| נשלח ב-23/9/2003 12:20 |
 |
| |
סיפרתי סיפור שכל מי ששמעו הרהר בתשובה
.
המלצה:
ספרון קטן מימדים ורב תוכן, ובו הרב שטיינזלץ מנתח באופן בסיסי שישה מסיפוריו של רבי נחמן מברסלב.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2003 12:32 |
|
| |
על גב הספר מופיעה השאלה:
האם הכיר קפקא את סיפורי ר' נחמן?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2003 12:37 |
|
| |
.
השאלה בגב הספר היא מתוך ההקדמה של המפרש.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2003 13:01 |
|
| |
מואדיב, תודה על ההזדמנות.
אל נפשו / ר' נחמן
נפשי החזקה והפיקחת,
למה לא חסת עליך, ושכחת אומן המגדל אותך,
והאכילך ממתקים, והלבישך ארגמן!
ועתה את רמוסה בין עקבי צאן,
ובין רגלי התאוות העבות והגשמיות,
ואת ערום ועריה
יין משתך נהפך למשתה דמעות.
חזק ונתחזק.
ואל תהיה כפיל הגדול, וכגמל,
שאפילו כשימשכהו בחוטמו העכבר לא יבעט בו.
וכל זה מחמת שטות, שאינו יודע מכוחו.
אבל נפשי, הפיקחת וחזקה.
מה תעשה ליום פקודה
ומה תשיב לשולחן דבר!
אל תבט אל מצהלות הזמן,
כי גופך חלש ודל,
הזמן הולך והומה,
והגוף, אפשר עכשיו בא יומו.
נקוב לב האבן
והאר לי משם מעט פניך, ברה כחמה, יפה כלבנה.
אל תחריש ואל תשקוט,
הרימה קולך הערב בשירות והודה,
ופתח פיך, ותוציא דבריך הנעימים לפני הקב"ה.
דלה עיניך למרום, וזכור אהבתך הישנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2003 19:56 |
|
| |
מואדיב
מצטרף להמלצתך.
הספר נפלא. ר' נחמן תמיד נפלא ועמוק. והפירוש של שטיינזלץ נפלא גם כן.
למדתי ממנו הרבה.
אולי תביא משהו מדבריו כאן באשכול? אני יודע שזה ארוך, אבל זה שווה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2003 21:34 |
|
| |
מנצלת הזמנה שלא נועדה בשבילי.
בספר ליקוטי מוהר"ן קמא תורה ו' כותב ר' נחמן:
ד. וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקיא בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקיא ברצוא, בקיא בשוב, כמו שכתוב: 'זכאה מאל דעיל ונפיק' (זהר ויקהל ריג:, האזינו רצב וזה בחינת (תהילים קל"ט): "אם אסק שמים- שם אתה", בחינת עיל, בחינת בקי ברצוא "ואציעה שאול- הנך", בחינת ונפיק, בחינת בקי בשוב (שיר השירים ו):
"אני לדודי ודודי לי" 'אני לדודי', - זה בחינת עיל 'ודודי לי' זה בחינת ונפיק [וזה סוד כוונת אלול], וזה עיקר כבודו וזה (ישעיהו נ"ח): "וכבדתו מעשות דרכיך" 'דרכיך' לשון רבים הינו עיל ונפיק, וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל, אזי הוא הולך בדרכי התשובה וזוכה לכבוד ה', כמו שכתוב: "וכבדתו מעשות דרכיך" הינו שזוכה לכתר, כי לית כבוד בלא כף, ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו [וזה סוד כוונת אלול]:
קראתי את הקטע הזה כמקור משלים למעשיה מבן מלך שנפל- סיפור המסגרת של מעשה בשבעה קבצנים.
האם יש כאן דרך תשובה חדשה? מהי אותה ירידה שגורמת לעליה? איפה לוקחים את הרעיון של הרצוא ושוב לחיים עצמם? מהו אותו כבוד וכתר שר' נחמן רומז עליו בסוף?
