ספק ספיקא של גניבה ספרותית ויושר אקדמי

לטעמי, כשאני נאלץ לדבר בציבור, ומזכיר דבר ששמעתי, אם הנוכחים אינם מכירים אישית את בעל השמועה, בד"כ אינני אומר בשם מי שמעתי מה שאני אומר. זה סתם גורם לסרבול. הרי אי אפשר להגיד שמעתי מפלוני, ואז לספר מיהו הפלוני כיוון שהציבור לא מכירו.

בכדי למנוע לקיחת קרדיט שאינו מגיע, אפשר לומר שמעתי מ- רבותי, חברי או כל צורה אחרת.

שחרית,

בתור מי שהסתייע בפורום לצורך מחקר (בעיקר בעניין גור, אם ניזכר באשכול ההוא ז"ל), אני מייעץ לך: אל תסתמכי על שמועות אנונימיות. אלו שהסתמכתי עליהם הם לעולם כאלה שבסופו של דבר יצרתי איתם קשר רציני יותר, שבמסגרתו וידאתי את אמינותם, או שהובילו אותי למקורות שעליהם ניתן להתבסס.

ועוד נתון מן הנסיון: במחקר שקיימתי בעבר (ללא סיוע האינטרנט) קיבלתי מידע רב מממקורות (חיים!) שביקשו להישאר בעילום שמם. במקרה מעין זה ציינתי: מפי מקור שביקש להישאר בעילום שמו. כאשר נזקקתי למקור מסויים פעמים רבות, נתתי לו כינוי, והזכרתי אותו בכינויו 0כך גם מקובל בעיתונות).

אציין, כי מבחינה אתית, אינני רואה כל בעייה בהימנעות מאיזכור שמו המדוייק של המקור: אדם שבוחר באנונימיות הוא אדם שמתנגד לחשיפת זהותו; מאידך גיסא, הוא מעוניין גם מעוניין "לשווק" את רעיונותיו ברשות הרבים. במקרה כזה, כמוהו כמי שיושב בראיון ומוסר למראיין מידע "אוף זה רקורד". פשיטא שחשיפת זהותו בניגוד לרצונו מהווה עבירה על גופי תורה (וגופי מוסר), בעוד שאי-חשיפת זהותו היא לכל היותר הימנעות מסיוע להבאת הגאולה לעולם, שהיא מקסימום מידת חסידות. ואולם, הפתרון דלעיל "מכסה" גם את הספק-ספיקא שהעלית.

בברכה נאמנה,

אידך גיסא

אידגי יקר,

העלית נקודה מעניינת מן הצד השני של המתרס - איך להתייחס למידע הבא מהאינטרנט. ובכן, ברור שיש לבדוק ולוודא שאין כאן "פנטזיות" של מישהו אלא מידע מוצק, אלא שלא זה מה שהטריד אותי. הטרידני השימוש שאנשים עושים בידע, בלמדנות ובתשומת לב של אחרים, ולא תמיד במודעות של האחרים.

בוודאי שלא התכוונתי לייחצן (לעשות אאוטינג) את מי שאינו חפץ בכך... אלא שהתחושה היא, ומספיק לעיין באשכולות שכנים, שלעתים אדם מבקש מידע ואחרים נענים לו ומשקיעים מרץ ומחשבה בחיפוש מקורות ובכתיבה. הוא עשוי לפרסם ולקטוף את הפירות.
אין בכך דבר, אבל לפחות שייתן קרדיט ("אם המקבל חפץ בכך)...

האם שייך למשל לקבוע בינינו קוד של התנהגות שיכיל את שני התנאים הבאים, לשם הוגנות והגינות הדדית:

* אם מישהו פותח אשכול שמטרתו איסוף חומר לצורך עבודה אקדמית או אחרת, יש להודיע על כך מראש, כדי שהכותבים יהיו מודעים וינהגו בהתאם לפי ראות עיניהם.

* אם מצטטים אדם (וכידוע לך לפי חוקי היושר האקדמי, גם אם מצטטים מקור שאדם הציג בפניך, אף אם לא הוא כתבו), יש לבדוק אתו קודם באופן אישי האם הוא היה חפץ בקרדיט.


