שובי שובי השולמית

יתכן שהנימה שבה פתחתי עושה רושם קליל. אך אנו נוגעים בנושא יסודי מאד עבורי אישית ועבור הפורום בכלל.
כותב כמו מסתברא תורם רבות מאד לפורום. מדוע הוא עזב? האם נוכל להחזירו? האם יש סכנה שאחרים ילכו חלילה בעקבותיו? לא נעים להציג את השאלות האלו, אך נראה בעיני שחשוב לעשות זאת.

חילופי דברים שהיו בין המנהלים ובין בכירי הפורום בתיבות האישיות, מעידים כי עזיבתו החפוזה של מסתברא צערה את כולם, וכי כולם עושים חשבון נפש. על מה ולמה. במה חטאנו, ואיך נוכל לתקן.

יכולנו להצביע על שלושה גורמים שיכלו לגרום לנטישתו. ואני סבור ששניים מהם ניתן לתקן. באשר לשלישי, אולי נוכל להציע נימוק שישכנע אותו לחזור.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תרבות הדיון בפורום


מאז עלינו על המפה התקשורתית, נוסף לנו מספר רב של משתתפים וקוראים, אבל היתה תחושה של ירידה מסויימת באיכות הכתיבה על חשבון הכמות.
קטע המכתב הבא, של אחד מבכירי הפורום, יכול להעיד על כך:

"...
אינני סבור שמה שהגדיש את סאתו של מסתברא היו ויכוחים קונטרוברסאליים, אלא דווקא תרבות דיון מדורדרת. לאחרונה נוכחתי כמה פעמים כיצד כותבים מרשים לעצמם לנקוט בזלזול גלוי מתוך עמדה יודעת-כל כביכול, הן כלפי והן כלפי מסתברא. כדרכו של עולם, מידת הזלזול אינה עומדת ביחס ישר למידת הידיעות של בעליה (וי"א ביחס הפוך).
לכשעצמי לא אכפת לי לשמוע כיצד "מוכיחים אותי" מתוך אי הבנה של הכותב בגמרא, אבל אני מבין בהחלט את מסתברא שקצה נפשו בדיונים ברמה כזו עם מי שאינו מגיע לקרסוליו..."

אם זו היתה הבעיה, כמדומה לי שאני יכול להציע פתרון:

א. התייחסות ענינית בלבד של הכותב, שיצביע על שורש אי ההבנה או אי ההסכמה, ללא נסיון להסבר נוסף. כידוע אצל גדולי ישראל, הם לא ניסו לשכנע את מי שאינו בר שיכנוע. לא חייבים להתייחס לכל מילה.
מפורסם הדרוש על דברי שלמה המלך, שהמליץ לענות כסיל כאיוולתו ושוב המליץ לא לעשות זאת. והטעם הוא שכדי לענות לשוטים דרושה חכמה מיוחדת במינה. מי שלא נחן בסבלנות הדרושה, יכול בהחלט להרשות לעצמו להתעלם.

ב. מעורבות יתר של המנהלים. אם נראה כי דיונים מתארכים בשל ויכוח על אי הבנה, נשתדל להתערב, להסביר ואף למחוק, לפי הצורך.

ומצד שני, כי תמיד יש צד שני –

ג. יש לזכור כי הפורום שלנו מעוניין להציע גם מידע לכל המתעניין ביהדות. איני פוסל שום אדם המתעניין, גם אם יש לו הנחות יסוד מוטעות. מן הראוי להסביר לטועה, בדרכי נועם ובמאור פנים, במה טעה. אם הדבר לא ניתן להעשות בפורום עצמו, יש לשם כך תיבה אישית. כל מי שיפנה אלי בבקשה, אשמח לעזור לו בכך.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ענווה קודמת לחכמה


בהתייעצות חירום ביני לבין מנהל הפורום שליט"א, הזכיר רבנו סיינפלד כמה דוגמאות של אנשים גדולים, שענוותם קודמת לחכמתם.
אבל לא כולם כאלו. יש כאלו בפורום, ולא רק בורים והדיוטות, שמרשים לעצמם לדבר בבטחון עצמי כשהם מציגים עמדות קונטרוברסיאליות.

מצד אחד, זו נקודה שקשה להתלונן עליה. מן הפריבליגיות של בעל הידע שהוא מרשה לעצמו להתבטא בבטחון על מה שטרח ועמל עליו עד שקנאו. ואין קנין אמיתי אלא הדעת. נקל להבין את מי שהכל ברור לו, והוא מתבטא בסגנון שנראה מתנשא מפני שהוא מתבסס על תורה שקנה באף.

מצד שני, לא רק חכמה ראויה לשבח, אלא גם מידות טובות. וכבר למדנו בפרקי אבות שלא יכפה אדם את דעתו, שאחרים רשאים לקבלה והוא אינו רשאי לתבוע מהם להסכים, גם אם הוא צודק.

