילים שאולי שמעת אם אתה נוסע ברכבת, תז...!





תוקן על ידי - זריחת_עץ - 24/07/2003 22:52:42

זריחת_עץ



23:57 24/7/2003 - נשלח ב

--------------------------------------------------------------------------------

ישיבה יוניברסיטי ואני – 10.7.03



מאז שהתחלתי בבלוג הזה, קיבלתי הרבה דואר אלקטרוני מאנשים שמפקפקים בכך שאני באמת חסיד. גישתם נעה מספקנות מנומסת לתוקפנות עויינת. הואשמתי בהיותי משומד שידיעותיי על חסידים מאפשרות לי להתחזות ולפתות אותם למרדנות. הרבה אומרים שכתיבתי מראה על ידע בתרבות החילונית שכמעט בלתי אפשרי שחסיד ירכוש. ורובם אומרים שסגנון הכתיבה שלי לא ייתכן אלא אצל מי שגדל בסביבה חילונית. קורא אחד כתב:"זה ברור שיש לך חינוך חילוני גבוה". וואו! האנשים האלה מחניפים לי. אם הם לא רוצים לקבל את דבריי, זה בסדר מבחינתי.



אבל זה אירוני. לפני כמה שנים, כשרק יצאתי מהכולל, הלכתי לראות אדם בקהילה שלי שעזר לאנשים להשיג עבודה. הוא נתן לי קורות חיים למלא, ואני, ללא חינוך אקדמי ונסיון בעבודה, לא מצאתי הרבה מה לכתוב על עצמי.

בתמימותי, מבלי שיהיה לי קנה מידה לאמוד את עצמי מלבד החסידים שמסביבי, חשבתי ששליטתי באנגלית ויכולת הכתיבה שלי הן טובות למדי. לכן רשמתי "יכולת כתיבה מצוינת באנגלית".



החסיד לקח את הרזומה והתבונן בה. כשהוא ראה את מה שרשמתי על יכולת הכתיבה, הוא החזיר את הדף אלי ואמר בזעף:"כמה טוב אתה כבר יכול לכתוב. למדת רק בישיבות חסידיות". מחיתי ואמרתי שאין לי כל כך עם מי להשוות, אבל אני לא חושב שאני כותב גרוע.



"זה מגוחך", הוא אמר. "יחסית לבחור ישיבה אתה אולי כותב טוב, אבל יחסית לבוגר ישיבה יוניברסיטי, למשל, אתה לא יודע כלום".

קלטתי שייתכן שהוא צודק, ובלעתי את התמרמרותי ואת גאוותי.



ועכשיו אנשים משוכנעים שאני "בוגר ישיבה יוניברסיטי".



--------------------------



תגובות בולטות



סוג א' – המורד טוען שהוא גדל בחיידר חסידי והם לא מלמדים יותר מדי אנגלית שם, למרבה צערי (אני צריך להשתמש בספלר כל הזמן, ואני יודע שהדקדוק שלי הוא זוועתי). אבל יש לי את הסיבה שלי לכך שאני מאמין שהוא חסיד אמיתי עם כשרון גדול.



משומד קרוב – גדלתי בסביבה חסידית והייתי כותב המכתבים של המשפחה. יכולותי הרטוריות היו משענתי העיקרית. בזמני הפנוי למדתי את המילון, ספר האנגלית היחיד שהורשה בבית.

דמיינו את הפתעתי כשהגעתי לבסוף לאוניברסיטה. המבחן הראשון שהגשתי חזר עם "אין ציון", משום שהוא היה כל כך גרוע שהמנחה האומלל לא יכול היה אפילו להתחיל לקרוא אותו.



מורד (בהתייחסו לדיון על רבנים משכילים) - הרבי מנובומינסק הוא אחד מהרבנים הישרים חלקית. כל הכבוד לו על שיש לו מידה של יושרה ועל כך שהלך לקולג'.