והרי -אדם מדליק נר מנר, הנר דולק וחברו לא חסר

שחרית,

ברור היה לי שעניין המהימנות איננו נוגע לבעייה האתית שהצגת, אבל היה חשוב לי להעיר על כך. כמו כן היה ברור לי שאינן מתכוונת לכך שצריך לעשות אאוטינג למי שאינו חפץ בכך, אבל רציתי להציג את האפשרות היחידה לקיים את "האומר דבר בשם אומרו" כדבעי, דווקא כדי להבהיר עד כמה אופציה זו איננה הגיונית, ולמעשה חסומה.

הייתי שמח להביא דברים בשם "לב טהור" למשל (ראי את המידע המעניין שסיפק כאן באשכול שכן) או כיוצא באלה, אבל זה גרוטסקי, ונדמה לי שהקב"ה כבר הבהיר לנו כמה פעמים במהלך ההיסטוריה שמעשים גרוטסקיים, כמו גם אנשים גרוטסקיים, אינם מביאים גאולה לעולם... ובכן, מה נותר?

לגוף העניין: באופן אישי (אינני אומר זאת כדי להשתבח), אני רואה עצמי דווקא כאחד מאלה שיחסית יותר רגישים מן הממוצע (האקדמי) לעניין אמירת דבר בשם אומרו - ואולי אפרט ואדגים בהמשך - וגם לי היו אי אלו היסוסים בנדון, אבל הגעתי למסקנה שאין להם מקום.היידפארק היא מערכת תקשורת, שעוברים מה מידע ורעיונות, ובעילום שם; מי שמתבטא בעילום שם מכריז בכך מיניה וביה שהוא מוותר על זכויותיו מדין 'האומר דבר בשם אומרו', שהרי "אומרו" של הדבר נעלם מרצונו. מידע, בניגוד לרעיונות, הוא דבר שיש בו שימוש, וכל המוסר מידע כמוהו כמי שויתר על זכותו לטובת מי שיכול או צריך לעשות בו שימוש.

ברור, לעתים מידע מספק סקרנות (אינטלקטואלית או אחרת) גרידא, אבל תדיר מידע משמש תכליות שונות. כך, למשל, מסתובבים בפורומים שכנים - וגם בפורומנו - לא מעט עיתונאים; ובכן, האם תדרשי מהם לגלות בכל פעם שהמידע דרוש להם לצורך כתבה עיתונאית? (אינני יודע אם את יודעת עד כמה העיתונאים שבינינו מגחכים כעת על עצם הרעיון). אני בטוח שלא מעט אנשי עסקים, עורכי דין ואולי אף בלשים פרטיים נהנים מלוא חופניים מן המידע הזורם דרך האינטרנט; האם תצפי שבכל פעם הם יציינו כי הם זקוקים לו לצורך פרנסתם? הרי זה גרוטסקי, וכדלעיל. ודרך אגב, אם "נזהיר" את פלוני-אלמוני כי המידע שהוא מספק עתיד לשמש כחומר במחקר אקדמי וכי הוא רשאי לשמור על זכות השתיקה (אכן, נשמע כמעט כמו האזהרה בשעת מעצר בארה"ב...) האם אצא בכך ידי "האומר דבר בשם אומרו"? אתמהה.



אידך גיסא

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 16/10/2003 8:02:52

נ.ב.

לא קרה לך ששמעת נקודה מעניינת בשעת שיחת חולין, ואחר כך השתמשת בה במחקר? כמובן, במקרה כזה ראוי לציין את הדבר בשם אומרו, אבל ברור לגמרי שבמקרה שכזה לא יכול להזהיר את האומר לפני שאמר את דברו.

ואם נגרור את הדברים אד-אבסורדום: לשיטתך, האם לא צריך היה להזהיר כל מחבר של כל ספר (כגון מחברי ספרי זכרונות), כי דבריו עלולים לשמש למחקר אקדמי של אחרים? חשבי על המחוזות המוזרים שאליהם אנו עלולים להגיע אם נלך בקו שלך "עד הסוף".

אידך גיסא

שחרית

חשבתי על הנושא מזמן כאשר החלו להשתמש בפורום כבריכה לדוג ממנה מידע לשם צרכים אישיים. אין בעיה בזה אם זה לא מוריד מרמת הפורום. בכל אופן חשבתי שלפחות ראוי להודיע בפתח אשכולות כאלה שישתמשו במידע המופק.

