ללהעיר
לשאלתך אודות שמעיה ואבטליון
ראה מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק א משנה י:
"שמעיה ואבטליון קבלו מהם הפירוש: שמעיה ואבטליון גירי צדק היו, כמו שנזכר באגדת הנזקין [גיטין נז ב] שהיו מבני בניו של סנחריב. וכן במסכת יומא [עא ב] בפרק בא לו מוכיח כן, שאמר להם כהן גדול ייתון בני עממין לשלם. ויש תימא, שהרי היו נשיא ואב בית דין, כמו שאמרו בפרק אין דורשין [חגיגה טז ב], ואמרו בגמרא [קדושין עו ב, יבמות מה ב] כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך [ע"פ דברים יז טו] ואעפ"י שאמרו באחרון מקדושין [שם] ובפרק החולץ [שם] שאם אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה, זהו לענין שאר שררות, אבל לענין נשיאות שהוא דומה למלך, שהרי שניהם הם בכלל אשר נשיא יחטא [ויקרא ד כב], כמו שהוא מוכיח במסכת הוריות [י א] בפרק כהן משיח, היה נראה כי כמו שהגר פסול למלכות אפילו אמו מישראל, ולזה נענשו חכמי ישראל כשהחניפו לאגריפס ואמרו לו אחינו אתה, מפני שהיתה אמו מישראל כמו שהוא מוזכר במסכת סוטה [מא א] פרק אלו נאמרין, כן הנשיא אינו כשר לנשיאות עד שיהיו אביו ואמו מישראל, כי כן אמרו בגמרא פרק מצות חליצה [יבמות קב א]. ועוד שבודאי שמעיה ואבטליון הם עצמם היו גויים ונתגיירו, וכן מוכיח בראשון משבת [יד א], שאמר הלל, מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, שחייב אדם לומר בלשון רבו [ברכות מז א] והנוסחא המדוקדקת היא מלא אי"ן באל"ף, וזהו שאמר שחייב אדם לומר בלשון רבו, כי כן היה לשון רבו שמעיה שקבל ממנו, כי לא היה יכול לומר הין לפי שהיה גר והגויים אינם יכולין לומר ה"א ולא חי"ת ולא עי"ן ולא כ"ף רפה, כמו שהוא מפורסם מהנכרים, ובמקום הין היה אומר אין. והלל היה אומר בלשון רבו, ומזה היה נראה כי הוא היה גוי ונתגייר. וכן נראה ממה ששנינו בעדיות [פ"ה מ"ו] והביאוה בפרק מי שמתו [ברכות יט א], שאמרו על אותה שפחה שהשקוה שמעיה ואבטליון, דוגמא השקוה, כלומר גיורת כיוצא בהן. על כן יש לתמוה איך מנוהו נשיא. ושמא, כיון שלא היה בישראל כמוהו בקבלה, הוא היה ראוי יותר מכולן. כי לא פסלה תורה גרים אלא בשיש כיוצא בהם בישראל, אבל אם אין כיוצא בהן בישראל, הם קודמין. וכן בפסחים [סו א] בפרק אלו דברים, אמר להם הלל לבני בתירא, מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם, עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון, שאעפ"י שהם היו נשיאים, כשמצאו יותר גדול מהם נסתלקו מהנשיאות ומנוהו עליהם. ובראשון מע"ז [עבודה זרה ג א], וכן בסנהדרין [נט א] פרק ארבע מיתות, ובפרק שור שנגח ארבעה וחמשה אמרו [בבא קמא לח א], אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ואפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, וכל שכן גר צדק שהוא קודם אם אין בישראל כמוהו. ואמרו בהוריות פרק אחרון [יג א], יקרה היא מפנינים:
ראה גם בתשובת הציץ אליעזר חלק יט סימן מז
אי מהני קיבלו עלייהו לגר להיות דיין
ע"פ היוצא מהספרי בדברים (י"ז - ט"ו) ומס' קדושין ד' ע"ו ע"ב וירושלמי פ"ד דקדושין הלכה ה', ועוד. פוסק הרמב"ם בפ"א מה' מלכים הלכה ד' וז"ל: אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא, ולא מלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל וכו' ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך עכ"ל.
