| נשלח ב-18/10/2003 19:48 |
 |
| |
עת ללדת ועת לאמץ - משמעות פו"ר
אם כי דומני שכמעט אין אדם שיוכל [ולכאורה גם לא ראוי] להגיע לדרגת תחושת קרבה לילד מאומץ כמו לילד מולד, טען אדם שהתווכחתי עמו שכיום שאין עניין של מילוי העולם ושאדם מוליד מסיבות אנוכיות ביותר, רגשיות אישיות וחברתיות, שיותר היה מן הראוי לקחת [לכה"פ אחר הלידה הראשונה] ילדים הגדלים באיכות חיים גרועה ולאמצם שיגדלו באיכות חיים משופרת מכל הבחינות.
גישה מעניינת - מה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 20:27 |
|
| |
ווטו,
לא בדיוק הבנתי את התיאוריה.
מה שאני יודע הוא, שהדעות נעות בין שני הקטבים:
1.אהבה וקשר יכולים לבוא רק מקשר ביולוגי.
2. אין כלל קשר לביולוגיה בנושא זה, ילד שנולד אוהב את מי שמגדל אותו ומי שעושה את רצונו, ומתיחס באדיבות אליו.
מקווה שעם הארץ שכמוני עזר לך במאומה...
הי-הי-הי,
קוף מצוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 20:39 |
|
| |
מצות פו"ר כבר אינה תופסת בימינו, שכן בעולם יש כ"כ הרבה בנ"א, שאנו עומדים על סף שואה אקולוגית.
אימוץ הוא פתרון נפלא. אהבה לילד מאומץ שווה לאהבת ילד ביולוגי, כי נתינה גורמת לאהבה.
עם זאת, צריך הרבה מאוד אומץ כדי לאמץ פתרון זה, ורובנו אנוכיים ופחדנים מכדי לנסות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 21:23 |
|
| |
רעיון לא רע.
יש לעיין אם מבחינת ההלכה, לאחר קיום מצוות פו"ר לשיטת בית הלל, ניתן לקיים 'ולערב אל תנח ידיך' גם באימוץ.
אלא שהשאלות האתיות קשות: מי יקבע על כל אימוץ האם הוא עליה או ירידה לילד המאומץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 21:56 |
|
| |
ווטו יקר,
כתבת שנראה לך שאיש אינו יכול לאהוב במידה שווה ילד ביולוגי (כך עדיף, שהרי כל ילד הוא עד זמן רשימת הדברים האלה, ילד מולד) וילד מאומץ.
רציתי לדעת על מה מבוססים הדברים?
על התחושות שלך? על ההיגיון? על חוק הטבע? על מחקרים מדעיים?
כמו כן כתבת שמן הסתם זה גם לא ראוי לאהבם באותה מידה.
האם תוכל להסביר גם אמירה זו?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 22:40 |
|
| |
שחרית,
מה שאיש אינו יכול לאהוב במידה שווה ילד ביולוגי, מבוסס על כל הבסיסים שהזכרת.
א. התחושות שלי הנובעות מ -
ב. ההיגיון הנובע מהתבוננות ב -
ג. חוק הטבע וגם נתמך ב -
ד. מחקרים מדעיים - קראתי מחקר ומאמרים רבים בעבר המוכיחים שאין אדם יכול להתעלם מעובדת הקשר הביולוגי - "המשך גופו" ["שאר בשרו" בלשון המקרא] שהיינו קרבה יתירה וקדימה לאהבה. ובפרט לאנוכיות המפותחת עד בלי די המקדימה את ה"שלי" הביולוגי הרבה מעבר לפרופורציה.
האמירה השניה שראוי להקדים היא פשוטה, כי הרי במציאות הקרוב קרוב קודם [כמו "עניי עירך קודמים"].
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 22:43 |
|
| |
לגבי הסיפא,
זה נכון אולי מלכתחילא, אבל מרגע שזוג אימץ ילד והכניסו אל ביתו כבנם/בתם, האם עדין ראויה האבחנה של "עניי עירך קודמים"?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 22:53 |
|
| |
שחרית,
הערה מרגשת!
