המסר שהתורה בפרשת העקידה רוצה ללמדנו?

אחת מהשתיים

או שהאשכול הזה משעמם וחסר משמעות.
או שהוא כל כך מפחיד שאף אחד לא מעז להתקרב אליו!

איפה כל המוסרניקים? בלעו את לשונם?

איקה

באמת העלית שאלה גדולה. ולא זו בלבד, אלא שלדעתי יש לחלק אותה לתחומים שונים.


שאלות יסוד

א. איך עלינו להבין את פרשת העקדה? לפי הפשט, ומה המסר שגנוז בה?

ב. איך היא התפרשה לדורותיה, ומה הנחות היסוד של הפירושים האלו?

ג. איך יש להתייחס לטקסט מקודש, ועל אחת כמה וכמה לחומש? האם יש הבדל בין הקריאה בתורה לבין קריאה בטקסטים אחרים לגבי חשיפת המשמעות? מה הם, ועל אלו הנחות יסוד הם מושתתים?

ד. כשניגשים "ישר" לפרשה - אם יש כזה מין דבר - אז מה היא אומרת לנו, לפי שיטת הפרשנות המודרנית, שמותר וראוי לכל קורא לדרוש את הטקסט בעצמו, ואין "משמעות" קבועה אלא כל קורא בורא אותה מחדש?

ה. בתוך דבריך יש לזהות לפחות שתי שאלות תיאולוגיות. כיצד האלקים מתראה כמי שאינו יודע את העתיד, וכיצד יכול האלקים לעסוק בנסיונות לאדם, שנראים כאכזריות.


וכמה הערות על התשובות שלך ושל אחרים:

חלק מהשאלות האלו נידונו בעבר. הצעתי פירוש מחודש בפסיכולוגיה של אברהם אבינו באחד האשכולות, והבאתי פירוש מודרני של סופר שטען כי הפרשה מפחידה מאד לילדים.

הפרשנות הקלאסית היא כמובן שונה לגמרי, והיא באה לידי ביטוי בתפילות ובפיוטים של ראש השנה.

הפרשנות שהבאת מן הרמב"ם היא חשובה, אך לא ברור לי כיצד היא עונה על השאלה שהצגת.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.


רק אוסיף לפרשנויות את פייטני אשכנז בימי הביניים שביטאו בצורה מעניינת את המדרשים בתלמוד.

הרוצה, מוזמן לעיין בסליחות לערב יו"כ , ולהתבונן לעומק בשורה "ואת אפר יצחק יזמין" .

העניין הוא שאדם צריך לבטל את רצונו לרצון קונו. בעקידת יצחק זה הכי בולט שאפשר. לבטל את רצוני זה גם לבטל את המוסר הטבעי שלי למוסר האלוהי, שכן אם לא היה מלאך ה' אומר לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער" אז הקרבת הבן לה', היה הדבר הכי נכון לעשות כי זהו רצון ה'. הוא ברא את העולם והוא קובע מה נכון ומה לא נכון לעשות.
לשלול פירוש מסויים בטענה "זה לא האל שלי", אינה משקפת אמונה אמיתית. אפשר לשלול פירוש מטעמים עניינים, אבל לא בגלל שזה לא מתאים לי המוסר הזה.
זה לב הרעיון היהודי שה' הוא שקובע הכל, כולל הדרך שנעבוד אותו ואפילו את בחירה, שהוא בוחר בנו ולא אנחנו בו.

מיימוני שאני אבין הסיפור על העקידה בעיניך הוא לא סיפור הפשט? מה זה סיפור אגדה?
את המסר הבעתי בחלק הראשון של ההודעה תקרא שוב
1) סמל אהבת ה'
2) שהנבואה היא ודאית בלב הנביא

מי שה' שלו אינו יודע את העתיד הוא לא הה' שלי, שלי יודע את העתיד.
ה' לא עוסק בנסיונות כי ממילא הוא יודע מה אדם יעשה, או ינהג

התורה היא סיפורים לילדים? היא אמורה לשעשע ילדים? התורה ובמיוחד ספר בראשית הוא ספר על השקפות אמונה.
הפרשנות של הרמב"ם הוא הוא המסר שיש לאדם להפיק מדבריו.

יש לך כמובן אפשרות לחלוק עליו, וזה לגיטימי.




תוקן על ידי - איקה - 24/09/2003 12:30:03

קיימים כבר שני אשכולות בנידון,

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=168778

http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=299877.

השיטה שלך קצת משונה בעיני, איקה. אני לא מבינה – את מציבה לה' אתגרים? אם הוא קורא את העתיד הוא ה' שלך, ואם לא אז לא? ה', לתפיסתי לפחות, אינו מגיד עתידות, ואינו קוסם, ואינו רואה חשבונות מדופלם. הוא אינו שום דבר שיכול להתפס אצלנו ממש (ודנו בזה כבר במקומות אחרים). זהו כוח וזוהי ישות, והוא נמצא וכלול בכל דבר.

וזה בהחלט לגיטימי שאת אינך מקבלת את זה, אבל – תסלחי לי – אז מה? מה הוא אמור לעשות ביחס לזה? ולמה שיעשה?

וגם זה שאת מצפה ממנו שיעשה טוב, זה מוזר. מי מגדיר מה זה טוב? את? אין לך התמונה הכוללת, אינך יודעת את הטעמים. כאדם מאמין אין זה מקומך לשפוט אותו, הוא זה השופט אותך. אילו היחסים.

