| נשלח ב-22/8/2003 01:53 |
 |
| |
תנועת המוסר
כידוע, במאה התשע עשרה קמה תנועת המוסר ע"י ר' ישראל מסלנט.
רציתי לשאול - האם לתנועה הזאת יש עוד משמעות בימינו? האם היא השפיעה על התפתחות החיים היהודיים מעבר לתקופתה?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2003 08:00 |
|
| |
אביעם
שאלת שאלה גדולה ויפה. אך איך אפשר לענות עליה, שלא באופן כללי ושטחי?
היות שאיני בא אלא למצות בכמה מילים תשובות שטעונות פירוט רב, אני מרשה לעצמי לענות למרות שהנושא אינו בתחום מומחיותי.
כללית, לכל תופעה היסטורית יש השלכות והשלכות של השלכות. אשר לתנועת המוסר, הרי שהיא התפצלה לכיוונים שונים, חלקם מנוגדים, כבר בשלב מוקדם למדי.
האם יש דמיון בין "גדלות האדם", שמתפרשת גם כדרישה ללבוש מכובד, לבין גישתה של נובהרדוק לזלזל בחיצוניות?
היום ניכר, לפחות בעיני, מרחק רב משיטתו של ר' ישראל מסלנט, תלמידיו ותלמידיהם לבין מה שמיוחס היום לתנועה זו. כרגיל בהיסטוריה, יש כאלו שלקחו להם מנהגים ומעשים משמה של תנועת המוסר. לחילופין, אחרים אימצו אמירות והשקפות שמיוחסות לתנועת המוסר. לדוגמא, ההרגל בכוללים ובישיבות להקדיש את הדקות האחרונות בסדר שני לקרוא מספר מוסר בקול נכאים מיוחס לרעיון של התחזקות במוסר. הלא היה זה ר' ישראל עצמו שאמר לקרוא בספרי מוסר "בשפתים דולקות".
אקדמאי? תוכל לתמצת את מה שיש לך להוסיף בקיצור שמתאים לפורום?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2003 13:06 |
|
| |
התנועה לבשה צורות שונות לאחר פטירת מייסדה.
ההשלכות לימינו בקציר האומר.. חובת השתדלות מינימלית תוך הסתמכות על מאמר חז"ל המתיחס למאמצי ההשתדלות המופרזים של יוסף בית האסורים והעונש שנענש. השלכות גישה זו רבות שהרי אם תרצה.. כל בעיות עולם הישיבות בימינו נובעות מכך.. ואולי גם כל נכסי עולם הישיבות נובעים מאימוץ גישה זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2003 23:26 |
|
| |
1. תנועת המוסר אכן כבשה את עולם הישיבות הליטאי לפחות להלכה (וזאת למרות מחאותיהם הנמרצות של צעירי ישיבת טעלז וישיבות דומות לה בליטא עצמה,פרשיה היסטורית הזוכה בימינו לנסיונות טשטוש והשכחה).
2. אבל ר' ישראל סלנטר שאף להנחיל את המסר שלו אל ציבור ה'בעלי בתים' ומחוץ לד' אמותיו של בית המדרש הלמדני.
בהקשר זה התברר די מוקדם כי היוזמה לא הרחיקה לכת בהצלחתה. בעלי בתים שזכו לחינוך ישיבתי אמנם הושפעו במעט מהשראת בעלי המוסר, אך ככלל קשה להצביע על השפעה מהפכנית ומכרעת.
3. גם לציבורים רלבנטיים נוספים לא העמיקה תנועת המוסר לחדור: קהל חסידים למשל. האם הסיסמה של 'אשרי אדם מפחד תמיד' מעבירות שבידו איננה סתירה חזיתית להמלצת צוואת הריב"ש שלא להצטער יתר על המידה על עבירות שבידו? יש בכל זאת להעיר על כמה הקבלות פסיכולוגיות וחברתיות מאלפות בין התנועה החסידית ותנועת המוסר (עצם חידושה של 'תנועה' פנים-מסורתית לתיקון רוחני יסודי, נון-קונפורמיות קיצונית של נובהרדוק ושל חסידי תק"ל המקפצים ור' אברהם מקאליסק, למשל).
4. ציבור מעניין אחר הוא הציבור הישיבתי של 'הכיפות הסרוגות'. גם כאן נודעה לתנועת המוסר השפעה מוגבלת ביותר.