אדי – אני קורא אותך כמה שבועות ומוצא את כתיבתך וסגנונך ראויים להערצה, אבל אל תחשוב שאתה כל כך יוצא דופן. אני כמעט בן חמישים, ואני זוכר עוד חסידים שהולכים לפרוצות בשנות השבעים עם כל ה"מלבושים" שלהם.



מורד – אדי, ובכן, זה דבר שאני לא עושה. (סמיילי). אני לא טיפוסי, אבל מעולם לא טענתי שאני היחיד. השוואתי לאנשים האלו מראה שלא הבנת את הנקודה בפוסטים שלי.

האשכול הזה מזכיר את האשכול על היינריך היינה.

כאן דוגמא טיפוסית למי שנמצא בגטו שהגטו הורס אותו. כותבים כאן שהוא מנסה להשתחרר מהגטו על ידי הריסתו. איני רואה שהוא מנסה להרוס אותו אלא דווקא להצביע על ההריסות הנמצאות בו כבר.

מסתברא, זו לא הפעם הראשונה שהנך מעיר בהתפארות מסוימת שאתה לא נמצא במחנק ושהנך יכול לדבר עם חבירך על כל נושא בצורה משוחררת ולועג לאנוסי התבונה.

מה יהיה אם תיווכח שהאל החרדי מת מזמן ותורת החרדים כמות שהיא היא זיוף ושאדמורך הוא ככל אדם רק אולי מוצלח יותר? האם תוכל לדבר על זה עם חבריך בלי שירחיקו אותך חברתית? או שהחלטת שאינך מעונין ביושר אינטלקטואלי שיגיע אותך למצב כזה ולכן אינך חושש? אז אין מה להתפאר כלועג לרש של גנב שהתעשר מממונו, אלא להתבייש!


תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 28/07/2003 7:19:05

בוגיעלון אפשר שתכ' זאת פעם נוספת

מה קרה לך מיימוני ימחוק אותך

בוגי,

אני, להבדיל ממסתברא, נהניתי מצורת הכתיבה של המורד.
גם אם נניח שמדובר בחסיד מורד אמיתי ולא בפיקציה (מה שסביר יותר) דבריו נכונים כלפי מצבו בלבד. הם וודאי לא משקפים בעיה "חרדית", אפילו לא בעיה "חסידית".
במקרים אחרים הייתי אולי כועס עליו, כמו מסתברא, על כיבוס הכביסה בחוץ, אך נראה לי שכיום בעידן המידע והאינטרנט, לא מתייחסים אליו אלא כקוריוז ולכן נזקו מועט.

בכל מקרה, אני מוצא שהמרחק בינך לביני הוא כה גדול שאינני מוצא טעם אפילו להתייחס לדבריך.

בלגולה

דווקא כיום בעידן המידע והאינטרנט, יודעים שבחינוך המדובר מהווים הצעירים הנאורים כמו בקבוקי לחץ שבכל כמה רגעים קופץ עוד פקק: פופ, פופ, פופ.

לכן הבלוג של החסיד, גם אם הוא פיקציה, מהווה מייצג טיפוסי למצב של הימאסות הפרימיטיביות על הנאורים והאמיצים בישראל ולכן תועלתו מרובה.

בוגיעלון פחחח בחייך לאיזה שינוי הבלוג יביא?גורנישט!!!אפס , כלום וכי לא ראית בעולם הוירטואלי איך עפים נעלמים מתאדים אשכולות מידע לא רצויים ודווקא ע"י אחת שגרה בארצות הרית ??? אז בחייך אם בוירטואלי כך , במציאות על אחת כמה וכמה , ביום שיזוהה האיש מויליאמסבורג בעל הבלוג אשתו תהפך לאלמנה ובניו יתומים

בעל עגלה, אתה מפקפק כי אינך מאמין שקיימת תופעת "אנוסים" חרדיים ? ובכן, היא קיימת גם קיימת.
למעשה, הפורום הזה עצמו מאכלס את תת הסוג הזה. בשביל לא מעטים האינטרנט מהווה מרתף אפל בספרד של המאה ה-15, ורכי הלבב שביניהם אף שומעים את פסיעותיו של תומס דה טורקמדה ממעל.