…
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2003 21:46 |
|
| |
אשמח אם מי שיש לו את תחילת המעשה בשבעה קבצנים שמספר על בן מלך שנפל, שיעלה אותו (את הסיפור, לא בן המלך) לכאן.
כל ההתייחסות שונה כשהסיפור מול העיניים. אם לא יהיה את זה לאף אחד אקליד אותו אולי מחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2003 21:54 |
|
| |
אין לי את הספר, קראתי אותו לפני שנים, זכור לי ששטנזלץ מציין שהסיפור נחשב לשיא יצירתו של ר' נחמן, אבל כנראה שהוא לא השלים אותו,ורק אפשר לנחש על פי רמזים לאן הוא נוטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2003 08:43 |
|
| |
תמיד לומדת
שימי לב להדגשה שיש כאן על עניין הבקיאות בהלכה בדרך לתשובה. אין תחליף לזה.
תוקן על ידי - עכנאי - 24/09/2003 8:44:03
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 19:56 |
|
| |
מעשה מז' בעטלער'ס
סיפור המסגרת- מעשה מבן מלך שנפל.
אספר לכם איך היו שמחים:
מעשה פעם אחת היה מלך והיה לו בן יחיד ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו ועשה משתה גדול (שקורין בַּאל) ובודאי בכל פעם שהמלך עושה בַּאל הוא שמחה גדולה מאוד, בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו, בודאי היה שמחה גדולה מאוד והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדוכסים והשרים, והיו שמחים מאד על המשתה וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך והיה שם שמחה גדולה מאד והיה שם כל מיני שמחה: קאפעלייש [מקהלות זמר] וקאמעדייש [משחקי הצגות] וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה וכשנעשו שמחים מאד עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה רק תהיה בשמחה וכשתהיה בשמחה- גם אני אהיה בשמחה גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה אבל כשתהיה בשמחה- אזי אהיה בשמחה יתרה מאד.
וקבל הבן מלך את המלוכה ביד רמה ועשה לו שרי מלוכה, ודוכסים ושרים וחיל וזה הבן מלך היה חכם, והיה אוהב חכמה מאד והיו אצלו חכמים גדולים וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה- היה אצלו בחשיבות גדול מאד והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החכמה, לכל אחד כפי רצונו מי שהיה רוצה ממון – היה נותן לו ממון, ומי שהיה רוצה כבוד – היה נותן לו כבוד, הכל בשביל החכמה ומחמת שהיה חשוב אצלו החכמה כל כך, היו כולם לוקחין עצמן אל החכמה ועסקו כל המדינה בחכמות כי זה היה רוצה ממון, כדי שיקבל ממון על ידי זה וזה היה רוצה חשיבות וכבוד ומחמת שכלם עסקו רק בחכמות על כן שכחו שם באותה המדינה טכסיסי מלחמה, כי היו כלם עוסקין בחכמות עד שהיו כל בני המדינה חכמים גדולים עד שהקטן שבאותה המדינה- היה במדינה אחרת חכם גדול מכלם והחכמים שבאותה המדינה היו חכמים מפלגים גדולים מאוד ומחמת החכמות נתפקרו החכמים של אותה המדינה ומשכו גם את הבן מלך הנ"ל לדעתם, ונתפקר גם-כן ושאר בני המדינה לא נתפקרו מחמת שהיה עמקות ודקות גדול באותה החכמה של החכמים הנ"ל, על כן לא יכלו שאר בני המדינה לכנוס באותה החכמה, ולא הזיק להם אבל החכמים והבן מלך- נתפקרו כנ"ל והבן מלך, מחמת שהיה בו טוב כי נולד עם טוב, והיו לו מידות טובות וישרות, היה נזכר לפעמים:
היכן הוא בעולם ומה הוא עושה וכו' היה גונח ומתאנח על זה על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל כך והיה מתאנח מאוד אבל תכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל- חזר ונתחזק אצלו החכמות של אפיקורסית הנ"ל וכן היה כמה פעמים שהיה נזכר כנ"ל והיה גונח ומתאנח, ותכף כשהתחיל להשתמש עם השכל- חזר ונתחזק אצלו האפיקורסות כנ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 20:01 |
|
| |
עכנאי,
אולי תשתף אותי (אותנו) בהבנה שלך בקטע ההוא? כי השאלות שכתבתי הן שאלות שרשמתי לעצמי לבירור ועדיין לא הספקתי לעיין ברצינות ולחשוב על זה.
