תפילות יש או אין השפעה על החלמה

אפשר לקבל הפניה למחקר הראשון?

הרעיון הבסיסי של ניסוי פיזיקלי הוא לבודד את הגורם שעליו רוצים לבצע את הניסוי, האם ניתן לבודד את רבונו של עולם?
יהודי מאמין מתפלל רפאנו באמונה שאכן רבונו של עולם שומע תפלתו (אא"כ הוא פרופסור לייבוביץ) למרות שאיננו מסוגלים לדעת מתי הוא נעתר ומתי לא.

שחרית,

ראי http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=592583 ובקישורים שם.

אש"ש

גם המחקרים שהוזכרו באשכול הנ"ל עסקו בתפילות על ידי זרים, וללא ידיעת החולים. התועלת הריפויית בתפילה על ידי החולה עצמו או בני משפחתו נבדקה בנפרד, אך אין בה חידוש מדעי רב, שכן ידוע כי מצבו הנפשי של החולה ואמונתו ביכולתו להבריא משמעותיים בתהליך הריפוי.

ההיגיון הוא מאוד פשוט


מעבר לשימוש בדמיון על מנת להשפיע על המציאות הסובבת ורתימתו לצרכי המין האנושי לשם הישרדות, גילו בני האדם את כוח הריפוי הטמון בו.

ימיו של הדמיון המודרך כגישה טיפולית עתיקים, ותקצר היריעה מלספר על כך. אזכיר רק מספר ציוני דרך כללים בהתייחס להתפתחות הדמיון המודרך.



השמאניזם הקדים באלפי שנים את הרפואה המודרנית הקונבנציונאלית.

השמאנים או מכשפי השבט, עשו שימוש בשיטות של דמיון מודרך על מנת לרפא חולים, לקלל אויבים ולברך את אלה אשר את טובתם דרשו. השיטות בהן נקטו הושתתו על מסע דמיוני לעולם התחתון של החולה ומפגש עם רוחות וכוחות אפלים המצויים בו.

ההיבטים המדהימים בתופעת השמאניזם הם שוב, קווי הדמיון בין שבטים שונים ומפוזרים אשר מעולם לא באו במגע זה עם זה, אחוזי הריפוי המרשימים וההקבלה למסורות ריפוי אחרות ו"מתורבתות" יותר.



המרפא המפורסם הראשון המוכר לנו הוא אסקולפיוס. כוח הריפוי שלו היה לאגדה עד כי הפך לאל למחצה במיתולוגיה היוונית. במקדשים אשר נבנו לכבודו, רופאו גופם, נפשם ורוחם של חולים באמצעות כוח החלומות, וזאת עוד הרבה לפני זמנם של פרויד ויונג.



היפוקרטס הנחשב לאבי הרפואה המודרנית ושבועת הרופאים, גרס כי כל אשר משפיע על המוח משפיע על הגוף וכי בריאות שלמה הינה ביטוי להשגת הרמוניה עם הטבע והיקום.



גיילן היה מרפא יווני מאוחר יותר, אשר השפיע במידה רבה על הרפואה בימי הביניים. תרומתו לדמיון המודרך לצורך ריפוי, הייתה סברתו כי דימויים ספונטניים של החולה הם מפתח לאבחנת מחלתו.



אריסטול תרם את תרומתו להיסטוריה של הדמיון המודרך בטענתו כי כל מחשבה מורכבת מדימויים. רעיון זה השפיע על הוגי דעות רבים בתקופות מאוחרות יותר עד לתקופה המודרנית של ימינו.



הרמס טריסמגיסטוס, פילוסוף מימי מצרים העתיקה, היה הוגה דעות מקובל בקרב האלכימאים של ימי הביניים. הוא קבע כי המחשבה, ולא החומר, היא השולטת ביקום. עוד אמר כי לדימויים מחשבתיים ישנן רמות אנרגיה וויברציות משלהם ויש בכוחם להפוך פחד לאומץ, שנאה לאהבה וכעס לאהדה.



