| נשלח ב-18/10/2003 20:13 |
 |
| |
תודה על התשובה המפורטת, אך עדיין לא הבנתי, שמחה תורה נקבע דווקא ביום זה באופן שרירותי?
אם כן -
מדוע אי היה אפשר לקבוע זאת בחג מתן תורה? היה הרבה יותר מוצלח.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 20:23 |
|
| |
קוף חביב
כפי שהבחנת, יום שמיני עצרת אינו יום שמחת תורה לא מהתורה ולא מדברי חכמים. זה מנהג שהתפתח לאחר ימי התלמוד, וניתן לקרוא על כך בספר שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק בידי יערי (אני עצמי לא קראתיו, אז איני יכול לסכמו).
אציין את המרכיבים שפעלו להפיכת שמיני עצרת לשמחת תורה:
א. ככל הנראה, יש חובה מהתורה ובוודאי מדרבנן לקרוא את התורה על פי סדר. כפי שזה מוצג בגמרא, משה רבנו תיקן לישראל שיקראו חלק מהתורה, על פי סדר, פעם בשבוע, בשבת, ועזרא הסופר הוסיף קריאה במנחה, וכן בימים שני וחמישי בשחרית.
ב. לא היה קצב או סדר מסויים לקריאה, אבל במשך הדורות התפתחו שני נוהגים. אחד בבבל, אחד בארץ ישראל. לפי הנוהג הארץ ישראלי, סיימו את קריאת התורה פעם בשלוש שנים. לפי הנוהג הבבלי, סיימו אותה פעם בשנה.
ג. שמחת תורה הפך ליום הקבוע שבו מסיימים את התורה. לדבר זה היו כמה השלכות: עוצב סדר קריאה שמאפשר לסיים את קריאת חמשת חומשי תורה במשך שנה, או שנה מעוברת. ועוצב סדר יום סביב האירוע הגדול של סיום קריאת התורה.
ואידך זיל גמור (=ואת השאר וצא ולמד). אני בטוח שיש כאלו שידעו להוסיף על דברי כהנה וכהנה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2005 07:34 |
|
| |
שמחת תורה
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1444
אני מתגעגע ל"שמחות התורה" של ימי ילדותי.
באותם הימים, "שמחת התורה" היתה אמיתית.
למרות ששברו את כל הספסלים בבית הכנסת, וקרעו מספר חליפות, לא נגרם כל נזק.
מאחר ועוד לפני שהחלה השתיה ידעו כולם שכך יהיה, היו מפקירים את הכל.
והשתיינים של היום?
הם לא יותר משחקנים ש"משחקים אותה" שיכורים.
וכי איך יכול אדם להיות "שיכור אמיתי", כאשר אין לו מסורת אבות?
תוקן על ידי - נישטאיך - 23/10/2005 7:43:42
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2005 08:08 |
|
| |
חבריי המלומדים, דומני שלא עניתם על השאלה.
אכן, שמחת תורה נחגג ביו"ט שני של שמיני עצרת כי אז מסיימים את התורה.
אבל, מדוע אז מסיימים את התורה? למה לא בראש השנה, או במועדים אחרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2005 13:28 |
|
| |
ואם היו מסיימים בראש השנה, היית שואל למה לא מסיימים בערב שבת מברכים של חודש אדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2005 13:30 |
|
| |
סביר להניח שהסיבה העיקרית היא שמבין כל חגי תשרי, זה היחיד שאין לו תוכן מובהק משלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2005 13:36 |
|
| |
וליו"ט שני של שבועות יש תוכן מיוחד?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2005 15:43 |
|
| |
לא, אבל לשבועות יש. כאן גם ליום הראשון אין. מעבר לכך, נראה לי שיש הגיון רב בכך שהמחזור של קריאת התורה, אם הוא שנתי, יתחיל ויסתיים בסמוך לראש השנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2005 17:46 |
|
| |
לא עיינתי בלינקים, אבל יש משהו בכך שיום כיפור הוא יום ירידת משה מן ההר עם הלוחות האחרונות, דהיינו גמר קבלת התורה במידה מסויימת, כך ששמיני עצרת, ההמשך הטבעי של יום כיפור, הוא זמן מתאים לסיום התורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2005 18:16 |
|
| |
קו"מ,
מדוע אי היה אפשר לקבוע זאת בחג מתן תורה? היה הרבה יותר מוצלח.
ייתכן שמצד העיתוי המדוייק והסימטרי היה חג מתן תורה מתאים יותר לסיום והתחלת הקריאה השנתית, אך יש בסיום חגיגות ציון מעבר השנה [חגי תשרי] נקודות "אלו ואלו" דלהלן, שאין בחג השבועות ולכן מתאימה שמחת התורה דווקא כעת.
א. קריאת התורה היא שיעור תורה שבועי-שנתי [כמ"ש החז"א באגרותיו למושל נכרי] ומתאים שסדר לימוד שנתי ייקבע לפי סדר השנה, מתחילתה לסופה.
ב. הנכתב כאן בצהוב הוא מה שכתבתי בטעות טרם העמידוני ממללא ונישטאיך על טעותי.
מבואר בסוף מגילה שבתחילה היו קוראים רק כשליש התורה בכל שנה ולכן סיימו את הקריאה רק אחת לשלוש שנים וזו הסתיימה בשמיני עצרת [ע"ש בר"ן]. אז הרי לא היתה התחלה בכל שנה כך שיהיה מתאים לחג מתן תורה וממילא אחר שהנהיגו לסיים כולה בכל שנה, לא זז העיתוי ממקומו.
