| נשלח ב-3/8/2003 00:45 |
 |
| |
המבטא הגורלי
באחת השבתות האחרונות, יצא לי להתארח, שוב, בבני ברק.
הגעתי בזמן לפני שבת, פרקתי חפצים, לבשתי בגדי שבת, והתלוויתי למארח בדרך לתפילת מנחה.
הגענו לבית הכנסת כמה דקות לפני ההתחלה הרשמית, מפני שהמארח שלי, מדקדק במצוות, מקפיד לבוא קצת לפני הזמן ולקיים מנהג חסידים הראשונים להתכונן לתפילה. בעודו מכין לי ולו סידורים, הסתכלתי מסביב.
ראיתי לידינו יהודי לא צעיר עובר מאדם לאדם ומשכנע אותם להצטרף אליו למנין בעזרת נשים.
התברר לי שהוא אבל, וזקוק למנין כדי שיעבור לפני התיבה ויאמר קדיש לבדו, בעוד המנין הרגיל בבית הכנסת כבר תפוס על ידי המתפלל הקבוע, אבל שיש לו זכות קדימה לפי הדין.
ריחמתי על האבל ורציתי להצטרף למנין שלו. למעשה כבר התחלתי ללכת בכיוון עזרת הנשים, עם עוד כמה אברכים, כשהמארח שלי תפס את ידי ועשה לי סימן להישאר לידו.
הסתכלתי עליו בתמיהה ושאלתי מה יש.
הוא כבר התחיל לומר "אשרי", ולכן רק סימן לי בידו שיסביר לי אחר כך.
אז נשארתי כפי שאמר לי.
אחרי התפילה, כשיצאנו בדרך חזרה אל ביתו, הוא הסביר לי:
המתפלל הזה (בעל תשובה? ספרדי?) אינו מקפיד לומר את שם השם בהברה אשכנזית כיאות, אדוינוי (לא נראה לי שיש בעיה לכתוב זאת, שהרי זה לא שם ה', נכון?).
אז מה יש? תהיתי.
אז לא יוצאים בתפילה שלו! המארח שלי כמעט והתרגז. אבל רק כמעט.
שתקתי, אבל היו לי המון שאלות וקצת כעס ואכזבה.
א. האם זה היה יפה להניח לאבל להתרוצץ ולחפש אנשים למנין, כשיכולנו לבוא איתו?
ב. האם לא יוצאים ידי חובה עם ש"צ שמבטא את שם ה' כמנהג הספרדים והמזרחי?
ג. האם המבטא הנכון הוא באמת אדוינוי?
יש לסיפור המשך. בסעודה השניה של שבת, המארח שלי חילק, כמו בסעודת הלילה, ברכון (או זמירון?) לכל אחד, וכולנו שרנו זמירות שבת. בלילה הייתי די עייף ולא שמתי לב, אבל עכשו ראיתי שחלק גדול מהזמירות מתבססות על חריזה סביב ההברה "נאי" (אני כותב בא' במקום הפתח או הקמץ). המארח שלי לא שם לב לזה, כנראה, כי נוהגים אצל החרדים לא להזכיר את שם ה' בזמירות אלא לשיר "השם". אבל אני, בשלב כלשהו, הצבעתי לו על חרוז שבו היתה חריזה בין "ישוררו שם לויי וכהני (בפתח מתחת לנ')" לבין "אז תתענג על אדונאי" (בקמץ).
הצבעתי למארח על החריזה, ושאלתי אותו אם לא רואים כאן ששם ה' מתחרז דווקא עם נ' בפתח ולא בחולם, כמבטאו.
הוא לא ענה לי, ורק נעץ בי מבט חודר. והאוירה ליד השולחן התקררה.
לא בטוח שהוא יזמין אותי שוב, אבל איני יודע אם צריך להצטער על זה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2003 01:27 |
|
| |
ינוקא,
כואב הלב, על יראים שוטים שכאלה.
למען שפיותך, אתה רק צריך לשמוח שהוא לא יזמינך שוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2003 08:32 |
|
| |
ואני לא הבנתי, למה אינך מתלונן על אותו אבל, שמוכן לוותר על דין מפורש בגמרא של ברוב עם הדרת מלך, בשביל איזה מנהג שהאבל צריך לעבור לפני התיבה?