וכך נפסקה ההלכה בחו"מ סימן ז' סע' א' וז"ל: בית דין של ג' שהיה אחד מהם גר הרי זה פסול לדון לישראל אלא אם כן היתה אמו או אביו מישראל וגר דן את חבירו הגר אע"פ שאין אמו מישראל עכ"ל.
ונפסק כן גם ביו"ד סי' רס"ט סעי' י"א וז"ל: לענין דין גר כשר לדון דיני ממונות והוא שתהא אמו מישראל אבל אם אין אמו מישראל פסול לדון את ישראל, אבל לחבירו דן, ולחליצה פסול אפילו לחליצת גרים עד שיהא אביו ואמו מישראל עכ"ל.
יעו"ש בנושאי כלי השו"ע שמבארים דמהני קיבלו עלייהו בדיני ממונות. ונרחיב קצת את היריעה בזה, אם הקיבלו עלייהו הוא היתר גמור, ז"א דלא על כגון דא נאמר האיסור, או דהר"ז כקיבלו עלייהו פסול, וכמו"כ אפילו באם לא מהני קיבלו עלייהו אם יש היתר כשאין בישראל גדול ממנו.
א) הכנה"ג בחו"מ שם בהגהב"י אות א' מאריך בזה ומסיק דמהני קבלה, ומביא הוכחה לכך משמעיה ואבטליון שהיו גרים ובכל זאת נתמנו שמעיה לנשיא ואבטליון לאב"ד.
ובספר ברכי יוסף להחיד"א ז"ל לחו"מ שם מפריך כל דברי הכנה"ג בזה, ולקושיתו משמעיה ואבטליון מביא בשם הרשב"ץ בספר מגן אבות שעמד בזה ומתרץ דשמא כיון שלא היה כמוהם בישראל בקבלה הם היו ראוים יותר מכולם כי לא פסלה תורה גרים אלא בשיש כיוצא בהם בישראל, אבל אם אין כיוצא בהם בישראל הם קודמין, ומסיק על כן דאבל קבלה לא מהני וכותב דגם מדברי הרשב"ץ מוכח דאבל קבלה לעולם לא מהני אפילו לשאר שררות ושכן משמע מדברי הטור ביו"ד סימן רס"ט יעו"ש.
ב) אולם מצינו לכמה שכן קיימא בשיטת הכנה"ג דמהני בזה קבלה.
יעוין באורים ותומים דמביא דבריו, ומוסיף וכותב, דלפי דברי הכנסת הגדולה יש גם לומר דאם קבלוהו חשובי עדה אע"פ שאין רוב ציבור מסכימים הוה כקבלוהו עליהם ויכול לדון, משום דאטו שמעיה ואבטליון הסכימו רוב ישראל בכל מקומות א"י וחו"ל, הא זה הוא מהנמנע, אלא הואיל והסכימו סנהדרין וראשי חכמים וכה"ג בימים ההם הוה כקבלוהו כל ישראל עליהם.
אלא דהאו"ת מוסיף עדיין להקשות דעדיין איך אהנו קבלתם על דיני נפשות, הרי אין רשות ביד אדם לומר הרגוני וא"כ פשיטא דלא מהני ביה קבלה דוכי יכול אדם לומר הרני /הריני/ מכשיר קרוב או פסול ואם יחייב ראשי להריגה יקטלוני? וא"כ עדיין הקושיא איך יהיה מקהל גרים ראשי סנהדרין.
