הדגים של ג'ינג'ית - קריאה להתעוררות

בפורום אחר, כתבה ג'ינג'ית מיודעתנו דברים נפלאים, והם ראויים לציטוט ולעיון. יש משל, ויש נמשל. וכל מילה משלי מיותרת.

.

שני אנשים יצאו לדייג. האחד, דייג ותיק ומנוסה, והשני חדש בתחביב.
בכל פעם שהדייג המנוסה תפס דג גדול, הוא הכניס אותו לצידנית עם קרח, כדי שלא יתקלקל.
בכל פעם שהטירון תפס דג גדול, הוא זרק אותו חזרה למים.
הדייג הוותיק הסתכל בסקרנות על האיש שלצידו, וראה איך הוא חוזר על המעשה שוב ושוב, לאורך כל היום.
בסופו של דבר, כשממש כאב לו בעין לראות את הבזבוז המשווע הזה של דגים גדולים וטובים, הוא שאל 'למה אתה עושה את זה?? למה אתה זורק את כל הדגים הגדולים בחזרה למים?'
ענה לו הדייג החדש: 'כי יש לי בבית רק מחבת קטנה'

לפעמים, גם אנחנו, בדיוק כמו אותו דייג, זורקים מאתנו והלאה הזדמנויות, חלומות, הצעות עבודה, תוכניות, שנקרות על דרכנו, בגלל שאנחנו חושבים שהמחבת' שלנו קטנה מדי עבורם.
למעשה, זו לא המחבת קטנה. כי הרי תמיד אפשר ללכת לשוק ולקנות מחבת יותר גדולה.
זו האמונה שלנו בעצמנו קטנה..
או אם לא קטנה, אז לפחות לא מספיק גדולה בכדי להתמודד עם דברים שנראים לנו גדולים

(תודה מיוחדת למי ששלח לי את הלינק).

ואולי הוא מעדיף מחבת קטנה?
אולי מספיק לו דג קטן?
אולי הוא לא רוצה "כמו כולם"?
ואולי הוא יודע שדג גדול זה על חשבון מישהו או משהו אחר?

רחל לאה פיספת את הנקודה, היא ברחה לך, כולם מסתפקים בדג הקטן שלהם,יש להם את סיר הבשר על בטוח, למה שיתחילו במסע אל המדבר, כולה מחבת יותר גדול! אין להם כוח להחליף מחבת, הם רוצים להיות כמו כולם, המחשבה על השחיה נגד הזרם משתקת אותם!








תוקן על ידי - איקה - 03/11/2003 14:54:34

איקה

אני מסכים איתך שה"פשט" של המשל אינו כדברי רחל לאה.
אך אני משער שהיא התכוונה להראות שהמשל סובל יותר מאשר פירוש אחד.
ואכן זו גישה חדישה במחקר הספרות, לפיה המשמעות אינה נקבעת לפי כוונת המחבר אלא לפי פרשנותם של הקוראים.
ובמקרה זה, יש מה ללמוד מהנמשל של רחל לאה. "תפסת מרובה לא תפסת". ונראה לי הרעיון שלא לקחת על חשבון אחרים צריך היה למצוא חן בעיניך באופן מיוחד.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני "תפסת מרובה לא תפסת", זה היה השיקול של אלה שהתלוננו בפני משה ורצו לשוב על עיקבותיהם ולחזור למצריים, המחיר שמשלמים עבור החירות לא שווה להם את סיר הבשר הבטוח.חיים קשים מה? זאת הבחירה בין עבדות לחירות.

לכל בחירה יש את המחיר שלה!




תוקן על ידי - איקה - 03/11/2003 15:05:19

גדול: לכל בחירה יש את המחיר שלה

(וזה לא נכתב בציניות אלא בהסכהמ מלאה)

ובמחיר נושא, לעיתים, הבוחר עצמו, ולפעמים אחרים (למשל אם הבחירה היא בדגים גדולים בלבד, גם אם אפשר להסתפק בדגים קטנים יותר, שיספיק לכולם).

מיימוני

המחשבות נמשלו לדגים והפורומים למחבות!

בוגי,

התכוונת למחבתות או למחב[ו]"ת ?!

מיימוני

הדיון פה מתקיים בשתי רמות שבכלל לא נפגשות, וזה לא עניין של לקבל פרשנות אחרת,או שאלה של פלורליזם, ההבנות הן שונות, והמחבר בטח מודע לזה שדבריו יכולים להתפרש לכיוונים שונים.

החוכמה היא לתפוס את הכוונה הגבוהה מביניהן- זה או לקחת את דברי המחבר ולפרש אותו להמון, או לקחת את דברי המחבר ולפרש אותו לחכמים, צריך לקרוא לילד בשמו, הגישה החדישה הזו ותיקה מאוד, זו אותה גברת רק בשינוי אדרת, פני הדור כפני הכלב, כבר חשבו על זה הרבה לפני שגילו את הגישה החדשה הזו.

הרמה האחת היא שהנמשל הוא "החומר" - "להסתפק במועט שיספיק לכולם" לא להיות חזיר שרוצה לבלוע את כל העוגה לבדו, ולפעמים השאיפות שלו באות על חשבון אחרים.= העדפת כמות על איכות

והרמה האחרת היא שהנמשל הוא "הרוח" - "להעדיף את "החירות על העבדות" העדפת איכות על כמות

הכל לפי העיקרון, של לשמה, ושאינה לשמה!






תוקן על ידי - איקה - 03/11/2003 18:32:33

איקה, את רומזת (או אומרת מפורשות) שפירוש "חומרני" של הטקסט, כלומר הסתפקות במועט על מנת שיספיק לכל, היא פרשנות נמוכה, פשטנית, לא מתוחכמת, ושהרמה הגבוהה יותר של הבנה היא זו של דרך המאבק.

אולי זה עניין של סגנון, ואולי של אופי. אולי מפני שאופייך הוא לוחמני כל כך (ואיני מתכוונת לגנאי כל ועיקר), את רואה במאבק הישג גדול או גבוה יותר.

אבל זה איננו הכרח. לפעמים קל יותר להאבק, להלחם, לצעוק ולדהור לקו הגמר, מאשר לשאת באורך רוח, לוותר, להקפיד שלא יחסר לאיש, להרגיע ולמתן. בהתמדה ובשקט לחתור לצדק כללי, תוך יצירת פגיעה מינימלית, להשיג חלוקה נכונה של העוגה, לשאוף למה שראוי. בלי רעש, ושלא על מנת לקבל פרס.

וביחס להעדפת החירות על העבדות, גם במאבק הזה, וזה נושא לדיון נפרד ורציני, לפעמים רב הנזק על התועלת, שכן הנפת דגלים והפרחת סיסמאות יכולים לגרום לאבדות גדולות יותר מאשר הדרך השקטה והלא אלימה. צריך להיות גם חכם, לחשוב שני צעדים קדימה. לא כל חירות היא זו הנראית לעין והמתנופפת על נס.