שכל ישר : תשובה לטרור הפסיכולוגי

לרבים מאתנו זו היתה התנסות קשה בשנות העלומים . כאשר ספק באמונה היה איכשהו מתנחל בתודעתינו למרות נסיונותינו ההרואיים לגרשו משם היינו נתקפים רגשי אשמה וחרדה . הרי למדונו שההרהור בענייני אמונה הוא סכנה עצומה והעיסוק בשאלות עליה הרי הוא משחק באש . ברור הרי שכל מי שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב הרי שהאמונה שהיא נטיה דקה מנטיות הנפש טבועה בנפשו והוא אינו יכול שלא להאמין . אם אדם נתקף בספיקות הרי הדבר סימן שהוא קלקל משהו בנפשו על ידי עוונותיו (ולשיטת חסידים רבים זהו החטא הידוע וד"ל) . ומכיוון שכך אין תקנתו אלא בגירוש הספיקות בכל כוחו ובכל כוונתו ובעיסוק בתשובה על חטאת נעורים ופשעים . למדו אותנו לפחד מהספק ואיימו עלינו שתוצאות השימוש בשכל מי ישורם .

למרות האבסורד שבכך הרי שהאיום פועל באופן יעיל למדי . ברגע שאדם מבין שהספק הוא תופעה בלתי טבעית ומעידה על פגם הרי הוא מפסיק להתייחס לספק בצורה שכלית ומתחיל להתייחס אליה כאילו חלק מנפשו התמרדה נגדו ועליו לדכא את המרד בכל כוחו . כך מדכאים את המחשבה החופשית וכך מנטרלים אותה בצורה הכי יעילה בלי להקים משטרת מחשבות . החינוך הזה מעוות כל כך את החשיבה ויוצר עולם מושגים כל כך מסולף שתוצריה חושבים שהם יכולים לבסס את כל השקפת עולמם על איזה דבר חידוד מטופש על חולשתו של השכל האנושי ועל מועדותו לטעות . אם מצאו איזה פסוק במשלי או מאמר בלב אליהו האומר שאל לו לאדם לסמוך על שכלו הרי שיש להם כבר מה להטיח בפניהם של אלו שאינם מקבלים את דרכם . מכיוון שבאחרונה הותקפנו בנושא הזה אני רואה מקום לחשוף את העיוות הזה .

בניגוד אולי לחלק מהחברים הנכבדים אני חושב שאכן יש ממש בטענה שלא ניתן לבחון כל דבר בקטיגוריות שכליות . השכל של אדם אחד עשוי גם להיות נחות ביחס לשכלו של אדם אחר . וכמו כן נגיעותיו של אדם עשויות להשפיע באופן מכריע על חשיבתו . עד כאן אינני חולק על תוקפי השכל הישר אם כי כמובן שיש מקום לברר במדוייק את גבולות ההסתייגויות האלה מן השכל . אינני חושב שצריך להפוך את הרציונליזם לדת ולרדוף באף ובחימה שפוכה את כל מי שאינו חושב ומתנהג באופן רציונלי . הטעות האיומה שעושים מתקיפי השכל הוא שהם חושבים שהטענות האלה אמורים לאשש את עמדתם . טיעונים ספקניים אודות האפשרות לדעת משהו אינם אמורים להיות מועלים על ידי מי שנוקט עמדה ספציפית בשאלה ספציפית . העמדה ההגיונית היחידה שהספקן יכול לנקוט הוא עמדה נייטרלית של הימנעות משיפוט . הטיעון על המועדות לטעות של השכל יכול להיות מופעל מראש באופן שווה כלפי כל עמדה . אם מתעקשים אינני מבין למה לא להכריע בדברים על פי הטלת מטבע או על פי הפירוש הפרוידיאני של החלום שחלמתי אתמול בלילה .

בינו לבין עצמו יכול אדם לומר שיש לו תחושות סובייקטיביות חזקות שכך וכך הוא האמת . אבל ברגע שהוא הולך להתדיין עם מישהו אחר אין הוא יכול להתדיין אלא על פי נורמות המקובלים על כל הצדדים המעורבים בדיון . אם אין הוא מסוגל לכך אין טעם לנהל דיון . זה לגיטימי לחלוטין שאדם יאמץ לעצמו עמדות כאלה שאין הוא יכול להתדיין עליהם עם אחרים . זה לא לגיטימי לנסות לכפות עמדות כאלה על אחרים . וכדברי רבינו ויטגנשטיין בסוף הטרקטטוס 'על מה שאיננו יכולים לדבר עלינו לעבור בשתיקה' .

אעשה כאן שימוש במשל החביב מאד על ידידנו הלבן (אם כי בצורה מנוגדת בתכלית לכוונתו בהבאת המשל) . בפראג, על גבי האלטנוי שול, יש שעון גדול. פעם שאל בערל אצל שמערל: מדוע השעון הזה כל כך גבוה, למה אי אפשר לעשות נמוך יותר, קרוב אלינו. השיב שמערל: תשמע בערל, אם השעון יהיה נמוך יותר, אז כשאתה תעבור ותראה את השעון, וידמה לך שהשעון אינו מדוייק, תסובב אותו בידך ותקדים אותו. כשיעבור ישראליק, ויראה שהשעון לא מדוייק, יזיז אותו קצת אחורה ויאחר את הזמן. כך שאף פעם לא נוכל לחיות לפי שעון אחד המקובל אצל כולם . מה שהמשל הזה מדגים הוא שבעניינים ציבוריים אי אפשר לבנות על תחושות סובייקטיביות שכל אחד מרגיש אלא על פי עקרונות ונורמות המקובלים על כלל הציבור . השכל אינו עיקרון מטפיזי או אלוהי שדורש מן האדם להימשך אחריה . השכל היא כלל העקרונות והנורמות ההגיוניות המקובלות על כלל המשתתפים בדיון .