לכן כותב לתרץ בתרתי זה שנתמנו שמעיה ואבטליון לראשי סנהדרין, או דצ"ל דמלך שאני כיון דרשות ביד המלך להמית ולהרוג ולתקן מדינה כמ"ש הרמב"ם בה' רוצח, ה"ה גם אם רואה אדם גדול בתורה ומדע יכול למנותו לראש לדון אפילו ד"נ כי אתו דבר חק ומשפט וכו' וא"כ שמעיה ואבטליון נתמנו מפי מלך כי בימיהם היו מלכי חשמונאים הכשרים ויכולים לדון בכפיה כי יד המלך היה עמם, או שנאמר כי באמת אילו היה בא דיני נפשות לא היו דנים, ולא נתמנו לכך רק למקבלי שמועה ובירור הלכה בתורה שבע"פ לעוצם חכמתם ובינתם ויראתם הקודמת ובזו היו נשיאי' ואב"ד ולא לדון דיני נפשות ונשאר בצ"ע ע"ש.
יוצא לנו לפי תירוציו של האו"ת, דלתירוצו הראשון אין בכלל הוכחה מההיא דשמעיה ואבטליון דמהני קבלה, כי המה נתמנו ע"פ מלך, ומלך שאני, וגם לפי תירוצו השני אין גם הכרח לכך, כי י"ל דכשם שלא נתמנו לדון ד"נ כך לא נתמנו גם לדון דיני ממונות. ונתמנו רק לבירורי הלכה בתורה שבע"פ לעוצם חכמתם ובינתם ויראתם הקודמת.
ג) אבל ראיתי בספר מאזנים למשפט על חו"מ שכותב לפרש דברי הכנה"ג וליישב בדרך אחרת קושית האורים ותומים.
בראשונה הוא כותב בנוגע לתירוץ הא' של האו"ת דהם נתמנו עפ"י מלכי חשמונאי, דלא נחה דעתו בזה, מפני דהא ציבור נמי יש להם רשות להרוג להוראת שעה כמו שמעון בן שטח שתלה פ' מכשפות, א"כ הושוה דין בי"ד וציבור עם המלך, וא"כ כשם שרוצה לומר דמלך יכול למנות את שאינו ראוי כן י"ל דדעת הכנה"ג דציבור המסכימים יכולים ג"כ למנותו על דיני נפשות מטעם הנ"ל.
ולאחר מיכן כותב המאזנים למשפט לחזק דברי הכנה"ג דמהני בזה קבלה, וכותב שיש בזה חילוק בין מינוי מלך לבין מינוי לשאר שררות, ושזה מוכח מיתורא דקרא דכתיב "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נכרי", דיש כאן כפל לשון, מתחילה תשים עליך מלך, ואח"כ שנית תשים עליך מלך, ואח"כ שלישית לא תוכל לתת עליך איש נכרי, לכן כותב לפרש, דמן שום תשים שאמר תחילה ילפינן כל משימות אפילו אינו מלך ועל זה אמר תשים עליך איש אשר יבחר ה' אלקיך בו שהוא ראוי לכך שיהיה מקרב אחיך ואותו תשים עליך לדון בכפיה ושררה, אבל אם קבלת אותו (שאינו מקרב אחיך) מרצון אינו אסור, אבל במלך אמר שנית לא תוכל לתת עליך לעיכובא שאפילו אתה רוצה אין לך יכולת לתתו עליך מפני שאני אסרתי לך, וכמו לא יוכל העם לעלות כי אתה העידות וגו' הרי שלשון המנע היכלת בא ע"י אזהרת הש"ית, ומדקאמר במלך שנית לא תוכל ובשררה בעלמא דכתיב ברישא לא קאמר לא תוכל משמע משום דבאמת בשררה דעלמא מהני קבלת כולם.
ובחילוקו הנ"ז מיישב המאזנים למשפט שם גם קושית האו"ת דאיך יאמין את הפסול על עצמו להרגו, והיינו, משום דאינו פסול כלל כי ילפינן מקרא דקבלה מהני רק שלא תשימהו מבלי רצון רוב קהל ישראל.
וככה מסיק המאזנים למשפט שם דקבלה מהני עיי"ש.