ואולי בלא מיבעיא קאמרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2003 08:48 |
|
| |
.
אללה הוא רחום וחנון
ולעולם לא יפוסו שוטים מן הארץ
כדי שנראה שאנחנו לא כמוהם
.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2003 10:06 |
|
| |
ינוקא,
כך אומרים ונפוץ מאד בשם החזו"א שמאחר וע"כ שונה הבהרת הקמץ מהפתח יש להקפיד בשינוי המקובל לכה"פ בשם השם [אם כי בוגי ישאל "למה תצטט וכי החזו"א משה מסיני?" התשובה שלגבי רבים יש לזה משקל]. אך בשם תלמידו מהגרג"נ שגם בהברה הספרדית ישנה אריכות יותר בקמץ מאשר בפתח ודי בזה. אך חכמים אחרים טוענים שגם הברה מוטעית [כללית או רק לעומת ימי קדם] די בה ליציאת ידי חובה!
מא"ד,
המנהג הזה של האבל הוא אמצעי לכיבוד הוריו ולתחושתו שעושה משהו לזכרם [בלי להיכנס אם זה למענם או לזכרם] ולא חד משמעי שזה פחות מערך "ברב עם". אולי יש לטעון מצד אחר שלא ראוי סתם להטריד אנשים ללכת ולהידחק למקום אחר ממקומם הטבעי!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2003 10:38 |
|
| |
ווטו,
אה"נ, גם מצד קביעות המקום יש להתנגד, שהוא דין מפורש מגמרא שחייב אדם לקבוע מקום לתפילתו.
טענתי המרכזית היא נגד דחיקת דינים מפורשים בגמרא ע"י מנהגים עמומים כלשהם.
נכון שיש מושג של מנהג עוקר הלכה, למשל יש הפטרות שאנו נוהגים להפטיר בשונה מפסיקת הגמרא, יעויין בתוס' סוף מגילה, אבל אין להרחיב יותר מדי.
בד"כ השאלה מי יעבור לפני התיבה גם מלווה במריבות, דבר שמן הסתם לא עושה נחת רוח לנפטר.
דומני שהערוה"ש התנגד לפיצול מניינים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2003 10:43 |
|
| |
.
דיני אבלות הם הררי מנהגים המוחזקים בשערה של דין.
אלא שנפש האבל לא תובן על ידי מישהו חיצוני, כפי שגם הרגש הוא דבר ספציפי לכל מקרה ומקרה.
מי שלא עבר שנת קדיש, אל ימהר לחרוץ משפט של אבל, ולקבוע עבורו את היררכיית המנהגים והדינים - וגם אם עבר שנה כזו, יפה המתינות לחכמים.
.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2003 14:35 |
|
| |
.
ווטו - תודה על הקישור.
סלח לי על כי אחרוג לרגע שוב מהנוזא שבכותרת, כך טבעם של פתילים המתגלגלים בדרכים שלא בהכרח נתכוונו אליהם.
לאחר שקראתי את האשכול אודות הקדיש, אודה ולא אבוש כי בעליית נשמות ובדיני שמיים אינני מבין ולו מאומה, דיי בכך שאלמד דיני אדם.
האם יתכן כי אף אחד לא רצה לכתוב כי לעיתים, יתרונו של קדיש היתום איננו דוקא לנפטר, אלא לאומר הקדיש עצמו?
בחינת, את צידוק הדין והמלכת שמיים חייב האבל לעצמו, גם אם אין בכך רבותא כלשהי לנפטר?
ולגבי המבטא:
האם ניתן היה להתפלל, בתקופת בית ראשון, עם בני אפרים שלא ביטאו ש' ימנית ואמרו סיבולת במקום שיבולת?
האם כאשר באו להקריב, כאשר קראו "ארמי אובד אבי" בבית המקדש, האם בחנו את מבטאם כדי לדעת אם יצאו ידי חובת המצוה?
יודעים אנו על מבטאים שונים כבר בבית המקדש הראשון, שלא לדבר על אחר כך.
