אלה שמיצו עצמם ואלה שלא (במקום דרשה)

מורי ורבותי ברשות המרא דאתרא

אמנם כן זה מזמן שמוישל'ה עומד שם במזרח כאבל בין חתנים וכעני בין גבירים אבל מאחר ועד עתה לא היה לזה כל ביטוי מעשי לא ראיתי עניין לענות בו. אך מעתה שהעניין מעשי קצת יותר, ברצוני לפצוח בדרשה קצרה.

לשם הבהרת הנקודה שברצוני לציינה, הנני לשלות ממעמקי הפורום את האשכול (שכפי הנראה מיצה את עצמו) והוא האשכול של מסתברא היקר הפותח בשאלה: "האם הפורום מיצה את עצמו?"
שאלה זו ואשכול זה המעלה בדעת את שאלת מטרת הפורום, יעדיו, ומסגרתו, מהווה בסיס המאפשר להצביע על הנקודה שברצוני להתמקד בה:

1.
לפורום הזה, ככל פורום, אין כל ממשות אף לא ממשות וירטואלית. הפורום אינו אלא מסגרת-לא מסגרת, בתוכה בני אדם מגוונים שונים מנהלים דו-שיח ומביעים דעות. הממשות של הפורום אינה אלא האנשים, בני האדם הנמצאים בו.
החברים, אנחנו, הם לא רק אלה היוצקים את התוכן לפורום אלא אנו עצמנו התוכן עצמו ולכן לו הייתה השאלה במקומה, היה על השואל לשאול: "האם מסתברא מיצה את עצמו?, האם ווטו מיצה את עצמו? וכדו'.

אך כל זמן שאנו חיים וחושבים. וכל זמן שאנו גדלים ויוצרים, כל זמן שהנשימה באפינו והדם פועם בעורקינו אל לנו עדיין, אסור לנו עדיין, לומר שהגיע הסוף שמיצינו את עצמינו.

תפיסה זו, שבני האדם הם תבנית נוף הפורום עומדת בבסיס הגישה שאיש אינו יכול להיות בעלים פה. איש אינו יכול להרגיש כאן אורח. כל מי שבא יוצר את הפורום, בונה אותו,עושה אותו בעצם נוכחותו. כולם כאן בני בית, כולם כאן בוניו ובניו. לכן לעולם לא יאמר אדם צר לי המקום, כי כאן ביתו.

2.
עם זאת בנימה אישית ברצוני לומר שאני מוצא בפורום עניין רק עד כמה שלבני השיח ובוני הפורום תרומה מקורית לאותן נושאים העומדים ברומו של הפורום. עם כל הכבוד לאנשים ידענים וחשובים המאכלסים לעיתים את הפורום, אני אישית מוצא די משעמם לפגוש כאן שוב את אלה המאכלסים גם את ספסלי פוניב'ז ומיר עד להתפקע. בשביל לפגוש תלמידי חכמים שמוחם אכן מכיל את הש"ס כולו אך פי מוחם כפי מחט, כדי לפגוש את אלה היודעים לצטט שוב ושוב עד לעייפה את אותם שבלונות מחשבתיות נדושות. צר לי, אך יש מקומות אחרים לפגוש בהם ודי להיכנס לשם כך לכולל חזו"א. צר לי. אך את מגיני הפרות הקדושות איני חייב לפגוש דווקא כאן. הפרה יודעת גם לגעות לבד ולעיתים גם לנגוח. בשביל מה היא צריכה עורכת דין, רק בשביל רהיטות הלשון?

אני מוצא כאן טעם רק במי שיכול לתת מבט נוסף, רענן ומקורי. רק מי שיודע לבקר ולא רק לאמר הן הן. אני מבקש לפגוש כאן את הריש לקישא ולא את אלפי הקישקיש קריא שכמותם מייצרת המכונה החרדית לרבבותיהן.


(ואני מציין את תוצרי המערכת הממוסדת החרדית רק משום שעם אלה אנו חיים יוםיום אך דברים אלו תקפים, לא פחות, לכל אלו שהינן תוצרי מערכות חברתיות אחרות וכל אלה שאין להם אלא מה שקיבלו מאחרים.)

נכון היו לנו כאן רובוטים משוכלללים. מצטטי ציטוטין ארוכי לשון, מגיני פרות קדושות אמיצים. אבל אני רוצה לפגוש כאן דווקא את הילד הקטן המסכן והבזוי שצועק המלך עירום. גם אם הוא לא צודק, והמלך לגמרי לבוש אני רוצה שהוא יהיה בן השיח שלי כי הילד הזה והקריאה הזו לא תישמע אלא כאן.