הר"ן במס' מגילה מנמק את קריאת וזאת הברכה בש"ת בנימוק המתאים גם לתקופה שלא היו מסיימים את התורה בכל שנה. וז"ל בדף י"א. מדפי הרי"ף: "לפי שהוא סוף כל המועדות חותמין בברכת משה רבינו שבירך את ישראל". ייתכן שלכן סידרו והשוו שתהיה זו קריאת וזאת הברכה שמסדר הקריאה.
ג. חגי מעבר השנה הם זמן שמחה כך שנחגג סיום התורה בחגיגה יתירה.
ד. י"ל שאדרבה כשם שסיפחו את חג מתן תורה לחג שבועות הקציר ובכך צירפו את חגיגת מזון הרוח [תורה] לחגיגת מזון הגוף [קציר], כך עשו גם לחג האסיף לצרף חגיגת מזון הרוח לחגיגת מזון הגוף בכך ריבו וכפלו את חגיגות התורה. יש להוסיף עוד "הטעמה" כשם שהאביב הגופני מוסיף לאווירת חג "זכר הבחירה לעם" [פסח-מצות] הרוחני, כך מוסיפות חגיגות התורה הרוחניות לאווירת החגיגות הגשמיות של הקציר והאסיף.
תוקן על ידי - עצכח - 24/10/2005 11:36:04
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2005 18:49 |
|
| |
וטו,
לפי מה שזכור לי (ויתכן שאני טועה), מנהג א"י לסיים את התורה בשלוש שנים לא נהג באופן אחיד, וכל קהילה הייתה מתחילה ומסיימת בשבת אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2005 03:23 |
|
| |
מיימוני
<''ככל הנראה, יש חובה מהתורה ובוודאי מדרבנן לקרוא את התורה על פי סדר. כפי שזה מוצג בגמרא, משה רבנו תיקן לישראל שיקראו חלק מהתורה, על פי סדר, פעם בשבוע, בשבת, ועזרא הסופר הוסיף קריאה במנחה, וכן בימים שני וחמישי בשחרית''>
''כפי שזה מוצג בגמרא'' . היכן היא גמרא זו?
משה רבנו תיקן לישראל שיקראו מהתורה, כשהקריאה היתה קריאת קורא ומתרגם-קריאת לשם לימוד, ולא חלק מנוסח התפילה כפי שהיא היום.
הקריאה היתה מהיכן שרצו וכמה שירצו, מלבד הקריאות המיוחדות בחגים.
_____________
ממלא
צדקת ולא טעית.
מהקישור אליו שלחתי בהודעתי הקודמת:
"המקורות הללו מעידים על מנהג לא-אחיד שנהג בארץ ישראל: אורכו של מחזור קריאה שלם נע בין שלוש שנים לשלוש שנים ומחצה, ובאזורים השונים לא אחזו במנהג אחיד של קריאה בתורה ולא קראו בשבת אחת באותה הפרשה".
כשהיו מתחילים "מנין" חדש, היו מתחילים מבראשית.
תוקן על ידי - נישטאיך - 24/10/2005 3:33:27
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2005 11:31 |
|
| |
ממללא ונישטאיך,
צדקתם. זכרתי אמש שבר"ן במס' מגילה היה יסוד ליישוב שאלת קו"מ וחשבתי שזה כמו שכתבתי. כעת עיינתי בר"ן ומצאתי את שהתכוונתי. תיקנתי בהודעה בנימוק ב' אך השארתי בצבע צהוב את שכתבתי בטעות למען יבינו את השגתכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2005 12:42 |
|
| |
שמחת תורה
למה מחכים עם שמחת תורה עד לאחר סוכות ולא קובעים אותו לשבועות?
שמחת התורה הלא היתה צריכה להיות בחג השבועות משקבלנו את התורה ולמה מחכים עד לאחר סוכות?
אומר ה'מגיד מדובנא': משל לשדכן שימים רבים הציק לבחור אחד שיאות להכיר את המשודכת, יען כי היא אשה כל כך טובה, ממש מושלמת במעלותיה...
לאחר שהפליג בשבחיה והציק לו מידי יום, הסכים הבחור להצעה, כי זאת היתה האפשרות היחידה להפטר מנדנודי השדכן... ערך אפוא חופה עם מנין אנשים ומעט מזונות...
ברם, לאחר מספר חדשים התברר שכל מה שהשדכן אמר אודות הכלה הוא כאין ואפס לעומת המציאות: כאלו מידות טובות ואצילות נפש; כזאת יראת שמים! - כיון שכך, אמר הבחור צריך לערוך חתונה כמו שצריך! שכר אולם גדול, הזמין תפריט משובח ותזמורת מן המעלה הראשונה וקרא לכל אנשי העיר לבא ולחגוג בשמחתו.
כך אנו עם התורה. ד' אמנם נתן לנו את התורה, אבל כפה עלינו הר כגיגית {כמו שכתוב (ע''ז ב:) '''וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר'' (שמות יט יז) ואמר רב דימי בר חמא; ''מלמד שכפה הקב''ה הר כגיגית על ישראל'' '}
לא היתה לנו ברירה והסכמנו, אבל לאחר חצי שנה ביחד אנו רואים שכל מה שד' אמר זה מעט מזעיר לעומת שוויה האמיתי...
לכן צריך לשמוח כראוי בשמחת תורה.
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=7715
|
|
|
|
|
|
