עשה לך רב ?

לר' יהושע בן פרחיה בן זוגו של ניתאי הארבלי ולא לר"ג יש זכויות יוצרים על האמירה "עשה לך רב" והנה דבריו:

"עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות א, ו)

נראה שאת האמירה אי אפשר להבין לעומקה ללא התייחסות לשלושת צלעותיה. ההתייחסות לסמכות (ובמובן הזה, 'רב' במובן הרחב והמקורי של המילה), ההתייחסות (בגובה העיניים) לחבר וההתייחסות הראויה למי שכפוף אליך. אלה שלושת סוגי היחסים הבסיסיים בין בני אדם.

(יש כמובן עוד דרכים לפרש, אבל זה מה שעלה בתודעתי כרגע).

לשאלה מה זה 'רב', על דרך הפשט ברור שהכינוי הוא ע"ד הארמית, דהיינו 'גדול', ולא מלשון ריבוי, אם כי שערי פרשנות ודרשנות פתוחים המה.

עשה לך רב



1 ) הרב הטכני

ההיבט החוקי : הרי כל חרדי ממוצע שגר בריכוזים החרדים יודע : כי : לקבלת הנחות בארנונה : או לחילופין לקבלת פטור מהצבא : נצרך הוא לאישור רבני שהוא אברך ותורתו אומנותו ועניות מנוולתו : רב חזה אם - כן מספיק כל רב מעשי שיספק בדעסקרטיות את האישור הטכני


2 ) הרב הפרקטי

לדוגמא :וכגון לטהר אשה לבעלה אינני חושב שלזה צריך גם כן , להתאמץ 'לעשות רב' , כל רב המקובל וידוע כי הוא רואה מראות הולכים וסומכים על פיו וכו'

3 )הרב המצווה

פה נראה לנו שיש את הבעיה הגדולה לשמוע לרב בציווים של יום יום כגון רב שמכיר את תלמידו ושיש לו כסף והוא אדם אמיד ומצווהו לתת למטרה מסויימת סכום מסויים ובדעת התלמיד יש דעה אחרת , לשמוע בקולו או לא?

זאת ועוד מקובל הרבה שבדברים שנוח לאדם הוא יילך לרב המתאים לרוחו ושהוא יודע מראש שהרב יענה לו 'תשובות כרצונו' וחדשים לבקרים בן אדם עם האישיות הרו גוונית הזו יחליף לו רב מעיין 'תוכנית כבקשתך'

ועוד ואין עיתותי בידיי

שחרית

אמנם המשמעות של עשה לך רב היא אותה משמעות לעניין הלימוד.
אבל ההמשך שונה לגמרי, ואין שום עניין לזכות יוצרים.

שכן רבן גמליאל מדבר על הוראה : ובפירוש למסכת אבות אומר הרמב"ם: שים לך רב שתסמוך עליו האיסור ובהיתר והסתלק אתה מן הספק: כלומר : כשנזדמנה לו הוראה למעשה בעניינים שאינם מפורשים ויש להוציאם בדרך סברא, ולבו נוקפו מספק -- יעשה לו רב כדי לשאול את פיו ולהתייעץ עמו.

אמנם שינפלד הציג תמונה עגומה של המציאות העכשווית, אבל , כמאמר איפה ישנם עוד אנשים..... נהגו רבותינו כמוזכר בירושלמי(יבמות פ' יב ה"ז )זיל אייתי לי זקן מן השוק דאסמוך עליה ואשרי לך "לך והבא לי זקן בקי ומומחה שאסמוך עליו ואתיר לך". כמו כן גם בתלמוד הבבלי בסנהדרין ז:) "רב הונא כי הוה אתי דינה לקמיה מכנף ומיתי עשרה רבנן מבי רב, אמר: כי היכי דלמטיה שיבא מכשורא"
(רב הונא כשבא דין לפניו היה אוסף ומביא עשרה חכמים מבית הישיבה, אמר: למען יגיע חלקי נסורת קטנה מן הקורה) כלומר שאם יטעו ויטו את הדין ישתלש העונש בין כולם ויקל עליו ורש"י אומר " וכל זה כדי להסתלק מן הספק : שאם באה הוראה לפניך והסתפקת בה, אם תאסור את המותר – הרי אתה מאבד את ממונם של ישראל. והתורה חסה עליו (ספרא מצורע : יומא לט)
ואם תתיר את האסור – תבוא תקלה על ידך ותעבור על ולפני עוור לא תתן מכשול (ויקרא יט יד)
וכשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור (ירושלמי תרומות פ"ה ה"ט – ולפיכך עשה לך רב להיועץ עמו בכל עת שמסופק אתה.