תסלחו לי ההשאלה הגסה. כאן ציון. ואני מחפש את ניצולי ה'מטריקס'. כל השאר אנשי המכונה הגדולה הם וסוכניהם. הציצו הפגעו וברחו לכם כל אחד בתורו. יודעים אתם מדוע עזבתם? מסיבה פשוטה: כי לכם יש לאן לחזור: לחיק המכונה הגדולה אותה לא עזבתם מעולם. לחיק הנוח של אומרי ההן וקובעי ההן. לחשיבה השבלונית הממצה עצמה לאחר יום יומיים. ברפת החמימה והנעימה של הפרות הקדושות.
האחרים לא יעזבו כי אין להם לאן ללכת. הם בחרו ביצירתיות, בעצמאות מחשבתית, ובאחריות לתכנים המאכלסים את ראשם. הם אין להם לאן לחזור. הרפת כבר מאוסה עליהם.

3.
אם נחזור לעיקר הדברים: ישנם 2 מקורות מיים מצויים: הבור והבאר. הבור אין לו משלו ולא כלום. הכל הוא נוטל ממכונות שואבות, ממאגרי מים עומדים, מיום אחד של חורף בו ירד הגשם לתוכו. הבור ימצה עצמו לאחר זמן מה ויפסיק להעניק מים. לעומת זאת באר מים חיים, מימיו נובעים מתוכו ממעמקי התהום. לעולם לא יפסיק להזרים את מימיו ולהחיות נפש.

כך גם, אדם חסר יצירתיות. אדם שכל מה שיש לו אינו אלא כלי קיבול מאחרים. אדם שכל מימיו שאובים, ימצה עצמו עד מהרה. אבל אדם הנושא את עצמו, החי את חייו, החושב את מחשבותיו שלו, שמימיו נובעים מתהומות הנפש, לעולם לא ימצה את עצמו.

אתם הבורות המלאים מי גשמים. עד מהרה יכלו המים ממאגריכם. אתם ששאבתם מיים מאחרים. ממאגרים של מיים עומדים עד מהרה יכלו מימיכם. מה הפלא שמיציתם את עצמכם כה מהר? אבל אלה שהם מעיינות נובעים מים חיים. אלה לעולם לא יפסקו לשפוע. אל תספדו לבורות שיבשו. מעולם לא אהבתי את מימיהם הדלוח. הבו לי עוד ממימי המעיינות הזכים. אותם, ורק אותם ברצוני לשתות.






תוקן על ידי - מוישהגרויס - 31/07/2003 15:15:12

הלבן
תודה אכן ציטוט קולע

הייתי משתמש כאן בתיאוריה הדארווניסטית על הישרדות החזקים.
אולי העובדה שיש כל כך הרבה אנשים שבעיניך, מוישה, הם מדקלמים משעממים, נובעת מכך שהם ניצחו במלחמת הקיום את היצירתיים יותר ?
אולי זאת משום שהיצירתיות הביאה לכך שהיצירתיים הגיעו לפריקת עול גמורה, וסטו מהתלם לחלוטין ?
אולי ביצירתיות בחשיבה הדתית ישנו כשל מובנה שממיט עליה כליון ?

מוישה שוב הוכחת שהכתר ראוי לך!

זריחת

התיאוריה שלך מצדיקה רשעים מול צדיקים, רבים מול מעטים וזדים מול עוסקי תורה!

העובדה שיש כל כך הרבה אנשים מדקלמים משעממים, נובעת מכך שהם לא התעלו (אולי מאי יכולת).

דווקא היצירתיות בפורום הזה הביאה לכך שהיצירתיים שבה הגיעו לקבלת עול האמת ואילו מנגחיהם פרקו עול התפתחות התורה במסווה של קבלת הדקלום.

דרכם היא כשל מובנה שממיט עליה כליון!

