| נשלח ב-20/10/2003 17:03 |
 |
| |
"אבל חקר השטויות זה דבר גדול"
ישנה ציטטה פרובוקטיבית מפרופ' שאול ליברמן שאמר:"מהי הקבלה ? הקבלה היא שטויות.
אבל חקר השטויות זהו מדע חשוב".
ללא ספק, גם גרשום שלום, שלא היה אדם מאמין, סבר שהקבלה היא שטויות, ובכל אופן הקדיש את כל חייו לחקירתה. הוא לא שם דגש על הצדדים החברתיים והסוציולוגיים שלה, אלא על גופיה ושיטותיה.
האם באמת התעמקות בקבלה (ולא רק בה) ללא אמונה אפשרית, האם יש בה טעם ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2003 17:34 |
|
| |
זריחת עץ
מה השאלה?
א. לגבי אלו שאינם מאמינים בקבלה, זו תופעה דתית-היסטורית, ובעלת ענין לחוקרים וליהודים המעוניינים בתולדות עמם, וכן לבעלי הלכה.
תכניה של הקבלה, התפתחותם והתפתחותה מדור לדור, היחס בינה לבין התורה וההלכה, השפעותיה החברתיות ועוד - כל אלו הם נושאים מרתקים למחקר. הזוהר יכול להיות מעניין למחקר אפילו מבחינה ספרותית...
בעלי הלכה ששוללים את הקבלה, מהר"ש מקינון ועד הרב קאפח האב (הרב קאפח זצ"ל טען רשמית שהוא אינו מסתייג מהקבלה) ימצאו ענין רב בשאלות על כוונות בתפילה אם הן מותרות, על תוספות ומנהגים הלקוחים מהקבלה, ועוד.
ב. לגבי אלו שמאמינים בקבלה, נראה לי שהקונצנזוס בין אלו שנחשבים נציגיה הלגיטימיים הוא שהיא אינה בת תפיסה עבור מי שאינו מאמין בה, ואולי אפילו עבור חלק מאלו שכן מאמין בה, כפי שנאמר "לא כל מוחא ומוחא סביל דא".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2003 17:57 |
|
| |
מה שמציק באמת בקבלה היא העובדה שהרמב"ם מעולם לא טען כי פרשנותו היא קבלה מסיני שחובה לקבלה.
בניגוד גמור לכך המקובלים רואים בעיונם קבלה ('אלה שלשוהו ואלה עשרוהו') אשר מוטלת כחובה ואף במהלך 'מסכת הברכות' שנטלו לעצמם לגבי למוד תורתם לא פסחו על 'מסכת מכות' בציינם כי מי שלא ילמד תורה זו עלול לבא בגלגול...
אף מבחינה הלכתית הכתר שטוענים לעצמם עשוי להיכנס בגדרי בל תוסיף. די לחזות בכלל המבקש לטעון כי נגד האר"י אין ספק ברכות, וזאת בשל
שדבריו הם ע"י רוח הקודש. בהתאם להגדרות שקבע הרמב"ם לנביא הרי שיש חשש גדול שטענה כזו אינה שוכנת כלל בצל הגדרת נביא אמת!
אבל בהיסטוריה היהודית תפסה הקבלה מקום מכובד, והשתרעה על פרק זמן של מאות שנים. לכן כל אדם שחפץ ללמוד יהדות חובה עליו לפחות להכיר את הקבלה,המקובלים והשפעותיה. ידוע שפרופ' ליבוביץ' היה מתנגד חריף מאין כמוהו לקבלה, ובכל זאת בספרייה העצומה שלו נמצאו עשרות ספרי קבלה וספרי מחקר על הקבלה (מעניין ביותר לקרוא את חליפות המכתבים בינו ובין גרשום שלום בנושא).
תוקן על ידי - Motech - 20/10/2003 17:59:54
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2003 17:59 |
|
| |
motech
אולי הרמב"ם לא טען אבל נראה לי שהוא היה בטוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2003 18:02 |
|
| |
אריק היקר!
איננו עוסקים בהשערות, בדיות וסיפורי אגדות אלא בנסיון לבירור האמת בכושר השכלי שלנו (זה מטרת הפורום לפי הבנתי). לכן אנא ממך אל תייחס לרמב"ם כל דעה מבלי להביא אסמכתא או להתבסס על כך שהדברים ידועים לכולם בוודאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2003 18:12 |
|
| |
זר"ע,
הג"ה: "אבל חקר החכמה שבשטויות זה דבר גדול"
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2003 18:13 |
|
| |
רק הערה קטנה,
הרמב"ם לא התנגד לעצם הקבלה, אלא ללימוד תורת הקבלה! הקבלה היא תורת הנסתר הפרדס דהיינו: פשט רמז דרש סוד, והוא עצמו מסביר על קצהו של יוד את סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה.