מקווה לחזור אחרי ר"ה עם הבנה טובה יותר, ואם לא, אז מקווה שאמצא כאן ניתוח של מה שנראה לי כמו דרך בהתחזקות או דרך בחזרה בתשובה על פי רבי נחמן.
לומדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 20:01 |
|
| |
תמי"ל,
משמע שמי יותר חכם יותר "אפיקורס" [לדעת כותב הסיפור]!???
שנה טובה!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 20:14 |
|
| |
ווטו,
המוטיב הזה של החכם והתם והעימות בין דרך החכמה ודרך התמימות מופיע אצל רבי נחמן המון.
בפשטות, רבי נחמן מעדיף את התם על החכם.
השאלה היא, למה הוא מתכוון במילים חכמה ותמימות?
עם הנושא הזה ניסיתי להתמודד בסיפור "מעשה בחכם ותם" (ולא הסתדרתי). פה, בשלב הזה של המעשה ב-7 קבצנים, התעלמתי מהעניין והתרכזתי רק בנושא הנפילה וההשלמה איתה.
בלי להתעמק, הדרך שמתווה ר' נחמן מזכירה לי את התשובה על פי ר' צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק. שאצלו התשובה היא השלמה עם עצמינו. הסליחה היא סליחה לעצמנו. אבל זה רק מלמעלה, כי אני חייבת לעוף.
בע"ה, אחרי ר"ה אהיה כאן.
שנה טובה לכל באי הפורום!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 21:04 |
|
| |
דבר מעניין בסיפור המסגרת הזה הוא שר' נחמן מבליע פה כמה משפטים שנראים כביקורת סמוייה על הרמב"ם.
ר' נחמן כותב: "עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה ... ומחמת שכלם עסקו רק בחכמות על כן שכחו שם באותה המדינה טכסיסי מלחמה"
והרמב"ם באגרתו לחכמי מרסיי [על האסטרולוגיה]: "וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם. ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים. ודאי סכלים ואוילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו."
ור' נחמן הפך את היוצרות, דווקא את החכמה הוא הציג כגורם לשכיחת תכסיסי המלחמה, ואת האסטרולוגיה כמהימנה.
לעומת זאת נכרת גם השפעה ברורה של הרמב"ם על ר' נחמן בסיפוריו. כך לדוגמא הסיפור על המנורה מלאת הפגמים נראה בעיני כמרמז על תורת שלילת התארים של הרמב"ם. והתיאור היפיפה של הלב והמעיין במעשה ב-7 קבצנים יתכן שהוא בא לרמז על השכל והמושכל (כשבליקוטי מוהר"ן ר' נחמן "קוטל" את הרמב"ם ואת הפיסלופים על רצונם לאחד את השכל והמושכל).
בכלל, היה מעניין אם בפורום היה נפתח אשכול שבו היו מנתחים את המעשיה הזאת ואת מה שר' נחמן ניסה לסמל באמצעות כל אחד מהקבצנים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2003 03:08 |
|
| |
הסיפור שכל פעם אני נזכר בו ויש לי הרהורי תשובה חזקים מאד.
מספרים על החזון איש זצ"ל, שאמר שכאשר אדם מאמין, הוא נושא עיניו אל כוכבים, כל כולו משוחרר מדאגות העולם הזה, הוא כולו שלווה.
הניסוח שלי.
תוקן על ידי - עכנאי - 24/11/2003 3:10:38
|
|
|
|
|
