מעלותיה וחסרונותיה של האקדמיה [מד"ר]

.


האם אין בכך מן היומרה לבקר את האקדמיה, מבלי להכירה היטב?

האם ניתן להכליל על "האקדמיה" תופעה, כאשר יש מוסדות לימוד רבים, ואף באותו החוג, נבדלים הפרופסורים אחד מהשני, בדיוק כשם ששני רבנים של אותו השיעור בישיבה, אינם מלמדים בדיוק באותה הדרך?

מואדיב היקר

איני מבקר את האקדמיה, אלא מעיר על סכנה שהיא טומנת, אשר בעיקרון כל לימוד יכול לכוללה.

ההתמקדות סביב נושא האקדמיה ככלל, מוצדקת בעיני כשם שאני משער שתסכים, ש"שיעורי הלכה", הם שיעורים המעבירים הלכה, אך לא עושים אותך לפוסק או יודע טיבה של הלכה. להנחה זו איני צריך להסתובב בכל שיעורי ההלכה שיש כיום, שכן יש אופי טבעי לשיעורים ממין אלו, כן מתוך הכרות של האקדמיה הוגיה וספריה, ניתן לקלוט את אופי הנושא וממילא את האופן בו הוא נמסר בצורה טבעית.

אך בלא ספק הנך צודק, שאין בדבריי מגע ספציפי לכל מוסד אקדמי, שכן את כולם כנראה גם לא אוכל להכיר, עד שאגמור את הסבב יקום או יקומו מוסד/ות חדשים.

תודה

יהוסף

אשכול מצויין

חזקה עליך שתעשה עבודה טובה ולא תראה בכל אקדמי המצהיר 'אני הגדול' בגלל כשרונו לשחק עם מילים, את מייצג האקדמיה!

יהוסף.
ההערה שלך אכן מעניינת וחשובה מאוד אבל כמדומני שנוגעת יותר לאוירה ולא למשהו המובנה באופן בלתי מותנה בלימודים אקדמאים

ייתכן בהחלט שיבוא מרצה שיעודד את תלמידיו לחשיבה יצירתית ויכול להיות מרצה שלהיפך ידכא את הנטייה הזו.
נכון שהרוב מדכא את היצרתיות אבל אולי זה בגלל שהרוב המוחלט אינו יצירתי ואינו חדשני.

עובדה שגם כיום ישנם אוניברסיטאות שמבין כותליהם יוצאים יותר חידושים ואוניברסיטאות שפחות (ואיני בטוח שיש להבדיל בין המגמות השונות) לאחר הצלחת שיגור הלווין המאוייש הרוסי נאחזו האמריקניים בבהלה גדולה ואחת התוצאות של בהלה זו הייתה עידוד היצירתיות האקדמית בתחום הטכנולוגי שמפירותיה אנו נהנים עד היום הזה. מה שמראה שאכן יצירתיות בלימודים היא עניין של גישה המלווה את הלימודים ולא הלימודים עצמם.

העובדה שבישיבות רבות, מעודדים 'חידושים' ויצירה היא נכונה מאוד. אבל גם היא מוגבלת שכן צא וראה איזה פירות עלובים היא מוציאה וכמדומני שמאז ר"ח לא הייתה מהפכה של ממש בלימוד ביהמ"ד. אולי גם החדשנות הזו של הישיבות מוגבלת ותחומה מאוד.

יהוסף

העלית נושא חשוב, וכדרכך סיכמת אותו היטב.

אני מעדיף להתייחס למה שלא מצאתי בכתוב, אך דומני שזו נקודה חשובה ביותר, והיא מונחת בתוך דבריך:

האם אין חשש כי האקדמיה - או הישיבה - או כל מוסד לימודי - מפתחים אצל התלמיד כעין יהירות החוסמת אותו מפתיחות לגישות נוספות, מחשבות חדשות, הגדרות ואפילו ערכים?

רכישת ידע יכולה להשפיע על האדם בשני כיוונים מנוגדים.
מצד אחד, הוא מרחיב אופקים, ולכן ממילא הוא עשוי להיות ענו יותר. ככל שהוא מרבה ללמוד, כך הוא מגלה שהוא יודע פחות, שעליו להשכיל יותר ולהרחיב יותר. שיש לו מה ללמוד - ומכל אדם, ובכל תחום.
אך יש גם תוצאה הפוכה. יש תלמיד שדווקא הידע שרכש גורם לו אטימות, יוהרה. הוא מתחיל להסתכל מגבוה על אלו שלא זכו למה שזכה הוא. הוא סבור כי המתודולוגיה שאליה התרגל היא היחידה שמביאה תועלת. הוא חוסם את עצמו במו ידיו מהמשך לימוד, מהרחבת אופקים.

