מוקדש בהוקרה לעצור כאן חושבים

"קצת על עצמי לספר ידעתי" רחל

בחנני ה' צרפה כליותיי ולבי" (תהילים כו, ב')

"גם סיפר מגודל הבושה שהיתה לו, שהיה
מתבייש מהשם יתברך.והיה מרגיש ממש הבושה
על פניו.והיה מרגיש כמו מי שמתבייש
מחברו מאוד"
(נחמן מברסלב)


קשיי היום יום מאלצים אותי
לצאת מצדיקותי
ולהיכנס לעולם המציאות
שבו אני -
חיה המבקשת לשרוד.
והיכן ההכרזה:-
שבמקום שאין אנשים השתדל להיות איש.
אני בולמת את פי ועוצמת את עיניי
לא רואה ואיני נראת
מתכנסת כחילזון אל נבכי הצדפה
בבושת פנים מסתתרת מפני סבא אלוקים
ובמוחי הקודח מתגבר החשש
שאולי אלי התכוונה
האישה החכמה מתקוע שאמרה:
"כמים הניגרים ארצה אשר לא יאספו"
זה יהיה מנת חלקי

ואני כמו דוד
עומדת ערום ועריה
בפני אבא רחום וחנון בוחן כליות ולב
ומבטיחה שזאת הפעם האחרונה!
ושמעתה :
שויתי ה' נגדי תמיד.





-"כיון שנגמל איתן זה
התחיל לשוטט בדעתו – והוא קטן – והתחיל
לחשוב ביום ובלילה והיה תמה? היאך אפשר
שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו
מנהיג? ומי יסבב אותו?- לפי שאי אפשר
שיסבב את עצמו!, ולא היה לו מלמד
ומודיע"
(הרמב"ם, הלכות עבודת כוכבים וחוקות
עובדיה פ"א)



כשהייתי ילדה – לא שיחקתי עם איש זולתי
בודדת, עם סבתא רגינה אם כל חי
וסבא אלוהים אב הרחמים רב החסד
עם זקן לבן, ועיניים טובות
שישב לו במרומים בחדר מואר בינות העננים
וברב טובו שפט וגזר דין כל הארץ.
ישבתי לי שעות בפינה חשוכה
ורקמתי בראשי בבדידותי
את כל אותם שירים נפלאים
שאני מרכז כל היופי – כותבת היום
דמו בנפשכם!

וזה מוקדש לנישטאיך במיוחד, ולכל המעודדים בכלל



"כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר"
(תלמוד בבלי, ברכות, פרק א')



השעון הביולוגי שלי מכוון לזריחה
אני ממהרת לקום לכתוב
לפני שגל המחשבות השכלי
יתערפל בגלי הדמיון האורב-
שידוע, שלהט החרב המתהפכת, והכרובים-
הושמו: לשמור על דרך עץ החיים.
המגירות העמוסות בפרטים לרב-
מחכות לשבת במקומן בתמונת הפאזל השלם.
הניצן רוצה להיות בהקשרו הטבעי בין הפרח לפרי
האבן רוצה לחזור לקרקעית למטה
והאש תמיד שואפת למעלה.
ככה אני כותבת כמו
אויר לנשימה

לאיקה המשוררת הגיבורה,
שתהיה לך שנה של צמיחה, שירה ואושר.

זה בשביל התודה של מואדיב

"ושם בחלל הפנוי, יש כבדות לב, כי אי אפשר להשיג את בחינת החלל הפנוי. וכל החוכמות הבאות
משם יש בהן כבדות לב, כי הן נשארות
בקושיא על השם יתברך" (נחמן מברסלב)



רגע אחד נדיר נאחז
תלוי בלבי
משתלשל כחוט שעון המטוטלת
והוא נע מצד לצד
מקיש על מצילי נשמתי
מהדהד בכל פינות לבי
מבשר כל פעם מחדש:
אוחז בך לעד !
בחוצות אזעק שלי אתה, שלי!
כמו קרן זורח אתה בתוכי!
אם יקרע וינתק הרגע
לא אדע נפשי
כי אז ייפול לתהום הפעורה
בתחתית הנשמה
ואהפוך לנציב מלח מקולל
שמהלך מקצה העולם אל קצהו
בישימון.

תודה. את לא לבד.

שמתי לב

השיר הזה מוקדש לכל הפמניסטיות/ הגיבורות.

-"וכאור בקר יזרח שמש,," (שמואל ב. ד')

"פעמים נוצץ לנו האמת עד שנחשיבהו יום.ומיד יעלימוהו החמרים וההרגלים"
(הרמב"ם פתיחה מורה נבוכים)




להמצא כשמפציע השחר
משמע : לראות את השחר.
משמע להבין את:
אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם-
של עמודו של עולם.
זה להסתכל בשמיים ולקרוא בעננים
למצוא את התשובה לשאלת הלב החושב.
לראות את מיזוג האור בחושך, וללמוד ממנו.
לחזור לקרוא בעננים שעכשיו יותר ברורים.
והם כמו מחזקים את התשובה- שכבר ניתנה.
לחזור לראות בעננים -
לראות את התשובה מיטשטשת
ולדעת. שמעכשיו הכל תלוי בנו.

שהחכם שכרו חוכמה.
ידו בכל, ויד כל בו.
הוא זורק חכמה קטנה -
ומיד מחזירים לו פי כמה.
הולך ומצטמצם מפנה מקום.
עד שלא ישאר ממנו
וכל העולם יבלע אצלו.