ויעו"ש באזל"מ (בפנים שם במשנה אחרונה) שכותב להסביר טעם החילוק שיש בזה בין מלך לבין שאר שררה גם באופן הגיוני לזה שחילקה התורה זה ביניהם (לפי דעתו בזה כנ"ז), והוא דטעם דין זה של מקרב אחיך הוא מפני שראה ית' אם רוח המושל נכרי יעלה עלינו יעביר את עמו מדת ישראל ויתן להם חוקים כאשר הורגל מבית מולדתו, ומי יאמר לו מה תעשה, ע"כ אמרה תורה לא תוכל לתת עליך איש נכרי, אפילו הוא מרוצה לכל העם לא תוכל עשוהו להמליכו, ודוקא מלך, אבל דיין ושאר מינוי אם רוב הציבור רואים שאין גדול בחכמה כמוהו יכולים למנותו, כי הוא אם יעשה שלא כדת יכולים להוריד אותו מגדולתו, ולא כן המלך ע"ש.
ד) ברם יש לעיין על עצם ביאורו של המאזנים למשפט מדרשא דקרא מדברי הספרי בדברים שם דדריש איסור מינוי הפרנס לא מהרישא של שום תשים כי אם מהסיפא של לא תוכל לתת עליך איש נכרי, יעו"ש בהתורה והמצוה שמבאר שהלימוד הוא ממה שלא אמר פה לתת עליך מלך רק לתת עליך ומשמע כל שאתה נותן עליך שיהיה לו איזה שררה עליך ע"ש.
אבל דברי המאזנים למשפט יתכנו עפ"י דרשת הבבלי בקדושין שם דדריש זאת משום תשים, וכן לפי דרשת הירושלמי שם.
ה) כמו כן ראיתי מאידך להגאון הנודע ביהודה ז"ל בספרו דורש לציון סוף דרוש ג' שכותב דלא הונח ליה כלל בתירוצו של הכנה"ג דמהני בזה קבלה מפני דהרי כתיב בקרא שום תשים וגו' מקרב אחיך, לא תוכל לתת עליך וגו', ומדכתיב לא תוכל משמע שאפילו כל ישראל מרוצים הכתוב מעכב לא תוכל לתת, ועוד לפי הד"מ בחו"מ סי' ז' שפוסק דגר גם את חבירו גר אינו דן כי אם בלא כפיה א"כ משמע דלישראל אפילו מרצון בלא כפיה אינו דן ע"ש.
והקושיא משמעיה ואבטליון כותב הגאון בעל הנו"ב בספרו שם לתרץ שנוכל לומר ששמעיה ואבטליון נולדו מזרע כזה שאחד מזרע סנחרב בא על בת ישראל מעשרת השבטים, וגרים מיקרי שפיר אף דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר וישראל גמור הוא מ"מ עשרת השבטים עשאום כנכרים ומ"מ מקרב אחיך מיקרי שפיר מכיון דמ"מ זרע אבותיהם המה שהיו ישראלים ומיקרי מקרב אחיך וראוים למלך על ישראל יעו"ש ביתר אריכות.
ו) גם המאזנים למשפט שם כשלעצמו רצה ג"כ לדחות הראיה משמעיה ואבטליון ולתרץ די"ל דשמעיה ואבטליון אמם מישראל היתה ומקרב אחיך קרינן ביה ע"ש.
וכך מצאתי בספר יוחסין וכן בספר שלשלת הקבלה שכותבים ג"כ בכזאת בפשטות. דאלו החכמים היה להם רשות לשפוט את ישראל להיות אמם ישראלית.