החכם נמדד לא רק בבטחונו העצמי, אלא גם ביכולת ההתבטאות שלו בשפה רכה, בנכונות להתחשב בכך שהזולת מחזיק בדעות הפוכות משלו. בכבוד לזולת.
אם נאמץ את הכללים המומלצים האלו, ודאי שיהיה נעים יותר לכתוב ולקרוא בפורום.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תכלית הפורום

אישית, חששתי שמסתברא רצה לפרוש מפני שחשד שהפורום עלול להוביל לא רק לדיונים תיאורטיים אלא גם למסקנות מעשיות. ומסקנות אלו, גם אם לפי דעת המטיפים להן הן כשרות וישרות, בעיניו הן מהוות שינוי ביהדות המסורה לנו מדור דור.
אני משער שחשש זה מציק לאחרים שכותבים כאן. ואני יודע שהוא מציק לכאלו שנמנעים מלכתוב כאן בדיוק מסיבה זו.

זה לא נושא קל, אך אני יכול להציע את הקוים המנחים הבאים:

הפורום נועד לניהול שיח פתוח. לשיח כזה יש מחיר, ויש לו תנאים מוקדמים.

אחד מכללי היסוד הוא שיש רשות לכל אדם להביע דעה, אם הוא מביע אותה בדרך ארץ. הוא יכול להיות רפורמי או קונסרבטיבי, חילוני, קראי, או אפילו נוצרי ובודהיסט. שומה עלינו לדעת להשיב דבר. אם אני סבור שמי שטוען שדוד המלך חטא אינו אלא טועה, עלי לדעת להפריך את דבריו במתודה המקובלת בדיון עניני, ולא באיומים או בסתימת פיות.
ממילא ברור שכל עוד הדיון מתנהל, שתי הדעות הנוגדות יוצגו ברבים, גם אם אחת הדעות מאד לא חביבה עלי, וגם אם אני סבור שהיא פסולה על פי ההלכה.
זה טבעו של שיח פתוח.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הארכתי לכתוב. קיויתי שאוכל להסביר משהו מהאופן בו אני ואחרים רואים את הפורום. אני מקוה שהצגת הדברים תועיל לשכנע את מסתברא שלנו להתחשב ולחזור אלינו. אם לא למענו, כי אז למעננו.

וכל מי שמרגיש נפגע או כועס על מה שנאמר או על איך שנאמר, אנא, אל תשמרו את הדברים בלב, כפי הלב (כדברי חיים ולדר) אינו מחסן. פניה לתיבה האישית תענה תמיד בעין יפה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

סליחה על השאלה, אך מישהו טרח לשאול את מסתברא עצמו למה הוא פרש?

אולי הוא בחופש בגליל? נסע לחו"ל לקרוביו? עסוק כי הוא מחתן נכדה?

למה לא נבקש ממנו להגדיר בצורה ברורה מדוע פרש, בבחינת צוואתו המוסרית? כל עוד בעל השמחה איננו מכריז עליה, לא נדמה לי כי רשאים אנו לקבוע קביעה כלשהיא....



ובבניין עפולה ננוחם....

אין מילים בפי, באמת חבל!

גם אני הק' מצטרף לכל הנ"ל

אמנם, היו סימנים מוקדמים לכך באותו אשכול שדן בשאלה האם הפורום מיצה את עצמו .

אבל, אני מניח ומקווה שהוא יחזור.

הוא יווכח ששם בחוץ הרבה יותר גרוע ..

האמת היא ? שעכשיו גם אני , שוקל לפרוש !

אני חושב שהדבר המתסכל ביותר למתווכח בכל פורום הוא הסירוב להשתכנע.
גם אם הטיעונים שאתה שומע מהצד השני (או קורא) מרשימים אותך ומוסיפים לך תובנות חדשות, כפי שקורה לעיתים קרובות, התגובה האינסקטיבית שלך תהיה המשך מתחכם של ההתנצחות, ולא הודאה (ולו חלקית) בצדקתו של הצד השני.

שמעתי פעם מרב חשוב שנשאל מדוע לא יוצאים גדולים מישיבות ההסדר, ואמר:"משום ששם מפרגנים". כוונתו לומר ששם קיימת הרבה פחות וכחנות לשמה. אמרת סברה יפה, יאמרו לך:"יישר כוח", ולא ינסו לקרוע אותה לגזרים. ולדעתו, דווקא הווכחנות יוצרת מוטיבציה ותחרותיות ומעודדת להמשיך ולעלות הלאה.

זה הצד האחד של המטבע. אני חושב שכאן סטינו לחלוטין מדרכן של ישיבות ההסדר, אליבא דאותו רב, ולטובה.
אבל גם הגזמתנו בכיוון השני אינה רצויה.
וידועה שיטת הרמב"ם כיצד מתגברים על הטייה לצד אחד במידות.

אבל גם אם מיטב הפורום יפרוש, בוא לא נשכח שהארכיון של היידפארק מלא באנשים שלא היה להם תחליף.

תוקן על ידי - זריחת_עץ - 28/07/2003 22:23:17

ואכן אוסף הפורומים של הייד-פארק נראה כפי שהוא נראה...