חדשות או מיהו יהודי

אנו שומעים חדשים לבקרים את נושא הדיינות תחת משרד המשפטים.

אנו גם שומעים את תגובותיו של מר י. לפיד.

ואני שואל האם אין כאן החטאה אחת גדולה?
סביב מה הם סובבים? פוליטיקה.
יש כאן הזדמנות (לא נדירה כ"כ) לפתח שיח ואף שיח ציבורי (כן, יש חשיבות לדבר) בנושא מיהו יהודיהטקסט שלך כאן דת ומדינה, ציונות וכו' סוגיות חשובות שמשום מה בוחרים להתעלם מהן ואם תרצה אמור לאגף אותן.
בזמנו, עסק בשאלה זו רבות ראש הממשלה לשעבר בגין. מר בגין שלח מכתבים לכל מנהיגי העולם בשאלה מיהו יהודי? כלומר איזה אנשים נכנסים תחת הגדרה זו לרישום בתעודת הזיהוי.
נציין כאן רק לתשובתו של הרב י. קאפח "מיהו יהודי". נדמה לי שניתן למוצאו כמאמר ברשת.

לפיד מאשים את חברי הכנסת של המפד"ל באנטישמיות. זה כמובן קוריוז, אך לדעתי אין להתעלם ממנו. כאן עולה (שוב) שאלת מיהו יהודי.

לכן אפתח ואומר, לדעתי היהדות היא דת. ואין האומה היהודית אומה אלא בתורותיה (שבע"פ ובכתב). ומי שנכנס תחת ההגדרות של הראב"ד כלומר שומר מצוות נחשב יהודי. ותו לא. כלומר אם הוא נוסע בשבת צר לי יתכן שהוא אדם מאד נחמד והוא נוסע בשבת כדי לפרנס עניים וכו' אך אין הוא יהודי ואין זה גורע מאום מהיותו אדם.
אמרתי ראב"ד ולא רמב"ם כי אין אנו יודעים למי אדם עובד כשהוא מתפלל או עושה מצוות באופן כללי. ה' יודע מחשבות אדם. ואין אנו יודעים מחשבות הזולת.

אנא אל תפספסו את הזמן. מורה הנבוכים הוא לימוד חשוב אך יש כאן דבר שבמעשה.

ע"כ,
ש.פ.כ.הטקסט שלך כאן

הגדרה מעניינת, וחדשנית משהו.

אבל נסיעה בשבת זה קריטריון ברור מדי. מה תעשה עם אדם שמקפיד שלא לנסוע בשבת אבל לא מקפיד, למשל, להכין גזירי ניר טואלט מחול וקורע את הניר בשבת? האם הוא יהודי? או, דוגמא אחרת, הנ"ל לא נוסע בשבת, מכין גזירי ניר מבעוד יום, אך את התיון של התה הוא שם בכלי ראשון ולא בכלי שני? יהודי או לא יהודי?

כמדומה שהקריטריון אינו צריך להיות

א. מה שאדם עושה בפועל.

אלא -

ב. מה שאדם מחוייב לו.

סוף סוף, גם אנו, החרדים, משתדלים מאד במצוות, אבל לכל אחד יש מה לתקן. אנו רואים עצמנו כיהודים חרדים משום שאנו מחוייבים לתורה ומצוות - וכמובן, מחוייבות זו מתבטאת בצורה מעשית, אך המחוייבות עיקר.

לא באתי להביע כאן דעה לגבי קריטריונים לקביעת אזרחות או השתייכות לעם ישראל, אלא רק לציין את ההבדל בין המחוייבות לבין המעשים.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני - אנא חדד דבריך.

נניח שאני מחוייב לשמירת שבת כהלכתה, אך באופן קבוע אני מתעצל להכין גזירי ניר טואלט ביום שישי. אמנם אני מחוייב, אבל בפועל מעשיי מעידים על "חוסר מחוייבות", הלא כן?

או מה תעשה עם מקרים קיצוניים יותר? יש לי לא מעט מכרים שמצהירים בריש גלי שהם "מחוייבים" לתורת ישראל והם "מאמינים בלב". אבל בין הצהרות אלו לבין קיום מצוות בפועל המרחק רב. כיצד ניתן לבחון את המחוייבות שלא דרך מבחן התוצאה, קרי המעשים?