האם המסר של תנועת המוסר קשה מדי לביצוע? האם צריך לקבוע 'כישלון'? האם בכלל ניתן לדבר על 'תנועה' ציבורית בתיאורה של התופעה מיסודו של ר' ישראל סלנטר?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2003 10:33 |
|
| |
אכן החדירה היתה בעיקר לעולם הישיבות הליטאיות למרות רצון מייסדה להחדירה לעולם הבעלי בתים.. הרי נסע ר ישראל סלנטר עד צרפת על מנת לנסות ללמד בני יהודה "מוסר" אך ללא הצלחה כי כנראה רק בני ישיבות העמלים בתורה {לא בפראזולוגיה] עשויים להיות כר לשדרוג מוסרי הנובע משיטת המוסר.
אכן לכן לא חדרה לעולם החסידות.. מכיר את האמרה שטוענת שחסידים חושבים שמספיק להם "רבה" ומתנגדים סבורים שאינם זקוקים ל"רבה, ושניהם אינם צודקים.
צבור חובשי הכיפות הסרוגות בעיקרו נשנעןגם על "רבה" בדמותו של הרב קוק זצ"ל שלמיטב ידיעתי לא היה חסיד גדול של שיטת המוסר ומאחר ששיטה זו לא חדרה למרכז הרב הרי ממילא לא חדרה לישיבות הבנות שלה.. שם מסתפקים בלימוד "אמונה" .אינם יודעים איזה עולם עשיר אינם מכירים.. עולם של בעלי המוסר.. חבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2003 10:43 |
|
| |
האמרה המקורית (לפי מה ששמעתי) היא חריפה יותר:
המתנגדים טועים שאין להם צורך ברבי, והחסידים טועים שיש להם רבי..
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2003 10:57 |
|
| |
איזו טעות גדולה יותר.? בסטטיסטיקה נהוג להבחין בין טעות בסדר ראשון לטעות בסדר שני,, ואכמ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2003 11:57 |
|
| |
אין מקום להשוות, כי מושא הביקורת בשני המקרים שונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2003 16:48 |
|
| |
הצד השווה שבהם הקצנה ללא איזון של "אחוז בזה וגם מזה אל תנח"!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2008 02:26 |
|
| |
'תנועת המוסר' נתנה דגש מיוחד להשבה אל הלב, יותר מאשר הידיעה התאורית. הרחיב בזה הרב שלמה וולבה זצ"ל באיגרותיו (שראו אור לאחר פטירתו). עמדה זו, מנוגדת קיצונית לעמדות של רבים בפורום זה (למשל, ר' תגובת mdabraham ב- http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2384671&forum_id=1364).
הבעיה היסודית של תנועת המוסר היא שכיום, לא נמצאו רבים המשתייכים לגדלות הנפש שטבעה תנועת המוסר. פרופ' זאב לב ז"ל טען במאמרו (http://www.daat.ac.il/DAAT/kitveyet/hamaayan/tguva-2.htm) שבזה אבד הכלח על תנועה זו:
"לא רק בהצמחת גדולי תורה לא הצליחו הישיבות, אלא גם בהפצתה, העמקתה ובהתגשמותה עצמית של תורה המוסר. יעיד מו"ר הגרי"ק זצ"ל. הוא התבקש בשלהי מלחמת העולם השניה לכתוב מאמר של מוסר עבור ירחון של יוצאי ישיבת סלובודקה בארה"ב. הרב קמנצקי זצ"ל סירב לכתוב מאמר כזה ואמר לי שאחרי מותו של גיסו הרב אברהם גרודזינסקי זצ"ל שנרצח ע"י הגרמנים, והיה המשגיח בישיבת סלובודקה, תמה תקופת תנועת המוסר ולא תקום עוד. נאמנים דבריו הקדושים. והמציאות מוכיחה את דבריו".
