ניסיון להסבר עקידת יצחק ומשמעותה לדורנו

נתקלתי בכמה שאלות הקשורות לעקידת יצחק ולפני יום הכיפורים רציתי להביע את דעתי האישית. אכן, זוהי אחת הדרישות הקשות והפחות מובנות של אלוקים לבן אדם. ה' מנסה את אברהם ומבקש ממנו לקחת את בנו יצחק ולהעלותו לעולה על אחד ההרים אשר יראנו. הדרישה המקפיאה איננה מנומקת, איננה מוסברת, ואין מאחוריה כל היגיון נראה לעיין. אנא העלהו לעולה פשוט משום שכך אמרתי אני.

אברהם אומנם זוכה לשבח רב על שעמד בניסיון, אולם בתפיסתו של אדם מודרני (שלא לדבר חצוף כמוני), נשארת עצם התביעה קשה. כל אב או אם לילדים יתקשה/תתקשה לחשוב על עצמו/ה כמבצע בקשה כזו. אנו מתבקשים לקחת את ילדינו ולהמיתם. הדחף הראשוני והנורמלי הוא לסרב מיידית, ואפילו אם מדובר בבורא עולם ומלואו.

אין תשובה מספקת לתביעה מביכה זו. מבין שלל התירוצים וההסברים שניתנו במהלך הדורות נראית לנו יותר התשובה ההיסטורית המבקשת לראות במעשי אבות סימן לבנים. אברהם סמך על ה' וקיווה כי בסופו של דבר תבוטל הגזירה ויצחק לא ייעקד. אולם אברהם ידע כפי שיודעים כל צאצאיו עד היום כי מאוד ייתכן שהאייל לא יגיח מבין השיחים והמאכלת תרד על צווארו של יצחק. במהלך כל הדורות נשחטו בני אברהם ללא מציל. פרעה הטביע את התינוקות במצריים, נבוכדראצר ניפץ את העוללים על הסלע, הרומאים טבחו באנשי יהודה וירושלים על התינוקות שבה, הצלבנים הרגו קהילות שלמות, ועוד כהנה וכהנה. בדורנו אנו נשרפו מיליוני ילדים בשואה ואיש לא הושיע. כל ההיסטוריה היהודית מלאה מקרים שבהם לא התערב אלוקים ובני יצחק לא ניצלו. האם האבות ששולחים את בניהם לצבא אינם בעצם שולחים את בנם יחידם לעולה?

פרשת העקידה מלמדת אותנו את ההיסטוריה הצפויה. בני יעקב מתבקשים בכל דור ודור לשלוח את בנם יחידם לעקידה, אולם תוצאותיו של סיכון זה לא ידועות. העקידה אכן מציינת כי יצחק הקולקטיבי יינצל. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. אולם אותו סיפור מתריע ומודיע כי יצחק היחידי יתכן ויעלה על העקידה. ליתר דיוק, רבים מאוד סיכוייו לעשות כן. אולם למרות זאת מבקשים אנו להמשיך לחיות ולפעול מתוך התקווה כי בת הקול תקרא מהשמים שוב.

אלא שרציתי לשאול שאלה נוספת שכמעט שלא מתייחסים אליה. מה היא דעתו של יצחק הנעקד. המקרא נותן לאברהם שבחים רבים על עמידתו בניסיון, אולם איש לא טרח לשאול את דעתו של הנעקד עצמו. מה הייתה דעתו של יצחק על העלאתו לעולה? האם קשירתו על המזבח ושחרורו נשאו חן בעיניו? מה הייתה השפעתם עליו? אולי לכך התכוון חיים גורי בשירו "ירושה"

הַיֶּלֶד שֶׁהֻתַּר מֵאֱסוּרָיו
רָאָה אֶת גַּב אָבִיו

יִצְחָק כַּמְסֻפָּר לֹא הָעֳלָה קָרְבָּן
הוּא חַי יָמִים רַבִּים
רָאָה בַּטּוֹב, עַד אוֹר עֵינָיו כָּהָה,

אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו
הֵם נוֹלָדִים -
וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם.