המשעשע הוא לעקוב אחר ויכוח בין שני חברים שלומדים מספר קבלה מסוים, אז מבינים מה פירוש חקר שטויות!
זה שהיום מתייחסים רק אל ספר הזוהר כאל קבלה זאת נקודת הנחה מוטעת
תוקן על ידי - איקה - 20/10/2003 18:31:03
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2003 11:46 |
|
| |
זריחת עץ
גרשם שלום לא האמין בכל תג ותג בקבלה, וגם מקורה מסיני היה מופרך בעיניו, אבל עצם רעיון התובנה המיסטית היה מקובל עליו. ראו למשל מאמרו האם תתכן מיסטיקה בימינו.
אדם שהקדיש כל חייו לכך, ודאי מצא בכך טעם רוחני אישי ומכאן שקידתו העצומה ועצם בחירתו בנושא זה.
מעבר לכך, הבנה חודרת יותר של גופי הלכות מרכזיים בקבלה עשוייה להוביל למסקנה כי לא מדובר כאן בעולמות דמיוניים אלא במערכת של סמלים ודרכי ביטוי המאפשרת ניתוח אנושי כלשהו של היחסים בין העולם ובין האלוהות. אם כך מסתכלים על מושגי הקבלה, קל יותר למצוא בדיוניה ערך ורלבנטיות גם למי שמפקפק מאד במקורה מסיני או בדייקנותה בתיאור המציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2003 14:34 |
|
| |
הבה נדייק:
הנוסח של דברי ליברמן כפי שמצאתיו באינטרנט הוא:
"Nonsense is nonsense. But the history of
nonsense is scholarship."
וזה נאמר כהקדמה להרצאה של שלום על גנוסטיות ולא קבלה.
https://listhost.uchicago.edu/pipermail/ane/2003-April/008336.html
היכן שהוא ראיתי זאת כתוב בנוסח קצת שונה אבל איני מוצא זאת כעת.
ממה שקראתי מכתבי הגר"ש ליברמן הרי שהוא היה זהיר בלשונו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2003 19:19 |
|
| |
מייפל
אכן שאול ליברמן אמר זאת בדברי הקדמה שלו להרצאת גרשם שלום, אבל ההבחנה בין גנוסטיקה לבין קבלה לא עולה בקנה אחד עם דבריו של שלום על עומק המימד הגנוסטי במחשבת הקבלה היהודית.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2003 20:26 |
|
| |
מעניינת ההתייחסות ההפוכה לנושא של פרופ' שמואל הוגו ברגמן, לקבלה. ברגמן, שיחד עם חברו נתן רוטנשטרייך, תרגם את ביקורת התבונה הטהורה של קאנט לעברית, התייחס לקבלה כירושה הפוזיטיווית מהיהדות, ואילו לגמרא ולספרות ההלכתית הרבנית כאל שקיעה.
שלא נדע מצרות ומאיוולת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 00:15 |
|
| |
במחילה, אמינות המקור האינטרנטי שהובא היא בדיוק כמו של כל אחד מחברי הפורום פה (או כל פורום אחר).
למישהו יש מקור אמין שליברמן אמר כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 03:10 |
|
| |
לתרנגולהודו,
יתכן שאתה צודק, אבל הערתי בעינה עומדת. ליברמן (הרב? פרופ'? הגר"ש?) אמר זאת ביחס לגנוסטיות.
לעפר-ואפר,
אכן אתה צודק. אבל אם תחפש בגוגל "Nonsense is nonsense" יחד עם Lieberman או Scholem תקבל עוד מקורות המפנים לאותו אירוע.
הציטוט מופיע בואריציה (ובדקתי בדפוס) גם בספר Biblical and Other Studies שערך A. Altmann עמ, 135. כדאי לקרוא את כל המאמר.
(מצאתי זאת בהודעה של מנחם קלנר ב H-Judaic (יש שם עוד דברים מעניינים). )
בברכת "יעלה ויבוא" (גם בשל ראש חודש וגם...)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2005 04:55 |
|
| |
I think the real question here is- how much is the study of History worth anyway? Why is it so important to know so much about the past? Is it the case that historians live in the past , interest themselves in dead things and are thus running away from life?
There was a provocative essay on this subject by the American literary critic Roger Shattuck in the NY Review of Books not so long ago- I will try to find it- I believe it was entitled- How Much History Do WE Need, Anyway-
I know this is a painful subject- perhaps too painful. I have personally devoted quite a good deal of time in my life to history- and it is a subject-e I enjoy-
But- I find myself disturbed by this painful question- So much of what we call history seems to be the study of all kinds of obscure phenomena that have little or nothing to do with the life of our time- We do not find here the existential depth of literature or the universe-defining breadth of Science
I remember what Aristotle said- that Poetry is more Philosophical than history because history is only about what specific men did at specific times and places whereas poetry is about Man as Man- Vekhu"
I find this a painful discussion-
y
 |
|
|
|
|
|
