תן לי יבנה וחכמיה
.
שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה.
הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד:
על התורה,
ועל העבודה,
ועל גמילות חסדים.
על התורה כיצד? ...
על העבודה כיצד?
כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת, העולם מתברך על יושביו, וגשמים יורדין בזמנן.
שנאמר לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וגו' ונתתי עשב בשדך לבהמתך". : )דברים יא( " ...
על גמילות חסדים כיצד?
הרי הוא אומר: )הושע ו( "כי חסד חפצתי ולא זבח". העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד, שנאמרכי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם". : )תהלים פט( "
פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו,
וראה בית המקדש חרב.
אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל.
אמר לו (ריב"ז) : בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח"...
וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלים -
אמר להם: שוטים, מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת, ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש, וכי מה אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחת ואלך לי מכם (כלומר: מבקש כניעה צבאית/פוליטית).
אמרו לו: כשם שיצאנו על שנים ראשונים שהם לפניך והרגנום, כך נצא לפניך ונהרגך.
כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי, שלח וקרא לאנשי ירושלים.
אמר להם: בני, מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת, ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש? וכי מהו מבקש מכם? הא אינו ומבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת, וילך לו מכם.
אמרו לו: כשם שיצאנו על שנים שלפניו והרגנום, כך נצא עליו ונהרגהו.
היו לאספסיינוס אנשים שרויין כנגד חומותיה של ירושלים, וכל דבר ודבר שהיו שומעין
כותבין על החצים וזורקין חוץ לחומה. לומר שרבן יוחנן בן זכאי מאוהבי קיסר הוא.
וכיון שאמר להם רבי יוחנן בן זכאי יום אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו, שלח וקרא
לתלמידיו: לר' אליעזר ורבי יהושע.
אמר להם: בני, עמדו והוציאוני מכאן. עשו לי ארון ואישן בתוכו. ר' אליעזר אחז בראש
ור' יהושע אחז ברגליו, והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה, עד שהגיעו אצל שערי ירושלים.
אמרו להם השוערים: מי הוא זה?
אמרו להן: מת הוא, וכי אין אתם יודעים שאין מלינים את המת בירושלים (אלא קוברים אותו מיד, ולא למחרת, משום קדושת העיר)?
אמרו להן: אם מת הוא, הוציאוהו. והוציאוהו. והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה, עד
שהגיעו אצל אספסיינוס.
פתחו הארון ועמד לפניו.
אמר לו: אתה הוא רבי יוחנן בן זכאי? שאל מה אתן לך.
אמר לו: איני מבקש ממך אלא יבנה (העיר יבנה). אלך ואשנה בה לתלמידי, ואקבע בה תפלה, ואעשה בה כל מצות האמורות בתורה.
אמר לו: לך, וכל מה שאתה רוצה לעשות עשה.
אמר לו: רצונך שאומר לפניך דבר אחד?
אמר לו: אמור.
אמר לו: הרי את עומד במלכות.
- מניין אתה יודע.
אמר לו: כך מסור לנו, שאין בית המקדש נמסר ביד הדיוט, אלא ביד המלך. שנאמר "ונקף סבכי היער בברזל, והלבנון באדיר יפול". (ישעיה י')
אמרו: לא היה יום אחד ושנים ושלשה ימים, עד שבא אליו (לאספסיינוס) דיופלא מעירו שמת קיסר, ונמנו עליו לעמוד במלכות....
.
באותה שעה נלכדה ירושלים....
כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שהחריב את ירושלים ושרף את בית המקדש באש, קרע בגדיו וקרעו תלמידיו את בגדיהם, והיו בוכין וצועקין וסופדין. ואומר: "פתח לב
דלתיך" - זה בהמ"ק, "ותאכל אש בארזיך" - אלו כהנים גדולים שהיו במקדש, שהיו נוטלין מפתחותן בידן וזורקין כלפי מעלה, ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא, 'ריבונו של עולם הי מפתחותיך שמסרת לנו. הואיל ולא היינו גזברין נאמנין לעשות מלאכת המלך ולאכול משולחן המלך'....
(מתוך: מסכת אבות דרבי נתן, פרק ד')
.
 |
|
|