נראה שזה הרעיון של אהבת הגר [והאומללים - כל' הרמב"ם על יתום ואלמנה] שהרבתה תורה לצוות עליה. פעם נסתפקתי במי שיש לו משלוח מנות אחד לשלוח והברירה היא בין ישראל מלידה לגר, מי קודם? [ע"ז ראוי אשכול מיוחד].
בכל אופן את צודקת בנקודה שאת מרמזת שאין לתת למאומץ תחושת קיפוח [אם כי מצד שני עליו להבין שדם זה לא מים]. אבל מה יהיה במצב הקיצוני של הצלת חיים שיכול להציל אך אחד? האם יקדים את שאינו בשרו לבשרו? פשוט שלא!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 23:13 |
|
| |
לשאלתך בסוף -
לא ניתקלתי במצב כזה ומי ייתן ואיש לא ייאלץ להתמודד עם מצב מחריד שכזה.
יכול להיות שאתה צודק, אבל יש דברים שאולי לא ראוי בכלל לחשוב עליהם. את מי נציל מילדינו הביולוגיים אם חלילה וחס ניקלע למצב המחייב זאת?? שלא נדע.
לעניין המאומץ - לא ראוי ולא הוגן לאמץ ילד, אם כל חייו נגזר עליו לגדול כמין סרח עודף, לדעת שהוא מקבל צלחת ובגד נקי, אבל בעצם אינו אלא ילד סוג ב!!!
[מחברות שעשו מעשה ואימצו ילד, לא מסיבות של פוריות, אלא מסיבות של תיקון עולם וגמילות חסדים (כפי שהמלצת), אני יכולה לומר, שאין הבדל בהתייחסות. ילד ביולוגי הוא ילד ביולוגי, אבל גם ילד מוזנח ואבוד שאומץ מזרועות נערה נרקומנית שגדולה ממנו בשנים ספורות, מעורר רגשות חמלה ואהבה אצל הוריו המאמצים באופן שקשה לתאר דומה לו. וכמו שאין אנו מודדים את אהבתנו לילדינו הביולוגים בסרט מידה (רק למרי פופינס מותר...), ככה גם במקרה זה]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 23:21 |
|
| |
ברצוני להגדיר את הבעייה שהעלית באופן אחר במקצת:
בעבר הייתה תוחלת החיים נמוכה כך גם היה מספר מקרי מוות היילודים גבוה, לכן ריבוי ילדים היה הכרחי כדי שהעולם לא ישוב ל'תוהו' אך כיום תוחלת החיים עלתה, מקרי המוות בלידה ירד ולכן אותה המטרה שהתקיימה בעבר באמצעות ריבוי ילדים (יישוב העולם) מתקיים כיום במעט צאצאים בעלי תוחלת חיים גבוהה.
העובדה שגידול האוכלוסיה מאיים על האקולוגיה של העולם הינה בעייה נוספת על השאלה עצמה אם המצווה המקראית אינה מתקיימת כיום גם בילד אחד או שניים. מה עוד שאותה הבעייה של גידול אוכלוסיית כדור הארץ אינה יכולה להיפטר שלא באמצעות החלת צו קטיגורי על כל האנושות לצמצום שיעור הלידה, אך זה חסר סיכוי שהרי הרגלי הילודה שונים מתרבות לתרבות. דווקא התרבות המערבית המודעת ומגלה אחריות כלפי הבעיות האקולוגיות מאופיינת בשיעור ילודה נמוך. העולם השלישי ושלוחותיו ה'אשמות' בהתפוצצות האוכלוסין מאופיינות באורח חיים ואורח מחשבה פרימיטיבי שאינו מודע להשפעות מרחיקות הלכת של התפוצצות האוכלוסין.