עקרונית, אותה תשובה יכול אני ליתן גם כן. יצחק הבן צריך לדעת שיבקשו ממנו להיעקד על המזבח ללא פשר, ויתכן והאיל לא יופיע. אין לו לתהות על אביו אברהם. אברהם כבר תרם את חלקו אצל נמרוד כשנזרק לכבשן האש. אלא שאברהם נותר בחיים בזאת הפעם (בלי התחייבות לעתיד וללא ביטחון). עכשיו הגיע תורו של יצחק. כפי הנראה, כולנו נהיה יצחק בשלב זה או אחר של חיינו.

אבל למרות כל הפלפול שלי, אינני מאושר מהתשובה. מסקנתי האישית היא שפשר עקידת יצחק הוא מסוג השאלות שכפי הנראה לא תהיה לנו עליהן תשובה מספקת. גם התשובה שהצענו איננה אלא חלקית בלבד. השאלה במקרה הזה טובה לצערנו הרבה יותר מהתשובה.....

אשמח כמובן לשמוע את דעתכם....

אהבתי את דבריכם, זקן העמק ווטו.
בסופו של דבר אין מנוס מליטול סיכונים עבור מטרה צודקת, ואכן אינך יודע אם יופיע האיל או שמא תצטרך לשלם את מלוא המחיר.
מרטין לותר קינג (אחד ששילם בחייו) אמר על כך:"מי שאין לו דבר למות עבורו, אין לו דבר לחיות עבורו".

בהמשך לחקירתו הספרותית היסטורית של זקן העמק, אני מציג שאלה מתבקשת:

מה חשבה שרה?

כמובן, המדרש עונה על שאלה זו בהציגו את מסירותה שאינה נופלת מזו של אברהם.
בפועל, אין רמז בפסוקים לתגובתה של שרה.
גם לא ידוע לנו אם ידעה מראש על כוונתו של אברהם, או שהסיפור נודע לה לאחר מכן. או שמא לא ידעה כלל על מה שכמעט קרה לבנה אהובה?

יש מדרש אחר, שטוען כי ברגע ששמעה שרה על עקידתו של יצחק - ולא נודע לה שה' החליפו באיל - היא מתה מחמת הזעזוע והצער.
לפי גרסאות מאוחרות (מתאימות לדורנו? האם זה לא כך בילקוט מעם לועז?) - שרה מתה מחמת האכזבה, שיצחק לא זכה להיקרב והאיל נלקח במקומו. אם זכרוני אינו מטעני בגרסה זו, הרי שיש לנו כאן מקבילה לפירוש רש"י המדהים כי אברהם גם כן הצטער שיצחק לא התקבל לרצון (!) ותלה זאת בכך שלא היו לו ילדים...

זכורני שראיתי (אבל כבר איני זוכר היכן: נחמה לייבוביץ, שטיינזלץ?) מי שטען כי שרה לא יכלה עוד להישאר בחברת אברהם!
הפרשן הזה דייק מכך שאברהם הגיע לספוד לשרה ולבכותה. לשם מה היה עליו להגיע? כמובן, גם המדרש מציג את השאלה הזו ולכן הוא קושר בין העקידה לבין מות שרה. תשובתו של אותו פרשן היתה שהיא לא יכלה למחול לאברהם על מעשהו, למרות שיצחק לא מת בסופו של דבר, ולכן בחרה לגור במקום אחר, לא איתו.

פירוש כזה אינו עולה בקנה אחד עם המדרש, והוא רחוק מהשקפת העולם הרגילה שלנו לגכי האבות, אך הוא מעורר אותנו מחדש לזעזוע שהעקידה היתה אמורה ליצור בנפשו של כל אדם רגיל. אם כי דומה שהפרשן נכשל בחוסר ההבחנה בין דורם לדורנו.
כאשר מלך מואב רצה לשחוט את בנו כדי לפייס את כמוש ולהציל את ארצו מידי עם ישראל, לא מצאנו שמישהו מחה בידו. חיי אדם לא היו יקרים לפני שהשפעת היהדות התפשטה בעולם....

בהזדמנות זו אולי כדאי להזכיר את פרשנותו של קויפמן (שוב, כמדומה לי) והיא אף נדחתה בידי לייבוביץ. אך הרעיון מעניין: סיפור העקידה בא ללמד כי אין ה' חפץ בקרבנות אדם, בניגוד לדעה הרווחת.