לעומתו, השיב לו הרב ש. וולבה זצ"ל (http://www.daat.ac.il/DAAT/kitveyet/hamaayan/hayeshivot-2.htm; והדברים מובאים באיגרותיו):
"פרופ' לב טוען, כי גם בחינוך המוסרי לא הצליחו הישיבות. הוא מביא על זה דברי הגר"י קמינצקי נ"ע, שאמר כי אחרי מותו של מו"ח הגה"ח ר' אברהם גרודזינסקי נ"ע הי"ד תמה תנועת המוסר ולא תקום עוד. כן, נאמנים דבריו לגבי ארה"ב ששם הוא היה חי אז. אולם ברחמי השי"ת נשארו גדולי מוסר שפעלו בא"י: ר' אבא גרוסברד, ר' אליהו לופיאן, ר' יחזקאל לעוינשטיין, ר' אליהו דסלר ור' מאיר חדש זכר כולם לברכה, וכולם הקימו תלמידים רבים. המציאות לא הוכיחה את דברי מרן הגרי"ק. הנני מזמין את פרופ' לב לבוא לבית המוסר לועד הכללי, הוא ימצא שם יותר ממאה שומעים מכל החוגים, כן ירבו".
אולם, גם הרב וולבה באיגרותיו מוחה על מצבה הקשה של תנועת המוסר, על חסרון משגיחים בישיבות וכדו'.
ומ"מ נראה שישנם גם כמה נושאים מחשבתיים בהם הביעה דעתה 'תנועת המוסר', ובהם: השתדלות ובטחון, 'גדלות האדם' (- שאיפות), 'נגיעות', ועוד. אולי הכותבים הבאים ישכילו לפזר אותן לנקודות, וכך למקד את הדיון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2008 03:19 |
|
| |
"...יען אין כאן ענייני השקפת עולם ודברי עיון סתם, יתלבנו ויתבררו כל הדברים על בורים רק עם הגעתם לתחום המעשה. ובאמת, כלל הוא בכל התורה כולה, כי המעשה הוא המפתח להבנה ולעליה. זהו רז שמלאכי השרת משתמשים בו וכיוונו אליו דור הדעה כאשר הקדימו נעשה לנשמע. זהו סוד ''אין המדרש עיקר אלא המעשה'', שגם למדרש עצמו- המעשה עיקר, כי רק המעשה מברר ומלבן את הדברים, ומתוך המעשה באים לידי שמיעת הפנימיות הגנוזה בתורה ובמצווה.
כל דבר תורה לאמיתה- מעבדה בצידו בה אפשר לנסותו ולבררו: המעבדה היא החיים עצמם. יכניסו דבר תורה לתוך החיים, יחיו לפיו- ויבוררו הדברים, ויתאמתו בלב. ''לולא האמנתי לראות בטוב ה'- בארץ חיים" (הקדמת עלי שור ח"א, ניתן למצא ב - http://www.hidabroot.org/Site/ARDetile.asp?id=8331&Catogory=11&SubID=7134).
"לימוד מוסר עוד נהוג ב"ה ברוב הישיבות הגדולות בעולם, אך הלימוד הוא רק חלק אחד מחכמת המוסר. החלק השני בחכמה זו היא העבודה המעשית לקניית המידות. זוהי חכמה עמוה, הבנויה על הקדמות, כמו כל חכמה בעולם, ובפרט על ידיעה עמוקה בכוחות הנפש.
גדולי עולם התחנכו בדרך-עבודה זו, מאז תקופת רבינו הגדול הגאון ר' ישראל סלנטר זצוקללה"ה עד חורבן הישיבות במלחמת העולם השניה. עם שיקום התורה אחרי המלחמה הונהג ב"ה סדר לימוד מוסר בישיבות הגדולות, אבל חכמת העבודה המוסרית כמעט לא עוד מקום. ניתן לומר כי יסודותיה ודרכיה נשתכחו כליל.
חכמה זו היא היום בגדר סתרי תורה. רבותינו בעלי המוסר נ"ע לא השאירו לנו בכתב הדרכה שיטתית לעבודה, וגם במאמרים הרבים שקיבצו תלמידיהם-יורשיהם והוציאום לאור בספרי נפלאים – שיש בהם המון ידיעות הנוגעות לעבודה המוסרית – הדרכה שיטתית אין בהם. והנה נהייתה חכמת העבודה המוסרית לסתרי תורה, תורה שבע"פ היא הייתה תמיד.
...
המגמה בספר זה היא להדריך. הקורא ואף הלומד אותו לשם לימוד בעלמא - לא יקבל כמעט מושג מתוכן הדברים, וייתכן מאוד שהוא יניח את הספר מידו בהתרשמות מעוותת, ומפטיר אחרי ה'ועדים' בשער השני והשלישי: "דברים פשוטים!" "קטנות!" ויש אשר ידון יותר בחריפות: "אם זהו מוסר - לא כדאי!" "חינוך שיטחי!"