אם נזהרים ונשמרים מיהירות זו, מפסילה זו של הזולת והשונה, אזי גם הישיבה וגם להבדיל האקדמיה יכולות לתרום לאדם, כי ככל שרוכשים יותר מושגים, כך רוכשים יותר כלי עבודה של השכל, וככל שמרבים בלימוד, כך, פשוט מאד, יודעים יותר ופתוחים יותר לקלוט.

וכבר אמרו חז"ל: אל תהי בז לשום אדם, וכמה המליצו ללמוד מכל אחד ואחד.

אין צריך לומר שזו אחת המחוייבויות של הפורום שלנו - פתיחות לכל נושא, מוכנות ללמוד, לשמוע האמת ממי שאמרה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ראשית כל ראוי להבהיר שבדברים האמורים חלים על כל מוסד לימודי, לאו דווקא האקדמיה. למעשה, בחלק לא מובטל של הישיבות בעיקר הישיבות הליטאיות הנחשבות אפשר למצוא סממנים דומים של שחצנות ואטימות מלווים במצבור עובדות רב, אבל ללא הבנה והתעמקות של ממש.

בלימוד גמרא יש את הנוהג שנותנים לתלמידים [בעיקר חדשים] להציג את דעתם על סוגיא מסוימת. ולאחר מכן הר"מ מבטל בחגיגיות את דעת התלמיד. לאחר שהתלמיד השתכנע בגירסא החדשה, זו מופרכת חיש קל עד שהתלמיד משוכנע שאיננו מבין כלל גמרא. איננו מבין כלל עד אשר למד את אומנות הפלפול ויעשה את אותו הדבר לתלמידיו או לחברותא שלו.

שנית, כל דיון רציני במגרעות הלימוד הממוסד חייב לכלול נגיעה בהיבטים כמו פישוט-יתר ודעה קדומה המשפיעים על המחשבה הרבה יותר מלמידה של מחשבות של אחרים וחוסר עידוד מחשבה עצמאית.

פישוט-יתר הוא כלי של התודעה להבטיח התמצאות תקינה במציאות המורכבת. האדם המשכיל מודע למורכבות המציאות, לשדה הראייה הקטנה שלנו ולעומק הידע הנמצא בכל תחום ותחום. ואינני מדבר רק על מדעי הרוח, יש תחומים שונים ומגוונים לביטוי הידע. מדוע א"א לראות בשף סוג של גאון ? מדוע ספורטאי מומחה לא נחשב חכם ? האם חוכמה שייכת רק למשנני נוסחאות בטריגונומטריה או לבקיאים בלטינית ?

דעה קדומה היא כלי של התודעה להבטיח שטראומה לא תחווה מחדש או אפילו העלאת אפשרות של טראומה. במה הדברים אמורים ? למשל, אישה ששומעת על בחורה שנאנסה ומיד אומרים כי המסכנה נסעה בטרמפ יכולה להגיד "נו זה ברור, מי שנוסע בטרמפ מסכן את חייו", וכך נמנע הצורך לחשוב ואולי לחוות מה שעברה הבחורה שנאנסה. כמו כן, דעה קדומה היא כלי להבטחת שמירת המצב הקיים והעדר אחריות לחיים. זה יוצא משליטה כאשר דעה קדומה קיימת גם בהגות תיאורטית, וכבר אמרו חכמים שמומחים לומדים הכי פחות. מדוע ? מפני שיש להם דעה קדומה על הכל.

מוטק

משפטך האחרון הוא חשוב ביותר אייזיק אסימוב כתב באיזה מקום שלכן גזרה החכמה העליונה מוות על האדם, כדי שהאנושות תהיה פתוחה להשתחרר מדעות קדומות!

אבל אם כן למה גם עלי למות?

בשם כל רבוייסינו הפראפעסארן שליט"א וזצ"ל, איך בין מוייחה !

יהוסף,

האקדמיה מכשירה חוקרים, היא אפילו אינה מתיימרת להכשיר הוגים.
לצורך כך, היא משתדלת להעניק כלי ניתוח, חשיבה ביקורתית, יכולת בירור וליבון מושגים מופשטים והצגתם באופן שיטתי, ובניסוח ממצה וזהיר.