מכיון שהדיון מתחיל קצת להתארך, ואנחנו טוחנים שוב ושוב את עמדותינו, אסכם את העמדות הנ"ל ואתן פתרון אופרטיבי:

שני דינים הם: יש דין של "אומר דבר בשם אומרו" ויש דין של "אומר דבר ברשות אומרו". הדין הראשון מקובל בחוגים הלכתיים ואקדמיים, וקיימא לן דמביא גאולה לעולם, אך איננו ניתן לביצוע בהיידפארק, בהיותו מדיום אנונימי; הדין השני אינו מקובל לא בחוגים הלכתיים ולא בחוגים אקדמיים, וניתן לכאורה ליישום בהיידפארק, אך באופן הגובל באבסורד. באה מיודעתנו שחרית וחידשה, כי מכיון שאי אפשר לקיים את הדין הראשון - נקיים עכ"פ את הדין האחרון. ותו חידשה, דגם בזה מביא גאולה לעולם. וקשה טובא, דמה שייך זל"ז, ועוד קושיות, וצע"ג.

ואולם, כדי לצאת ידי חובת האחרונים שליט"א, ובפרט האחרונות שליט"א, פתחתי אשכול חדש המזהיר את כל התמימים העלולים ליפול ברשתי, מעתה ועד עולם, ושומר נפשו ירחק. וזה לינקו:

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=642950

ומוצע בזאת, כי מיימוני, ווטו או כל אחד ממנהלינו שליט"א יציבו אשכול זה עם נקודה אדומה בראש הפורום, לבל יישכח מלב. ואם חלילה לא יאותו לכך, מוצע בזאת כי שחרית והדוגלים בשיטתה ידאגו להקפיץ אשכול זה לראש הפורום כל כמה ימים. ויש לעיין באחרונים כל כמה ימים יש בזה תועלת, ואכמ"ל. ואני תפילה שבזה יצאתי יד"ח לכ"ע, ובא לציון גואל.

אידך גיסא

יפה

שחרית היקרה,
תני לחיים לזרום..
לא צריך לנהל "מוסד" על כל השפרצת אמירה שנאמרת פה.

איך שאני רואה, השלב הבא אחרי "מיסוד" ההודעות הנדרש על ידך יהיה "פנקס קבלות" ..

אידגי יקירי,

אילו לא הייתי מכירה את יושרך, הייתי מסוגלת להעלות על דעתי שהקפיצה רבתי שלך פה היא בבחינת "על ראש ה*** בוער הכובע" ... ואתה יודע על מי אומרים שהוא קופץ בראש...

מה לך כי נחפזת וכי הבאת דברים עד אבסורד,
הלוא במקומות ששנינו מכירים אנו יודעים שאפשר להביא כל דבר טעם לידי גיחוך, ומה הרבותא בכך?

גם אני שאלתי בעבר דברים שנאמרו פה, בעיקר לצורך דרשות (ואולי זה המקום להודות בחום לחלמישצור, שממנו שאלתי רעיונות [כלליים] כמה פעמים).

אין הדבר דומה לבקשה מפורשת של מידע לצורך עבודה מסוימת שתתפרסם והמפרסם יקבל עליה קרדיט אקדמי ואולי גם תמורה כספית!!!
פלא שבכלל צריך לעמוד על כך.

הצעתי היא שכל המבקש מידע לצורך כתיבה ופרסום, יודיע על כך בראש האשכול, ואם מתכוון לצטט מישהו ישירות, שיפנה אליו בפרטי. אולי הלה ירצה איזכור או קרדיט. סביר להניח שלא, אבל ייתכן שכן ולשם ההגינות ראוי.

כתבת באשכול החייכני שלך שלא מקובל לתת קרדיט לדברים שנכתבו באינטרנט. ובכן טעות בידך, אם תביט בהערות השוליים בחיבורים מדעיים רבים מן השנים האחרונות, תראה שמצטטים דוא"ל, שיחה אישית בטלפון ואף שרשורי שיח בפורומים (אם תאבה, אתן לך בפרטי הפניות כאלה כחול אשר על מסך המחשב שלי). למה ייגרע חלקם של אלה?