אגיב בקצרה
1.אכן הכותבים הם מרכיבי הפורום וכו אך ישנם כשהדומיננטי בינהם זה מיימוני רואים בפורום משהו הרבה יותר חשוב.בכלל ע"מ שגם אתה תוכל להתפתח שיכלית יצריתית תצטרך לשמוע אופזציה.אומר מיימוני ראשית אני מחפש אמת.אבל לא פחות אני זקוק לאופוזיציה כטריגר

2.אני לדוגמא לא מחפש ילד שצועק וטועה
יש רבים כאלו.אני מחפש את האמת כפי שהיא.אני לא יודע אם אני נכלל ביחד עם הולכי התלם מכולל חזו"א.אבל אני בהחלט חושב שאלו שאימצו את שיטת והשקפת החסידות בהחלט אימצו שיטה חדשה.מקורית.יצירתית ורעננה (אם נניח בצד לרגע את הויכוח על נכונות הדברים לפי השיטות השונות)

לא מרשים לקרוא כמו הרבה פעמים באקדמיה אנשים שעושים הכל ע"מ להיות מקוריים ויצריתיים
במיוחד במדעי הרוח אנו מוצאים פרופ' גדולים וחשובים שפיתחו תאוריות מקוריות ויפות אך עם חסרון קטנטן.מוטעות!
בהנחה שהפורום הוא לא רק לצורך סיעור מוחות כפי שרואה זאת אקדמאי.אנו נצטרך לאמץ לפעמים אמת גם עם היא השבלונית והשטנצית ואין לנו מה לחדש ולהוסיף בה.
כי.סטיסטית יתכן שלפעמים השבלונה נכונה

תחשוב על זה

לא יצא לי ממש בקצרה

מוישה



זריחת עץ

האם כל היצירתיים עוזבים? או שרק היצירתיים שעזבו ידועים לך?
סליחה שאני מתבטא בסגנון חריף, אך מדבריך השתמע טון של ביקורת שנראתה לי לא מוצדקת.
אולי היצירתיים האמיתיים נחבאים אל הכלים, מפני שבין המדקלמים קולם נבלע, מפני שבין אלו שאוסרים על חשיבה פתוחה הם אינם יכולים לפרסם את עצמם ולשרוד? אולי בגלל שהתרגלנו לחיות בסגנון של "1984"?

אלו האשמות חמורות. איני סבור שהן נכונות. אך הן נכונות בדיוק כמו ההאשמה שרימזת עליה.

הפורום שלנו באמת יכול לשמש כגן העדן האבוד לאלו שחפצים בשיח פתוח.

ובכלל, למה עלינו להצדיק את עצמנו? די שנכיר את עצמנו, ונשתדל לקיים את דברי הרמח"ל, להכיר את חובתנו בעולמנו, חובתנו הפרטית בעולמנו הפרטי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני צריך להתוודות, שבכוונה שאלתי בפרובוקטיביות, אך לא בהכרח הבעתי בכך את דעתי (מי שיעקוב אחרי הודעות אחרות שלי, ישים לב שאני רחוק מאוד מהאגף של מסתברא).
מה שכן, רציתי לעורר דיון על הקושי ליצור יהדות פתוחה עם נאמנות להלכה שתעמוד במבחן הזמן. הרי גם מנדלסון הקפיד על קלה כבחמורה וגם וייזל.
אני חושב שהמקבילה ההיסטורית של מיימוני היא דמויות כשי"ר, חתנתו של הקצות, וכר' מתתיהו שטראשון. אבל הזרם הזה נעלם, התאדה. וצריך לשאול מדוע.
דומה שגם הציונות הדתית נקרעת בין חרד"ליות לבין דתל"שות. יש שם גם זרמי ביניים, אבל האם הם ישרדו עם קריסת החזון של גוש אמונים ?

מתוך דבריו של להעיר:

"לא מרשים לקרוא כמו הרבה פעמים באקדמיה אנשים שעושים הכל ע"מ להיות מקוריים ויצריתיים
במיוחד במדעי הרוח אנו מוצאים פרופ' גדולים וחשובים שפיתחו תאוריות מקוריות ויפות אך עם חסרון קטנטן.מוטעות!"

***

- מדוע הפטרונות הזו לקבוע מה מוטעה ומה אינו מוטעה?
- האם באמת מצויים בידיך כלים כדי לקבוע זאת ללא עוררין?
-ההיצמדות ל"אמת" כפי שאתה כה מטיף לה מצריכה לדעתי עיניים סקרניות גם מכיוונים אקדמאים שנימת זלזול לא קטנה עולה כשאתה מזכירם. וחבל.
לפחות במגזר הזה הבאר שופעת תדיר ואיננה נסמכת ונשענת על בורות מתייבשים.

