| נשלח ב-21/9/2003 23:25 |
 |
| |
רב שמחל על כבודו
הגמרא מלמדת אותנו (קידושין ל"ב.-:) שרב שמחל על כבודו כבודו מחול והסיבה לכך נובעת מהעובדה שהתורה היא "דיליה".
מה פירושו של הרעיון הזה ?
ברור הרי שהכבוד איננו פרסונאלי וכאשר מכבדים את החכם מכבדים למעשה את תורתו.
איך יתכן שאת התורה עצמה יש לכבד, אך ברגע שהיא "עברה" ל"בעלות" החכם ניתן לוותר על כבודה ?
גם אם היא שלו, היא וודאי לא רק שלו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2003 23:39 |
|
| |
על זה נאמר " בתחילה של הקב"ה ולבסוף נעשית שלו "
דוגמא האזרח_ק הוא אזרח מדינה המדינה שלו ? לא ! הוא של המדינה ? ג"כ לא ! אלא מאי ? יש לו איזה חלק וירטואלי ביישות המדינה , וע"ז הוא יכול למחול ( אולי )
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2003 23:41 |
|
| |
אזרחי
איך הם אמרו:"אם למדת תורה הרבה אל תחזק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת! (ציטוט מהזכרון)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2003 23:49 |
|
| |
הא"ק,
שאלתך נידונה באורך באחד האשכולות [אין לי לינק כי מנגנון החיפוש לא זמין].
התבאר שמלבד הכבוד הניתן לתורה עצמה, ניתן גם כבוד לאדם נושא התורה מחמת שיוך התורה אליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2003 00:02 |
|
| |
ווטו בדבריך לא ענית
כי ה'מחילה' תופסת על כל סוג כבוד לכאורה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2003 00:12 |
|
| |
תחת"ה,
גם על זה דברו שכאשר מכבדים את האדם מכבדים רק אותו מחמת היותו נושא התורה, אך לא את התורה עצמה כי אין התורה נתפסת בתחושת גופו. רק בספר תורה מכבדים את התורה עצמה. [כך התיישבה שם הנראה כסתירה בחז"ל על עדיפות הכבוד לס"ת מחד ולת"ח מאידך - שהעיר עליה בהקדמת הספר שב שמעתתא.] סליחה על הקיצור אך אני רדום בתוך שאר המאחרים לישן והמשכימים לסליחות!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2003 00:55 |
|
| |
לא סולח לא מוחל
בכל מקרה דבריך צע"ג
הלא הזכיר המזכיר לעיל במפורש כתוב 'בסוף נעשית שלו' - וכבודו של האדם מאז ומתמיד היה שלו, אקיצער כל הפשטעל לא איי איי איי
וגרוע מזה
|
|
|
|
|