מסורות המזרח גורסות עד ימינו אנו כי האנרגיה האוניברסלית מניעה את היקום ואת כל המצוי בו, כולל בני האדם. הסינים מכנים אותה "צ'י".

אחת התופעות הנחקרות כיום במלוא ההתלהבות על ידי מדע הרפואה המודרנית, הנו תחום הנוירופסיכואימונולוגיה. קרי: השפעתה של המערכת הנפשית על מערכת החיסון. יחסי הגומלין הבלתי ניתנים לניתוק בין מערכות אלו היוו ועדיין מהווים תפיסה מרכזית ברפואה הסינית העתיקה, הגורסת כי לגוף יכולת עצמית טבעית להיאבק במחלות, באמצעות חתירה להרמוניה פנימית בדרכים שונות. כמו יוגה, מדיטציה והתבוננות פנימה תוך עשיית שימוש בדימויים שונים.



בספרו "האדם המודרני מחפש נשמה", קובע יונג כי דימויים עולים אל המודעות מכל חלקי הנפש, אשר את מרכזה הוא מכנה "העצמי" או "הנשמה". דימויים אלו לגרסתו, מהווים מנגנון ויסות עבור היחיד ועבור היקום גם יחד. עוד אמר כי רוח רפאים היא אמיתית עבור האדם כמו שודד הבא מולו והוא חושש באותה מידה משניהם.



פרנץ אלכסנדר נחשב על ידי רבים כאבי הרפואה הפסיכוסומטית. בשנת 1939 הוא כתב : "הפרעות כרוניות רבות אינן נגרמות על ידי גורמים חיצוניים, מכניים או כימיים, או על ידי חיידקים, כי אם על ידי הלחץ התפקודי המתמשך והנוצר בחיי היומיום של האורגניזם במאבקו להתקיים".



הרפואה המודרנית אשר זנחה לתקופה ארוכה את התפיסה כי קיימת אינטראקציה מתמדת בין גוף לנפש, מחזירה בשנים האחרונות עטרה ליושנה, וכיום גדל גוף הידע והמחקר בתחום זה, הן ברמה התיאורטית והן ברמה היישומית - טיפולית. "אפקט הפלצבו" (אינבו בעברית) הנו תופעה מוכרת וידועה מזה שנים רבות, והוכחה שוב ושוב על ידי מחקרים. הרעיון המרכזי בתופעה זו הנו כי עצם המחשבה על קבלת טיפול תרופתי או אחר יש בה משום יכולת ריפוי עבור המטופל .



בשנות השבעים המוקדמות פיתחו ד"ר מרטין רוזמן וד"ר דיוויד בראסלר, גישה טיפולית מחקרית ביישום הדמיון המודרך במצבים בריאותיים שונים, חלקם קשים ומאיימים על קיום החיים. הם חקרו השפעת גישות אלו במחלות כמו : סרטן, מחלות לב, שליטה על כאב, דיכוי המערכת החיסונית ועוד. לאור מחקרים נוספים שצצו בעקבות מחקרים אלו, ואשר הוכיחו תוצאות חיוביות משמעותיות ביותר בתהליכי ריפוי, התחולל מהפך .



באחד מהמחקרים המפורסמים שנערכו בשנים האחרונות נמצא כי תהליך ההחלמה וההישרדות לאחר התקפי לב בקרב מטופלים מאמינים שהתפללו באופן קבוע, היה גבוה יותר באופן משמעותי בהשוואה למטופלים שלא נהגו כך.



מה שהתקבל בעבר בספקנות רבה על ידי עולם הרפואה כ "רפואה אלטרנטיבית", חודר כיום יותר ויותר אל התחומים השונים ברפואה המודרנית והשינוי הטרמינולוגי בשמה של רפואה זו מעיד על שינוי מהותי ביחס אליה. כיום מכנים את הגישות הלא קונבנציונאליות כ"רפואה משלימה" או כ"רפואה הוליסטית". קרי : גישה כוללנית המכילה בתוכה התייחסות אל גופו, נפשו ורוחו של האדם.



מהו אם כן דמיון מודרך ?

דמיון מודרך מוגדר כ : יצירה מודעת ורצונית של רשמים חושיים מנטליים לצורך שינוי העצמי.