משום מה נראית לי כאן הבעיה, זה שמחלקים את הגולשים כאן לשתי קבוצות (היצירתיים והשמרנים), בשעה שנכון יותר לחלקם לשלוש קבוצות: היצירתיים, המבקרים והשמרנים.

שמו של הפורום עכ"ח מייצג בעיקר את היצירתיים והחושבים. גם שתי הקבוצות של המבקרים והשמרנים מתקבלים כאן בהבנה.

עיקרם של העימותים הנצחיים הם כאן בין המבקרים השמרנים. ולפעמים הם בסגנון מאכזב ומקומם.

מוישה גרויס,
כתיבתך היפה כמעט מסמאת את כושר השיפוט שלי
לגבי נכונות הדברים.

רק הערה קטנה.
ממעקב מה אחרי הפורום ואחרי מסתברא, ברי לי שדבריך לא יכולים בשום אופן להתייחס אליו.

לדידי, העני ממעש, מסתברא הוא ספרא וגם סייפא

הלבן.
מה אומר ומה אדבר נטלת את מילותי מהפה.

אל נא אחי תרעו. אל נא תגררו את האשכול לביצת המחלוקות הידועות על המסורתניים מול הביקורתיים וכולי. אני קובע חד-משמעית ככל שיכול בעל הדרשה לדרוש שאין אין כל קשר ולו כזרת בין הדרשה שלי לאותה מחלוקת וספיחיה.

ציינתי את העקרון של יצירתיות מול שבלוניות וצודקים אלה שאומרים שיש שבלוניות בכל כיוון שנביט וצודק מי שהביא כדוגמא את החסידות כיצירתיות דווקא בלב המסורת. (האם הלבן לא יכעס אם אציינו כדוגמא לאיש מסורת מובהק היוצר בתוך גבולותיה?)

אין סתירה בין מסורת ליצירה ואולי אדרבה היצירה הגדולה ביותר היא זו שתמצא משמעות פנימית וחדשה דווקא בלב ליבה המסורת ואין בית-מדרש ללא חידוש.

הגר"ח שחידש דרך לימוד חדשה עשה מהפכה חסרת תקדים במסורת ונקל לשער מה היה קורה למסורת בלעדי מהפכה זו. כך גם החסידות ותנועת המוסר ועוד ועוד דוגמאות.

לכן זריחת העץ דבריך, כלל אינן רלוונטיים לדברי וחבל שגררת את דרשתי לעברי פי פחת שבאמת נמאס מלדוש בו.


ואשר לכלל המשונה שקבע זריחת העץ כי הבלתי יצירתיים הם השורדים: כלך לך לסיפא של אותה תיאוריה: הדומים, חסרי השונות שורדים רק כל עוד אין משבר. הדומים מתרבים והולכים כאשר הגומחות הסביבתיות זהות. אך ברגע שמשתנה הסביבה וחל משבר הם יושמדו עד האחרון שבהם ורק אלה בעלי השונות היודעים ליצור בהתאם לדרוש הם שישרדו.

היסטורית גם היהדות שרדה כל עוד לא השתנו התנאים הסביבתיים. ברגעי משבר הכל התמוטט. אבל זה נושא לאשכול נפרד.

על כל פנים. לא משנה לי בדיוק מהם דעותיך. אם אתה יכול להעניק לי ראייה רעננה וחדשה בסוגיא נדונה, שתאפשר לי להגדיל את שדה הראייה ולבחון את האמת הפרטית שלי על פיה או לפחות להעלות עוד שלב בסולם ההבנה, אני מאוד אשמח לשמוע אותך.
אבל אם מה שיש לך זה דקלומים: אקדמיים או תורניים פילוסופיים או הלכתיים. אז בבקשה תמצא לך טייפרקורדר שיאזין לך. ממילא זה מה שהטיפוסים הללו מחפשים: טייפרקורדר. וכשהם לא מוצאים אותו הם בורחים בטריקת דלת.




