רחיצה בימי אבל (פרטי ולאומי)

בוגי

שאלה דומה הועלתה בפורום השכן שלנו, ח"ח.
וכתבתי שם דברים שהם פשוטים למבין. אני חוזר עליהם ומוסיף בעקבות מה שראיתי בתגובות שם:

א. גם באבל פרטי אין איסור רחצה לאיסטניס. כפי שנהג כמדומה לי רבן גמליאל שהתרחץ בחמים בשבוע שבו היה אבל.
בתקופתנו כולנו איסטניסים לגבי המקובל בעבר. פעם נהגו מן הסתם להתרחץ פעם בשבוע לערך. היום מתקלחים פעמיים ביום בגלל החום.

ב. אין איסור רחצה אלא דרך הנאה, במים חמים ובטבילת כל הגוף. רוב הרחצה אצלנו הוא במים פושרים חמימים ובצורה של אבר אבר. אף זו סיבה להקל, למרות שלדעתי אין בה צורך.

ג. מביאים בשם הרב שך שגער במי ששאל אותו אם מותר להתקלח בתשעת הימים, ואמר שמימיו לא שאלו אדם שישב שבעה על התר כזה.
אך לי נראה שהרב שך לא התכוון אלא למנוע זילזול במנהג, כי ודאי שמצד הדין מותר כפי שכתבתי. הסיבה לכך היא התחושה של צורך בביצור החומות מול קריסתן בדורות האחרונים.

ד. נראה לי ברור שכל היוצא בין החילונים חייב להתקלח, מפני חילול ה'. אמנם יש כאלו הטוענים כי מי שנוהג לפי ההלכה זה כבודו וזה כבודה שלא יתקלח גם אם יעלה ריחו למרחקים, אך נראה לי שזו הפרזה שנובעת כנראה מן התחושה המוצדקת שזו באמת בושה גדולה לנהוג כן. וזה גם בזיון שיחשבו שההלכה ממליצה שהאדם לא יתקלח וגם יסריח.

ה. בפורום השכן הביא מישהו בשם רב השכונה שלו שמתיר להתקלח אך ממליץ למי שיכול להתאפק שיוותר על כך. לדעתי, זה נסיון דיפלומטי של הרב למצוא פשרה בין להתיר את המותר לבין לשמור על נאמנות למה שנחשב בעיני הבריות לחיוב.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אם יותר לי להוסיף אנו דנים בנושא כאילו יש אומרים כך ויש אומרים כך וכולי. אבל למעשה ברור ופשוט להלכה שכל מה שנאסר זה רחיצת תענוג. ואת השאלה יש להדיל מעניין הרחיצה כי גם האוסר רחיצה מתיר הסרת הלכלוך והזיעה ואם מותר חובה בפני כבוד הבריות ועוד טעמים כדלהלן:

כבר פסק בערוה"ש תקנ"א שמקומות המלוכלכים המתנקים רק עם סבון ומים חמין מותר אפילו עם סבון ומים חמים. ופסק הגר"מ פיינשטין שמי שהזיע מותר לו להתרחץ אפילו בבריכה הגרש"ז החמיר בבריכה אך התיר רחיצת המקום המלוכלך איבר איבר.

לכן המחמיר לא להתנקות כלל גם כשהוא מלוכלך בזיעה עובר על:
בל תשקצו בתפילה וברכות.
מחלל שם שמיים כשהבריות אומרים מה מגונה זה שלמד תורה.
ועוד אמרו במסכת חגיגה ה.
"את כל מעשה אלוקים יביא במשפט על כל נעלם" רב אמר זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס בה. שמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס. (קצה דעת חבירו בדבר, רש"י)
לכן לא מותר לסלק את הזיעה. חובה
הרוצה להחמיר ישתמש במגבונים אך מי הוא שהתיר לכם לגרום לאי נעימות כה גדולה לאנשים שסביבם?



תוקן על ידי - מוישהגרויס - 02/08/2003 23:22:23

ישנה התפתחות "קיטבג" בהלכה זו!

שו"ע [תקנ"א ט"ז] מתחיל ב"יש נוהגים וכו' ויש וכו' ויש וכו'" והרמ"א עד המ"ב כבר מתבטאים בלשון מותר ואסור.

ומה עם הלכה י"ח "צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות משום שבהם קטב מרירי שולט" והמ"ב מוסיף מתחילת החודש! האם יש מי שמקיים הלכה זו?

תוקן על ידי - ווטו1 - 05/08/2003 7:30:28

מה נטפלתם לרחיצה? הרי כל פרטי האבלות הם ניוול! לא כך?
לא להסתפר זה לא ניוול?
קריעת הבגדים זה לא ניוול?
ללכת עם בגדי שק קרועים זה לא ניוול?
לא לרחוץ את הבגדים זה לא ניוול?
לא ללבוש נעלים זה לא ניוול?

הרי כל הרעיון של אבלות פירושו: אי השלמה עם המצב, ולא מעניין אותי כל צרכי ומנהגי העולם!

מתוך ההערות הקודמות אני מקבל רושם שמנהגי אבלות היא מניעת תענוג. משום מה איני יודע על מה מסתמכים בקביעה הזאת? וכי יש להנזר בתקופת האבלות מאכילת גלידה? וכן בתשעת הימים?

הרי ההנזרות היא רק מהנהגות סדר העולם של הסתפרות, לבושים רחוצים, וכיו"ב!

מצורף קובץ

סריקה מספר "הליכות והנהגות למרן הקהילות יעקב":

הלבן

כמה מנהגי אבלות תיקנו לנו חז"ל - וכמה "דינים" נוהגים היום?

חז"ל תיקנו לנו שלוש קביעות:

משנכנס אב ממעטים בשמחה. איני יודע אם יש כאן גדר מסויים. אפשר להשוות זאת למה שנאמר להפך בגדרי חודש אדר. משמע לי שאין כאן חיוב מפורט ומסויים.

בשבוע שחל בו תשעה באב אסרו תספורת וכיבוס. זהו.

תשעה באב עצמו, חמישה עינויים כמו ביום כיפור.
זהו.

ומה נוהג היום? פתח את הספר "הלכות בין המצרים השלם" (לבטח יש כמה חיבורים כאלו) ותראה.

(תוקן שם הספר בגלל טעות)

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תוקן על ידי - מיימוני - 07/08/2003 1:36:21