מצד שני, מעולם לא פסו נקדנים מן הארץ.
.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2003 14:48 |
|
| |
מואדיב,
לגבי הערתך על הקדיש העתקתיה לאשכול הנזכר ושם הגבתי.
בנוגע למבטא אין לי אלא 
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2003 15:50 |
|
| |
לינוקא
המארח שלך לא המציא את השטויות האלה, וכבר הביאם הרב עובדיה יוסף, בתשובתו הארוכה ((בשו"ת יביע אומר חלק ו - או"ח סימן יא) הדנה בשאלת ההברה.
שם הוא מביא בין הדברים, את השמועה בשם החזון איש, שאשכנזי שמתפלל בהברה ספרדית, עליו להזהר לומר שם שמים בהברה אשכנזית, ושעליה כתב הרה"ג החסיד ר' בנמין יהושע זילבר (בס' אז נדברו ח"ג עמוד קא), "ואף שאנו מסתייגים תמיד ממה שמוסרים בשם החזו"א, אבל כאן הדבר מסתבר מאד, שכל עדה יש לה להתפלל בהברה שלה, אבל אין זו לעיכובא, אלא רק לכתחלה יש להקפיד על כך. ולכן אשכנזי שהתרגל בהברה ספרדית כמו שמצוי כאן באה"ק, ורוצה לשנות למבטא אשכנזי, ועי"ז נגרם לו שטועה בכמה טעויות, שמערבב באמצע הברה אחרת, ולפי האמור אין להקפיד ע"ז כלל".
המארח שלך לא השתגע, אלא עשה כמו שעושים החזון איש'ניקים ה"נורמליים", או מי ש"נדבק" מהם, שלא יודעים , שה"הלכה" מקורה בשמועה מעופפת
ואולי מי שהיה ידידך, סמך על פסק הרב צבי פסח פראנק (לא פרעינק) שכתב בספרו הר צבי (או"ח סימן ד) שמהראוי למחות נגד הספרדים המתפללים בהברה הספרדית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2003 16:04 |
|
| |
אולי השאלה היא כאן אחרת וכך היה עליך ינוקא לשאול את מארחך.
נניח ואתה צודק ואכן לא אצא ידי חובה. אך האם אין מצוות עזוב תעזוב עימו, מצוות ואהבת לרעך כמוך גם הם הלכות שמהראוי לנהוג על פיהם?
האם מצוות חסד עם הבריות אינה חלק מהתורה? רק דקדקנות זו?
הנה לנו אדם המתרוצץ למצוא מניין ובמקום לסייע לו הולך מארחך וגוזל את חררתו (אותך) ממנו.
חז"ל כבר אמרו שעני המהפך בחררה ובא אחר וגזלה הימנו נקרא רשע.
אז מה יעזור לו לאותו רשע תפילותיו ודקדקנותו אם מייד יוטל לפח האשפה של תפילות הרשעים כאמור במשלי 'זבח רשעים תועבה'
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 05/08/2003 17:53:57
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2003 18:27 |
|
| |
כן כן, רק בבני ברק, רק שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2003 20:04 |
|
| |
"חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח, נלאיתי נשוא. ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפילה אינני שומע, ידיכם דמים מלאו. רחצו, היזכו, הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני, חדלו הרע. לימדו היטב, דירשו משפט, אשרו חמוץ, שפטו יתום (ותואילו להצטרף אליו למנין)"
(ישעיהו פרק א', פס' י-י"ז)
מדהים כמה שהדברים לא השתנו מאומה גם לאחר אלפי שנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2003 08:08 |
|
| |
.
מוישהגרויס
מה לי ולאירוח בבני ברק?
המארח היחיד שלי בבני ברק הוא אדון איצקוביץ, באמצע השבוע...
(פותח האשכול הוא ינוקא)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2003 11:52 |
|
| |
ואני בער ולא אדע מה יעשו האשכנזים בני ליטא ורוסיה שמבטאים: אדיינוי, ובני גרמניה המבטאים: אדאונוי, במנין של בני פולין המטאים: אדוינוי?
|
|
|
|
|
]