כאשר דיון עולה על שרטון ואין בה התקדמות ישנם שני דרכים להתמודד עם המצב הזה . הדרך האחת היא להכיר בכך שלעתים איננו מצליחים להראות לאחרים את מה שאנו רואים ויתכן שבסופו של דבר הזולת חי בעולם אחר משלנו ורואה דברים בצורה אחרת . במצב הזה מרימים ידים מהנסיון לשנות את דעותיו של הזולת ומנסים למצוא דרך לחיות בדו קיום עם מי שיש לו דעות שונות בתכלית משלנו . האפשרות השנייה היא להתחיל להשתמש באיומים בהשמצות ובכינויי גנאי . בעולם הממשי זוהי שיטה יעילה למדי להשתקת דעות שונות אבל בעולם הוירטואלי זה ממש פאתטי .

האופן שבו מחנכים ומעצבי דעת קהל חרדיים מנסים להשפיע על עמדותינו באמצעות הפחדות וטרור פסיכולוגי מעידה על חוסר כבוד לאדם וגם על חולשה. ברגע שאתה מוותר על שכנוע באמצעות פנייה לאדם כיצור אוטונומי ואתה מנסה לתכנת אותו כאילו היה רובוט אתה מודה בכך שעמדתך חלשה מדי מכדי שתהיה לה כח משיכה עצמאי . בעולם הממשי נגזר עלינו לשתוק אבל כאן בעולם הוירטולי אנו משוחררים ואף אחד לא יצליח להשתיק אותנו . כאן שולטת כח השכנוע שבדברים עצמם ולא האיום בחרמות ונידויים .

נדמה בעיני כי מסקנת דבריו של מציץ_ונפגע היא 'חפשו את דרך האמצע המאוזנת', ואליה אני מבקש להצטרף. לא כל דבר מסור לתחומו של השכל, לא כל דבר נתן להכרעתו של השכל, וכשלעצמו, גם השכל מוגבל. מה שקרוי 'שכל ישר' אינו מתאים תמיד למציאות אלא למה שהתרגלנו בו לתפוס אותה. אבל השכל משותף לכולנו. הוא בונה מושגים ושפה של מושגים. חלק מן התחומים שהוא פועל בהם והמשפטים שלו בתחומים ההם כפויים על כל בעלי שכל. דברים אחרים, גם אם הם במחלוקת ואינם ניתנים להסכמה, עדיין הם ניתנים להבנה. כללו של דבר השכל הוא אחד הכשרים של הנפש, בלעדיו אין האדם אדם.  

מלבד העולם הכלל אנושי מצוי תמיד גם העולם האישי, הפרטי. חלקו שמור לעצמנו, חלקו אנחנו משתפים בו אחרים, מעטים או רבים. עולמות אלו מוצאים בטוי עמוק, מקיף ורב עוצמה, במחוזות של דמיון וחוויות ואמונות ועולם של יצירה אמנותית. כל אלו כשרים של הנפש בלעדיהם אין האדם אדם. מכל זה צריך להסיק כי האדם בכלל הוא יצור מורכב ומסובך מאד.  יש אשר נוטה לחשיבה הרציונלית אחר לאומנות, המנעד רחב ביותר.

יש אנשים המחזיקים בדעות מתוך תמימות מרובה או טפשות, יש המשמיעים אותן מתוך נוכלות. אמונה היא תכונת אופי אנושי כללית. ככל תכונה, תוכן האמונה ועוצמתה משתנים אצל אנשים שונים. המשמיע טענה כי 'כל מי שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב הרי שהאמונה ... טבועה בנפשו והוא אינו יכול שלא להאמין', משמיע דבר שטות. יש יהודים שאינם מאמינים בדיוק כפי שיש יהודים שאינם ג'ינג'ים. ספק היא תכונת אופי אנושי כללית והכרחית. גם כאן המנעד רחב. יש המטילים ספק בכל דבר ואינם יכולים לזוז כלל, אלו נדירים, ויש שאינם מטילים ספק בכלום, ואינם בודקים דבר, קל מאד לרמות אותם והם יכירו תודה לרמאי. מאלו, לדאבון הלב, יש רבים מאד. לפעמים, במצב ענינים מסוים, אפילו בעלי ספק ממוצע מניחים אותו בצד, נסחפים עם אחרים ויוצרים עדר בהמות אנושיות הפותח בדהרת אמוק, רומס הכל תחת רגליו בדרכו אל הסלטו מורטלה מראש הצוק לתחתית התהום. הנתקל בספק סימן שהוא נורמלי ובריא כאדם החש בצמא. החנווני מסכם ויורד מסכם ועולה שלא יטעה, חישובי המהנדס עוברים בקורת כדי שהמרפסת לא תקרוס על יושביה, צוות הרופאים בודק יחד מצבו של כל חולה ודרך רפויו שמא ואולי, כל אלה ורבים אחרים מטילים ספק מתוך בריאות הנפש ותקינותה, כדי שלא יטעו ויעשו עוולה. האמירה 'אם אדם נתקף בספיקות הרי הדבר סימן שהוא קלקל משהו בנפשו על ידי עוונותיו' היא טענתו של טיפש או נוכל או של שניהם גם יחד.  בעיקר היא נשמעת על ידי אדם המבקש לשלוט בצאן מרעיתו, ועושה שצאנו ימשיך ללכת על ארבע ולא יעמוד, חס וחלילה, על שתי רגליו ויתחיל לחשוב.
עודד