המילה "מודעת" מבחינה בין הדמיון המודרך לבין חלומות המתרחשים במצב של חוסר מודעות או מודעות חלקית.

ההתכוונות הרצונית בחווית הדמיון המודרך משמעותה כי האדם בוחר את הזמן, את המקום, את המטרה ואת התוכן הכללי של התהליך.

מרכיב מרכזי בתהליך הדמיון המודרך הנה היצירתיות. כלומר: התהליך המנטלי בחוויה זו שונה מתפיסה שיש בה הגיון או תקינות מחשבה, המבוססים על המציאות.



השינוי הוא במרבית המקרים המטרה המרכזית. הן שינוי פנימי נפשי והן שינוי גופני. מכיוון שהמאמר הנוכחי עוסק בהשפעה הטרפוייטית של תהליך הדמיון המודרך, אינני מתייחסת אליו כאל כחוויה מיסטית, כדרך לתקשור, חקר גלגולים קודמים, או מסע לתופעות על חושיות.



"רשמים חושיים מנטאליים" משמעותם כי החושים מעורבים בתהליך הדמיון המודרך. נכון הוא כי המרכיב הויזאולי הנו פעמים רבות המרכיב הדומיננטי בתהליכים הקשורים בדמיון, אך מלבד תמונות אותן אנו יוצרים במוחנו, ניתן ליצור צלילים וקולות, טעמים וריחות, טמפרטורה, מרקם וכן הלאה.



מייק סמיואלס בספרו "להביט בעיני רוחך" אומר כי לכל אדם אשר חווה את החוויה המופלאה של דמיון מודרך ההופך למציאות, יש תיאוריה משלו לגבי אופן פעולתו של הדמיון המודרך. פסיכולוג עשוי לשער כי קיבוע של דימוי במחשבות ממריץ את תת המודע להיות ערני ללא הרף למצבים אשר יקדמו את המטרה ולאותת למוח המודע לפעול באסרטיסביות במצבים אלו.

האדם הדתי והמאמין עשוי לומר כי מדובר באלוהים השומע את תפילתו של האדם ונענה לה, ואילו המיסטיקן המאמין בתורות הנסתר עשוי לומר כי האנרגיה המקיפה את החזיון הדמיוני, משפיעה באופן ישיר על חפצים ואנשים בעולם סביב.



אין זה משנה מהי השקפתנו ומאיזו נקודת ראות נתייחס לדימיון המודרך, אין היום עוררין על כך שטמון בו כוח ריפוי רב עצמה.



[ ותודה למיימוני ]

לפי הבנתי התפילה היא מצווה הלכתית. מתפללים כי כך כתוב. כך עשיתי בעבר. ולפיכך מחקרים כאלה לא מוסיפים ולא מורידים.
לגבי הכוונה בתפילה: מנלן שתפילה צריכה כוונה? משום שכך הורו לנו רבותינו. במלים אחרות, גם את זה עושים כי כתוב.

תוקן על ידי - עכנאי - 20/10/2003 13:34:21

מישהו יכול להסביר לי מה הפירוש ששמות החולים נשלחו לכותל המערבי?

האם הכוונה לפתקים שנדחפו לבין האבנים?

לא ! זה מבצע ( פורסם ביומון המודיע )

ת"ח יתפלל עבורך בכותל במשך שלושים יום

תמורת כחמישים דולר זה בערך דולר וחצי לתפילה

עכנאי,


מתנורו של ליבוביץ?

אקדמאי,
מבלי לדעת קלעתי לדעת גדולים.

לעכנאי

להתכוון בתפילה כי כך כתוב זה כמו לומר לאשתך שהינך אוהב אותה משום שכך ציוו חז"ל (אוהבה כגופו).

דבר שברגש כל משמעותו היא כשהוא נובע מתוכך ולא ככניעה לתכתיב חיצוני.
ואל תשיבני מהפסוק ואהבת לרעך וגו' שכן כבר בא הלל הזקן והעמידו על מישור הצווי המעשי באומרו מה דסאני לך לחברך לא תעביד.