מוישי עולה לכיתה א'!!!

כבר חיכיתי לזה מלא זמן.
אני כל כך מפחד.
אמא אומרת שאני כבר ממש "בשל" לכיתה א.
המרצה הזאתי גב' קשמיר ארן פדן,החוזרת בתשובה שנתנה לאמהות הרצאה על כיתה א',הסבירה לכולם שהילד צריך להיות "בשל".

אבא אומר שכל ילד כבר בשל לכיתה שלו.
אבל עטרה אמרה לאמא שכדאי לנו לעשות לי איבחון.
עטרה הסבירה לי שאיבחון זה שאלות כאלה ששואלים ומשחקים כאלה שמשחקים עם איש אחד ואז יודעים אם אני בשל או לא.

הרבה ,בחיידר,הסביר לאמא שבגלל שאני עוד לא יודע לצרף טוב את האותיות כדאי לשלוח אותי לאיבחון.
גם אמרו עלי שאני מסתדר טוב חברתית.עטרה הסבירה לי שזה אומר שאני יכול לשחק עם כולם ושהחברים בחיידר אוהבים אותי.
הם לא כל כך מבינים -בגלל שאני לא משחק עם חילונים בכלל.אמא אומרת שצריך "לכבד אותם מרחוק".
פעם כשהשכן החדש שלנו בגבעת המאמינים שקוראים לו סוף,הזמין אותי אליו לשחק אמא הסבירה לנו שצריך לכבד אותו -אבל מרחוק.
אז הסתכלתי עליו מרחוק וחשבתי לעצמי שדוקא יכולתי להיות חבר טוב שלו.

בקיצור אמא התחילה לחפש לי מאבחן או מאבחנת.
חיפשו מאבחנת שהיא גם פסיכולוגית כדי לראות אם יש לי בעיות נוספות.
המלמד אמר שלפעמים אני מגיב באדישות לדפי עבודה ואולי אני סובל ממשהו נוסף.
אמרתי לאמא שהדפים של הרבה משעממים אותי והם כל הזמן חוזרים על עצמם לכן אני מגיב באדישות ,אבל אמא אמרה שכדאי לנו לעבור איבחון.

אמא שאלה את כל החברות שלה.מצאנו מאבחנת אבל היא לא היתה פסיכולוגית.
בסוף צלצלנו לבת דודה של אבא שלנו שגרה בקיבוץ "שבי דורות"ושם מצאו לי פסיכולוג שהוא גם מאבחן.
אבל היתה לנו בעיה ,אמרו לנו שהוא חובש כיפה ,אבל הוא לא ממש דתי.
אבא לא הסכים שיקחו אותי לאיבחון אצל כזה פסיכולוג,כי הוא אמר שמרב שאלות יכולים בסוף לבלבל אותי וזה בכלל לא נחוץ.
לאחר התייעצות הם החליטו לקחת אותי לפסיכולוג הזה.

קראו לו צביקה בר דעת,והיה לו חדר מלא במשחקים.
נורא נהניתי לשוחח איתו,הוא כל הזמן הסתכל עלי ודיבר איתי אני ממש לא רגיל שמקשיבים לכל מילה שאני אומר.
זה ניראה לי מוזר.
אבל צביקה הוא כזה נחמד כזה ומאוד מתעניין במשחקים של ילדים הוא בכלל לא בלבל אותי ואפילו הסברתי לו שאני רוצה להיות פסיכולוג כשאני אהיה גדול.
כשחזרנו מהאיבחון אבא שאל אותי איך היה,אמרתי לו שנהניתי מאוד מהביקור ושאני רוצה ללכת עוד פעם לאיבחון כזה.
אבא אמר שלא צריך להתלהב מכל מי שחובש כיפה.

ואני זוכר שאמא אמרה לי פעם שהיא מחכה שלשכן שלנו סוף תהיה כבר כיפה על הראש וממש לא משנה מאיזה סוג.
העיקר שהוא יהיה ירא שמיים.זה מה שחשוב.


אגב באיבחון היה כתוב ,שאני ילד פתוח וערני שסובל מחסך סביבתי.

מה זה?


התבהרות

מוישי! התגעגענו אליך! ברוך השב ומזל טוב לכניסתך לכיתה א', עלה והצלח!

חסך סביבתי הוא תופעה נורמלית אצל מי שגודל בבית פתוח וחברה סגורה. אם היה כזה דבר "פורום עכ"ח לילדים" זה היה יכול להיות פיתרון, אבל מסיבות טכניות וחינוכיות עדיין לא קיים דבר כזה. אבל תסמוך על אמא שהיא תדע לטפל בזה, הרי זה מקצועה!

מעניין אותי אם ילדים גם יהנו לקרוא את הטורים על "מוישי". אם כן, זה חומר קריאה מצוין לדור הבא של הפורום.

כשלעצמי אינני אוהב את ההלקאה העצמית החרדית בדבר היחס אל החילונים. כמזרוחניק אני מכיר את זה היטב אצל בני עדתי, ושם זה מטפס לרמות הגובלות בגועל נפש.

דומני שאני מכיר היטב את הציבור החרדי וכן את הציבור החילוני (למרות שאינני שייך לאף אחד מהם, כנ"ל), ואני יכול העיד כי בשניהם יש שנאה אל הצד שכנגד, אבל אצל החילונים (א) יש יותר ו(ב) זה נחשב לבון-טון של שכבות חברתיות גבוהות.

אידך גיסא

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 31/08/2003 18:49:52

איד"ג,

עם כל זה "ההלקאה העצמית" מוצדקת. אין תפקיד החרדי [בכוונה לאידיאולוגיה של חרדיות להיות דבוק במסורת] רק "לא להיות גרוע מהלא-חרדי" אלא להיות מוסרי ומכלל זה להיות אוהב את הבריות.