וצריכים לומר לפי"ז דזה שכינום אותם בשם גרים, דזהו בשם מושאל בלבד היות וצד אחד הוא אביהם לא היה ישראל, ומצינו ברמ"א באה"ע סימן ט"ו סעי' י' שמביא דיש מסתפקים לומר דדוקא מדאורייתא הולד הולך אחר השפחה ואחר הנכרית אבל מדרבנן הוי זרעו, ע"ש וי"ל דלפי"ז ה"ה בכזאת גם כשהאם ישראלית והאב נכרי, וכפי שמצינו לכמה מגדולי הפוסקים שס"ל להלכה שגם בכה"ג שהאם ישראלית והאב נכרי צריך טבילה לשם גירות כמובא בפתחי תשובה באה"ע סימן ד' סק"א ע"ש ובאוצה"פ, ויתכן אפילו ששמעיה ואבטליון החמירו גם על עצמם בכזאת להתגייר ולכן כינוי /כינו/ אותם שפיר בשם גרים, או שנעמיד אליבא דידהו כדרך האוקימתא של הנו"ב הנ"ל.
ז) עוד יעוין בספר חמדת ישראל להגאון ר' מאיר דן פלאצקי ז"ל ח"א בקונטרס נר מצוה אות פ"ט, שבדומה למה שמביא הברכי יוסף בשם הרשב"ץ מביא שמצא בכזאת מרגניתא טבא לרבינו הגדול הסמ"ג ז"ל ומובא דבריו הקדושים ברבותינו בעלי התוס' עה"ת בפ' משפטים בריב"א, שפירש דהא דגר פסול לדון היינו היכא שיש ישראל שיודעים לדון אבל היכא שאין ישראל לא ומביא ראיה לכך, שהרי שמעיה ואבטליון גרים היו והיו דנין את ישראל מפני שלא היה בישראל חשוב כמותם.
והחמדת ישראל שם כותב להסביר דברי הסמ"ג, מפני דדוקא אם יש בישראל גדול כמותם אז אם בוחרים את הגר הוי זה בכלל התמנות שלנו, שאנחנו ממנים אותו, וזה אסור לנו, אבל אם הגר הוא הגדול שבדור ומגיע לו כתר תורה מדינא אין אנחנו ממנים אותו כלל כי כתר תורה שייך למי שגדול יותר בדור והוא שלו מדינא ולא צריך מינוי כלל, ומסיים וכותב דמזה ראיה למ"ש האחרונים ז"ל (עיין מנ"ח מצוה תצ"ח) דה"ה בבן מלך כיון דהמלכות היא בירושה וא"צ מינוי חדש אע"פ שאמו אינו מישראל כשר למלכות וראי' מרחבעם דהי' בן נעמה העמונית עיי"ש [ויש לעיין דברחבעם הא היה אביו ישראל, ובחו"מ שם בסי' ז' הרי כתוב דהוא הדין אם היה אביו מישראל דכשר, ובסמ"ע מוסיף דאביו הוא כ"ש, וכ"כ באמת לפרש הכ"מ בפ"א מה' מלכים ה"ד ע"ש ואכמ"ל].
ועפ"ז ההסבר הזה של הגאון בעל חמדת ישראל שהוא מתקבל על הדעת, נראה להוסיף ולומר דאין ללמוד מדברי הרשב"ץ לומר כן גם בנוגע לשארי מינוים מפני דיש לומר דעד כאן לא קאמר דאם אין כמוהו בישראל לא פסלתו תורה, כי אם רק בנוגע למשרה התלויה בגדלות בתורה של הנבחר דאזי כיון דאין כמוהו בישראל זוכה הגר במשרה זאת כאילו בירושה, כי כתר תורה מונחת וזוכה בה"משה מורשה" כל מי שגדול בתורה יותר, אבל משא"כ בשאר משרות התלויות במינוי ובהסכמת הקהל אזי יש לומר דאסור לקהל להסכים עליו.