(הדעה שה' אינו חפץ בקרבנות כלל, ואין עובדים את ה' בדם ובבשר אלא בלב ובמעשים טובים - או סמליים - היתה כנראה קשה מדי עבור בני אדם של הדורות ההם - הערה צדדית).

(שופרה הלשון, אני מקוה...)

תוקן על ידי - מיימוני - 03/10/2003 16:45:02

מיימוני,

דעה זו קשה כנראה גם לאנשים בני זמננו ואין הכוונה לחלשי הדעת אלא גם לגיבורי דעת "בעלי מחשבה" שיד השפעת סביבתם אינה מרפה ממודעותם המעודנת!

הוגה דעות בדין יערה עלינו רוח ממרום ויטהר דעתנו ולבנו לעבדו באמת ובלבב שלם!

שבת שלום ומבורך!

עיינתי באשכול החביב הזה ובאחיו (בעזרתו של ווטו) ורציתי רק להסב את תשומת הלב שקיימת אסכולה ברורה שרואה במרכז העקידה דווקא את יצחק. כזו היא למשל הגמ' במסכת ר"ה (טז)

"ואמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות ... אמר ר' אבהו : למה תוקעין בשופר של איל ?
אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני
עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" .

כאילו עקדתם עצמכם !

במידה מסויימת קרבנו של יצחק היה גדול יותר משום שלאחר שהביע את הסכמתו ונעקד תפקידו תם ונשלם.

.


האזרח ק':

כל האסכולה הרואה ביצחק את "הגיבור האמיתי" של העקדה, מקורה במדרש המתעקש לסמוך פרשיות ולהצמיד את מות שרה לעקדת יצחק.

בשל התעקשות זו להסמיך פרשיות, הופך יצחק להיות בן למעלה משלושים בעת העקדה, ובגיל כזה, ברור כי אביו אינו יכול להקריבו נגד רצונו, ובעצם - הוא המקריב את עצמו יותר מאשר אביו מקריבו.

על גילו של יצחק בעת העקדה, ראה - מעבר למדרשים - את פירושו של אבן עזרא, המסביר מדוע, לדעתו, יצחק היה בן כ-12 שנים.

ואכן, פשט הכתוב הוא כי אברהם הוא העומד בנסיון ולא יצחק, ולפיכך חייב יצחק להיות קטין - בן פחות מ-13 שנים.


ולשאלה דלעיל:
וילכו שניהם יחדיו - בדרך אל ההר ולא בחזרה ממנו. בדרך חזרה, אברהם והעבדים חוזרים. ויצחק היכן היה?

המדרש שולח אותו אל בית המדרש של שם ועבר, ומדרש זה כנראה נובע מהעדרו של אזכור מפורש של יצחק בחזרתם של אברהם והנערים.

בדומה למדרשים השואלים היכן היתה שרה (שכן באר שבע וחברון משמשות יחד בסיפור), היה מי שחיבר את הליכתו של יצחק לבית המדרש לתחושותיו של הבן הנעקד, בעקבות עקידתו על ידי אביו.


וכמובן, תמיד נוכל לראות את המדרש המופיע בירושלמי ומככב אצל פייטני אשכנז לאחר מסעי הצלב, אודות "אפר יצחק" - והאשכנזים שבינינו מוזמנים לקרוא בעיון מחר בבוקר את הפיוטים בסליחות, וכשיגיעו לבית הבא, להזכר שוב בנכתב כאן.


" ...
חנון חון עמך, אשר לשמך הוא מאמין

סנגור עלי תמנה, אשר חטאתי יטמין

וחובי בשמאל יכמין

זכותי יעלה בימין

ואפר יצחק יזמין

אשר יאמר כי הוא זה

מחר יהיה האות הזה.




תוקן כדי להוסיף את הציטוט המלא.




תוקן על ידי - מואדיב - 04/10/2003 20:22:40

רק עכשיו שמתי לב שיש הודעה של איקה בנושא דומה למדי.. אם הייתי שם לב מלכתחילה, הייתי מוסיף את כל ההודעה שלי כתגובה לויכוח שם....

ושוב, דעתי היא שפרשת העקידה היא מסוג הפרשות הסתומות.... השאלות תמיד יותר בעייתיות מהתשובות....