רק מי ששני הוריו יהודים, וגרים אסור לקבל לעם ישראל, עד שלא יוקם בית דין גדול שיכריע בסוגיית הגיור.
בפועל, אני מקבל אדם כיהודי רק אם מדינת ישראל הכירה בו כיהודי, וזאת מכיוון שהיא הגוף היהודי הגדול ביותר בעולם, ולכן סמכותו גדולה יותר מכל גוף אחר, דתי או חילוני.

zachiz - כלומר, אם מדינת ישראל תחליט ביום מן הימים שיהודי הוא מי שהתגייר גיור רפורמי, או שיהודי הוא מי שתרם מליון דולר לקופת המדינה גם אם הוא גוי, אתה תכיר בקביעה זו כמגדירה "מיהו יהודי"? מאימתי הפכה מדינת ישראל לסמכות הפוסקת בנושא דתי?

אכן, ישנה שיטה בגאונים שלפיה משומד אינו יכול לקדש ואינו יכול (או צריך) לגרש. זאת אומרת שהקידושין פוקעין, משום שהמשומד חדל להיות יהודי. שיטה אחרת בראשונים היא שהמשומד נותר יהודי, אך ילדיו כבר לא (גם אם נולדו לאם יהודיה משומדת).

בשיטות העתיקות האלו אפשר למצוא את גרעין הרעיון שמובע באשכול הזה, שאדם יכול להפקיע את יהדותו על ידי מעשיו. אבל הן נדחו כליל, ומקובל היום ש"ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא". אם אני לא טועה, המשפט הזה אינו בגמרא, ומוזכר לראשונה על ידי רש"י.

סנהדרין מד:

"חטא ישראל" אמר רבי אבא בר זבדא אע"פ שחטא ישראל הוא

קידושין לו א:
"בנים אתם לה' אלוקיכם"
בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים.
אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים
דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר:
בין כך ובין כך קרויים בנים...
ובשו"ת הרשב"א א קצד וכן שם א רמב ובמקומות נוספים פוסק כרבי מאיר, ובעקבותיו הולך בביאור הגר"א לשלחן ערוך.
וראה גם עינים למשפט למסכת קידושין על אתר.

אני חושב שיש כאן שני ענינים נפרדים.

השאלה הראשונה היא לגבי הגדרת מיהו יהודי בחוק השבות (שכידוע, נותן אזרחות אוטומטית לכל יהודי). לדעתי, אפשר לקבוע שחוק השבות חל על כל מי שאחד מארבעת סביו או סבותיו יהודים, או מי שעשה גיור רפורמי, או מי ששילם מיליון דולר והתחייב להתנהג יפה.

השאלה השניה והיותר מהותית כמובן, היא מה לרשום בסעיף הדת בתעודת הזהות (וזה גורר איזה מוסד דתי יטפל בנושא האישות, קבורה וכן הלאה). כיום, מקובלת על רוב הציבור ההגדרה האורתודוכסית. ה"בעיה" (הטובה) התחילה כשהצטרפו למדינה (ולעם) הרבה עולים שאינם יהודים על פי ההלכה.

בעיני (ובעיני רבים אחרים), הפתרון האידאלי לבעית העולים הוא למצוא גיור מקל מספיק שיצליח להכניס אנשים אלו בגדר ההלכה בלי שישמרו מצוות. הרי אם גיור כזה לא יהיה אפשרי, אותם אנשים שלא יוכלו לעמוד בדרישות הגיור יצטרכו רישום נפרד בתעודת הזהות (משהו כמו "יהודי(רפורמי)" או "יהודי(חילוני)"). יש בזה חסרון גדול מאד כי אז זה ידרוש להקים מערכות נוספות וכפולות של בתי דין לנושאי אישות, ובתי קברות כפולים ועוד. ובנוסף לכך, זה יצור תהליך של הפרדות בין חלקי העם שרק יחריף עם השנים.

אישית, אם אני הייתי מחבר את מבחן הגיור, הייתי מסתפק בהשתכנעות מוחלטת שאדם רואה עצמו כיהודי ולא כבן אף דת אחרת, בבקיאות בעיקרי היהדות ובתולדותיה, ובביצוע ברית מילה (לזכרים). לא ברור לי מה האינטרס של היהדות להחמיר כאן ולא להקל?

מזעזעת אותי החוצפה האין סופית של שרי ישראל וחברי הכנסת שלה.
מי שם אותם לדון בשאלה של מי הוא יהודי?
מה להם ולשאלות הללו?
אפשר לחשוב שלמדינה הקוריה ישראל מותר לקבוע מה ומי הוא יהודי בארה"ב או פה ליד הקנגרו.

אבל אם כבר דנו בשאלה...