והנה כאשר ספר זה רואה אור, נשמטה מתחת ידי המחבר ההסברה וההדרכה האישית, ולכן בקשה זו שטוחה לפני הציבור, שמי שאינו מעויין בהדרכה לעבודה מעשית - אל יקח ספר זה ביד!
על כגון זה כתב הנשר הגדול בהקדמתו למו"נ: "ולא יהרוס ויקפוץ להשיב על דברי, שאפשר שיהיה מה שהבינו - חילוף מה שרציתיו, ויזיקני גמול תחת רצותי להעילו! אבל יתבונן בו כל מי שיבוא לידו, ואם ירפא לו מדוה לבבו אפילו בענין אחד - יודה לשם ויספיק לו מה שהבין. ואם לא ימצא בו דבר שיועילהו בשום צד - ישכחהו כאילו לא חובר".
אזהרה זו נכתבה לספר שכולו מחשבה. בעניינים המעשיים שנעסוק בהם בע"ה צריך עוד לדעת, כי הבנת הדברים תתכן אך ורק תוך כדי עשייתם למעשה, ובלימוד לבד לא בינו בהם כלום, וההתרשמות מהם והדיון עליהם ע"י לימודם בלבד הם דברים בטלים".
(ההדגשות במקור)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2008 07:58 |
|
| |
לא-תפוס
כתבת:
<לגדלות הנפש שטבעה תנועת המוסר>
מהי גדלות הנפש? האם יראת העונש של ר"י סלנטר, האמיצות הנובורדוקאית, הדקדקנות הקלמאית, או גדלות האדם הסלבודקאית?
אני הקטן מצאתי דקדוקים בתנועת המוסר יותר מאשר גדלות הנפש, פרט אולי מאשר סלבודקה. אפילו אצל משגיחים גדולים ניתן לשמוע שיסוד הכל הוא סדר, ומקובלני מא"מ שיח' שבעלי המוסר העריצו את הפרוסים. ידוע הספור על אותו בעל מוסר שנסע לבקר את בנו שלמד בישיבה, נכנס לחדרו וראה שהמטה מוצעת כהלכתה, אמר אם כן הכל בסדר וחזר לביתו מבלי לראות אפילו את בנו.
שמעתי שהרב בענגיס אמר שמקובלנו מוולוז'ין שאין להתחתן לא עם בעל מוסר ולא עם חסיד, אבל אם אין ברירה עדיף להתחתן עם חסיד, כי עדיף משוגע עליז על פני משוגע עצוב.
האם המוסר הצליח? התרשמותי היא שסדר מוסר אינו הסדר הנחשב ביותר בעיני התלמידים. האם החינוך המוסרי הצליח? שוב צריך להגדיר מהי הצלחה. מותר גם לזכור את מספר הנושרים מישיבות המוסר.
נראה לי שנסחפתי, אז נא תקנו אותי אם אני טועה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2008 11:30 |
|
| |
יש הורים ומחנכים, המחנכים את הילד על ידי עונשים פיזיים, שורפים לו את הגוף ומכים בו מכות נמרצות(ראה פר' השבוע המאירים את הדרך מבית שמש לירושלים), והתוצאות בעתיד ילדים ואנשים אומללים ומסכנים.
ויש הורים ומחנכים, המחנכים את הילד על ידי מוסר מופרז- לפי תורת המוסר המושחתת והמשחיתה. והתוצאות בעתיד, אומללות ומסכנות. לא פחות, אם לא יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2008 00:21 |
|
| |
בע"ב,
למרות שכדברי הגמדון כמעט לכל המוסדות הליטאיים בארה"ב יש ישיבה תיכונית, הם כן מקפידים לכנות את המוסדות הללו לא בשם ישיבה אלא 'high school', ורק הישיבה הגדולה שהיא על טהרת הקודש זוכה להיקרא ישיבה.
אגב, דומני שאביו של ר' ברוך צ'ייט, ראש ומייסד הישיבה התיכונית-חרדית 'מערבא' הוא בוגר של אחת מישיבות 'חפץ חיים' ואף בנו של אחד מראשיה.
|
|
|
|
|