ח) למען השלמה והבהרה אעתיק בזה דברי הרשב"ץ שנמצאים בספרו מגן אבות על מס' אבות א' בשלימותן: - שמעיה ואבטליון גירי צדק היו כמו שנזכר באגדת הנזקין שהיו מבני בניו של סנחריב, וכן במסכת יומא בפרק בא לו מוכיח כן, שאמר להם כהן גדול ייתון בני עממין לשלם. ויש תימא שהרי נשיא ואב בית דין כמו שאמרו בפרק אין דורשין, ואמרו בגמרא כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך, ואעפ"י שאמרו באחרון מקדושין ובפרק החולץ שאם אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה, זהו לענין שאר שררות, אבל לענין נשיאות שהוא דומה למלך שהרי שניהם הם בכלל אשר נשיא יחטא כמו שהוא מוכיח במסכת הוריות בפרק כהן משיח, היה נראה כי כמו שהגר פסול למלכות אפילו אמו מישראל, ולזה נענשו חכמי ישראל כשהחניפו לאגריפס ואמרו לו אחינו אתה מפני שהיתה אמו מישראל כמו שהוא מוזכר במסכת סוטה פרק אלו נאמרין, כן הנשיא אינו כשר לנשיאות עד שיהיו אביו ואמו מישראל, ואפילו להיות דיינין בחליצה צריך שיהיו אביו ואמו מישראל כי כן אמרו בגמרא פרק מצות חליצה, ועוד שבודאי שמעיה ואבטליון הם עצמם היו עכו"ם ונתגיירו וכן מוכיח מראשון משבת וכו' וכן נראה ממה ששנינו בעדיות והביאוה בפרק מי שמתו שאמרו על אותה שפחה שהשקוה שמעיה ואבטליון דוגמה השקוה, כלומר גיורת כיוצא בהן, על כן יש לתמוה איך מנוהו נשיא, ושמא כיון שלא היה בישראל כמוהו בקבלה הוא היה ראוי יותר מכולן כי לא פסלה תורה גרים אלא בשיש כיוצא בהם בישראל, אבל אם אין כיוצא בהם בישראל הם קודמים וכו' ובפרק שור שנגח ארבעה וחמשה אמרו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואפי' עכו"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, וכל שכן גר צדק שהוא קודם אם אין בישראל כמוהו, ואמרו בהוריות בפרק אחרון יקרה היא מפנינים יקרה היא מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים עכ"ל הרשב"ץ.
ונשמע מהן יותר בהכוונת דעת הרשב"ץ בזה, ראשית דלא קבע מסמרים שמהני היכא שאין כמוהו בישראל, אלא כתב זה בלשון "ושמא" והיינו בהן ולא ורפיא בידו, ובאמת על ראיותיו לכך מאפי' עכו"ם ועוסק בתורה וכו', יש לפקפק, מפני דאם כן יש להכשיר בכגון דא שאין כמוהו בישראל גם עכו"ם, אלא על כרחך שלא נאמר זה גם להכשירו למינויים בישראל, וגם הרשב"ץ הולך בשיטה שלא מועיל אפי' אמו מישראל ולכן לא מצא נייחא לומר שהיתה אמם מישראל, אבל הרמב"ם בפ"א מה' מלכים ה"ד פוסק שאפילו במלך מהני אמו מישראל (עיי"ש בהגהות מיימוניות) וכן לענין דיינות נפסק בחו"מ סי' ז' סעי' א' דמועיל אמו או אביו מישראל, ויש עוד להאריך.
יוצא לנו מהאמור כי ישנם בזה ג' שיטות. האחת סוברת שלא מהני קבלה כלל השניה סוברת שמהני רק כאשר אין כמוהו בישראל גדול בתורה. והשלישית: סוברת שמהני קבלה, ושלא זקוקים בזה להסכמת כל ישראל ממש אלא מהני גם אם קבלוהו חשובי עדה ואע"פ שאין רוב ציבור מסכימים הוה כקבלוהו עלייהו ויכול לדון (כלשון האו"ת), וכל שכן דמהני היכא שמתחילה נבחרים ע"י המוסמכים לכך ועדה בוחנת וועדת מינויים, כי נקרא זה על דעת הקהל. והסכמתו.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 29/10/2003 15:05:37
 |
|
|