כמה נקודות, העולות מן הגמרא. לצערי לא באופן מסודר.

א. בימי חז"ל - אדייק יותר: בימי האמוראים - הקשר עם רב נועד לשתי מטרות.
1. בירור הגרסה הנכונה של השמועות. ובזה אמרו כי טוב לו לאדם שילמד את הגרסה מפי רב אחד. (בין השאר, מפני שלא כל המוסרים הקפידו על השמות הנכונים של בעלי המימרות במקרה של מחלוקת, ורק הקפידו שהמסורת הכללית שבפיהם תועבר באופן שיהיה ברור מהי ההלכה.

2. הבנת הסברה הנכונה העולה מתוך הנוסח של הגרסה. לענין זה, המליצו לא להסתפק ברב אחד, אלא ללמוד מכמה רבנים. "אין אדם רואה ברכה" אלא אם ילמד מכמה מורים. אמנם, יתכן שהמלצה זו נאמרה בדור מסויים (ימי רב פפא, לערך).

ב. לעומת זאת, בימי התנאים אנו רואים שאדם מקבל את שיטת רבו, ונבנה בצלמו. לכן מצאנו שאחד התנאים (רבי שמעון? פסחים פרק מקום שנהגו) אומר לבנו שהוא יכול לנהוג קולא מסויימת, כי כך קיבל הוא עצמו מרבו וכך הוא מעביר לו הלאה. כך אנו מוצאים שהרב ותלמידו המובהק אינם נחשבים לשנים אלא לקול אחד בהצבעת הסנהדרין במקרה של נפשות.

ג. ביקורת על חידושים: כמו כן, הרב יכול לתקן את תלמידו באותם חלקי המסורת שחסרים לו. בשעתו גיליתי רש"י מדהים, שיש לדון בו במקום אחר. כידוע, אדם דורש קל וחומר מעצמו אך לא גזרה שווה. גזרה שווה היא שיוך בין שתי פרשיות כך שהמפורש ילמד על החסר. עם זאת, לא תמיד אפשר לסמוך על שיקול הדעת בדימוי זה. מרש"י (שכחתי היכן. נידה?) משמע שאדם יכול לסמוך על עצמו גם ללימוד זה, אלא שהוא זקוק לרב שיאמר לו אם אין הפסוקים הנדרשים תפוסים לדרשה אחרת - כלומר אם אין זה כך, הדרשה קיימת ועומדת! לפי דרכנו למדנו שהרב משמש גם כמכשיר למניעת חידושים שסותרים את המסורת הקיימת (וכן היתה תמיד שיטת רבי אליעזר ביחס לרבי עקיבא. כשזה מציע לפרש, זה עונה לו: לקיים דברי חכמים - אמור).



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

נראה שכונתך לרש"י נדה יט:

ויש גם את הדביקות בהנהגות ובמימרות הרב כהא ד"רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד, הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא." (סוכה דף לב עמוד ב)

הפשטות שחידשו בדבריהם, שיש לעשות רב, למרות שנראה לך שאין לך שאלות רבות, שכן כך תימנע מספיקות שהנך פותרם בזחיחות הדעת ובהזנחה.

הרמב"ם כמדומה בפרקי אבות, מפרש, עשה לך רב, בצורה שרירותית. גם אם אינו חכם ממך. אך כאשר אתה נגוע ובספק, תמיד טוב שיהיה לך מישהוא שאתה מזהה בו שיש לו דעת די, כדי שדעתו תהא כף מכריע, יותר מגורל או כיוצא בזה, וזה הלשון "עשה לך" ולא מן העשוי.