ראשית אני מציע למר שלום-פי-סי להעזר במכונת האמת על מנת לשמור את גבולות היהדות. ראוי וצריך שכל יהודי כל בוקר יתחבר אל המכונה במהלך תפילת שחרית והמכונה תבדוק את כוונת התפילה. במידה ויצא שלילי מיד ובדיעבד יסקול הציבור בבית הכנסת את המושמד החדש. והיה ויצא חיובי יוכל הנ"ל להיות יהודי יום שלם נוסף.

אבל אני גם אציע פרוגרמה אחרת. שלושת המרכבים הראשיים של היהדות כפי שאני רואה אותה הם - עבודת השם ומוסר סוציולוגי. שני המרכיבים היוצרים כל מהות יהודית שהיא. כמו ביום כיפור מצד אחד אני מול הקב"ה ומצד שני סליחת אדם לאדם.
אי לכך יהודי הוא רק מי שאינו חוטא בעבודה זרה וחי חיי מוסר סוציולוגי (מערכת המוסר שבין אדם לסביבתו). על רמת המוסר האישי ישפט האדם בבוא היום וזה עניין בין אדם לבוראו.

אז בוא נראה מי לא יוגל להשתייך ליהדות על פי אמות מידה אלו.
עובדי קברים
עובדי משיח
עובדי אסטרולוגיה
עובדי קבלה
רוצחים בכלל ומפציצי ילדים בפרט
גנבים בכלל וגוזלי אדמות מבעליהןבפרט
...
וזו רשימה חלקית

הפרוגרמה הזאת שמוציאה מהם היהודי את רוב חב"ד, המתנחלים, ברסלב, חיילי צה"ל ועוד רצינית בדיוק כמו כל פרוגרמה אחרת שמעלים בשאלה זאת.

כי התשובה היהודית הפשוטה היא יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או התגייר בגיור המקובל על קבוצה יהודית בעלת מסה קריטית. וגמו שכתבתי לפוליטיקה הישראלית אין שום זכות לערער או לשנות את היהדות או לקבוע או להנחות בנושאים יהודיים. אי לכך כיום ברור שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או מי שהתגייר אצל רב אורתודוכסי, רפורמי או קונסרווטיבי. כל נסיון אחר לקביעת מי הוא יהודי הוא חסר כל כח מוסרי ופוליטי.

לגבי שאלת חוק השבות, אני חושב שמדינה שיש בחקיקתה חוק גזעני כל כך אינה יכולה להתהדר ביהדות. כלומר עצם חקיקת החוק הופכת את מדינת ישראל למדינה לא יהודית כמדינה.

נתחיל בזה שמי ששלח את המכתבים היה בן גוריון ולא בגין.

מיהו יהודי זה בערך כמו לשאול מי היא מכונית
או מה הוא בית.
אלו הן הגדרות שמשמשות אותנו לצרכים שונים.

אין שום עניין לזרוק הגדרות, כי כולם נכונות והשאלה היא מה מסגרת הדיון

שרוול:
מכיוון שמדינת ישראל בחרה לעסוק בסוגיה דתית, והיא הינה הגוף הייצוגי היחידי שיש לנו כיום לעם ישראל אז אין לי ברירה אלא לקבל את הכרעתה שנעשית על-ידי רוב יהודי. אני מפריד בין חוקים שהתקבלו ברב שנסמך על תמיכה הח"כים הערביים.

קישור למכתבו של בן גוריון ל"חכמי ישראל" (27 באוקטובר 1958) ומבחר תשובות:

http://www.aviv.org.il/ezrahut/shvut/mafdal-mekorot.html

וראה:
יונה כהן:'מהות, זהות וזכות'. ירושלים 1998; זרח ורהפטיג: 'חוקה לישראל – דת ומדינה', 1988.

zachiz
יש סתירה בדברייך.
אם אתה מקבל את מה שהמדינה קובעת דהיינו מקבל את המרות הדמוקרטית איך אתה יכול להתייחס רב לחוקים שנקבעו על ידי רוב יהודי?

אני טוען שמדינת ישראל אינה מדינת היהודים ולכן המשמעות של יחס המדינה לשאלת מי הוא יהודי היא בדיוק כאילו ארה"ב, מולדביה או כל מדינה אחרת היתה עוסקת בשאלה.

אין למדינת ישראל זכות לחקוק כל חקיקה שקשורה ליהדות. מדינת ישראל לא קיבלה מנדט מהעם היהודי לעשות כלום. מדינת ישראל קיבלה מנדט מתושבי מדינת ישראל לנהל את עיניינם. אז במקום ששרי ישראל יתעסקו בלספק שירותים כגון בטחון, חינוך וכו הם הופכים לפילוספים גזעניים המנסים לקבוע מה יהודי ומה לא לכל יהודי בעולם אפילו אם אין לו קשר למדינת ישראל.