האם המחבלים רעים ?

גם במלחמה יש כללים. למשל, האמנות הבינלאומיות השונות הידועות תחת השם הכולל "אמנת ז'נבה". העיקרון הוא שגם שם יש מותר ואסור ומי שעובר על האיסור הוא בן בלייעל.

אז אתה יכול לשאול אם המנוול הוא המחבל או זה ששלח אותו, אבל העובדה שנעשתה נבלה אין עליה חולק.

אגב, באותו עניין ניתן לציין שגם כוחותינו לפעמים עושים מעשי נבלה, אם כי הרבה פחות מאשר בני דודינו



"ראוי זה לחלל עליו את השבת" (יומא דף לה,ב)

העלאת הנושא לדיון נדמית לי בעייתית.

באופן נורמלי, כשאדם קם עליך להורגך, אינך צריך או רשאי, לשאול על מה ולמה, אלא להתגונן בכל דרך שהיא.

לאחר יובלות ושנים, כשנשב בספריה ממוזגת ונעשה עבודת מחקר, מה הניא את המחבלים להתאבד, אז הנושא יהיה לגיטימי.

עד אז זה מאד מסוכן לענ"ד.

משל למה הדבר דומה? שבימי השואה בגטו וורשה יתפתח דיון מלומד, מה הניא את הגרמנים לההיפך לחיות אדם, הרי מדובר באומה תרבותית.

הרי השלב הבא בדיון, הוא לחפש מגרעות אצלנו, המביאות מבחינה רציונאלית לשינאה הנוראה כלפינו.

כאמור לעיל, זהו מהלך מסוכן מאין כמוהו.

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות .

אדם שלא נותר לו מה להפסיד יכול להפוך למפלצת חסרת רחמים, מלחמת הטרור שמתנהלת נגדנו היא לא תופעה נדירה בתולדות האנושות, השאיפה לחופש והגדרה מדינית עצמאית לעם , הוא דבר אלמנטרי כדי לחיות חיים נורמטיביים.

ועם כל הצער בקורבנות התמימות שנופלים על מזבח המלחמה הפוליטית המכוערת הזו, ההשוואה במקרה הזה לנאצים היא לא לעניין.

אם נתאמץ לזכור את בקשתו של אברהם אבינו לברך גם את בנו ישמעאל, יכול להיות שזה יקל עלינו להבין את הצד השני.

איקה

יש אולי צדק מסויים בדבריך אבל אני חושב שברור שאילו הם היו מאמצים גישה יותר קונסטרוקטיבית הם היו משיגים את מטרותיהם , הלגיטימיות כשלעצמם , בקלות יתירה .

באמת למה?שאלה טובה...





התנאים שפה לעומת התנאים ששם...(רמז:72)

אתם גוררים את הדיון למחוזות הפוליטיים, ואני התכוונתי לשאול משהו אחר לגמרי.
האם אפשר להגדיר אדם שנלחם למען מטרה מסוימת שאינה אגואיסטית ושהוא מאמין בה כ"רע".
הרי לכאורה אמונתו נכפתה עליו על ידי חינוך או הבנת נפשו, ומה לנו להלין על כך שהוא הולך בעקבות אמונתו.

ז"ע, השאלה היא האם יכול אדם שלא להלחם על עצמאותו, האדם נברא עם התכונה לשאיפה לשייכות, לחופש ועצמאות, ולכן "הטרור" שלגבינו הוא שיא הזוועה , לגביהם זו מלחמה לגיטימית, בדיוק כמו שהמחתרות האצ"ל והלח"י השתמשו באותו טרור כלפי אזרחים ערביים, ובריטים.

ומציץ, כדי להפסיק את מרחץ הדמים אנחנו חייבים לחשוב מה עלינו לעשות, כמו לקבוע גבול ברור שעליו אנו מגינים למשל (הגדר המתבוששת) ולא לחשוב איזו גישות עליהם לאמץ.

אנני רוצה להעלות בדעתי אם למזלי הרע הייתי שייכת לאותו עם פלשטיני שנמצא למעלה משלושים שנה תחת דיכוי הכיבוש,אולי גם אני הייתי אחת מהשהידים!

זר"ע,

טוב העיר מא"ד שיש להבדיל בין המישור המעשי והעקרוני. במעשי, מאחר ובעינינו הם עושים לנו רע [שיהיה עם כל הכוונות הטובות כפי שהעיר מצו"נ] עלינו להתגונן ואפילו להרוג את המשכים להרגנו. [כמובן שכאשר הורגים אותו יש לעשות כן בדמעות על שאנו נאלצים לעשות כך. זכורני שסיפר לי רוני על סרט שלגיבור היה הכרח להרוג את מישהו. ההורג היה יהודי ובכה כשעשה זאת. לא שמי שלא יהודי לא יבכה גם, אבל ניתן לומר על הנהגה כזאת שהיא יהודית טיפוסית השואפת לשלימות בכל דבר ודבר שיהיה באיזון המקסימלי.]

במישור העקרוני, נאמר שמנקודת מבטו הוא לא רע כמו שתינוק מטנף אינו רע. אבל בכל זאת נרחם על מבוגר שמשום מבטו התינוקי עדיין מטנף ולכן גם אם הוא בעצם לא רע בכוונותיו, העובדה שיש מבוגר עם השקפות של תינוק, היא רעה.

שאלה מרתקת.
האם יכול אדם דתי להצדיק מעשים מרושעים בהיותם חלק מהדת אליו הוא משתייך? לדעתי לא!
אני חושב שחלק שהמהות האלוהית היא טוב ואך ורק טוב. על כך אדם יש חובה אלוהית לנהוג בטוב ולעשות טוב. אי לכך אמנת ג'נבה לדוגמה היא תוצאה ישירה של הפנמה של הרצון האלוהי. אין לי ספק כל מי שפועל כנגד הטוב באיצטלה דתית פוליטית או אמונית זו או אחרת פועל בניגוד למהותה של כל דת. שמעתי לא פעם ממוסלמים שמתנגדים לטרור טענות דתייות מוסלמיות כנגד הטרור. כמו ששמעתי טענות יהודיות הלכתית כנגד ההתנחלות.
האם נלין על מישהו שעושה משהו כי הוא מאמין שזה רצון האל? בודאי שכן כי לא יתכן שרצון האל הוא מרושע.
האם אנו יכולים להבין את המצוקה המביאה אנשים להתפוצץ בתוך אוטובוס? בודאי שכן אבל זה לא אומר שעלינו להצדיק את המעשה. בין הבנת המניעים לבין הצדקת המעשה יש הבדל גדול.

יהוד"מ,

מנקודת מבטי אני מסכים אתך אבל אלה שעושים מעשים מרושעים טוענים שבמבט האלוקי אין זה מרושע כמו שאין זה מרושע לעשות ניתוח כואב לחולה ולערוך מלחמה צודקת. לכן לפי מבטם הפרימיטיבי, איך יזהו את הזיהוי שלך?