למען הסר ספק, זכותך כמובן לא להאמין. אין לי ביקורת על זה, רק על הטיעונים. ועוד יותר למען הסר ספק, אין במה שכתבתי לעיל שום התנצחות אישית איתך, כמובן.

ולעניין סיפור עקידת יצחק, שהוא כמובן טופיקאלי בער"ה ומעסיק בעונה זו באופן כללי, אם אני כבר כאן, ובנימה אישית מאד (ולא מקורית במיוחד): זהו, לדידי, אחד הסיפורים הקשים במקרא, אם לא הקשה בהם. יש בו, כפי שנאמר כאן כבר, מידה בלתי מבוטלת של אכזריות, הן כלפי אברהם, והן כלפי יצחק. לגבי שניהם, מי שהם אוהבים אהבה מוחלטת וסומכים עליו לגמרי בגד בהם, היה מוכן לגרום להם סבל בל יתואר, קשה לתאר איך האירוע הזה השפיע על חייהם אחר כך. איך ובמי יכלו לתת אימון. הפירושים ותילי הדברים שנכתבו על הנושא ידועים, ובכל זאת קשה להשלים עם הסיפור הזה.

העניין הוא שרבים מאיתנו חוטאים בקוצר רוח בעניינים של אמונה, ומבלבלים בין אמונה, זהות והבנה. הזהות שלי יהודית, אני מאמינה (בדרכי שלי), אבל אני מקבלת שיש כל מיני עניינים שאיני מבינה, או אינם מתיישבים לי. זה לא נורא. הספק, יש שיאמרו, הוא חלק מהזהות היהודית. אפשר לתת לזה זמן, או אולי פשוט לקבל שזה סיפור קשה ונורא. לא צריך בגלל זה לשפוך את המים עם התינוק.

ווטו

מריפרוף קל באשכולות שדנו בנושא, נראה לי שהיה לי מה לחדש בעצם הפירוש של הרמב"ם(או שזה חסר טעם לדעתך ואז אפשר להוריד את האשכול)


אני אקרא את האשכולות בעיון

חבצלת

את בטוחה שירדת לסוף דעתי? לה' שלך את מייחסת אי ידיעה? הה' שלך לא יודע מה מתחולל בנפשך?
הה' שלי הוא מושלם בתכלית השלמות, אחד יחיד ומיוחד הוא קיים גם בלי שום קשר לעולם או למה שאת ואני חושבות.

מה אינני מקבלת בדיוק? איפה ראית שאני מצפה שיעשה טוב? אינני שופטת אותו , הבנתי היא מתוך פירושו של הרמב"ם, כך שהדעה שלי מבוססת על דברי הרמב"ם, אשמח לשמוע ממך פרשנות שונה.

אני לא שופטת את הסיפור, ואין פה שאלה של קשי לקבל אותו או לא.
ישנו בסיפור הזה מסר לאדם המאמין זה הכל
מהו המסר? זו שאלת האשכול

אני רוצה להציע פרוש אחר לסיפור העקידה. אינני יודע אם זה פירוש מקובל או גרסה פרטית שלי. אני מקווה שהיא מחדשת משהו.

בעיני, סיפור העקידה מדבר על הכלל המוסרי הבסיסי והחשוב ביותר – של הכורח לשמור על הקיום היהודי בעולם. כל שאר כללי המוסר והמצוות בעולם כפופים לכלל הזה. הכלל הזה הוא פסגת ההבחנה בין טוב לבין רע; בלעדיו אין קיום לשום חוק ואין משמעות לשום מצווה.

ספר בראשית מורה לנו, שתכלית הבריאה היא האדם, ונזר הבריאה היא היהדות. אברהם ויצחק הם אבות האומה. בלעדי יצחק, אין קיום ליהדות, ואין עוד יהודים. בפרשה, אלהים מבקש מאברהם לעקוד את יצחק בנו את יחידו אשר אהב. זה בעצם לא רק רצח – זוהי התאבדות. כלומר, אם אברהם באמת יעקוד את בנו, תפסק היהדות, יחדל טעם הבריאה.

אברהם כאדם מאמין ואוהב את ה', כמובן מציית. אין לו ברירה אלא לציית: הוא נמצא במצב הראשוני והקדום של הקיום היהודי. עוד לא התגבשו שום כללי מוסר, עדיין אין מצוות, וכל מה שיש הוא אדם מול אלוהיו. לדעתי, אין לאברהם בכלל בחירה חפשית במצב הזה. הוא נמצא במצבו של האדם הראשון בגן עדן, לפני האכילה מפרי עץ הדעת.

כאשר אלוהים עוצר אותו מלהרוג את בנו, הוא למעשה מכשיר אותו להבחין בין הטוב והרע; נותן לו לאכול מפרי עץ הדעת. הוא מלמד אותו את כלל המוסר הבסיסי ביותר, שבעקבותיו יבואו כל השאר, ובעקבותיהם החוקים והמצוות. זהו ה"דגל השחור" הראשון בעולם, של "פקודה בלתי חוקית בעליל".

מכאן ואילך יבואו כאמור עוד כללי מוסר אחרים, ויבואו גם כל המצוות. אבל עוד חזון למועד. בינתיים, אברהם, (וזה בניגוד לעונש שבסיפור גן העדן), זוכה במתנה גדולה. זהו קיום העם היהודי, המובטח עתה בזכות ההבנה הזאת של אברהם: אלוהים, עם כל כוחו, מורה לאדם שאין לו זכות לבטל את הקיום האנושי והיהודי בשום תנאי, אפילו אם נדמה לו שהאל מבקש זאת.