בניגוד לישיבות, זוהי מערכת מאתגרת תדיר, עקב הביקורתיות ההדדית שבה. כל מה שתכתוב ותפרסם עומד לשיפוט ציבורי, לעיתים חסר-רחמים.
מחברות המבחנים שלי לרשותך, אתה מוזמן לעיין בהערות הבודקים, המדקדקים כחוט השערה, תוכל ללמוד מהם הרבה.

'בעל מכולת'? 'מגירות'? - הלוואי. מעטים יש כאלה, 'הכל צריכין למרי חיטי', וזו מעלה בפני עצמה שאינה נרכשת בשום מערכת ממוסדת.

בוגי - תודה

מוישה,

באופן כללי איני טוען שיש משהוא באקדמיה שתגרום לכך שהיא תהפוך ל"בקיאות של עיונם של אחרים", אבל בהחלט נראה כי זה לא רק אוירה, אלא הכיוון בה צועדת האקדמיה הרווחת. אני קורא ספרים על נושאים גדולים וקטנים, והניתוח הוא תמיד בין החוקרים, ולא ניתוח ישיר, והגדרה עצמית נקיה מציטוט וקטלוג. להוציא אנשי רוח גדולים, כליבוביץ פלק, ואולי גם רב סולביציק, ועוד.

****

מיימוני

אין ספק שכל לימוד יכול לתרום, אך נדמה כי החילוק, בין דרך הלימוד של האקדמיה לדרך לימוד הישיבתי ובפרט הליטאי, קיים כאמור, באקדמיה יש הרבה בקיאות של עיון, ומתוקף כך קשה שהדברים יהיו חלק מנפש האדם, מה שאינו כן בלימוד הגמ', דווקא משום שאכן אין עיקריו מעובדים, וזה על הלומד להשלים מדעתו ועיונו, במידה שהוא אכן מעיין, גורם להבדל מהותי, בו לומד הגמרא מחודד למצות ולעיין בעיון עצמי במידה יותר גדולה מלומד דעות בעלמא, שאין עליו שום מלאכה מוגדרת לעשות בחקירת הצדדים וכו'. ושוב, כפי שאתה אומר, מי שכוונתו לעיין ולהבהיר את עוצם מראה השכל, ימצא בכל חומר עיוני מתאים, כר לחידוד ופיתוח מידה זו.
ומנסיוני, קשה מאוד ללמוד סוגיה בעיון, גם עם אדם אשר הורגל בעיון אקדמי, ולא רק בגלל אי הכרות המושגים, הקיים במאידך גיסא - כשבן ישיבה נחשף לפילוסופיה.

****

מוטק
למרת שדבריך צודקים, אינם נכונים לפי מה שאני מכיר, במובן הכללי. המגמה המוצהרת של עולם הישיבות, להרגיל את התלמיד לעיין, ובכלל לא להעביר לו עיונים נקודתיים. ההספק בישיבות הוא מזעזע, אבל ההצדקה הרשמית, היא המגמה להראות לתלמיד את כל הכיוונים והדרכים ובעיקר דרכי החישבון והגדרים, וגם לתת לו הרבה זמן להתפתחות אישית בעיונו האישי, כמובן בתוך דברי הראשונים והאחרונים. כאמור, למרות שהלימוד הוא סביב דברים כתובים, רב הבלתי כתוב על הכתוב, ואת חלק זה האקדמיה אינה מלאה כמו זו.
שלא אובן לא נכון, איני מצדיק את דרך לימוד הישיבות מכל בחינה, אך אני מתעכב אך ורק בבחינה המסויימת, של ההתעמקות האישית. אני מסכים שבכל הלימודים המוכרים יש המון דעות קדומות וחוסר פתיחות, אך השאלה בהקשר הזה, מה עושים בתוך אותו מרחב ידע.

****

אקדמאי

מי לנו כמוך אקדמאי?

בכל זאת, לפי הכרותי, אני מניח, שכלי הניתוח והגשת רעיונות מופשטים, משתמשים בדרך כלל במונחים שכבר נוצרו, ואין גישה עצמית. האדם לא נהיה בעל דעה עצמאי, רוב האקדמאים לא יתנו לך תורה מסודרת עצמאית, על הנושאים שלמדו בהם. נניח ואדם התמחה בדקארט, אני משער שלא יוכל לענות על העקרונות של שלמות, או של גבולות הספק, מעבר למה שהכיר בדקארט.

אם טעיתי, אדרבא והיה זה שכר האקדמאים