שחרית יקרה,

הלא הודיתי מפורש כי על ראשי בוער הכובע, שהרי שאלתי לא פעם שאלות על אדמו"ר פלוני או על רב אלמוני, ובמיוחד באשכול גור ז"ל (ולולא דמסתפינא אמינא שכב' היא שהבעירה אותו על ראשי...). מחקרי על גור טרם נשלם, אבל ברור לי גם ברור, שלצערי (באמת לעצרי!) לא אוכל לתת קרדיטים לכל אלה שסיפקו לי מידע בעניין גור, כפי שנאי נוהג לתת קרדיטים בנסיבות אחרות. למה? כי המקובלות, בדיוק כפי שאת יודעת, אינן מסתדרות עם זה. גם אני מכיר הפניות אל דוא"ל ואף אל אתרים שבם יש פרסום בשם ובמלכות, אבל מימיי לא מצאתי ייחוס שמועה לניק כזה או אחר. אם תמצאי לי תקדים לדבר זה - אודה לך, תרתי משמע (גם לשון תודה וגם לשון הודאה), ולא זו בלבד, אלא שאהיה מוכן בל"נ להיות השני שינקוט הפנייה מעין זו. דומני כי כאן לא תמצאי דוגמאות כחול אשר על פני המסך, אלא לכל היותר כגרגר חול על פני שפת הים.

ושיהיה ברור: אין לי כל פחד ומורא מפני מתן קרדיטים, ובוודאי שאינני רוצה את כל התהלה לעצמי; החשש היחיד שלי הוא שאיראה מגוחך.

וטרם ראיתי את תגובתך לא לדברי הסיכום שלי (ובהם הקושיא על שיטתך) ולא לאשכול שפתחתי: האם לשיטת שחרית יצאתי ידי חובתי או לא?

אידך גיסא

אידך,

האם בכך מתמצה אצלך דיון מוסרי? לדדות אחר תקדימים ופחד מגיחוך?

ממה נפשך אם מיצית את הנושא והנך שלם עם אי הפרסום, מה אכפת לך שהיא תראה לך כחול על פני המסך? אם בדקת שראוי לפרסם, בשביל מה הנך צריך דוגמא?
לא זו דרך החכמה ולא זו יושרה.

עיקרון אומר דבר בשם אמרו וכו', הוא שלא מן הראוי שאדם ישתמש ביצירה של אחר ויקצור שבחים על השקעה של מישהוא אחר, ז"א, שאם א' עמל וב' מציג כאילו הוא עמל ויצר, הרי שב' מייחס אליו שבח המגיע לא'.

ונקוט האי כללא: כל דבר שאם תאמרנו בשם אמרו, תקבל פחות כבוד או כסף, אזי מחובתך המוסרית לאמר הדבר בשם אומרו.

לגבי נושא זה, איני חושב שפורום הוא דבר מוכר או דרך לקבלת כבוד, ברמה המובהקת, מהיותו וירטואלי, אך בכל זאת ניתן להזכיר באופן כללי, שהדברים לקוחים "מפי חכם אחד" וכיו"ב, ואז להינקות מקבלת הערכה במרמה.

חג שמח

ושרק אלו יהיו דאגותינו.

אגב מסתבר שדבר שאינו עומד לכסף, והכותב המקורי אינו מתחרה על אותו הערכה, אזי אין חובה להזכיר אם זה מוריד מערך הדעה.

כמי שמצוי בעולמה של כתיבה אקדמית וכתיבה דתית, הייתי מציע דווקא לקבל את הצעתה של שחרית. הרי אין מדובר ב"מביא דבר ברשות אומרו" אלא במביאו בין כה וכה ושואל את אומרו האם להביאו בשמו. אכן, עיתונאים, בלשים וחטטנים (ואיני גוזר גזירה שווה בין שני המקצועות שברישא לתכונת האופי שבסיפא) עשויים ללקט מידע רב ערך, אולם אקדמאים מחד גיסא ובעלי כתיבה דתית (הלכתית ואחרת) מאידך גיסא אמורים להיות אמונים על כללי אתיקה מחמירים יותר. והרי העניין הוא אחר לגמרי: הפורום הזה נועד לשיחה, שבעוה"ר אינה יכולה להתקיים בצורות אחרות בריש גלי ולאור השמש. הוא מציע תקווה וחירות שהיו צריכות להיות נשמת אפה של ההוויה הדתית ושלצערנו נעדרים לעתים ממנה. הבאים לעשות שימוש בפורום זה ובשכניו צריכים להיות זהירים עד מאוד לא לרמוס ברגל גסה (ולו בלא כוונה) את השתילים העדינים הללו. ואם לשם כך יצטרכו למידת זהירות מופלגת ואף ייתפסו זעיר פה זעיר שם כמגוכחים, ידעו שיש שכר לפעולתם.

לא עליך המלאכה לגמור ולא את/ה בן/בת חורין להיבטל ממנה