"בע"כ אתה חי... בע"כ אתה דינאמי"

מבחינה עקרונית, נראה כי מצב זה של דינאמיות, באה מ2 יסודות. האחת גירוי המיקוד, שאין יכולת להתעלם מגירויה, וממילא המחשבה מתפנה אל הגירוי. ב' הרצון לשמור על מרחב חיים גדול, ושהחוויה תישאר או תתמלא במקסימום חיות, ובדרך רחוקה זה יכול להידמות לשורש רצון האדם בהתרחבותו המשפחתית, מה שעלול להיקרא "יצר הילודה".

הנקודה הראשונה, משמעותה תתבטא בכל מקרה שאדם פותח את עיניו, עיני הבשר או הרוח. אדם פוקח את עיניו בבוקר, תחום מיקוד הראיה הינו קטן לעומת כל מה שהוא רואה בצד. מה שהוא רואה בצד גם קורא לו להתייחס לדברים, אך סדר העדיפויות, הוא למה שלפניו. משיגמור להתעסק במה ששייך ל"נגד עיניו", אוטומטית מה שהיה לצד עיניו הוא הלנגד, שכן לא גמר להתעסק בזה. ניתן להסיק, שתהליך זה הוא טבעי ללא שליטת האדם, כי דבר זה מתאים וטבוע בטבעיות האדם, לסדר את הבלתי מסודר והמציק או מגרה את מחשבתו.

הנקודה השניה, מתייחסת לדוגמת העשיר והשמח, שכדי שרמת החוויה תישאר במידתה, אינו יכול לשקוט על שמריו, כי מה שנהיה הרגל מפחית היביטיי חידוש מחוויתו, כך שעליו להוסיף ולהתאמץ, לשמירת רמת חיותו.

מצב חיים, הוא מצב שמח וטוב, ואדם אינו יכול לוותר עליהם, אם לא שנהיה בהם קלקול, כך שגם למצב קיום עושר החוויה האדם די מוכרח.

מכאן - ש"בעל כרחך אתה דינאמי".

יהוסף, אני מקווה שלא תיכנס לדיכאון, מהממצאים שלך.

יהוסף,

ראה נא אשכול בחירה חופשית.

למה לנו לחדש שהדינאמיות אינה באה מאיזו בחירה בתחילת החיים? ומה עם האפתיים?

יהוסף, נראה שהיגל היה מסכים עם ההגדרה שלך

שהאדם הוא יצור הנמצא תמיד בתנועה, שמשנה מצבו, הנפשי והפיסי, ברצונו!גם אי עשיה היא הבעת רצון
- וברצונם "כבהמות ידמו" וברצונם,לשמיים לא היה גבול מבחינתם.







תוקן על ידי - איקה - 18/11/2003 10:03:43

מי למד כאן את משנתו של הנרי ברגסון?

מצו"נ
ע"ז בכה יהוסף באשכול האקדמיה.יפה זה ממשנתו של זוכמיר אבל מה דעתך אתה בענין?

ווטו

אני יוצא מנקודת הנחה שזו התאמה מוכחת שאינה מניחה ב' צדדים לבחירה. אין מה שימנע להענות ולהסדיר את הגירוי המיקודי, וממילא אין כאן אלא צד אחד של הראוי להיעשות, ושוב אין כאן בחירה.

מסמרית

למה לעבוד קשה אם מישהו כבר עשה את העבודה ובצורה הרבה יותר טובה ?

מציץ היקר

אולי תשתף אותנו מאמרותיו, למה שנעבוד קשה רק משום שהספר אינו זמין לנו, הן אתה אוצר בנפשך את מסריו של הספר, אולי תשתפנו, ולו בקוצר מילין?

אינני 'אוצר בנפשי את אמרותיו' של ברגסון כי קראתי רק מעט מדבריו . אביא כמה מלים כפי שהבנתים .

ברגסון טוען שכל מהותה של קיום האדם הוא חוויית ההשתנות התמידית והמעבר ממצב למצב . החי בניגוד לדומם הוא ההיסטוריה שלו ואין אצל החי רגע הדומה לחברתה כי בכל רגע ההיסטוריה שונה . ולכן הקיום הוא גם התחדשות מתמדת כי כל מצב שבו החי נמצא הוא מצב שעוד לא היה .

תודה

זה דבר ידוע שהאדם הוא דינאמי, אני בעיקר רציתי להראות שזו תכונה שאין מילוט ממנה, ולא רק שהיא מאפיינת מחמת בחירת האנושות להתקיים על זה האופן, אלא גם אדם אשר יבחר שלא להיות כזה יהיה כזה.

[ואת זה "קלם" לא מספיק הבינו, אא"כ נניח שאין שיטתם אלא דרך חינוך ולא סוף הדרך]

מציץ, אותו רעיון שהבאתי מהיגל