תוקן על ידי - מוישהגרויס - 29/07/2003 22:55:27

ולאלה ששלחו לי מכתבים נזעמים באישי: טוב לדעת שעוד לא מיציתם את עצמכם. אתם מוזמנים איפה לחזור

דיוטיומה
אני מקוה שאת לא מצפה ממני שאנבור בארכיוני אחרי דוגמאות ספציפיות למה שאמרתי וכנהנה רבות
מה שאמרתי הוא שאמנם קיים לפעמים בספרות התורנית איזשהו קיבעון מחשבתי וחוסר רעננות ויצרתיות.לאידך גיסא הדגשתי שהקיצוניות השנייה היא האקדמיה לפעמים ביהורתה ושחצנותה המזלזלת לא בהחלט מחפשת להגיע לאיזשהו אמת במידה והיא כבר ידועה ונדושה ותעדיף תאוריה לא רצינית ולא סבירה אך מקורית ויצירתית ובעיקר תביא תהילה לכותבה

(אני כותב זאת לאחרי שנים שהייתי שרוי בקונספציה שדוקא באקדמיה יש יותר אמת.אך התאכזבתי)

בדילוג ארוך על קודמי אני חוזר למניפסט של מוישה. ומצדיע.

להעיר

מה שמשותף לרב באי הפורום האינדיוידיאליסטי הזה, זה שכולם שומרי תורה ומצוות,נאמנים להלכה. וכשהם מעלים סברא שהיא "יצירתית" לגבי הלכות שלא נפסקה לגביהן הלכה כפלוני , הם אוטומטית הופכים בעיניי המסורתנים לחשודים בכפירה.זה לא פוגע? האם היצירתיים הם פחות חרדים לדבר ה' מהמסורתניים?

אתה בדיוק הדוגמא לאלה שלא באמת מחפשים את האמת, ואינם פתוחים לשמוע עמדות שמנוגדות לתיאוריות אותם הם מדקלמים, והראיה היא שאתה בעצמך ניסית להוכיח שהרמב"ם ( שמוגדר יצירתי) עסק בקבלה כדי ל"אמת" ולחזק את עמדותיך, במקום לקבל את האמת שישנה גישה שמנוגדת לעמדותיך.לברר אותה וללמוד ממנה. זה נקרא לחפש את האמת. הרמב"ם בוודאי היה רואה עצמו כאישיות אקדמית, והוא אכן זלזל בטיפשות ובז לקטני המוח אבל לחלוק על זה שהוא באמת חיפש להגיע לאמת? חיבוריו מקוריים ויצירתיים והוא לא זכה לתהילה בימיי חייו, וגם הרבה אחרי מותו, הוא נרדף בשל היצירתיות שניחן בה.

הרמב"ם שהיה מודע לסגירותם של בני האדם לשמוע "אמיתות יצירתיות חדשניות" לקח את זה בחשבון ובהקדמתו לש"פ פרקים הוא כותב:

"ודע, שהדברים אשר אומר בפרקים אלו ובמה שיבוא מן הפירוש, אינם דברים שבדיתים מעצמי, ולא פירושים שחידשתים. אמנם הם עניינים לקטתים מדברי חכמים במדרשות ותלמוד וזולתם מחיבוריהם, ומדברי הפילוסופים גם כן הקדמונים והחדשים, ומחיבורי הרבה בני אדם – ושמע האמת ממי שאמרה.
ואפשר שאביא מאמר אחד כולו מספר מפורסם בלשונו – ואין בזה רוע. ואיני מתפאר במה שאמרו מי שקדם ממני – שאני כבר התוודתי בזה- ואף על פי שלא אזכיר "אמר פלוני" – שזה אריכות אין בה תועלת.* ואפשר שיהיה מביא זיכרון שם האיש ההוא לחשוב מי שאין לו חך: שהדבר ההוא נפסד ובתוכו רע שלא יביניהו – ומפני זה ראיתי שלא לזכור האומר, שכוונתי להועיל לקורא ולבאר לו עניינים הצפונים בזאת המסכת"

הרמב"ם נמנע מלהביא את האמת בשם אומרו כי זיכרון שם האומר הוא היזק והפסד לקורא שאינו בעל חך לבחון מילים בטוב טעם ודעת ויגרום לו שלא יבין את העניין לאשורו – מפני שבעל האמר לא יכשר בעיניו.

"ורבים מעמי הארץ אשר מחכמה ריקים ודלים, יקשה מאוד בעיניהם כשיביא המחבר ראיה מדברי חכמי האומות, ודבריהם בעיניהם דברים בטלים שאין ראוי לקבלם, ולא יבינו אלה הפתאים, כי ראוי לקבל את האמת מכל אדם, אפילו כשיהיה פחות ממנו, או מעם אחר, ואין מביטים על האומר, אלא על המאמר" (ר' שם טוב אבן פלקירא בהקדמתו לספר " המעלות" ע' 11-12)