לכן התוצאה היחידה מאימוץ רעיון צמצום הילודה על ידי המערב לא יפתור את הבעייה אלא רק יגרום להגדלת פער האוכלוסין בינו ובין העולם השלישי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2003 00:11 |
|
| |
שחרית,
ברוך אשר בחר בנו ונתן לנו את תורתו להורות לנו דרך החיים להיות מוכנים בכל מצב לבחור בטוב וישר. לכן אין דברים שאולי לא ראוי בכלל לחשוב עליהם. גם לגבי מי נציל מילדינו הביולוגיים אם חלילה וחס ניקלע למצב המחייב זאת, עלינו ללמוד קריטריונים. וזה לא רק מלמד למצבים שלא נגיע אליהם, אלא יכול להתבטאות בחיי היום יום.
מאידך, ברור שאין לתת למאומץ תחושה שהוא סוג ב' אבל ייתכן שאם יקפידו להקדימו תמיד על פני הביולוגיים, דווקא זה יתן לו תחושה של סוג ב'.
זה כבר נושא של איך לבצע וליישם את היחס בלי לפגוע במאומץ. על כך באשכול על אהבת הגר שאני מקוה לפתוח כאמור.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2003 00:30 |
|
| |
מעבר לנושא של האהבה, שיש חוששים שתהיה פחותה, לילד מאומץ (אני מסכימה עם חברתי שחרית בעניין זה לחלוטין, וסבורה גם שמי שחושב שיתקשה לאהוב ילד מאומץ כאת שלו, מוטב שלא ישקול אימוץ כלל), אם לחזור לראש האשכול ולנושא כפי שהועלה ע"י ווטו, נכתב שם על אימוץ ילדים על מנת לחלצם מנסיבותיהם, על מנת "שיגדלו באיכות חיים משופרת מכל הבחינות".
מהי "איכות חיים משופרת מכל הבחינות" זו? האם עדיף לחיות בבית בו הוריך המאמצים אינם אוהבים אותך ללא סיייג, ומצפים ממך לאסירות תודה מסויימת (שהרי אימצו אותך על מנת לאפשר לך איכות חיים משופרת), אך בתנאים חומריים, ואפשר גם אינטלקטואליים, משופרים, מאשר לגדול בבית דל, אך אוהב ותומך? האם הוגן להעביר תינוקות, כפי שנעשה הרבה היום, מארצם, מולדתם ושורשיהם, לגדלם בסביבה שלא תאפשר להם חזרה לצור מחצבתם, עקירתם ממורשתם התרבותית והרוחנית, רק מאחר שדרך החיים של ההורים המאמצים נראית, בעינינו הבורגניות, טובה יותר? מי שמנו?
זוהי שאלה שקשה ליישבה, הפנים רבות לכאן ולכאן, יש להזהר בפסיקה, שבהחלט יכולה להשמע מתנשאת, על מהי "איכות חיים משופרת" המספיקה כסיבה לאימוץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2003 07:44 |
|
| |
מוישה גרויס,
מדינות המערב, המזרח, או מה שלא תרצה, לא כל כך צפופות - יש להם הרבה שטח=יש להם הרבה אנשים. זה הכל!
תעשה חישוב, ותגיע למסקנה, שסין צפופה בערך כמו בלגיה, או הולנד, ואילו ישראל יותר צפופה מכולם.
על פי דעתי, העולם מתחלק יפה מאוד בקשר לחלוקת האנשים בין המדינות (באסיה).
סליחה שהעברתי את הנושא.
הי-הי-הי,
קוף מצוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2003 11:38 |
|
| |
אפרופו אימוץ ילדים. הנה לכם קישורית לאתר ובו הצעות לריטואלים ולטקסים שונים הקשורים במעגל החיים וכיוב'.
יש שם גם טקסים המיועדים לאימוץ ילד/ה, כמו גם ריטואלים שמיועדים להיעשות אחרי הפלה, אחרי פרידה, בעת יציאה מהארון ועוד ועוד. הנהו:
http://www.ritualwell.org/index.html
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2003 11:42 |
|
| |
באותו העניין: האם ילד מאומץ, שאין לו כל קשר ביולוגי עם אותו אדם שאימצו - יש עליו מצוות כיבוד אב ואם? חוץ ממצות הכרת הטוב, וכבוד רבו, האם חלה עליו המצווה מדאורייתא של כיבוד אב ואם?
הי-הי-הי,
קוף מצוי.
|
|
|
|
|
